דיני מְלָאכָה בְּחֹל הַמּוֹעֵד

מַטְּרַת חֹל הַמּוֹעֵד

אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מָמָל: אִלּוּ הָיָה מִי שֶׁיִּצְטָרֵף עִמִּי, הָיִיתִי מַתִּיר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בַּמּוֹעֵד, כִּי כָּל מָה שֶׁאָסְרוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, אֲבָל הֵם אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּפוֹחֲזִים. וּמִכָּאן נִרְאֶה, שֶׁאִסּוּר שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ בַּמּוֹעֵד, חָמוּר יוֹתֵר מֵעֲשִׂיַּת מְלָאכָה בּוֹ, כֵּיוָן שֶׁכָּל מַטְּרַת הַתּוֹרָה בַּמּוֹעֲדוֹת לְהִדָּבֵק בַּה' יִתְבָּרַךְ וּבְתוֹרָתוֹ. (חזו"ע יו"ט קעב)

דָּבָר הָאָבֵד

אָסוּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּחֹל הַמּוֹעֵד, אֲבָל 'דָּבָר הָאָבֵד' שֶׁאִם לֹא יַעֲשֶׂה אֶת אוֹתָהּ מְלָאכָה, יָכוֹל לְהַגִּיעַ לְהֶפְסֵד, מֻתָּר, וּכְדִלְהַלָּן.

אֹכֶל נֶפֶשׁ

כָּל מְלָאכָה שֶׁהִיא לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ בַּמּוֹעֵד, מֻתָּר לַעֲשׂוֹתָהּ אֲפִלּוּ עַל יְדֵי אָמָּן, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ בָּהּ טֹרַח גָּדוֹל. וְלָכֵן מֻתָּר לְתַקֵּן בְּחֹל הַמּוֹעֵד מְקָרֵר חַשְׁמַלִּי, כִּירַיִם שֶׁל גַּז, תַּנּוּר אֲפִיָּה, בֶּרֶז מַיִם שֶׁבַּמִּטְבָּח, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וּמֻתָּר לַפּוֹעֵל לְקַבֵּל שְׂכָרוֹ מֻשְׁלָם עֲבוּר עֲבוֹדָתוֹ זֹאת, אִם אֵין אָמָּנִים שֶׁיַּעֲשׂוּ מְלָאכוֹת אֵלּוּ בְּחִנָּם. (קפו)

לֹא רָצָה לָקַחַת כֶּסֶף

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּחֹל הַמּוֹעֵד בְּבֵיתוֹ שֶׁל מָרָן הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זצוק"ל, שֶׁנִּשְׁבַּר צִנּוֹר הַמַּיִם בַּמִּטְבָּח. הָרַבָּנִית מַרְגָּלִית ע"ה הִזְמִינָה פּוֹעֵל יְרֵא שָׁמַיִם שֶׁהָיָה מֵהַקְּבוּעִים בְּשִׁעוּרָיו שֶׁל מָרָן, שֶׁיָּבוֹא וִיתַקֵּן אֶת הַצִּנּוֹר. בִּגְמַר הָעֲבוֹדָה הִצִּיעָה לוֹ תַּשְׁלוּם הָגוּן, אַךְ הַפּוֹעֵל סֵרֵב לְקַבֵּל אֶת הַכֶּסֶף, חָזְרָה וְהִפְצִירָה בּוֹ שׁוּב, אַךְ הוּא עוֹמֵד בְּשֶׁלּוֹ שֶׁלֹּא לָקַחַת אֶת הַכֶּסֶף. מָרָן שֶׁהָיָה בְּאוֹתוֹ זְמַן שׁוֹהֶה בְּחַדְרוֹ הַסָּמוּךְ, שָׁמַע אֶת הַדּוּ שִׂיחַ שֶׁבֵּינֵיהֶם, וְאָמַר לָרַבָּנִית: "תַּעַזְבִי אוֹתוֹ, הוּא יוֹדֵעַ מָה הוּא עוֹשֶׂה". קָרָא לוֹ מָרָן, וְנָתַן לוֹ בְּמַתָּנָה אֶת סִפְרוֹ יַבִּיעַ אֹמֶר חֵלֶק ו' שֶׁיָּצָא לָאוֹר בְּאוֹתוֹ זְמַן, וְכָתַב לוֹ הַקְדָּשָׁה בְּאַהֲבָתוֹ וְהַעֲרָכָתוֹ אֵלָיו.

