פרשת צו והקשר לפסח
בפרשה מופיע בין יתר הקורבנות גם "קורבן תודה". את קורבן התודה מביא האדם כאשר הוא נקלע לסכנה ממשית או שיש סיכוי גבוהה לסכנה והוא יצא ממנה בשלום.
יחד עם הקורבן על הניצול להביא ארבעה סוגים של חלות – עשר מכל סוג – כאשר מתוך 40 הלחמים מקבל הכהן ארבע (חלה אחת מכל סוג) ואילו הוא אוכל את 36 הנותרים יחד עם הקורבן ומצרף עימו את משפחתו וידידיו ביום ההקרבה וכן למחרת שאומר דוד המלך בתהילים קז: "וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו".
כל העניין הוא: "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם" לפרסם את חסדי ה' לכל המכרים, הידידים ובני המשפחה – זוהי הכרת הטוב להקב"ה…
נשאלת השאלה:
מדוע פותח בעל ההגדה את המגיד במילים: ""עבדים היינו לפרעה במצרים…" ולאחר מכן עובר הוא לאלו שרצו לכלות את עם ישראל ומזכיר את לבן: "צא ולמד מה ביקש ללבן לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו…"
זאת ועוד גם בביכורים מזכירים את לבן הארמי (דברים כו'): "וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך ארמי אבד אבי וירד…"?!
משיב המדרש:
לבן הוא הסמל לכפיות טובה.
לא היו לו בנים (הראייה ששלח את בנותיו לרעות עם הצאן…) ורק בזכות יעקב נתברך בבנים וה"תודה רבה" שלו הייתה ברצון להרוג את יעקב ובניו רק שה' נתגלה לו בדרך והזהירו מלדבר עם יעקב מטוב ועד רע…
כמו כן ממשיך המדרש כל הולדתו של לבן הייתה בזכותו של אברהם שהרי שנפקדה שרה נפקדו עימה כל העקרות והתורה מעידה: "ויהי אחרי הדברים האלה ויוגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך את עוץ בכורו … ואת בתואל ובתואל ילד את רבקה' (בראשית כב' א'-כג').
וה"תודה רבה" שלו הייתה ברצון לקלל את ישראל אם לא ה' מנע מבלעם בדרכו לקללם…
דווקא בליל הסדר ובהבאת הביכורים שהם "הכרת הטוב" מציינים את מי שלא ידע להכיר טובה על מנת להבליט את הייחודיות שלנו כמוקירי תודה…