מסכת אבות- פרק ד משנה טו

פרק ד משנה טו

רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר: 

אֵין בְּיָדֵינוּ לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים. 

רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אוֹמֵר: 

הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם. 

וֶהֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים.

באור המשנה

רבי ינאי אומר: אין בידינו לא משלות הרשעים – כלומר, אין ידוע לנו מדוע דרך רשעים צלחה, ואף לא מיסורי הצדיקים – ואין ידוע לנו מפני מה הצדיקים מדוכאים ביסורים.

רבי מתיא בן חרש אומר: הוי מקדים בשלום כל אדם – ואפילו לנכרי בשוק, וכן מסופר במסכת ברכות (יז.) על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נכרי בשוק (ודרש בעל הטורים על הפסוק (במדבר ו, כח): "וישם לך שלום" – "שלום" בגימטריא שווה ל"עשיו" וזה בא לרמוז שצריך להיות בשלום אף עם עשיו) והוי זנב לאריות – מוטב שתלמד ותתחבר למי שגדול ממך בחכמה, ואל תהי ראש לשועלים – ואל תהיה ראש למי שפחות וקטן ממך בחכמה.

מעשי אבות

רבי ינאי הוא כנראה אביו של רבי דוסתאי המופיע בפרק שלישי משנה ח, וזוהי המשנה היחידה שהוא מופיע בשישה סדרי משנה.

מעשה ברבי ינאי שהיה יושב ודורש בפתח עירו, ראה נחש שזוחל ובא לעיר. מה עשה? הבריח אותו לצד אחד, וחזר הנחש ובא לצד השני. הבריח אותו גם מהצד השני ושוב חזר לצד הראשון. כשראה זאת רבי ינאי אמר: זה הולך לעשות שליחותו, מיד יצאה קול שמועה בעיר: פלוני בן פלוני נשכו נחש ומת (בראשית רבה י). 

רבי ינאי היה לובש בגדיו היפים בערב שבת ואומר: בואי כלה בואי כלה (שבת קט:).

מעשה ברבי ינאי שהיה מהלך בדרך וראה אדם אחד שהיה עשיר ביותר ומהודר בלבושו, וסבר רבי ינאי שהוא תלמיד חכם. אמר לו רבי ינאי: יבוא רבי להתארח בביתנו? אמר לו: הן. הכניסו לביתו והאכילהו והשקהו. שאל אותו שאלות במקרא ולא ידע לענות לו, במשנה וגם בזה לא ענה לו, באגדה ולא ענה לו, בתלמוד ולא ענה לו, כשראה זאת רבי ינאי אמר לו טול ידך וברך ברכת המזון, אמר לו: איני יודע לברך, יברך ינאי בביתו, אמר לו רבי ינאי: יכול אתה לומר מה שאני אומר לך? אמר לו: הן, אמר לו: אמור, אכל הכלב מפתו של ינאי.

עמד האורח ותפסו לרבי ינאי ואמר לו: ירושתי אצלך ואתה מונעה ממני, אמר לו: מה ירושתך אצלי? אמר לו: פעם אחת עברתי לפני בית ספר ושמעתי את קול התינוקות שאומרים: (דברים לג, ד) "תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" – "מורשה קהילת ינאי" לא נאמר כאן, אלא "קהילת יעקב", אמר לו: למה זכית לאכול על שולחני? אמר לו: מימי לא שמעתי דבר רע והחזרתי לבעליו. כלומר, אם שמע בגנות אדם מסוים לא הלך וסיפר לו מה שדיברו עליו. ולא ראיתי שנים מריבים זה עם זה ולא עשיתי שלום ביניהם. אמר לו רבי ינאי: כל כך דרך ארץ אצלך וקראתיך כלב! (ויקרא רבה ט).

פעם אחת ראה רבי ינאי אדם אחד שנתן זוז לעני בפרהסיא, אמר לו: מוטב שלא היית נותן לו מעכשיו שנתת לו וביישתו (חגיגה ה:).

מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות הסמוכות לציפורי והיה מכריז ואומר: מי מבקש ליקח סם חיים? היו הכל מתכנסים ובאים אצלו, ואומרים לו: תן לנו סם חיים, היה רבי ינאי יושב ועוסק בתורה בביתו, אמר לו: בוא ועלה לכאן לביתי ומכור לי את סם החיים, בא אותו רוכל לרבי ינאי והראה לו את הפסוק שבספר תהילים: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב" (תהלים לד, יג), מה כתוב אחריו: "נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה" (שם שם, יד). אמר רבי ינאי: אף שלמה המלך מכריז ואומר: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי כא, כג). אמר רבי ינאי: כל ימי הייתי קורא פסוק זה ולא הייתי יודע כמה הוא פשוט, עד שבא רוכל זה והודיעני (ויקרא רבה טז, עבודה זרה יט:).

מעשה ברבי ינאי שהיה לו אילן נטוע בתוך שדהו ונופו נוטה לרשות הרבים. והיה שם אדם אחד שאף לו היה אילן שנוטה לרשות הרבים והיו בני רשות הרבים מתלוננים עליו. מה עשה? בא לפני רבי ינאי וסיפר לו על אילנו שנוטה לרשות הרבים ובני רשות הרבים מתלוננים עליו מה עליו לעשות? אמר לו רבי ינאי: לך היום ובוא מחר ואפסוק לך את הדין.

