הִלְכוֹת חֹל הַמּוֹעֵד

 

הַהַנְהָגָה הַנְּכוֹנָה

כָּתַב הָרַמְבַּ"ם (פ"ו מהלכות יו"ט הי"ז): "מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לִהְיוֹת שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב בַּמּוֹעֵד, הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵּיתוֹ וְכָל הַנִּלְוִים אֵלָיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה בַּמּוֹעֵד מִצְוַת עֲשֵׂה הִיא, לֹא יֹאכַל וְיִשְׁתֶּה כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, אֶלָּא כָּךְ הִיא הַדָּת: בַּבֹּקֶר מַשְׁכִּימִים כָּל הָעָם לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּמִתְפַּלְלִים, וְחוֹזְרִים לְבָתֵּיהֶם וְאוֹכְלִים, וְהוֹלְכִים לְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת קוֹרְאִים וְשׁוֹנִים עַד חֲצִי הַיּוֹם, וְאַחַר חֲצִי הַיּוֹם מִתְפַּלְלִים מִנְחָה וְחוֹזְרִים לְבָתֵּיהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת שְׁאָר הַיּוֹם".

 

אָמְרוּ חֲזַ"ל (מסכת סנהדרין ז ע"א): תְּחִלַּת דִּינוֹ שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם הַבָּא – עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה. וְכָתַב הַפֶּלֶא יוֹעֵץ (מערכת חול המועד): יֵשׁ אָדָם שֶׁיָּבֹא בְּטַעֲנָה שֶׁהָיָה טָרוּד בְּפַרְנָסָתוֹ לְהָבִיא טֶרֶף לְבֵיתוֹ, וְלָכֵן לֹא עָסַק בַּתּוֹרָה, אַךְ הַמּוֹעֵד יִסְתֹּר טַעֲנָתוֹ, שֶׁהֲרֵי בַּמוֹעֵד פָּנוּי הוּא מִמְּלָאכָה, וּמְבַזְבֵּז אֶת הַזְּמַן בְּטִיּוּלים וְפִטְפּוּטִים, וְיִטְעֲנוּ בַּשָּׁמַיִם כְּנֶגְדּוֹ: הֲרֵי הָיָה לְךָ פְּנַאי לִלְמֹד תּוֹרָה, וְלָמָּה אִבַּדְתָּ זְמַנְּךָ?! אֲבָל הָאִישׁ הַיָּרֵא אֶת ה', וְקָבַע אֶת הַמּוֹעֵד לְלִמּוּד תּוֹרָה, אָז דָּנִים אוֹתוֹ לִזְכוּת, וּמַחֲשִׁיבִים לוֹ כְּאִלּוּ עָסַק בַּתּוֹרָה גַּם בִּשְׁאָר יָמִים שֶׁהָיָה טָרוּד בְּפַרְנָסָתוֹ. וְזֶה שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶך (תהלים עה ג): "כִּי אֶקַּח מוֹעֵד – אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט", שֶׁעַל פִּי הִתְנַהֲגוּתוֹ בַּמּוֹעֵד, יִשְׁפְּטְהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֵישָׁרִים.

 

וּמָה טוֹב וּמָה נָעִים מָה שֶׁנָּהֲגוּ בְּכַמָּה קְהִלּוֹת קְדוֹשׁוֹת לְהִתְאַסֵּף בִּימֵי חֹל הַמּוֹעֵד כִּשְׁעָתַיִם בַּבֹּקֶר [11:00 עַד 1:00], וּמְבִיאִים חָכָם שֶׁיִּמְסֹר שִׁעוּר בְּהִלְכוֹת הֶחָג מְתֻבָּלִים בְּדִבְרֵי אַגָּדָה, מְשָׁלִים וּמַעֲשִׂיּוֹת הַמּוֹשְׁכִים אֶת הַלֵּב. אַשְׁרֵי חֶלְקָם וּמָה נָעִים גּוֹרָלָם.

 

וּבֶאֱמֶת, כַּמָּה יָקָר דָּבָר זֶה בְּעֵינֵי ה', בִּפְרָט שֶׁאֲנָשִׁים רַבִּים נִשְׁאָרִים בְּיָמִים אֵלּוּ בְּבֵיתָם, וְאָמְרוּ חֲזַ"ל (מסכת כתובות נט ע"ב): "בַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעֲמוּם" [שִׁגָּעוֹן], וּבָאִים לִידֵי רִיב וּמַחֲלֹקֶת חַס וְשָׁלוֹם, אַךְ עַל יְדֵי שֶׁהוֹלֵךְ מִבֵּיתוֹ לְשִׁעוּר תּוֹרָה, רֵאשִׁית – מְקַיֵּם מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת. שֵׁנִית – כְּשֶׁשָּׁב לְבֵיתוֹ, כֻּלּוֹ שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ שֶׁנִּצֵּל אֶת זְמַנּוֹ לְתוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם. וְאַשְׁרֵי בַּיִת שֶׁאֲבִיהֶם נוֹתֵן לָהֶם דֻּגְמָא אִישִׁית לְנִצּוּל הַזְּמַן, וְאַשְׁרֵי הָאִשָּׁה הַמְדַרְבֶּנֶת אֶת בַּעֲלָהּ בְּנֹעַם וּבְחִבָּה לִקְבִיעַת עִתִּים לַתּוֹרָה, שֶׁעָלֶיהָ אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ (משלי יד א) עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ", אַשְׁרֵי חֶלְקָהּ וּמָה נָעִים גּוֹרָלָהּ, וְתִשָּׂא בְּרָכָה מֵאֵת ה'.

