הִלְכוֹת יוֹם טוֹב – מְלָאכָה בְּיוֹם טוֹב

 

הִלְכוֹת חַג בֶּחָג

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ תִּקֵּן לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ דּוֹרְשִׁים אֶת הִלְכוֹת הֶחָג בְּכָל יְמֵי הֶחָג, לְבַד מִמַּה שֶּׁדָּרְשׁוּ קֹדֶם לֶחָג. לְכָךְ יֵשׁ לְאַרְגֵּן שִׁעוּרִים בַּהֲלָכָה מִפִּי הָרַבָּנִים שְׁלִיטָ"א, וּלְחַזֵּק אֶת לֵב יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמוּנָה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ וּבַגְּאֻלָּה הַקְּרוֹבָה בְּעֶזְרַת ה'. (מגילה ד ע"א. חזו"ע יו"ט רנג)

 

אֹכֶל נֶפֶשׁ

כָּל הַמְּלָאכוֹת הָאֲסוּרוֹת בְּשַׁבָּת, אֲסוּרוֹת בְּיוֹם טוֹב, חוּץ מִמְּלָאכוֹת שֶׁהֵן "אֹכֶל [צֹרֶךְ] נֶפֶשׁ", כְּלוֹמַר, לְצָרְכּוֹ שֶׁל הָאָדָם, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ אוֹתָן הַמְּלָאכוֹת מְצוּיוֹת וְשָׁווֹת אֵצֶל כָּל אָדָם, כְּבִשּׁוּל, וְהַדְלָקַת הַנֵּר כְּדֵי לְהָאִיר אֶת הַחֲשֵׁכָה. אֲבָל מְלָאכוֹת הַמְשַׁמְּשׁוֹת בְּעִקָּר לַאֲנָשִׁים מְסֻיָּמִים בִּלְבַד, כִּמְפֻנָּקִים וּמְעֻנָּגִים, אֵין הֶתֵּר לַעֲשׂוֹתָן בְּיוֹם טוֹב.

 

הַדְלָקַת הָאֵשׁ וּבִשּׁוּל

אָסְרוּ חֲכָמִים לְהַדְלִיק אֵשׁ חֲדָשָׁה בְּיוֹם טוֹב, כְּאֵשׁ הַיּוֹצֵאת מִמַּצִּית וְגַפְרוּרִים, אֲבָל הִתִּירוּ לְהַדְלִיק מֵאֵשׁ שֶׁכְּבָר נִמְצֵאת. וְלָכֵן כָּל אָדָם יָכִין מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב 'נֵר נְשָׁמָה' דָּלוּק כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַדְלִיק מִמֶּנּוּ לְבִשּׁוּל, לְאוֹרָה וּלְכָל צְרָכָיו.

 

כִּירַיִם שֶׁל גַּז

מֻתָּר בְּיוֹם טוֹב לִפְתֹּחַ אֶת כַּפְתּוֹר הַגַּז וּלְהַבְעִירוֹ מֵאֵשׁ קַיֶּמֶת. וְאַף כִּירַיִם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חַיְשָׁנֵי בְּטִיחוּת [שֶׁיָּצְאוּ בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת], מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְכַתְּחִילָה לְלֹא חֲשָׁשׁ. (כן פסקו מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף, הגר"ש וואזנר והגר"י נויברט זצוק"ל)

 

כִּירַיִם שֶׁבְּסִיבוּב הַכַּפְתּוֹר, דּוֹלֵק הַמַּצִּית, יָשִׂימוּ לֵב לְהוֹצִיא אֶת הַתֶּקַע מֵהַחַשְׁמַל לִפְנֵי יוֹם טוֹב, כְּדֵי שֶׁהַדְלָקַת הַגַּז  תִּהְיֶה מֵאֵשׁ קַיֶּמֶת וְלֹא מֵאֵשׁ חֲדָשָׁה – מֵהַמַּצִּית.

 

חַשְׁמַל

אֵין לְהַדְלִיק חַשְׁמַל בְּיוֹם טוֹב, כֵּיוָן שֶׁמַּדְלִיק אֵשׁ חֲדָשָׁה. וְלָכֵן יֵשׁ לְהָעִיר בְּנַחַת וּבִנְעִימָה לְאוֹתָם הַמְּקִלִּים בָּזֶה, וְתָבֹא עֲלֵיהֶם בִּרְכַּת טוֹב. (נג)

 

תַּנּוּר

הָרוֹצֶה לֶאֱפוֹת בְּתַנּוּר עוֹפוֹת וְתַפּוּחֵי אֲדָמָה וְכַיּוֹצֵא, יַפְעִיל אֶת הַתַּנּוּר מֵעֶרֶב הֶחָג עַל שְׁעוֹן שַׁבָּת, וְיִתֵּן אֶת הַמַּאֲכָלִים בֶּחָג בַּתַּנּוּר, וְהַתַּנּוּר יִדָּלֵק וְיִכָּבֶה מֵאֵלָיו. (עב)

