פרק ד משנה יג
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
הֱוֵי זָהִיר בְּתַלְמוּד, שֶׁשִּׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם:
כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת,
וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן.
באור המשנה
רבי יהודה אומר: הוי זהיר בתלמוד – היזהר בלימוד התורה שיהא לימודך בעמקות ובדקדוק ההלכה. לפי ששגגת תלמוד עולה זדון – ואם תטעה בהוראה מתוך כך שלא דקדקת בלימודך ותתיר את האסור. אז הקדוש ברוך הוא יחשיב לך את זה כאילו עשית זאת במזיד.
רבי שמעון אומר: שלשה כתרים הם – שחייבה התורה לנהוג בהם כבוד. כתר תורה – שכתוב בו: "והדרת פני זקן" (ויקרא יט, לב). זקן – זה שקנה חכמה שחייב לכבדו. וכתר כהונה – שכתוב בו: "וקדשתו… קדוש יהיה לך" (ויקרא כא, ח). מכאן שחובה לכבד את הכהן. וכתר מלכות – שכתוב בו: "שום תשים עליך מלך" (דברים יז, טו). ופירשה הגמרא שתהא אימתו עליך (קידושין לב:). וכתר שם טוב – מי שיש בידו מעשים טובים, ויש לו שם טוב בבריות מחמת מעשיו הטובים. לא מצאנו שיש לו "כתר" בתורה שיהיו חייבים לנהוג בו כבוד. אבל הוא עולה על גביהן – לפי שכל שלשת הכתרים צריכים לו, שבין תלמיד חכם ובין כהן גדול ובין מלך, אם מעשיהם אינם טובים ויצא עליהם שם רע אין חייבים לנהוג בהם כבוד.
מעשי אבות
רבי יהודה סתם הוא רבי יהודה בר אלעאי, שהיה מחמשת תלמידי רבי עקיבא האחרונים, שהעמידו את התורה בארץ ישראל אחרי שכמעט נשתכחה בעקבות גזירות הרומאים. הוא גם למד תורה אצל רבי טרפון והיה גר בעיר אושא שבגליל התחתון, ממזרח לחיפה.
רבי יהודה נקרא ראש המדברים בכל מקום (ברכות סג:) – נזכר בששת סדרי המשנה, הרבה יותר (כמעט פי שניים) מכל תנא אחר, בלמעלה משש מאות משניות, גם בתוספתא ובספרא בא שמו של רבי יהודה יותר פעמים מכל שם אחר. ובכל מחלוקת של רבי יהודה עם רבי מאיר או עם רבי שמעון, ההלכה כרבי יהודה (עירובין מו:).
מתלמידיו המפורסמים היו רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי, רבי ישמעאל ברבי יוסי וגם רבי יהודה הנשיא למד אצלו.
במסכת בבא קמא (קג:) אמרו: כל מקום שנאמר "מעשה בחסיד אחד" הכוונה היא או לרבי יהודה בן בבא או לרבי יהודה ברבי אלעאי.
מעשה באיש אחד שכעס על אשתו (כנראה על ששרפה את התבשיל). ואמר לה: הריני נודר שאין את נהנית ממני דבר עד שתלכי ותטעימי את תבשילך לרבי יהודה ולרבי שמעון. הלכה אותה אשה לרבי יהודה ולרבי שמעון ואמרה להם את דברי בעלה, רבי יהודה טעם מן התבשיל, אמר: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמר הקדוש ברוך הוא: שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים המאררים, אני על אחת כמה וכמה. רבי שמעון לא טעם מהתבשיל, כדי שלא יהיו רגילים בני אדם לנדור נדרים (נדרים סו:).
אמרו על דורו של רבי יהודה את הפסוק "אישה יראת ה' היא תתהלל" (משלי לא, ל). שהיו שישה תלמידים מתכסים בטלית אחת מרוב עניות ועוסקים בתורה (סנהדרין כ.). מעשה באשתו של רבי יהודה שקנתה צמר וארגה בגד חשוב, וכשיצאה לשוק היתה מתכסית בו, וכשהיה רבי יהודה יוצא להתפלל היה לוקח ומתכסה בו ומתפלל, וכשהיה מתכסה בו, היה מברך "ברוך שעטני מעיל" (רש"י פירש מכיון שהיה חביב עליו ביותר שלא היה להם בגד אחר). פעם אחת גזר רבן שמעון בן גמליאל תענית ציבור, ורבי יהודה ברבי אלעאי לא בא כי לא היה לו במה להתכסות ולהתעטף בו. שלח לו רבן שמעון בן גמליאל מעיל במתנה על מנת שיתעטף בו, אך לא רצה רבי יהודה לקבלו. הגביה המחצלת ואמר לשליח: ראה כמה עושר יש לי, שנתמלא כל המקום ההוא זהובים, אך לא נוח לי להנות בעולם הזה (נדרים מט:).
