פרק ו משנה ח
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי:
הַנּוֹי וְהַכֹּחַ וְהָעוֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד וְהַחָכְמָה וְהַזִּקְנָה
וְהַשֵּׂיבָה וְהַבָּנִים – נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם,
שֶׁנֶּאֱמַר: "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה, בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא" (משלי טז, לא).
וְאוֹמֵר: "עֲטֶרֶת חֲכָמִים עֹשְׁרָם" (שם יד, כד).
וְאוֹמֵר: "עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָּנִים, וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם" (שם יז, ו).
וְאוֹמֵר: "תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כּוֹחָם, וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה" (שם כ, כט).
וְאוֹמֵר: "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם, וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד" (ישעיה כד, כג).
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר:
אֵלּוּ שֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים לַצַּדִּיקִים,
כֻּלָּם נִתְקַיְּמוּ בְּרַבִּי וּבְבָנָיו.
באור המשנה
רבי שמעון בן מנסיא אומר משום רבי שמעון בן יוחאי: הנוי, והכוח, והעושר, והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים – נאה לצדיקים ונאה לעולם – כלומר, כאשר שבע מדות אלו מצויים אצל הצדיקים, אזי טוב להם וטוב לעולם. כי על ידי הנוי אזי יש חן לצדיקים בעיני השרים ומלכי הארץ להיות דורשים טוב לעם ישראל. ועל ידי הכח יוכלו להציל עשוק מיד עושקו. ובעושר יוכלו לתמוך בעניים ובאביונים. ועל ידי הכבוד תהא עצתם נשמעת בדבר ה', ובחכמה ילמדו את העם לדעת את ה'. ועל ידי הזקנה יהיו דבריהם דברי טעם. על ידי השיבה יוכלו לספר את ההרפתקאות שעברו על יראי ה' והצילם ה', ועל הרשעים שהיתה תחילתם שלווה וסופם יסורים. ועל ידי הבנים תומשך דרכם ותופץ דעת ה' בעולם (תפארת ישראל). שנאמר: "עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תימצא" – "עטרת" זה העושר, "ותפארת" זה הנוי. ושני דברים אלו מצויים אצל האדם העושה צדקות. ואומר: "עטרת חכמים עשרם" – מכאן שהעושר נאה הוא לחכמים.
ואומר: "עטרת זקנים בני בנים, ותפארת בנים אבותם" – כלומר, כי התפארת והנוי של הבנים היא מאבותם. כמו שאמרו חכמים (עדויות ב, ט): האב זוכה לבן: בנוי וכו' (מדרש שמואל).
ואומר: "תפארת בחורים כוחם, והדר זקנים שיבה" – הרי הזכיר כאן "כוח" שזוהי תפארתם של הבחורים שיעבדו את ה' יתברך בכל כוחם. ועוד הוסיף שמי שמהדר את הזקנים זוכה הוא לשיבה (מדרש שמואל).
ואומר: "וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים, ונגד זקניו כבוד" – כוונת הכתוב הוא שבזמן ביאת משיח צדקינו כבוד ה' עלינו יזרח, ואז אורם של החמה והלבנה כחושך יחשב מול אורו של כבוד ה'. והכתוב מסיים "ונגד זקניו כבוד". כלומר, נאה הכבוד לצדיקים שהם נקראים "זקניו" של ה' יתברך, ואז ינתן להם הכבוד הראוי להם (מדרש שמואל).
רבי שמעון בן מנסיא אומר: אלו שבע מדות שמנו חכמים לצדיקים – שהם הנוי הכוח והעושר וכו'. כולם נתקיימו ברבי ובבניו – ברבי יהודה הנשיא ובבניו. ומכאן רבי שמעון בן מנסיא רצה להוכיח שצדיקים גמורים יכולים לזכות בכל שבע מידות אלו כאחת כפי שזכה לכך רבי יהודה הנשיא (מדרש שמואל).
מעשי אבות
רבי שמעון בן מנסיא היה תנא בדורו של רבי יהודה הנשיא וחבירו של רבי יוסי בן משולם. שניהם עמדו בראש חבורה, שנקראה בשם "עדה קדושה". על שהיו משלשין את היום: שליש לתורה, שליש לתפילה, שליש למלאכה. או לפי דעה אחרת: משום שהיו יגעין בתורה בימות החורף, ובמלאכה בימות הקיץ. שמו נזכר במשנה רק פעם אחת במסכת חגיגה (פרק א, משנה ז) וכתריסר פעמים בתוספתא.
