סיפוק צרכי האדם 

"וצריך אתה לדעת, כי כח התפלה גדול אפילו לשנות הטבע ולהנצל מן הסכנה ולבטל הנגזר"

(רבנו בחיי דברים יא יג)

משל למה הדבר דומה?

העוברים והשבים לא האמינו למראה עיניהם: יהודל'ה – בנו חביבו של גביר העיירה, בן התפנוקים המשופע בכל טוב, אשר אביו לא חוסך ממנו דבר – עומד בקרן הרחוב ומקבץ נדבות כאחד העניים!

"מה קרה?" השתוממו כולם. יודעי דבר ידעו לספר כי הבן המסכן חלה במחלת השכחה. לעיתים קרובות הוא שוכח לפתע את כל מציאות חייו, שוכח היכן ביתו ומי אביו.

וכך קורה לו שבעת שהוא רעב, אם איננו מוצא די כסף בכיסו לקנות אוכל, הוא פושט ידו לנדבה.

הכל נדו לו ברחמים. ידיד טוב ניגש אליו, טפח על שכמו ואמר: "יהודל'ה יהודל'ה, מדוע אתה מקבץ נדבות? הלוא תזכור כי יש לך אב אוהב, עשיר, והוא מצפה לך בבית בכליון עיניים.

חדל לך לעמוד כאן ולחכות לחסדיהם של אנשים זרים, מהר רוץ אל אבא". כהרף עין חדרה ההכרה אל מוחו, עיניו אורו, והוא רץ הביתה, אל אבא האוהב, המחכה כל כך, שכבר ערך לו שולחן מלא בכל טוב…

כך חזרה הסיטואציה הזו על עצמה שוב ושוב. החל בתחושת הרעב המעיקה, חוסר האונים, התוחלת למתנת זרים, המבוכה וחוסר הנעימות, ועד הגילוי המפתיע, והסוף הטוב בחזרה אל אבא.

אוי, יהודל'ה יהודל'ה… יש לך אבא עשיר, מתי כבר תפסיק לקבץ נדבות?!

כן הוא הנמשל: 

לכל יהודי יש אבא עשיר מאוד מאוד… כל אוצרות העולם בידיו – פרנסה, בריאות, חכמה, ילדים, נחת… הכל בכל. והוא רחמן ואוהב, ומתאווה מאוד מאוד לתפילותינו.

אילו יהודי היה יודע מה גדול כוחה של התפילה, כמה הוא יכול להשיג על ידי תפילה – הוא לא היה כל הזמן "מקבץ נדבות"… 

לא היינו שמים את כל מעיינינו ומאמצינו – בהשתדלויות פה ובהשתדלויות שם, במאמצים ובניסיונות בכל מיני כיוונים, בבקשת טובות מבני אדם, אלא היינו משקיעים יותר ויותר בעבודת התפילה, בהפצרות ותפילות לפני ה' יתברך, הכל יכול, אשר בידיו למלא כל משאלות לבנו לטובה ולברכה.

הבעיה היא שאנו שוכחים זאת בכל פעם מחדש. וזקוקים תמיד לתזכורות וחיזוקים…

(עפ"י ברומו של עולם עמוד 59 מתוך סדר היום בהלכה ובאגדה)