 

שִׂמְחַת הֶחָג

כָּתַב הָרַמְבַּ"ם: "וּכְשֶׁאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְשָׂמֵחַ בַּמּוֹעֵד, לֹא יִמָּשֵׁךְ בְּיַיִן וּשְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, וְיֹאמַר שֶׁכָּל מִי שֶׁיּוֹסִיף בָּזֶה, יַרְבֶּה בְּמִצְוַת הַשִּׂמְחָה, שֶׁהַשִּׁכְרוּת וְהַשְּׂחוֹק הַרַבֵּה וְקַלּוּת הָרֹאשׁ, אֵינָם שִׂמְחָה אֶלָּא הוֹלֵלוּת וְסִכְלוּת, וְלֹא נִצְטַוֵּינוּ עַל הוֹלֵלוּת וְסִכְלוּת, אֶלָּא עַל הַשִּׂמְחָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדַת יוֹצֵר הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב", הָא לָמַדְתָּ, שֶׁהָעֲבוֹדָה בְּשִׂמְחָה, וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹד אֶת ה' לֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ וְלֹא מִתּוֹךְ שִׁכְרוּת".

 

וְכָּתַב הַטּוּר (סוף סימן תקכט): מִדַּת הַחֲסִידִים אֲשֶׁר הַשֵּׁם לְנֶגְדָּם תָּמִיד וּבְכָל דַּרְכֵיהֶם יְדָעוּהוּ, אָז בְּעֵת שִׂמְחָתָם יוֹתֵר וְיוֹתֵר מְבָרְכִים וּמְשַׁבְּחִים לְהַקָּבָּ"ה אֲשֶׁר שִׂמְּחָם. וְיֹאמַר הָאָדָם בְּלִבּוֹ בְּעֵת שִׂמְחָתוֹ וַהֲנָאָתוֹ, וְאִם כָּךְ הִיא שִׂמְחַת הָעוֹלָם הַזֶּה אֲשֶׁר הִיא הֶבֶל, כִּי יֵשׁ אַחֲרֶיהָ תּוּגָה וְצַעַר, אִם כֵּן מָה תִּהְיֶה שִׂמְחַת הָעוֹלָם הַבָּא הַתְּמִידִית שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ תּוּגָה. וְיִתְפַּלֵּל לְהַקָּבָּ"ה שֶׁיַּטֶּה לִבּוֹ לְעָבְדוֹ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ בְּלֵב שָׁלֵם, וְשֶׁיְּשַׂמְּחֶנּוּ בְּשִׂמְחַת הָעוֹלָם, וִיזַכֵּנוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא לֵאוֹר בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים. ע"כ.

 

כָּתַב בְּסֵפֶר הַחִנּוּךְ (מצוה תפח): "מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ שֶׁל שִׂמְחַת הֶחָג, לְפִי שֶׁטֶּבַע הָאָדָם לִשְׂמֹחַ לִפְרָקִים, כְּמוֹ שֶׁהוּא צָרִיךְ אֶל הַמָּזוֹן, וְאֶל הַמְּנוּחָה, וְאֶל הַשֵּׁנָה. וְרָצָה הָאֵל לְזַכּוֹתֵנוּ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ, וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת הַשִּׂמְחָה לִשְׁמוֹ, לְמַעַן נִזְכֶּה לְפָנָיו בְּכָל מַעֲשֵׂינוּ. וְהִנֵּה קָבַע לָנוּ זְמַנִּים בַּשָּׁנָה לַמּוֹעֲדִים, לִזְכֹּר בָּהֶם הַנִּסִּים וְהַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר גְּמַלָנוּ, וְאָז בְּעִתִּים הָהֵם צִוָּנוּ לְכַלְכֵּל הַחֹמֶר בִּדְבַר הַשִּׂמְחָה הַצְּרִיכָה אֵלָיו. וְיִמָּצֵא לָנוּ תְּרוּפָה גְּדוֹלָה, בִּהְיוֹת שֹׂבַע הַשְּׂמַחוֹת לִשְׁמוֹ וּלְזִכְרוֹ, כִּי הַמַּחְשָׁבָה הַזֹּאת תִּהְיֶה לָנוּ גָּדֵר, לְבַל נֵצֵא מִדֶּרֶךְ הַיֹּשֶׁר יוֹתֵר מִדַּאי". ע"כ.