כְּבוּשִׁים

אָסוּר לִכְבֹּשׁ חֲמוּצִים, אֶלָּא אִם כֵּן יָכוֹל לֶאֱכֹל מֵהֶם בַּמּוֹעֵד. אֲבָל אִם לֹא יִהְיוּ רְאוּיִים לַאֲכִילָה בַּמּוֹעֵד, אָסוּר. וּמַאֲכָל שֶׁלֹּא יִהְיֶה מָצוּי לְאַחַר הַמּוֹעֵד, מֻתָּר לִקְנוֹתוֹ וּלְכָבְשׁוֹ. וְכֵן אִם יֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁיַּתְלִיעַ אוֹ יִתְקַלְקֵל אִם לֹא יִכְבְּשֶׁנּוּ בַּמּוֹעֵד, מֻתָּר לְכָבְשׁוֹ, שֶׁהֲרֵי זֶה 'דָּבָר הָאָבֵד'.

תִּסְפֹּרֶת

אֲסוּר לְהִסְתַּפֵּר בַּמּוֹעֵד, וַאֲפִלּוּ הָיָה אָנוּס וְלֹא הִסְפִּיק בְּעֶרֶב הֶחָג, אוֹ שֶׁהוּא אֲבִי הַבֵּן אוֹ מוֹהֵל אוֹ סַנְדָּק, אָסוּר. אֲבָל לְסַדֵּר אֶת הַשָּׂפָם, מֻתָּר לְכָל אָדָם. (קצ)

בֵּית הַסֹּהַר – הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַסֹּהַר בַּמּוֹעֵד, מֻתָּר לוֹ לְהִסְתַּפֵּר, וַאֲפִלּוּ הָיָה יָכוֹל לְהִסְתַּפֵּר בְּעֶרֶב הֶחָג, כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ מַצַּב רוּחַ לְהִסְתַּפֵּר בִּהְיוֹתוֹ בְּבֵית הַסֹּהַר. (קצב)

קָטָן – מֻתָּר לְסַפֵּר יֶלֶד קָטָן בַּמּוֹעֵד. עַל כֵּן, מֻתָּר לְהַשְׁהוֹת אֶת שִׂמְחַת הַתִּסְפֹּרֶת [חֲלָקֶה] בִּמְלאוֹת לוֹ שָׁלֹש שָׁנִים, שֶׁאָז מְחַנְּכִים אוֹתוֹ בְּמִצְוַת פֵּאוֹת הָרֹאשׁ. (קצג)

גִּילּוּח הַזָּקָן

גַּם אִם הִתְגַּלַּח בְּעֶרֶב הֶחָג וְרָגִיל לְהִתְגַּלֵּחַ בְּכָל יוֹם, לֹא כְּדַאי שֶׁיִּתְגַּלֵּחַ בַּמּוֹעֵד. כן הורה מרן הראשון לציון זצוק"ל בשיעורו הקבוע במוצאי שבת בלווין חול המועד פסח ה'תשע"ב.

כִּבּוּס

אָסוּר לְכַבֵּס בְּגָדִים אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. וְאוּלָם, מַגְּבוֹת יָדַיִם וְרַחְצָה שֶׁמִּתְלַכְלְכִים תָּמִיד, מֻתָּר לְכַבֵּסָם. וְכֵן בִּגְדֵי יְלָדִים קְטַנִּים שֶׁדַּרְכָּם לְהִתְלַכְלֵךְ תָּמִיד בֶּעָפָר, מֻתָּר לְכַבֵּסָם. וְאֵין לְצָרֵף עִמָהֶם בִּגְדֵי גְּדוֹלִים לִמְכוֹנַת הַכְּבִיסָה. (קצח. ילקו"י יו"ט וחוה"מ תתכט)

בִּגְדֵי זֵעָה – גַּרְבַּיִם וּלְבָנִים הַסְּמוּכִים לַבָּשָׂר שֶׁמַּחֲלִיפִים מִדֵּי יוֹם, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְלַכְלְכִים תָּמִיד בְּזֵעָה, אִם אֵין לוֹ אֲחֵרִים לְהַחֲלִיף, מֻתָּר לְכַבְּסָם בִּמְכוֹנַת כְּבִיסָה.

