פרק ו משנה ט
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא:
פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וּפָּגַע בִּי אָדָם אֶחָד,
וְנָתַן לִי שָׁלוֹם, וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם.
אָמַר לִי: רַבִּי מֵאֵיזֶה מָקוֹם אָתָּה?
אָמַרְתִּי לוֹ: "מֵעִיר גְּדוֹלָה שֶׁל חֲכָמִים וְשֶׁל סוֹפְרִים אָנִי",
אָמַר לִי: "רַבִּי! רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִּמְקוֹמֵנוּ, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶלֶף אֲלָפִים דִּנְרֵי זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת"?
אָמַרְתִּי לוֹ: "בְּנִי, אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי כָּל כֶּסֶף
וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם – אֵינִי
דָר אֶלָּא בִּמְקוֹם תּוֹרָה!
לְפִי שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶסֶף
וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תּוֹרָה
וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ
בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ" (משלי ו, כב).
"בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ" – בָּעוֹלָם הַזֶּה,
"בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ" – בַּקָּבֶר,
"וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ" – לָעוֹלָם הַבָּא,
וְכֵן כָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים עַל יְדֵי דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: "טוֹב לִי תּוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף" (תהלים קיט, עב).
וְאוֹמֵר: "לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם יְהֹוָה צְבָאוֹת" (חגי ב, ח).
באור המשנה
אמר רבי יוסי בן קיסמא: פעם אחת הייתי מהלך בדרך – במדרש שמואל כתב: שכל ימיו היה יושב באהלה של תורה, בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, וזוהי הפעם היחידה שיצא לדבר מצוה או לצורך פרנסה, ותיכף בא יצר הרע לנסותו ולפתותו לעזוב את העיר הגדולה של חכמים וסופרים שגר בה, ולעבור למקום שרחוקים שם מתורה ומצוות.
ופגע בי אדם אחד – ורבי יוסי בן קיסמא לא שם לב אליו בתחילה, שאם כן היה מקדים לו שלום כמנהג אנשי התורה והחסידים המקדימים שלום לכל אדם. ונתן לי שלום, והחזרתי לו שלום. אמר לי: רבי מאיזה מקום אתה? אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני, אמר לי: רבי, רצונך שתדור עימנו במקומנו – ותהיה הרב שלנו. ואני – בעצמי ולא על ידי אחרים. אתן לך אלף אלפים (מיליון) דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות – ככל אשר תבקש.
אמרתי לו: בני, אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה! לפי שבשעת פטירתו של האדם אין מלווין לו לאדם, לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד, שנאמר: "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך". בהתהלכך תנחה אותך – בעולם הזה – שהתורה מדריכה ומנחה את האדם בעולם הזה כיצד להתנהג בכל דבר ודבר, שיישמר מכל רע.
בשכבך תשמור עליך – בקבר – שומרת על האדם מפני הרימה והתולעה וכל המזיקים. והקיצות היא תשיחך – לחיי עולם הבא – כלומר, בתחיית המתים תתגלה התורה אליך בכל סודותיה כאילו היא משיחה איתך.
וכן כתוב בספר תהלים על ידי דוד מלך ישראל – שודאי עשיר גדול היה וידע את ערך הכסף והזהב. "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף", ואומר: "לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבאות" – ומכיון שכל הכסף והזהב שבעולם שייך הוא לה' יתברך ולא לך. אם ירצה ה' יתברך יתן לי מכספו ומזהבו במקום שאני נמצא בו, ואין צורך שאעזוב את מקומי מקום של תורה בשביל כל כסף וזהב שבעולם (מדרש שמואל).
ולכאורה קשה מדוע לא הסכים רבי יוסי בן קיסמא ללכת לעירו של אותו עשיר, והלא הוא יכל לזכות את כל תושבי המקום בלימוד התורה הקדושה? אלא הבחין רבי יוסי בן קיסמא שלא היתה מגמתו של אותו עשיר למען הגדלת התורה והאדרתה. אלא רק כדי שיהיה שגריר ייצוגי בפני השלטונות, לפי חשיבותו של רבי יוסי אשר לפני מלכים יתייצב.
מעשי אבות
רבי יוסי בן קיסמא היה מגדולי התנאים בדורו אך שמו לא הובא במשנה. היה רבו של רבי חנינא בן תרדיון. היה מקורב למלכות רומי, ואף בשעת גזירות הרומאים דעתו הייתה שלא למרוד במלכות. כפי שמסופר במסכת עבודה זרה (יח.): כשחלה רבי יוסי בן קיסמא הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו. אמר לו רבי יוסי: חנינא אחי, אי אתה יודע שאומה זו (רומי) מן השמים המליכוה? שהחריבה את ביתו, ושרפה את היכלו, והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו ועדיין היא קיימת. ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים, וספר תורה מונח לך בחיקך! אמר לו: מן השמים ירחמו. אמר לו: אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי: מן השמים ירחמו! תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר התורה באש! ואמרו חכמים: שלא היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא, והלכו כל גדולי רומי לקברו, והספידוהו הספד גדול וכו' ובחזרתן מההספד מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה, ומקהיל קהילות ברבים, וספר תורה מונח לו בחיקו. מה עשו? הביאוהו וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו בחבלי זמורות והציתו בהן את האור וכו'.