 

כָּתַב רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִמֵיץ בְּסֵפֶר הַיְרֵאִים (סימן תכז): כָּל שִׂמְחָה הָרְאוּיָה לָאָדָם לְכָל דָּבָר הַמְּשַׂמְּחוֹ, חַיָּב לַעֲשׂוֹתָהּ בָּרֶגֶל, וְכָל דָּבָר שֶׁבְּלִבּוֹ מוֹצֵא בּוֹ שִׂמְחָה וְקוֹרַת רוּחַ בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה וּבְכָל דָּבָר שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לוֹ, חַיָּב לַעֲשׂוֹתוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁחַיָּב לְשַׁמֵּחַ עַצְמוֹ, כָּךְ חַיָּב לְשַׁמֵּחַ אֶת בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ, דִּכְתִיב וְשָׂמַחְתָּ בְּחָגֶךָ אַתָּה וּבִנְךָ וגו'.

 

עֲבוֹדַת ה' הָאֲמִתִּית בַּמּוֹעֲדִים

"וְדָבָר יָדוּעַ הוּא, שֶׁהָעֲבוֹדָה הַשְּׁלֵמָה הִיא עֲבוֹדַת הַנֶּפֶשׁ עִם עֲבוֹדַת הַגּוּף. וַעֲבוֹדַת הַגּוּף הִיא לְהִתְעַנֵּג בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה בְּמִצְוַת הַמּוֹעֲדִים: 'וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם'. וַעֲבוֹדַת הַנֶּפֶשׁ הִיא לְהוֹדוֹת, לְשַׁבֵּחַ וְלִזְכֹּר נִסָּיו וְנִפְלְאוֹתָיו. וּבִשְׁנֵיהֶם יַחַד תִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה שְׁלֵמָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (מסכת פסחים סח ע"ב): חַלְּקֵהוּ, חֶצְיוֹ לַה' וְחֶצְיוֹ לָכֶם. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה, אֲפִלּוּ הַדְּבָרִים הַגּוּפָנִיִּים, שֶׁהֵם הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה וְהַתַּעֲנוּגִים הָאֲחֵרִים, כֻּלָּם נַעֲשִׂים רוּחָנִיִּים, וְהֵם עֲבוֹדַת ה'. אֲבָל אִם חַס וְשָׁלוֹם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא מִתְכַּוֵּן לַהֲנָאַת גּוּפוֹ, וְאֵינוֹ עוֹבֵד לַה' יִתְעַלֶּה הָעֲבוֹדָה הָרְאוּיָה, אֵינָם מוֹעֲדִים וּמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ. וְעַל זֶה אָמְרוּ חֲזַ"ל: 'אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי' – בִּזְמַן שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים הַמִּצְווֹת וּמְקַדְּשִׁים הַמּוֹעֲדוֹת בַּאֲסֵפַת הָעָם בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת, וּמְהַלְלִים וּמְשַׁבְּחִים לַה' וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, אָז 'אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי', וְאִם לָאו – אֵינָם מוֹעֲדַי אֶלָּא מוֹעֲדֵיכֶם. וּכְמוֹ שֶׁהֵשִׁיב רַבִּי עֲקִיבָא לְאוֹתוֹ מִין שֶׁשָּׁאַל אוֹתוֹ, לָמָּה אַתֶּם עוֹשִׂים עַתָּה מוֹעֲדִים, וַהֲלֹא כְּתִיב (ישעיה א יד): חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח? אָמַר לוֹ: 'חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם' כְּתִיב. בִּזְמַן שֶׁאַתֶּם מְכַוְּנִים לַהֲנָאַת גּוּפְכֶם בִּלְבַד, הֵם שְׂנוּאִים, אֲבָל אִם אַתֶּם מְכַוְּנִים לַעֲבוֹדָתִי, אֵינָם שְׂנוּאִים וְאֵינָם עָלַי לָטֹרַח, אֶלָּא אֲהוּבִים וַחֲבִיבִים הֵם לְפָנַי". (דרשות רבי יהושע אבן שועיב)

 

 

בִּגְדֵי שַׁבָּת וְחַג

יְמֵי חֹל הַמּוֹעֵד, צָרִיךְ לְכַבְּדָם בִּבְגָדִים נָאִים וּבְמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה מְיֻחָדִים, וְלֹא כְּאוֹתָם הַלּוֹבְשִׁים בִּגְדֵי חֹל בַּמּוֹעֵד, שֶׁבְּוַדַּאי אֵין מִן הָרָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁאֵין זֶה מִכְּבוֹד הַחַג. וּכְבָר אָמְרוּ חֲזַ"ל (אבות פ"ג מי"א): הַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וּפֵרַשׁ רַשִׁ"י, הַמְבַזֶּה, שֶׁנּוֹהֵג בַּמוֹעֵד מִנְהַג חֹל בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.

