פרק ו משנה ז
גְּדוֹלָה תוֹרָה!
שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעֹשֶׂיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא,
שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא" (משלי ד, כב).
וְאוֹמֵר: "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ" (שם ג, ח).
וְאוֹמֵר: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתוֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר" (שם ג, יח).
וְאוֹמֵר: "כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ" (שם א, ט).
וְאוֹמֵר: "תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ" (שם ד, ט).
וְאוֹמֵר: "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאוֹלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד" (שם ג, טז).
וְאוֹמֵר: "כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ" (שם ג, ב).
באור המשנה
גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא – כלומר, גדולה וחשובה התורה שכל מי שלומד אותה ומקיים מצותיה, זוכה לאכול מפירותיה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. שנאמר: כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא – הרי שהתורה נותנת חיים ומרפא בעולם הזה לכל לומדיה. ואומר: רפאות תהי לשרך ושיקוי לעצמותיך – היינו לעולם הבא שיהיה שיקוי לעצמותיך בקבר. ואומר: עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר – מי שמחזיק ותומך בתורה זוכה לחיי עולם הבא. וגם בעולם הזה יזכה לעושר, שנאמר: כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך – כיצד אדם זוכה למצוא חן בעיני בריות? על ידי שיש לו תכשיטים בצווארו. דהיינו, על ידי שיש לו עושר. מכאן שהתורה נותנת לו לעושר. ושמא תאמר, ממון יתנו לו אבל לא יהא מכובד בין האנשים. לכך נאמר: תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך – שיזכה על ידי התורה גם להיות מכובד בעיני האנשים. וכל זה כמובן דוקא במי שלומד את התורה לשמה, שנאמר: אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד – ודרשו בגמרא (שבת סג.) "אורך ימים בימינה" – למימינם בה. דהיינו הלומדים את התורה לשמה, ומאהבה יזכו לאורך ימים. וכל שכן שיזכו לעושר וכבוד, שנאמר: "בשמאלה עושר וכבוד" – למשמאילים בה. דהיינו: הלומדים תורה שלא לשמה, יזכו רק לעושר וכבוד. ולא לאריכות ימים. ושמא תאמר שהלומד תורה לשמה זוכה רק לעושר וכבוד ולא זוכה לשלום, לכך נאמר: "כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך" – זוכה הוא גם לשלום.
מעשי אבות
למדנו במשנתנו שגדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר: "כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא" וכו', ואי אפשר לשער את גודלה וחשיבותה של תורתנו הקדושה. וכבר למדנו בתחילת מסכתנו שהתורה היא אחת משלשת הדברים שבזכותם העולם קיים. שנאמר: על שלשה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים (אבות א, ב).
אמר רבא: כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה לא מנחה לא חטאת ולא אשם. אמר רבי יצחק מניין? שנאמר (ויקרא ו, יח): "וזאת תורת החטאת", (שם ז, א) "וזאת תורת האשם" – כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם (מנחות קי.).
שנו רבותינו על הפסוק שבקריאת שמע (דברים יא, יח): "ושמתם את דברי אלה" – סם תם (סם גמור שיש בו רפואה שלמה), נמשלה תורה כסם חיים. משל לאדם שהיכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו: בני, כל זמן שרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך, ורחץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא. ואם אתה מעבירה – הרי היא מעלה נומי (מוגלה). כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר (בראשית ד, ז): "הלא אם תיטיב שאת". ואם אין אתם עוסקים בתורה אתם נמסרים בידו, שנאמר (שם): "לפתח חטאת רובץ". ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר (שם): "ואליך תשוקתו". ואם אתה רוצה אתה מושל בו שנאמר (שם): "ואתה תמשול בו" (קידושין ל:).
אמר רב יהודה אמר שמואל: מהו שנאמר: "ותעשה אדם כדגי הים"? (חבקוק א, יד) למה נמשלו בני אדם? כדגי הים. לומר לך, מה דגים שבים כיון שעולים ליבשה מיד מתים, אף בני אדם כיון שפורשים מן התורה ומן המצוות מיד מתים (עבודה זרה ג.).
דברי תורה נמשלו כמים. שנאמר: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיהו נה, א) – מה המים מסוף העולם ועד סופו, שנמצאים הם בכל מקום – כך גם התורה מסוף העולם ועד סופו. מה המים חיים הם לעולם כך התורה חיים היא לעולם. מה המים חינם הם לעולם, אף התורה חינם היא לעולם. מה המים מן השמים, כך התורה מן השמים. מה המים בקולי קולות (רעמים), כך התורה בקולי קולות. מה המים משיבים נפשו של האדם, כך התורה משיבה נפשו של האדם.
מה המים מטהרים את האדם מטומאה (מקווה), כך התורה מטהרת אף הטמא מטומאתו. ומה המים יורדים טיפין טיפין ונעשין נחלים נחלים, אף התורה אדם לומד שתי הלכות היום ושתי הלכות למחר עד שנעשה כנחל נובע. ומה המים מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך, אף התורה מנחת את מי שדעתו גבוהה עליו. ומדבקת במי שדעתו נמוכה עליו, ומה המים אין מתקיימין בכלי כסף וזהב אלא בירוד שבכלים בכלי חרס, אף התורה אינה מתקיימת אלא במי שעושה עצמו ככלי חרס.
ומה המים אין הגדול מתבייש לומר לקטן השקיני מים, כך בדברי תורה אין הגדול מתבייש לומר לקטן: למדני פרק אחד, דבר אחד, פסוק אחד, ואפילו אות אחת. ומה המים כשאין אדם יודע לשוט בהם סופו שהוא מתבלע, כך דברי תורה אם אין אדם יודע לשוט בהם ולהורות בהם סופו שהוא מתבלע (מדרש רבה שיר השירים א, שוחר טוב א, ספרי עקב).
נאמר בתורה (דברים לג, ב): "מימינו אש דת למו" – מגיד הכתוב שדברי תורה נמשלו כאש: מה אש נתנה מן השמים, כך דברי תורה נתנו מן השמים (שנאמר: "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם"). מה אש חיים לעולם, אף דברי תורה חיים לעולם. מה אש קרוב לה נכווה, רחוק ממנה צונן, קרוב ולא קרוב נהנה. כך דברי תורה כל זמן שאדם עמל בהם חיים הם לו, פרש מהם ממיתים אותו. מה אש משתמשים בה בעולם הזה ובעולם הבא, אף דברי תורה משתמשים בהם בעולם הזה ובעולם הבא. מה אש כל המשתמש בה עושה בגופו רושם, כך תלמידי חכמים ניכרים בהילוכם בדיבורם ובלבושם בשוק (ספרי וזאת הברכה לג, ילקוט שמעוני שם).
רבי נהוראי אומר: מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. ושאר כל אומנויות אינן כן. וכשהאדם בא לידי חולי או לידי זקנה או לידי יסורין, ואינו יכול לעסוק במלאכתו הרי הוא מת ברעב. אבל התורה אינה כן, אלא עומדת לו לאדם ומשמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו, אחרית ותקוה בזקנותו. בנערותו מה הוא אומר (ישעיה מ, לא): "וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים". בזקנותו מה הוא אומר (תהלים צב, טו): "עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו" (קידושין פב.).