כֶּתֶם – בֶּגֶד שֶׁהִתְלַכְלֵךְ בְּכֶתֶם, מֻתָּר לְנַקּוֹתוֹ בְּחָמְרֵי נִקּוּי, שֶׁאֵין זֶה בִּכְלָל כִּבּוּס.

צִחְצוּחַ נַעֲלַיִם. שְׁטִיפַת רִצְפָּה

מֻתָּר לְצַחְצֵחַ נַעֲלַיִם וְלִשְׁטֹף אֶת הָרִצְפָּה בַּמּוֹעֵד, שֶׁאֵין זֶה בִּכְלַל כִּבּוּס.

צִפָּרְנַיִם

מֻתָּר לִגְזֹז צִפָּרְנַיִם בַּמּוֹעֵד, וּמִנְהַג בְּנֵי אַשְׁכְּנַז לְהַחְמִיר בָּזֶה. (קצד)

תִּקּוּן מִשְׁקָפַיִם

מִשְׁקָפַיִם שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בַּמּוֹעֵד, מֻתָּר לְתַקְּנָם אֲפִלּוּ עַל יְדֵי מַעֲשֵׂה אָמָּן. (קצה)

תְּפִירָה. גִּהוּץ. צִלּוּם

אִם הֻצְרַךְ לִתְפֹּר בִּגְדּוֹ בַּמּוֹעֵד, וְאֵינוֹ אָמָּן בִּמְלֶאכֶת הַתְּפִירָה, רַשַּׁאי לִתְפֹּר. וְמֻתָּר לְגַהֵץ בְּגָדִים. וְכֵן מֻתָּר לְצַלֵּם בְּמַצְלֵמָה בַּמּוֹעֵד.

תִּקּוּן רֶכֶב

אֵין לְתַקֵּן רֶכֶב בְּמַעֲשֶׂה אָמָּן, אֲפִלּוּ כְּדֵי לְהַעֲבִיר בּוֹ מַאֲכָלים, כָּל שֶׁאֶפְשָׁר לְהַעֲבִיר בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת. אֲבָל תִּקּוּן שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אָמָּן, כְּגוֹן לְהַחֲלִיף גַּלְגַּל, מֻתָּר.

צָרְכֵי רַבִּים

מֻתָּר לַעֲשׂוֹתָם בַּמּוֹעֵד אֲפִלּוּ עַל יְדֵי אָמָּן בְּשָׂכָר, כָּל שֶׁהֵם לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. וְלָכֵן רְכָבִים צִבּוּרִיּים כְּמוֹנִיוֹת וְאוֹטוֹבּוּסִים אוֹ מַשָּׁאִיוֹת הָעוֹמְדוֹת לְשֵׁרוּת הַצִּבּוּר לְהַעֲבִיר מַאֲכָלִים, מֻתָּר לְתַקְּנָם בַּמּוֹעֵד. וְאוּלָם לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא צָרְכֵי רַבִּים הַנִּצְרָכִים לְגוּף הָאָדָם, אֲבָל צָרְכֵי מִצְוָה אֲסוּרִים, וְלָכֵן אֵין לִבְנוֹת אוֹ לְסַיֵּד בֵּית הַכְּנֶסֶת בַּמּוֹעֵד, אֲבָל מֻתָּר לְהָכִין סַפְסָלִים כְּדֵי לִישֵׁב בָּהֶם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁהֵם בִּכְלַל צָרְכֵי גּוּף הָאָדָם.