במסכת שבת אמרו חכמים: כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי, בערב שבת מביאים לו עריבה מלאה במים חמים ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינים המצויצים, ודומה למלאך ה' צבאות (שבת כ:).
בערב תשעה באב היו מביאים לו לסעודה המפסקת פת חריבה במלח, ויושב בין תנור לכיריים, שזהו המקום השפל שבבית, ואוכל ושותה קיטון של מים ודומה כמי שמתו מוטל לפניו (תענית ל.).
מין אחד ראה את רבי יהודה ברבי אלעאי, שהיו פניו צהובות (שמחות ומאירות). אמר: אדם זה יש בו אחד משלשת הדברים הללו: או שותה יין, או מלווה ברבית, או מגדל חזירים. שמע רבי יהודה ברבי אלעאי. אמר לו: תיפח רוחו של אותו האיש, אחד מהם אין בי, לא מלווה בריבית אני ולא מגדל חזירים אני, ששניהם אסורים לישראל, ולא שותה יין אני – שאפילו כשאני שותה ארבע כוסות בליל פסח – אני חש בראשי מפסח עד שבועות. אמר לו: אז למה פניך צהובות? אמר לו: התורה היא מאירה פני שנאמר (קהלת ח, א): "חכמת אדם תאיר פניו" (ירושלמי שבת פ"ח, ה"א).
מעשה בחסיד אחד שיצא לטייל בכרמו בשבת, וראה שם פירצה אחת בגדר, וחשב עליה לגודרה במוצאי שבת, אמר: הואיל וחשבתי בשבת לגודרה אני קונס את עצמי שאיני גודרה עולמית, מה עשה לו הקדוש ברוך הוא? הצמיח לו שם במקום הפירצה אילן אחד של צלף וגדרה, ומאילן זה היה ניזון ומתפרנס כל ימיו (שבת קנ:).
אמרו עליו על רבי יהודה בר אלעאי שהיה משתדל מאוד לשמח חתן וכלה והיה נוטל ענף של הדס ומרקד לפני הכלה ואומר: "כלה נאה וחסודה" (כתובות יז.).
ציונו של רבי יהודה בר אלעאי נמצא בסביבות העיר צפת. (כ-3 ק"מ צפונית מערבית לצפת) ליד הכפר עין זיתון, על אם הדרך למירון (ראה מפה בסוף הספר), מקובלי צפת היו עולים לקברו של רבי יהודה בר אלעאי מידי ערב שבת ובערבי ראשי חודשים, גם הערבים כיבדו את מקום ציונו ונהגו להדליק שם נרות.
הוא היה אומר
אמר רבי יהודה בר אלעאי: כל העושה דברי תורה עיקר ודרך ארץ טפל, עושין אותו עיקר בעולם הזה. דרך ארץ עיקר ודברי תורה טפל – עושין אותו טפל בעולם הזה, משלו משל, למה הדבר דומה? לאסטרטיא (לרחוב, לדרך ארץ) שהיא עוברת בין שתי דרכים, אחת של אור ואחת של שלג. אם מהלך כנגד האור – הרי נכווה באור, ואם מהלך כנגד השלג – הרי הוא לוקה בצינה. כיצד יעשה? ילך בנתיים ויזהר בעצמו שלא יכווה באור ושלא ילקה בצינה (אבות דרבי נתן כח).
דרש רבי יהודה ברבי אלעאי: לעתיד לבוא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. הללו בוכים והללו בוכים, צדיקים בוכים מרוב שמחה לפי שנדמה להם יצר הרע כהר גבוה, והם אומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה! ורשעים בוכים מרוב צער שנדמה להם כחוט השערה והם אומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה! ואף הקב"ה תמה עמהם שנאמר (זכריה ח, ו): "כה אמר ה' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה…. גם בעיני יפלא" (סוכה נב.).
רבי יהודה ברבי אלעאי אומר: כל שאינו מלמד את בנו אומנות, הריהו כאילו מלמדו ליסטות (קידושין כט.).
רבי יהודה ברבי אלעאי אומר: אומה זו (עם ישראל) משולה לעפר ומשולה לכוכבים, כשהן יורדין יורדין עד עפר, וכשהן עולין עולין עד לכוכבים (מגילה טז.).
רבי יהודה ברבי אלעאי אומר: אכול בָּצָל ושב בַּצֵּל ואל תאכל אווזים ותרנגולים ויהא לבך רודף עליך (פסחים קיד.).
רבי יהודה בר אלעאי אומר: מה בין דורות ראשונים לדורות אחרונים? דורות ראשונים עשו תורתם קבע ומלאכתם עראי ושתיהן נתקיימו בידם, דורות אחרונים עשו מלאכתם קבע ותורתם עראי – ושתיהן לא נתקיימו בידם (ברכות לה:).