 

עֲלִיָּה לָרֶגֶל

הֵן אֱמֶת שֶׁעִקַּר מִצְוַת עֲלִיָּה לָרֶגֶל הָיְתָה בִּזְמַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהָיוּ מְבִיאִים קָרְבָּנוֹת כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם, גַּם בַּזְּמַן הַזֶּה מִצְוָה לַעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם וְלַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי, מִפְּנֵי שֶׁקְּדֻשָּׁתָן קַיֶּמֶת לְעוֹלָם מִפְּנֵי הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ט ג): "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים". וְכֵן אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (שיר השירים רבה ב): מֵעוֹלָם לֹא זָזָה שְׁכִינָה מִכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי. וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם (פ"ו מבית הבחירה הט"ז), שֶׁקְּדֻשַּׁת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וִירוּשָׁלַיִם לֹא בְּטֵלָה לְעוֹלָם.

 

בְּסֵפֶר חֲסִידִים (סימן תרל) מוּבָא, שֶׁרַבֵּנוּ הַאי גָּאוֹן הָיָה רָגִיל לַעֲלוֹת מִבָּבֶל לִירוּשָׁלַיִם בְּחַג הַסֻּכּוֹת מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, וְהָיָה מַקִּיף אֶת הַר הַזֵּיתִים בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּה שֶׁבַע פְּעָמִים. וּבְשׁוּ"ת הַתַּשְׁבֵּ"ץ (ח"ג סימן רא) כָּתַב: וְהֵעִידוּ מַגִּידֵי אֱמֶת, כִּי עֲדַיִן נִשְׁאָר מֵהַנִּסִּים שֶׁהָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם בִּזְמַן הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁלֹּא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם, כִּי בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם שֶׁצְּרִיכָה לִמְעַט אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם הַדָּרִים שָׁם, מִתְמַלֵּאת מִפֶּה לְפֶה בְּעֵת הִתְקַבֵּץ עוֹלֵי הָרֶגֶל הַחוֹגְגִים בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ, וְכֻלָּם נִכְנָסִים וְיוֹשְׁבִים רְוָחִים, כִּי עֲדַיִן הִיא בִּקְדֻשָּׁתָהּ. (שו"ת יחוה דעת חלק א סימן כה)

אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל הַשָּׁנָה, אִם עָבְרוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁלֹּא רָאָה אֶת הַכֹּתֶל, עוֹמֵד וְאוֹמֵר אֶת הַפָּסוּק (ישעיה סד י): "בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ, וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה", וְקוֹרֵעַ אֶת בִּגְדּוֹ עַד כְּנֶגֶד לִבּוֹ, מִכָּל מָקוֹם, אִם בָּא בֶּחָג, אֵינוֹ קוֹרֵעַ, מִפְּנֵי קְדֻשַּׁת וְשִׂמְחַת הֶחָג. וּבְכָל אֹפֶן, הַגָּר בִּירוּשָׁלַיִם אֵינוֹ צָרִיךְ לִקְרֹעַ, אַף אִם לֹא רָאָה אֶת הַכֹּתֶל שְׁלֹשִׁים יוֹם. (סימן תקסא. חזו"ע ארבע תעניות תלח)

 

וְיֵשׁ לְהַזְכִּיר וּלְהַזְהִיר, שֶׁהַכְּנִיסָה לְשֶׁטַח הַר הַבַּיִת כַּיּוֹם אֲסוּרָה בְּהֶחְלֵט, מֵאַחַר וְכֻלָּנוּ טְמֵאֵי מֵתִים, וְהַנִּכְנָס לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ כְּשֶׁהוּא טְמֵא מֵת, חַיָּב כָּרֵת. וּבְעֶזְרַת ה' בְּקָרוֹב, שֶׁיָּבֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, וְנִטָּהֵר כֻּלָּנוּ בְּאֵפֶר פָּרָה אֲדֻמָּה, נִכָּנֵס בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁיֵּרֵד בָּנוּי מִן הַשָּׁמַיִם מִמַּעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל הַקָּב"ה. וְעַל כֵּן, לֹא יִתְפַּתֶּה אַחַר אוֹתָם חוֹטְאִים וּמַחֲטִיאִים אֶת הָרַבִּים, שֶׁבָּנוּ כְּנִיסָה מְיֻחֶדֶת לְהַר הַבַּיִת, וַעַמֵּי הָאֲרָצוֹת מִתְפַּתִּים לְהִכָּנֵס לְשָׁם. וַה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד. (יחו"ד א כה)

 

וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ

אַף שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁיֵּשׁ עִנְיָן לַעֲלוֹת לַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָתֵת אֶת הַדָּעַת הֵיטֵב הֵיטֵב לְמָה שֶׁמָּצוּי בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת, שֶׁבֶּעָווֹנוֹת הָרַבִּים בִּרְחָבַת הַכֹּתֶל יֶשְׁנָהּ תַּעֲרֹבֶת אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, וּבָאוֹת נָשִׁים רַבּוֹת לְלֹא צְנִיעוּת, וְהַהוֹלֵךְ שָׁם כִּמְעַט וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בְּמַרְאוֹת אֲסוּרוֹת, וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת בַּלַּיְלָה, עֲדַיִן הַמָּקוֹם הוֹמֶה אֲנָשִׁים וְנָשִׁים. עַל כֵּן, שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִזָּהֵר בְּכָל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ. וּכְבָר כָּתַב מָרָן הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (סימן תקכט סעיף ד): "חַיָּבִים בֵּית דִּין לְהַעֲמִיד שׁוֹטְרִים בַּחַגִּים, שֶׁיִּהְיוּ מְשׁוֹטְטִים וּמְחַפְּשִׂים בַּגִּנּוֹת וּבַפַּרְדֵּסִים וְעַל הַנְּהָרוֹת, שֶׁלֹּא יִתְקַבְּצוּ שָׁם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, וְיָבֹאוּ לִידֵי עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם. וְכֵן יַזְהִירוּ בְּדָבָר זֶה לְכָל הָעָם, שֶׁלֹּא יִתְעָרְבוּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים בְּבָתֵּיהֶם בְּשִׂמְחָה, וְלֹא יִמָּשְׁכוּ בְּיַיִן, שֶׁמָּא יָבֹאוּ לִידֵי עֲבֵרָה, אֶלָּא יִהְיוּ כֻּלָּם קְדוֹשִׁים". ע"כ. וְכָתַב הָרַב מִשְׁנָה בְּרוּרָה: "וְדָבָר זֶה יֵשׁ חִיּוּב תָּמִיד לְהַזְהִיר עָלָיו וְלִמְחוֹת בְּמִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ, אֶלָּא שֶׁבַּחַגִּים מָצוּי הַקִּלְקוּל בְּיוֹתֵר. וּבַעֲווֹנוֹת הָרַבִּים נִתְפָּרֵץ קִלְקוּל זֶה בִּזְמַנֵּנוּ בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת גַּם בִּימוֹת הַחֹל, וְעָווֹן גָּדוֹל הוּא, וּמִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת, בְּוַדַּאי מְחֻיָּב לִמְחוֹת". עכ"ד.

 

אָבֵל

מֻתָּר לְאָבֵל לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׂמְחַה בְּחוֹל הַמּוֹעֵד שֶׁיֵּשׁ שָׁם כְּלֵי נְגִינָה.

 

הגאון רבי אליהו הלוי בְּשׁוּ"ת זְקַן אַהֲרֹן (לפני למעלה מ-500 שנה. ומרן הבית יוסף הביאו בשו"ת אבקת רוכל סימן קט. ומרן החיד"א בספרו שם הגדולים כותב עליו "אביר הרועים") הִתִּיר לְאָבֵל בְּתוֹךְ י"ב חֹדֶשׁ לְנַגֵּן בִּכְלֵי זֶמֶר בִּסְעוּדַת פּוּרִים וּבְחוֹל הַמּוֹעֵד עִם רֵעִים וַחֲבֵרִים, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא יוֹם שִׂמְחָה שֶׁלּוֹ שֶׁהֲרֵי גַּם הוּא מְצֻוֶּה לִשְׂמֹחַ, וְזוֹ שִׂמְחַת מִצְוָה, הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְכֵן פָּסַק בְּכַף הַחַיִּים (סימן תרצו ס"ק כו), וְכֵן הִתִּיר הגרי"ש אֶלְיָשִׁיב בְּשִׂמְחַת פּוּרִים. וּבְשׁוּ"ת זֶרַע אֱמֶת (ח"ב סימן קנז) פָּסַק שֶׁמֻּתָּר לְאָבֵל לְאַחַר הַשִּׁבְעָה, לְנַגֵּן בִּכְלֵי שִׁיר בְּחוֹל הַמּוֹעֵד סֻכּוֹת, כִּי זֶה נֶחְשָׁב מִצְוָה. וּבְשׁוּ"ת מַעְיָן אֹמֶר (ח"ד רמג) הִתִּיר מָרָן זצוק"ל לְאָבֵל תּוֹךְ י"ב חֹדֶשׁ לְהִשְׁתַּתֵּף בְּהַקְבָּלַת פְּנֵי רַבּוֹ בָּרֶגֶל, וְרַק יַסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ בְּעֵת שֶׁמְּנַגְּנִים שָׁם. והנה ברור שאבל שרוצה להימנע, שיחמיר לעצמו, אבל בוודאי שאינו רשאי למנוע שמחה מבני ביתו בגלל שהוא אבל, וכל שכן במועד שהם ימי שמחה של כלל ישראל. וזה פשוט. ועיין עוד בעלון "ותתענג בדשן" (גיליון מס' 88 אות יג). ותהילות לאל יתברך, כן הורה גם מרן הראשון לציון רבנו יצחק יוסף שליט"א בשיעורו הקבוע במוצאי שבת (פרשת ויקרא תשפ"ב). עי"ש.