פּוֹעֵל

פּוֹעֵל שֶׁאִם יִתְחַמֵּק מִלַּעֲבֹד יֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁיְּפַטְּרוּהוּ, רַשַּׁאי לְהַמְשִׁיךְ לַעֲבֹד, כָּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל חֻפְשָׁה עַל חֶשְׁבּוֹן חֹפֶשׁ שְׁנָתִי הַמַּגִּיעַ לוֹ, שֶׁוַּדַּאי נֶחְשָׁב דָּבָר הָאָבֵד. (קפג)

בַּעַל עֵסֶק

הַמַּעֲבִיד פּוֹעֲלִים קְבוּעִים, וְאִם לֹא יַעֲסִיק אוֹתָם יִצְטָרֵךְ לְשַׁלֵּם לָהֶם מַשְׂכֹּרֶת שְׁלֵמָה, רַשַּׁאי לְהַעֲסִיק אוֹתָם. וְיִשְׁתַּדְּלוּ לַעֲבֹד בְּצִנְעָה כְּכָל הָאֶפְשָׁר.

חֲנוּיוֹת

בַּעֲלֵי מַכֹּלֶת וּמוֹכְרֵי יְרָקוֹת וְכַּיּוֹצֵא בָּהֶם, רַשָּׁאִים לִפְתֹּחַ אֶת חֲנוּתָם, כֵּיוָן שֶׁיָּדוּעַ שֶׁקּוֹנִים לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, שֶׁהֲרֵי מוּצְרֵי הֶחָלָב וְהַיְרָקוֹת אֵינָם מִתְקַיְּמִים זְמַן רַב. אֲבָל מוֹכְרֵי פֵּרוֹת יְבֵשִׁים, אֹרֶז וְכַדּוֹמֶה שֶׁמִּתְקַיְּמִים זְמַן רַב, יִמְכְּרוּ בְּצִנְעָה, שֶׁאִם הָיְתָה הַחֲנוּת פְּתוּחָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, פּוֹתֵחַ דֶּלֶת אַחַת וְנוֹעֵל אַחַת, שֶׁלֹּא יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁמּוֹכֵר לַחֹל. וְאוּלָם בְּעֶרֶב שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח, מֻתָּר לִמְכֹּר בְּפַרְהֶסְיָא, מִפְּנֵי כְּבוֹד יוֹם טוֹב. (סימן תקלט סעיפים י, יא. קצ)

גּוֹי

מְלָאכָה שֶׁאָסוּרָה בַּמּוֹעֵד, אָסוּרָה גַּם עַל יְדֵי גּוֹי, אַךְ לְצֹרֶךְ מִצְוָה, מֻתָּר. (ר)

כְּתִיבָה

כְּתִיבָה רְגִילָה שֶׁלָּנוּ [שֶׁלֹּא מַקְפִּיד שֶׁתִּהְיֶה מְתֻקֶּנֶת וְיָפָה] או בְּמַחְשֵׁב, מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט הִיא, וּמֻתֶּרֶת לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. וְכֵן מֻתָּר לָתֵת לִילָדִים קְטַנִּים לְצַיֵּר וְלִצְבֹּעַ. (מבקשי תורה ע' תקכו)

מֻתָּר וּמִצְוָה לִכְתֹּב חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה בַּמּוֹעֵד, הֵן בִּכְתָב יָד וְהֵן בְּמַחְשֵׁב.