כששאלו אותו חכמים מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת? ענה להם: בכך שנאמר (שמות לא, יד) "ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם" – לכם שבת מסורה, ואי אתם מסורים לשבת (מכילתא פרשת כי תישא). ובברייתא ענה תירוץ אחר לכך והוא: אמרה תורה: חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה (יומא פה:).
רבי שמעון בן מנסיא טמון בכפר ג'ש (גוש חלב) בצד כביש סאסא – צפת, כארבעה ק"מ צפונית לצומת מירון (ראה מפה בסוף הספר).
במשנתנו למדנו מדברי רבי שמעון בן מנסיא שאמר בשמו של רבי שמעון בר יוחאי שהנוי הכח והעושר והכבוד וכו' – נאה לצדיקים ונאה לעולם. ובמסכת סנהדרין (פרק ח, משנה ה) מובאים דברים נוספים שנאים לצדיקים ונאים לעולם. וכן מובאים שם דברים שנאים לרשעים ונאים לעולם. וזה לשון המשנה שם: "מיתתן של רשעים – הנאה להם והנאה לעולם" – הנאה להם לפי שלא מוסיפים לחטוא, והנאה לעולם שעל ידי כך אין הבריות סובלות מהם. "ולצדיקים – רע להן ורע לעולם" – רע להם – לפי שנמנעים מלהוסיף במצוות ושלמות. שלאחר שאדם מת הוא נעשה חופשי מן המצוות כמו שנאמר: "במתים חופשי". "ורע לעולם" – לפי שהם היו מגינים על הדור בצדקתם ומוכיחים את הדור ללכת בדרך הישרה, ומטיבים לאנשי דורם בגופם ובממונם.
"יין ושינה לרשעים – הנאה להם והנאה לעולם" – הנאה להם לפי שכל זמן שעסוקים הם בשתיית יין ושינה אינם חוטאים. והנאה לעולם – שאינם מזיקים. "ולצדיקים – רע להן ורע לעולם" – רע להם – לפי שכל זמן שעסוקים בשתיית יין ושינה אינם עוסקים בתורה. ורע לעולם – לפי שכשהם מתבטלים מלימוד תורה פורענות באה לעולם. "פיזור לרשעים – הנאה להם והנאה לעולם" – לפי שכשהם מפוזרים אינם יכולים להיוועץ ולסייע זה לזה במזימותיהם. "ולצדיקים רע להן ורע להן" – לפי שאינם יכולים מחוסר אחדות לתקן את העולם. "כינוס לרשעים – רע להן – ורע לעולם" – לפי שמתחזקים הם במעשיהם הרעים ומשליטים את כח הרוע בעולם. "ולצדיקים – הנאה להם והנאה לעולם" – לפי שעל ידי כינוסם וליכודם מתחזק הטוב ומתגבר שלטונו בעולם.
שקט לרשעים – רע להם ורע לעולם – לפי שיש להם פנאי לחשוב רעות על הציבור. ולצדיקים הנאה להם והנאה לעולם – הנאה להם לפי שיש להם פנאי להרבות בתורה ובמצוות והנאה לעולם. בכך שבני אדם לומדים מהם ומתקנים מעשיהם ומדותיהם.
הוא היה אומר
רבי שמעון בן מנסיא אומר: חבל על משרת גדול שאבד מן העולם. מי הוא המשרת הזה? הנחש, שאלמלא נתקלל הנחש, היו מזדמנין לביתו של כל אחד ואחד מישראל שני נחשים טובים. את הנחש האחד היה משגר לצפון, ואת השני לדרום כדי שיביאו לו מיני אבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה שבעולם. ולא זו בלבד אלא שהיו מפשיטים רצועה תחת זנבו של הנחש, כרתמה לבהמה, ובעל הבית יכול היה להוציא בעזרת הנחש עפר לגינתו ולחורבתו, כשם שמשתמש בשאר הבהמות (סנהדרין נט:, אבות דרבי נתן א).