 

טִיּוּלִים

יֶשְׁנָהּ טָעוּת נְפוֹצָה בְּקֶרֶב מִשְׁפָּחוֹת מְסֻיָּמוֹת, שֶׁכְּאִלּוּ יְמֵי חֹל הַמּוֹעֵד נִתְּנוּ רַק בִּשְׁבִיל טִיּוּלִים וּמַסְלוּלִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין סָפֵק שֶׁעַל הַהוֹרִים לָתֵת אֶת עֵינֵיהֶם וְלִבָּם  עַל יַלְדֵיהֶם, שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בְּמַרְאוֹת אֲסוּרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, וּכְבָר אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ (משלי כג כו): "תְּנָה בְנִי לִבְּךָ לִי, וְעֵינֶיךָ דְּרָכַי תִּצֹּרְנָה". וְדַי לַמֵּבִין.

 

יַעֲלֶה וְיָבוֹא

מַזְכִּירִים 'יַעֲלֶה וְיָבוֹא' בְּשַׁחֲרִית, מִנְחָה וְעַרְבִית. וְאִם טָעָה וְלֹא אָמַר – אִם נִזְכַּר כְּשֶׁאָמַר 'בָּרוּךְ אַתָּה ה" כְּדֵי לוֹמַר 'הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן', יְסַיֵּם 'לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ', וְיַחֲזֹר לוֹמַר 'יַעֲלֶה וְיָבוֹא'. אַךְ אִם כְּבָר אָמַר 'הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן', יֹאמַר 'יַעֲלֶה וְיָבוֹא' לִפְנֵי 'מוֹדִים'. וְאִם הִתְחִיל אֲפִלּוּ תֵּבָה אַחַת 'מוֹדִים' וְנִזְכַּר, חוֹזֵר לִתְחִלַּת בִּרְכַּת 'רְצֵה'. וְהוּא הַדִּין כְּשֶׁנִּזְכַּר בְּהֶמְשֵׁךְ הַתְּפִלָּה קֹדֶם שֶׁבָּא לַעֲקֹר רַגְלָיו, אֲבָל אִם נִזְכַּר כְּשֶׁבָּא לַעֲקֹר רַגְלָיו, חוֹזֵר לִתְחִלַּת הָעֲמִידָה. וְדִין זֶה אֲפִלּוּ בִּתְפִלַּת עַרְבִית. [וְלֹא כְּמוֹ בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁבְּעַרְבִית לֹא חוֹזֵר]. (סימן תצ סעיף ב. חזו"ע חנוכה רסה)

 

לֵיל שַׁבָּת חוֹל הַמּוֹעֵד – שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה בְּלֵיל שַׁבָּת שֶׁל חוֹל הַמּוֹעֵד וְלֹא אָמַר יַעֲלֶה וְיָבוֹא, אֵינוֹ חוֹזֵר, וְיוֹצֵא יְדֵי חוֹבָה בְּבִרְכַּת "מֵעֵין שֶׁבַע". וְאַף יָחִיד שֶׁטָּעָה וְהִתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּבִרְכַּת "מֵעֵין שֶׁבַע", יָצָא. אֲבָל לְכַתְּחִלָּה עַל הַיָּחִיד לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית שׁוּב. (חזו"ע חנוכה רפג. ועיין עלון "ותתענג בדשן" גיליון מס' 2)

 

בִּרְכַּת הַמָּזוֹן – אוֹמֵר 'יַעֲלֶה וְיָבוֹא' בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. וְאִם טָעָה וְלֹא אָמַר, אִם נִזְכַּר אַחַר 'בָּרוּךְ אַתָּה ה' בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם', אוֹמֵר בְּלִי שֵׁם ה' בְּלָשוֹן זוֹ: "בָּרוּךְ אֲשֶׁר נָתַן מוֹעֲדִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה". וְאִם נִזְכַּר לְאַחַר מִכֵּן, אֵינוֹ חוֹזֵר. (סי' קפח ס"ז)

 

קריאת ההלל

בחול המועד פסח קוראים את ההלל בדילוג ובלי ברכה, כדרך שקוראים בראש חודש. ומנהג בני אשכנז לברך עליו "לקרוא את ההלל".