בְּשׁוּ"ת מִן הַשָּׁמַיִם (סימן לב) כָּתַב שֶׁהֵשִׁיבוּ לוֹ עַל דִּין זֶה מִן הַשָּׁמַיִם כָּךְ: "אוֹהֵב ה' שְׁעָרִים הַמְצֻיָּנִים בַּהֲלָכָה, כְּשֶׁמְּחַדְּשִׁים חִדּוּשׁ בַּהֲלָכָה וּמַעֲמִידִים אוֹתָהּ עַל בֵּרוּר, אוֹתָם שְׁעָרִים נֶאֱהָבִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, יוֹתֵר מִכָּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב הַמְקַיְּמִים בָּהֶם שְׁאָר הַמִּצְווֹת. וְכָל מִי שֶׁמְּחַשֵּׁב מַחְשָׁבוֹת וְסוֹבֵר סְבָרוֹת, בַּהֲלָכוֹת הַחֲמוּרוֹת וּבִפְסָקִים הַחֲמוּרִים, נֶאֱהָב וְנֶחְמָד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, וְהַדְּבָרִים וְהַמַּחְשָׁבוֹת הָהֵם, הֵם כְּמַרְגָּלִיוֹת הַיְקָרוֹת בְּעֵינָיו. וְאִם עַל אֲבֵדַת מָמוֹנוֹ, הֻתַּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בַּמּוֹעֵד, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לָחוּס עַל אֲבֵדַת הַמַּרְגָּלִיוֹת הַיְקָרוֹת הָאֵלּוּ, לְכָתְבָם וּלְחָתְמָם לְמַעַן לֹא יֹאבְדוּ, וְהַכּוֹתֵב וְהַחוֹתֵם יְקַבֵּל שָׂכָר עֲלֵיהֶם". וְכָתַב הַמִּשְׁנָה בְּרוּרָה (סימן תקמה ס"ק מז): אֵין חִלּוּק בֵּין אִם שָׁמַע אֶת הַחִדּוּשׁ מֵאַחֵר אוֹ שֶׁחִדְּשׁוּ בְּעַצְמוֹ, כִּי מָצוּי שֶׁאָדָם שׁוֹכֵחַ גַּם מָה שֶׁחידֵשׁ בְּעַצְמוֹ. וַאֲפִלּוּ בְּלֹא טַעַם שִׁכְחָה, כֵּיוָן שֶׁבְּכָל רֶגַע מֻטָּל עַל הָאָדָם לַעֲמֹל בַּתּוֹרָה וּלְחַדֵּשׁ בָּהּ כְּפִי יְכָלְתוֹ, אֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר שֶׁיַּמְתִּין עַד אַחַר הַמּוֹעֵד לִכְתֹּב הַחִדּוּשׁ, כִּי בְּאוֹתוֹ זְמַן יִהְיֶה עָלָיו חִיּוּב אַחֵר לְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁים אֲחֵרִים. וְאִם יִתְעַכֵּב בִּכְתִיבַת הַחִדּוּשִׁים, יִצְטָרֵךְ לִלְמֹד שֵׁנִית מָה שֶׁלָּמַד כְּבָר, וּלְהַזְכִּיר מָה שֶׁחִדֵּשׁ מִכְּבָר, וְזֶה יְבַטְּלֶנוּ מִלִּמּוּד חִדּוּשִׁים אֲחֵרִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְאֵין לְךָ דָּבָר הָאָבֵד גָּדוֹל מִזֶּה.

שִׁפּוּץ תַּלְמוּד תּוֹרָה

מֻתָּר לְשַׁפֵּץ הַחֲדָרִים וְלַעֲשׂוֹת סַפְסָלִים לַתַּלְמִידִים, שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנִים מִיָּד לְאַחַר הֶחָג, וְלֹא יִתְבַּטְּלוּ מִלִּמּוּד תּוֹרָה, שֶׁנֶּחְשַׁב כְּמִצְוָה עוֹבֶרֶת. (קעו. מב"ת תעב)

בְּנִיַּת בֵּית הַכְּנֶסֶת

אֵין בּוֹנִים בֵּית הַכְּנֶסֶת בַּמּוֹעֵד. אוּלָם אִם יֶשְׁנָם רְשָׁעִים שֶׁעֵינֵיהֶם צָרָה בַּבְּנִיָּה, מֻתָּר לְהַמְשִׁיךְ לַעֲבֹד בַּמּוֹעֵד, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר הָאָבֵד גָּדוֹל מִזֶּה. (קעה)

