תפילה- למה לא כל תפילה נענית?!

תפילומט?!

שאלה:

לעיתים אדם מתפלל ואינו נענה. כיצד צריך להתייחס לכך?

תשובה:

לעתים נדמה לנו שהתפילה היא כמו כספומט – "תפילומט" – מכשיר למשיכת ישועות והטבות מהקב"ה. אלחץ קצת על הכפתורים, אצפצף כמה מלמולים – והישועה תתחיל לבצבץ. ניסינו כמה פעמים ושום דבר לא בצבץ – משהו כאן לא בסדר…

אדם צריך, למשל, דירה. הוא ניגש אל התפילומט, מתפלל ומתחנן לה' שייתן לו דירה. והנה, אם נענה וקיבל את הדירה, הוא שמח ואומר: "ברוך ה', התפילות לא היו לבטלה, הנה קיבלתי את מה שרציתי". ואם לא קיבל את הדירה, תתגנב ללבו המחשבה: "סתם התפללתי, לא יצא לי מזה כלום…"

אולי אפשר לקרוא לתפילה כזו – "תפילומת"… תפילה שאיננה חיה ואמיתית.

כאשר אדם מתפלל עליו לדעת:

א. עצם התפילה היא דבר עצום ונשגב. אלף דירות אינן שוות חצי תפילה. גם אם לא השגתי את מבוקשי, הרי שהרווחתי – תפילה.

ב. "אין תפילה חוזרת ריקם"! אך לקב"ה יש הרבה חשבונות מתי וכיצד להיענות לבקשתי.

ונרחיב:

א. התפילה – היא המטרה

אומר המבי"ט: "…כי לא הייתה תכלית התפילה כדי שייענה, אלא להורות שאין בעולם למי שראוי להתפלל אלא לאל יתברך, ולהכיר שהוא חסר מכל וכל בזה העולם, ואין מי שימלא חסרונו אלא הוא יתברך. ומספר לפניו חסרונותיו, להורות זה העניין, וסוף השכר לבוא. אבל לא שתהיה התפילה לתכלית השגת המבוקש, שנראה, חס וחלילה, שאם יהיה ידוע שלא יהיה נענה באותה התפילה, לא היה אומר אותה". (ספר "בית אלוקים")

הבעל שם טוב הקדוש זיע"א היה אומר, כי הדרגה הגבוהה בתפילה היא, שהאדם רוצה בלבבו שבקשתו לא תתמלא! ומדוע? כדי שימשיך להיות עם חֶסֶר, וכך תמשיך ללוותו תחושת התלות והייחול לבורא עולם, ויזכה שתפילותיו תהיינה עמוקות ואמתיות יותר. חושש הוא שמא כאשר תתמלא הבקשה, כבר לא יזכה לאותה תחושה כנה של התבטלות והכנעת הלב, בבחינת: "שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה'". (דגל מחנה אפרים הפטרת כי תצא) וכעין הפתגם: "אין דבר יותר שלם מלב שבור".

זוהי דרגה גבוהה מאוד. אך גם אנו, שחפצים שתתמלאנה בקשותינו לטובה ולברכה, צריכים לדעת, שאף אם לא קיבלנו את מבוקשנו – הרי שהרווחנו תפילה.

ב. אין תפילה חוזרת ריקם!

חז"ל לימדונו כי "אין תפילה חוזרת ריקם", אין תפילה שהקב"ה מטביע עליה חותמת נדחה, או לא נתקבל. אין דבר כזה, כל תפילה של יהודי יקרה היא מאוד לפני הקב"ה!

…ולא כמידת בשר ודם השרים, וכל שכן המלכים, אשר יש להם מזכיר, וכל מכתב שנשלח אליהם,

עובר ביקורת תחת ידו של המזכיר, ואת הדבר שנראה לו חיוני מגיש לפני השר ואת השאר זורק.

אבל מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא – כל מה שאדם חפץ מבקש ממנו. (אור לציון חכמה ומוסר)

"כי אתה שומע תפילת כל פה"!

ומדוע בכל זאת פעמים שאנו רואים בעינינו שהבקשה לא התמלאה?

אלא דומה הדבר לבן המבקש מאביו ממתק נחשק. לנגד עיני האב עומדת טובתו האמיתית של בנו, בראייה לטווח ארוך ורחב, ומתוך כך – יתכן שבאמת יראה האב לנכון למלא את מבוקשו מיד ולתת לו את הממתק. אך יתכן שישמור לו את הממתק לשבת, יתכן שיתנה את נתינת הממתק בהכנת שיעורי בית, ויתכן גם שהילד חולה בסוכרת ולכן לא יתן לו את הממתק בשום פנים ואופן.

גם בקשותינו מבורא עולם – נענות בהתאם לטובתנו האמתית: יתכן שימלאן ה' מיד לטובה ולברכה, אך יתכן שתדחינה להזדמנות טובה ומתאימה יותר, יתכן שתתמלאנה בתנאי מסויים, ויתכן גם שאינן לטובתנו ולכן לא תתגשמנה כלל. אך על כל פנים, עצם הפניה, עצם הבקשה, בוודאי פעלה את פעולתה, ואם לא התמלאה – הרי שהאדם יתוגמל בכפל כפליים ממקום אחר.

רבים מאתנו מכירים סיפורים שונים ומגוונים על תפילות שלא נענו, והנה לאחר זמן נודע עד כמה היה זה לטובה, וכמה רע היה יכול להיות אילו הייתה הבקשה מתמלאת. לא תמיד אנו רואים בעין את הסוף הטוב, אבל בטוחים אנו בקב"ה שתמיד בוחר עבורנו את הטוב ביותר.

"ולעתיד לבוא, יבואו כל אלו התפילות לפני ה', ויהפכו לאורות גדולות ועצומות

שיתענגו בהם ישראל הקדושים עושי רצונו.

ולפעמים עומדת התפילה מבחוץ מפני המקטרגים שאינם מניחים שתתעלה,

אבל בעת רצון תדחק עצמה זו התפילה ותתעלה, כי דיבור של תפילת ישראל אינו הולך לריק". (מדרש פנחס)

התפילה שלא נענתה

סיפר הגאון הצדיק רבי נפתלי חיים אדלר זצ"ל: כשהשתלטו הגרמנים על הונגריה, ריכזו את היהודים בגטאות לקראת שילוחם לאושוויץ. גילו שהוא יליד ארץ ישראל ונושא דרכון בריטי, ואסרוהו בכלא כנתין ארץ אויב. הוא עדיין לא ידע את המשמעות האמתית של הגטו, ולכן ניסה בכל כוחותיו להשתדל לשכנעם להביאו עם כל היהודים אל הגטו, בטענה שאף הגטו כמו בית כלא ענק. אך ללא הועיל, כלא זה כלא.

ניסה להפעיל שתדלנות, שלפחות יִשָּלַח לבית הכלא המרכזי לנתיני מדינות אויב, שהיה תחת פיקוח בינלאומי וזכה לתנאים משופרים, ולשווא. הוא נותר בכלא עד לשחרור.

או אז התברר לו מה עלה בגורלם של יושבי הגטו: מאלפי יהודי עירו – ניצלו ארבעה עשר בלבד. ולא די בכך, בגיחת מטוסי בעלות הברית הופצץ בטעות בית הכלא לאסירים ביטחוניים, וכולם נקברו חיים. "כמה דמעות שפכתי לחילוצי מהכלא", סיפר הרב, "וכמה הודיתי כשתפילתי לא נענתה!"… (מעיין המועד פורים שיג)