 

בגמרא (ערכין י סע"א) שאלו למה בחג הסוכות גומרים את ההלל כל יום, ואילו בחג הפסח לא קוראים אותו בשאר הימים אלא בדילוג מחמת מנהג? ותרצו, שבחג הסוכות, כיון שימי החג חלוקים בקרבנותיהם, דהיינו שכל יום שונה מספר קרבנותיו, לכן חשוב כל יום ויום לאמירת ההלל בפני עצמו. מה שאין כן בפסח, שכל ימי החג מספר הקרבנות שווה, לכן די להם בהלל אחד ביום הראשון. טעם נוסף אמרו חז"ל על פי הגמרא (מגילה י ע"ב) "ולא קרב זה אל זה כל הלילה", שבשעה שהטביע הקב"ה את המצרים בים סוף, ביקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה: "מעשי ידי טובעים בים, ואתם אומרים שירה"?! לכן גם אנחנו לא אומרים הלל ביום טוב שביעי של פסח, וכיון שביום טוב לא אומרים, לא נאה שנאמר בחול המועד, שכביכול חול המועד חמור יותר מיום טוב. ובזוהר הקדוש (פרשת אמור צז ע"א) אמרו: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת", שאף שנטהרו ישראל לעשות קרבן פסח ויצאו מן הטומאה, עדיין לא היו שלמים וטהורים כראוי, על כן אין אומרים הלל גמור בשאר ימי הפסח".

 

קְרִיאַת הַתּוֹרָה

אִם טָעוּ בִּימֵי חֹל הַמּוֹעֵד וְקָרְאוּ בַּתּוֹרָה קְרִיאָה שֶׁל יוֹם אַחֵר שֶׁל פֶּסַח, אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרֹא אֶת הַקְּרִיאָה שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם, כִּי אֵין סֵדֶר הַקְּרִיאוֹת מְעַכֵּב. (רמז)

 

ט"ז בְּנִיסָן

יוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד [ט"ז בְּנִיסָן], טוֹב לְהוֹסִיף מַאֲכָל מְיֻחָד בַּסְּעוּדָה [לְבַד מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ לִשְׂמֹחַ בִּבְשַׂר בְּהֵמָה וְיַיִן לִכְבוֹד הֶחָג], זֵכֶר לְאֶסְתֵּר שֶׁהִזְמִינָה אֶת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְהָמָן לַמִּשְׁתֶּה בְּיוֹם זֶה, וּבוֹ בַּיּוֹם תָּלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ. (השל"ה, מג"א, חק יעקב. רמט)

 

אֲכִילַת מַצּוֹת בְּמֶשֶׁךְ הֶחָג

אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשְׁנָהּ קְצָת מִצְוָה בַּאֲכִילַת מַצָּה בְּכָל יְמֵי הֶחָג, מִכָּל מָקוֹם אֵין חִיּוּב מִן הַתּוֹרָה לֶאֱכֹל מַצָּה אֶלָּא בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד. וְעַל כֵּן, הָאוֹכֵל מַצָּה בִּשְׁאַר יְמֵי הֶחָג, אֵינוֹ מְבָרֵךְ 'עַל אֲכִילַת מַצָּה' אֶלָּא 'הַמּוֹצִיא'. וְגַם בִּסְעֻדּוֹת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, שֶׁחַיָּב לֶאֱכֹל בָּהֶם פַּת, מְבָרֵךְ 'הַמּוֹצִיא' בִּלְבַד. (פה. ועיין בילקוט יוסף פסח ג עמוד תקנז ותרווה נחת)

 

יֵשׁ לְהָבִין, מַדּוּעַ בְּחַג הַפֶּסַח אָנוּ מְבָרְכִים 'עַל אֲכִילַת מַצָּה' בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד, וְאִלּוּ בְּחַג הַסֻּכּוֹת אָנוּ מְבָרְכִים 'לִישֵׁב בַּסֻּכָּה' בְּכָל שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג, וַהֲלֹא כְּשֵׁם שֶׁבְּחַג הַפֶּסַח אֵין חוֹבָה מֵהַתּוֹרָה לֶאֱכֹל מַצָּה חוּץ מֵהַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן, כָּךְ גַּם בְּחַג הַסֻּכּוֹת אֵין חוֹבָה לֶאֱכֹל פַּת חוּץ מֵהַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן? וְיֵשׁ לְיַשֵּׁב, לְפִי שֶׁבְּפֶסַח יָכוֹל אָדָם לְהִתְקַיֵּם בִּשְׁאָר הַיָּמִים בְּלֹא אֲכִילַת מַצָּה וְיִהְיֶה נִזּוֹן בְּפֵרוֹת וִירָקוֹת, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּסֻּכָּה, שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לְהִתְקַיֵּם בְּלֹא שֵׁנָה שְׁלֹשָׁה יָמִים, וְאִם כֵּן, חַיָּב לִישֹׁן בַּסֻּכָּה, נִמְצָא שֶׁהוּא מֻכְרָח לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה לָדוּר בַּסֻּכָּה. (הרז"ה, מהר"ם חלאווה) אֶלָּא שֶׁעַל הַשֵּׁנָה לֹא תִּקְּנוּ חֲכָמִים לְבָרֵךְ 'לִישֹׁן בַּסֻּכָּה', מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא לֹא יִישַׁן, לְכָךְ תִּקְּנוּ לְבָרֵךְ עַל הָאֲכִילָה, וּבָזֶה פּוֹטֵר גַּם אֶת הַשֵּׁנָה. (תוספות ברכות יא ע"ב)