לֹא מִשְׁתַּלֵּם לַעֲבֹד בַּמּוֹעֵד

הָיָה זֶה בְּחֹל הַמּוֹעֵד סֻכּוֹת תשל"א. עָבַר הַגָּאוֹן רַבִּי מַצְלִיחַ מָזוּז זַצַ"ל בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר תּוּנִיס וְרָאָה יְהוּדִי עוֹבֵד בַּחֲנוּתוֹ, בִּמְלֶאכֶת הַצּוֹרְפוּת. אָמַר לוֹ: "שֶׁמָּא שָׁכַחְתָּ שֶׁאָסוּר לַעֲבֹד בְּחֹל הַמּוֹעֵד?" אָמַר: "יוֹדֵעַ אֲנִי, אֲבָל עֲבוֹדָה דְּחוּפָה לִי לַעֲשׂוֹתָהּ". אָמַר לוֹ הָרַב: "אֵין זֶה דָּבָר הָאָבֵד, וְאָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בַּמּוֹעֵד". לֹא צִיֵּת הָאִישׁ, וְהִמְשִׁיךְ בִּמְלַאכְתּוֹ. כַּעֲבֹר שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת, בְּיוֹם שִׁשִּׁי, הִגִּיעָה אֶל בֵּית הָרַב נַעֲרָה בּוֹכִיָּה: אָבִי הַצּוֹרֵף נֶעֱצַר בַּעֲלִילָה שֶׁקָּנָה תַּכְשִׁיטִים גְּנוּבִים. מִיָּד קָם הָרַב וְהָלַךְ לְתַחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה, בִּקֵּשׁ שֶׁיְּשַׁחְרְרוּ אֶת הֶעָצוּר לַשַּׁבָּת, וְחָתַם עַרְבוּת אִישִׁית לְשׁוּבוֹ לַכֶּלֶא בְּיוֹם רִאשׁוֹן. בַּדֶּרֶךְ סִפֵּר הֶעָצוּר כִּי מֵחֲמַת הָעִנּוּיִים הוֹדָה בִּנְכוֹנוּת הָעֲלִילָה, לַמְרוֹת שֶׁהָאֱמֶת הִיא שֶׁלֹּא סָחַר בְּתַכְשִׁיטִים גְּנוּבִים. אַדְּרַבָּא, מִמֶּנּוּ נִגְנְבוּ תַּכְשִׁיטִים יְקָרִים. אָמַר לוֹ הָרַב: "אֲסַפֵּר לְךָ סִפּוּר. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהֶחְמִיצוּ לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת חָבִיּוֹת יַיִן. עָרַךְ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, וְהֵבִין שֶׁקִּפַּח מְעַט אֶת הָאָרִיס שֶׁעָבַד בְּכַרְמוֹ, וְעַל כֵּן אֵרַע לוֹ הֶפְסֵד זֶה. פִּצָּה אֶת הָאָרִיס – וּפִתְאוֹם הִתְיַקֵּר מְחִיר הַחֹמֶץ וְנִמְכַּר בִּמְחִיר הַיַּיִן וְכִסָּה אֶת הֶפְסֵדוֹ… כְּדַאי גַּם לְךָ לַעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ: עָבַדְתָּ בְּחֹל הַמּוֹעֵד כְּדֵי לְהַרְוִיחַ עוֹד מְעַט מָמוֹן – וּלְבַסּוֹף, רְאֵה מַה הִרְוַחְתָּ"… אָמַר: "טָעִיתִי, רַבִּי, לֹא אוֹסִיף עוֹד לְחַלֵּל אֶת קְדֻשַּׁת הַמּוֹעֵד". בְּיוֹם רִאשׁוֹן שָׁב הָאִישׁ לַכֶּלֶא. אָמַר לוֹ הַחוֹקֵר: "כְּשֶׁרָאִיתִי שֶׁהָרַב מָזוּז עָרַב לְיָשְׁרְךָ וּמִשְׁתַּדֵּל לְמַעַנְךָ, הֵבַנְתִּי שֶׁאַתָּה אָדָם יָשָׁר. פָּתַחְתִּי בַּחֲקִירָה נִמְרֶצֶת וְגִלִּיתִי שֶׁהַפּוֹעֵל הָעַרְבִי שֶׁלְּךָ, הוּא שֶׁרָכַשׁ אֶת הַסְּחוֹרָה הַגְּנוּבָה, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהוֹדָה בִּגְנֵבוֹת שֶׁגָּנַב אֶצְלְךָ וְהֶחֱזִירָן!" (מעיין המועד)