בלילה שלח רבי ינאי את פועליו שיקצצו את אילנו שבחצר, למחרת בא אותו האיש לפניו. אמר לו: בני רשות הרבים צודקים לך וקצוץ את אילנך. אמר לו: והרי גם האילן שלך נוטה לרשות הרבים! אמר לו: לך צא וראה, אם קצצתי את שלי – קצוץ את שלך, ואם לאו – אל תקצוץ. 

והטעם שרבי ינאי לכתחילה לא קצץ את אילנו הוא מפני שסבר שנוח להם לרשות הרבים לשבת בצילו (בבא בתרא ס:).

הוא היה אומר

אמר רבי ינאי: לעולם לא יעמוד אדם במקום סכנה, ויאמר: שעושין לו נס. שמא אין עושין לו נס, ואם עושין לו נס, מנכין מזכויותיו (תענית כ:)

אמר רבי ינאי: "אחר אדם את נדרו – נתבקרה פנקסו". כלומר, נבדק חשבונו ונזכרו חטאיו (בראשית רבה פא).

רבי ינאי אומר: כל ליצנות אסורה חוץ מליצנות של עבודה זרה (מגילה כה:).

רבי מתיא בן חרש היה תלמידם של רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי אלעזר בן עזריה. ביחד עם חבריו רבי יהודה בן בתירא ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע שיצאו לחוץ לארץ וייסדו ישיבות, יצא אף הוא מן הארץ וייסד ישיבה ברומי.

מעשה ברבי מתיא בן חרש שהיה יושב בבית המדרש ועוסק בתורה. והיה זיו פניו דומה לחמה וקלסתר פניו למלאכי השרת, שמימיו לא נשא עיניו לאשה בעולם. פעם אחת עבר השטן ונתקנא בו, אמר: אפשר אדם כמו זה לא חטא? אמר לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, רבי מתיא בן חרש, מה הוא לפניך? אמר לו: צדיק גמור הוא. אמר לפניו: תן לי רשות ואסיתנו. אמר לו: אין אתה יכול לו. אמר לו השטן: אף על פי כן, רוצה אני לנסותו אמר לו: לך. מה עשה השטן? נדמה לו כאשה יפה, שלא היה כדמותה מעולם. מימות נעמה אחות תובל קין, שטעו בה מלאכי השרת, שנאמר (בראשית ו, ב): "ויראו בני האלהים את בנות האדם". 

בא השטן ועמד לפניו, כיון שראה אותו הפך את פניו לצד השני. בא לו גם לצד השני, ושוב הפך את פניו לצד אחר. אמר: מתיירא אני שמא יתגבר עלי יצר הרע ויחטיאני. מה עשה אותו צדיק? קרא לאותו תלמיד שהיה משרת לפניו. אמר לו: לך והבא לי אש ומסמר. הביא לו מסמרין ונתנן בעיניו. כיון שראה השטן כך נזדעזע ונפל לאחוריו. באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאך רפאל, אמר לו: לך ורפא את בני רבי מתיא בן חרש.

בא המלאך רפאל ועמד לפניו, אמר לו: מי אתה? אמר לו: אני הוא רפאל ששלחני הקדוש ברוך הוא לרפאות את עיניך, אמר לו: הניחני, מה שהיה היה, חזר לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו: ריבונו של עולם, כך וכך אמר לי מתיא. אמר לו: לך ואמור לו: אני ערב שלא ישלוט בו יצר הרע. מכאן אמרו חכמים: כל מי שאינו מסתכל בנשים אין יצר הרע שולט בו (ילקוט שמעוני פרשת ויחי).

והבן איש חי הביא בספרו מעשה זה (פרשת ואתחנן). והביא את דברי בעל "סדר הדורות" שכתב בשם המקובלים שרבי מתיא בן חרש היה גילגול של פלטי בן ליש, שנתן לו שאול המלך את מיכל בתו לאשה לאחר שהיתה מקודשת כבר לדוד והוא נעץ חרב בינו לבינה. ואמר: מי שיעסוק בזה ידקר בזה (סנהדרין יט:). ועם כל זה לא היה לו לעכבה. דהיה לו לומר לשאול המלך עליו השלום: אין אני רוצה ליקח אותה. ובמקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב. ואף על פי שלא נגע בה, מכל מקום, בעל כרחו נהנה ממראית עין, שזנו עיניו במה שאינו שלו, כי אצלו היתה יושבת ושוכבת. ולכן רצה עתה לתקן דבר זה ונתגלגל עניין זה לידו כדי שיצער עצמו ויעוור את עיניו. ובעבור זה נמסר בתחילה ביד השטן להסיתו. והוא נתאזר נגד יצרו, ולא רצה להביט בפניה: ושניהם – פלטי בן ליש ומתיא בן חרש, היו ניצוץ של יוסף הצדיק עליו השלום.

ציונו של רבי מתיא בן חרש נמצא בכפר עילבון (כ-8 ק"מ מצפון לצומת גולני, ראה מפה בסוף הספר).