 

קַבָּלַת פְּנֵי רַבּוֹ בָּרֶגֶל

מִצְוָה עַל כָּל אָדָם לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי רַבּוֹ בֶּחָג, וַאֲפִלּוּ אִם רַבּוֹ גָּר מִחוּץ לָעִיר, יִשְׁתַּדֵּל לִנְסֹעַ אֵלָיו לִרְאוֹתוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם, גַּם בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה, בְּכָל פַּעַם שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי רַבּוֹ, מְקַיֵּם בָּזֶה מִצְוָה. (מסכת ראש השנה ט"ז ע"ב. ומסכת סוכה י ע"ב, כו ע"א ועוד. הרמב"ם פרק ה מהלכות תלמוד תורה הלכה ז)

 

 

כְּבוֹד תּוֹרָה אֲמִתִּי

זְכוּרַנִי לִפְנֵי כִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, הֵיאַךְ הָיוּ נֶאֱסָפִים אֲלָפִים וּרְבָבוֹת בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ "חָזוֹן עוֹבַדְיָה" בִּשְׁכוּנַת קַטָּמוֹן בִּירוּשָׁלַיִם, מִדֵּי שָׁנָה בְּפֶסַח וְסֻכּוֹת, כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ מָרָן הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זצוק"ל. וְהָיוּ בָּאִים רַבָּנִים גְּדוֹלִים, רַבָּנֵי עָרִים, אֲבוֹת בָּתֵּי דִּין וְאַדְמוֹרִי"ם גְּדוֹלִים, וּמִבֵּינֵיהֶם הָיִינוּ רוֹאִים אֶת מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ רַבִּי יְהוּדָה צַדְקָה זַצַ"ל רֹאשׁ יְשִׁיבַת פּוֹרָת יוֹסֵף, שֶׁאַף שֶׁהָיָה גָּדוֹל בַּגִּיל מִמָּרָן זצ"ל, הָיָה בָּא בְּאַהֲבָה וְחִבָּה וְהַעֲרָצָה גְּדוֹלָה. וְהָיוּ אוֹמְרִים חִדּוּשִׁים וּפַרְפְּרָאוֹת, וְהַדְּבָרִים הָיוּ מְתוּקִים וּשְׂמֵחִים כִּנְתִינָתָם מִסִּינַי.

 

וּפַעַם כְּשֶׁרַבֵּנוּ יְהוּדָה צַדְקָה אָמַר אֵיזֶה חִדּוּשׁ לְמָרָן, הִתְפַּעֵל מָרָן מֵהַחִדּוּשׁ וְאָמַר: "הָבִיאוּ לִי מַהֵר עֵט וְדַף, כִּי זֶה דָּבָר הָאָבֵד, שֶׁמָּא אֶשְׁכַּח אוֹתוֹ עַד לְאַחַר הַמּוֹעֵד". וּכְשֶׁסִּפֵּר זֹאת הָרַב צַדְקָה לְתַלְמִידָיו בַּיְּשִׁיבָה, אָמַר לָהֶם: רְאִיתֶם, כָּךְ צָרִיךְ, לִכְתֹּב מִיָּד מָה שֶׁשּׁוֹמְעִים, וּלְאַחַר זְמַן נֶאֱסָפִים חִדּוּשִׁים רַבִּים, וְכָךְ יֵשׁ לָאָדָם מָה לוֹמַר תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר (משלי יג יא): "קֹבֶץ עַל יָד יִרְבֶּה".

 

וּפְעָמִים רַבּוֹת לְאַחַר הֶחָג כְּשֶׁחָזְרוּ הַתַּלְמִידִים לַיְּשִׁיבָה, הָיָה הָרַב שׁוֹאֲלָם בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: "קִבַּלְתֶּם פְּנֵי רַבְּכֶם בָּרֶגֶל?!", וְכַוָּנָתוֹ הָיְתָה עַל מָרָן זצ"ל.

 

הַבֵּט נָא וּרְאֵה, הֵיאַךְ הֶעֱרִיצוּ וְהֶעֱרִיכוּ הַגְּדוֹלִים זֶה לָזֶה, אֵיזוֹ הִתְבַּטְּלוּת וַעֲנָוָה. ה' יְזַכֵּנוּ לִלְמֹד מֵאוֹרְחוֹתֵיהֶם הַנַּעֲלִים וְהַנִּשְׂגָּבִים, וּלְכַבֵּד אֶת כָּל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל בַּאֲשֶׁר הֵם, וְאֶת כָּל יְהוּדִי בַּאֲשֶׁר הוּא, אַף אִם אֵינוֹ מִשְׁתַּיֵּךְ לַעֲדָתִי וְלִקְהִלָּתִי.