מעשה בבית הכנסת של טבריא שנחלקו בו רבי אליעזר ורבי יוסי עד שנקרע ספר התורה בחמתן, והיה שם רבי יוסי בן קיסמא. אמר: תמה אני אם לא יהיה בית כנסת זה בית עבודה זרה. וכך באמת היה (יבמות צו:).
מעשה ברבי יוסי בן קיסמא שנשבו שני ילדיו מירושלים על ידי שר אחד מאדום שגזל אותם ושבאם. והלך רבי יוסי בן קיסמא לעיר של אותו השר, ואמר לו: קח ממני מאה מנה ותן לי את שני ילדי, ולא רצה. מה עשה רבי יוסי? הלך והתענה והתפלל לפני הקדוש ברוך הוא שיושיעו להשיב לו את שני ילדיו. ושלח הקדוש ברוך הוא את המלאך מיכאל שילקה את השר ההוא בחולי גדול בבטנו. והיה מצערו צער גדול שאי אפשר לסובלו והביא את כל הרופאים שבעירו שינסו לרפאתו מחולי זה אך לא הועיל לו כלום. ויאמרו לו אוהביו אולי חולי זה בא עליך בגלל ששבית את שני ילדיו של אותו יהודי שבא לפדות את בניו ולא רצית לשחרר אותם.
כששמע זאת השר מיד תיכף שלח שליחים שיקראו לו לרבי יוסי בן קיסמא. ומיד כשנכנס רבי יוסי בן קיסמא לבית השר וראה פניו אז נחו ושקטו כאביו של אותו השר. ויאמר לו השר: תן לי מאה המנה שאמרת וטול את שני ילדיך. ויאמר לו רבי יוסי לא אתן לך אלא שמונים מנה ותן לי את ילדי, ויכעס עליו השר ויאמר לו: צא מכאן. ומיד כשיצא רבי יוסי בן קיסמא מביתו חזרו לו הכאבים ביתר שאת עד כדי כך שהתעלף מרוב כאב. כשהתעורר מעלפונו ביקש ממשרתיו שיקראו בדחיפות לרבי יוסי בן קיסמא שיבוא אליו.
כאשר בא רבי יוסי בן קיסמא אל בית השר. אמר לו השר: תן לי שמונים המנה שאמרת וקח את שני ילדיך. ויאמר לו רבי יוסי: לא, אתן לך רק חמישים מנה ואקח את ילדי. ויכעס השר כעס גדול ויגער בו. והכאב הלך וגבר אצלו עד שלבסוף אמר לו השר לרבי יוסי: מה רצונך? אמר לו רבי יוסי: רצוני ליטול את שני ילדי בחינם. ויאמר לו השר: טוב קח אותם בחינם ולך. ויאמר לו רבי יוסי: איני זז מכאן עד שתפרע לי שכר עבודת הפרך שהעבדת את ילדי מיום ששבית אותם ממני ועד היום. ובסופו של דבר עשו חשבון ושילם לו השר שמונים מנה עבור עבודתם. ויקח את שני בניו והלך לו לשלום.
למדנו במשנתנו מדברי רבי יוסי בן קיסמא שבשעת פטירתו של האדם אין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד.
משל למה הדבר דומה?
לעשיר אחד שהיו לו שלשה אוהבים. לשנים מהם היה מקורב ביותר והיה עושה להם טובות, ואילו לשלישי לא היה מקורב כל כך.
פעם אחת נתגלגל עליו דין קשה אצל המלכות, והיה נצרך לידידים שיבואו עמו אל המשפט על מנת לסנגר עליו בפני השופט. ובא וביקש מאוהביו שיבואו עמו. הראשון סירב מיד. השני נלווה עמו, אבל כשהגיע למקום המשפט נסתלק והלך לו. והשלישי נכנס עמו למשפט ודיבר עליו דברי סנגוריא ואף הצליח לשחררו מן הדין והוציאו זכאי במשפט.
והנמשל, לכל אדם יש שלשה אוהבים בחייו והם: נכסיו, אשתו ובניו, ומעשיו הטובים. והוא טורח בכל מאודו לקבץ ממון ורכוש ושומר על כל הונו כמו על בבת עינו, וזה למען אשתו ובניו. ובגלל הממון הוא מכניס את עצמו לסכנות כדי לקיים בני משפחתו ולפרנסם בכבוד. וכשבאה שעת מיתתו והוא מסתלק מן העולם. הרי ממונו נשאר במקומו כמו שכתוב "לא יועיל הון ביום עברה" (משלי יא, ד). ואשתו ובניו מלווין אותו אך רק עד קברו, כמו שכתוב: "אח לא פדה יפדה איש" (תהילים מט, ח). ורק תורתו ומעשיו הטובים מלווים אותו לעולם הבא ומסנגרים עליו לפני הקדוש ברוך הוא. כמו שנאמר (ישעיה נח, ח): "והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך" (פרקי דרבי אליעזר לד).
רבי יוסי בן קיסמא טמון בתוך מערה במירון, אחרי קברו של רבי שמעון בר יוחאי באתר הכפר העתיק, ישנו גל אבנים על גבי קברו ואילן גדול של שקדים צומח באמצע הגל (ראה מפה בסוף הספר).
הוא היה אומר
רבי יוסי בן קיסמא אומר: טובים השתיים מן השלש (כלומר, טובה היא ההליכה בשתי רגלים בלבד כשהאדם צעיר, מן השלש. דהיינו, מהליכה בעזרת מקל כשהאדם זקן).
אוי לה לאחת שהולכת ואינה חוזרת! מה היא? אמר רב חסדא: זו הילדות (שבת קנב.).