 

מִלּוּי הַסִּיר

מֻתָּר לְמַלְּאוֹת אֶת הַסִּיר בְּיוֹם טוֹב בְּבָשָׂר אוֹ בְּדָגִים כְּדֵי לְבַשְּׁלָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לֶאֱכֹל אֶלָּא חֲתִיכָה אַחַת, מִפְּנֵי שֶׁתּוֹסֶפֶת הַחֲתִיכוֹת מַטְעִימָה יוֹתֵר אֶת הַתַּבְשִׁיל, וְנִמְצָא שֶׁהַתַּבְשִׁיל כֻּלּוֹ נַעֲשֶׂה מְשֻׁבָּח יוֹתֵר לִכְבוֹד יוֹם טוֹב. (לח)

 

בִּשּׁוּל לְצֹרֶךְ מְחַלֵּל שַׁבָּת

אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּיוֹם טוֹב לְצֹרֶךְ יְהוּדִי הַמְחַלֵּל שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא [דְּהַיְנוּ שֶׁמְּחַלֵּל שַׁבָּת בִּפְנֵי עֲשָׂרָה, כְּגוֹן שֶׁמְּעַשֵּׁן סִיגָרִיּוֹת בָּרְחוֹב אוֹ נוֹסֵעַ בְּרֶכֶב], וְעַל כֵּן לֹא יַזְמִינוֹ אֵלָיו לְיוֹם טוֹב, שֶׁמָּא יְבַשֵּׁל בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִילוֹ. אוּלָם אִם מַטְרָתוֹ לְקָרְבוֹ לַתּוֹרָה, יְבַשֵּׁל אֶת כָּל הַתַּבְשִׁילִים מֵעֶרֶב הֶחָג, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְבַשֵּׁל בֶּחָג כְּלָל. וְאִם לֹא בִּשֵּׁל קֹדֶם לָכֵן, אֲזַי אַגַּב שֶׁמְּבַשֵּׁל לְעַצְמוֹ וְלִבְנֵי בֵיתוֹ, רַשַּׁאי יִהְיֶה לְהוֹסִיף בִּשְׁבִיל חֲבֵרוֹ, שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לְמַלְּאוֹת אֶת הַסִּיר יוֹתֵר מִמָּה שֶׁצָּרִיךְ, כִּי אָז הַתַּבְשִׁיל מִשְׁתַּבֵּחַ. (לח)

 

עִשּׁוּן

יֵשׁ אוֹסְרִים לְעַשֵּׁן סִיגָרִיּוֹת בְּיוֹם טוֹב, כֵּיוָן שֶׁאֵין זוֹ הֲנָאָה הַשָּׁוָה לְכָל אָדָם. וְלַהֲלָכָה – אָדָם שֶׁאִם לֹא יְעַשֵּׁן יִגָּרֵם לוֹ צַעַר, יֵשׁ לְהָקֵל לוֹ. אֲבָל אוֹתָם הַחוֹבְבִים סִיגָרִיּוֹת מִדֵּי פַּעַם, יִמָּנְעוּ מִלְּעַשֵּׁן. וְצָרִיךְ לָדַעַת כִּי הָעִשּׁוּן מַזִּיק מְאֹד מְאֹד לִבְרִיאוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם, וְעוֹבֵר עַל צִוּוּי הַתּוֹרָה "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם". (מד. ועיין לעיל עמוד 139) ועיין בחוברת "חג השבועות בהלכה ובאגדה" אם מותר לגלגל סיגריות ביום טוב.

 

כִּבּוּי הָאֵשׁ

אָסוּר לְכַבּוֹת אֵשׁ בְּיוֹם טוֹב, כָּל שֶׁאֵין בָּכִּבּוּי צֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ. וְלָכֵן, הַמַּדְלִיק גַּפְרוּר לְהַדְלָקַת נֵר אוֹ גַּז, יַנִּיחַ אֶת הַגַּפְרוּר בַּעֲדִינוּת שֶׁיִּכָּבֶה מֵאֵלָיו. (נב)

 

כִּבּוּי גַּז

אָסוּר לְכַבּוֹת אֶת הַגַּז, אוּלָם מֻתָּר לְכַבּוֹתוֹ עַל יְדֵי גּוֹרֵם אַחֵר, כְּגוֹן שֶׁיְּמַלֵּא קוּמְקוּם קָטָן בְּמַיִם עַל גְּדוֹתָיו וְיַנִּיחֵהוּ עַל הָאֵשׁ שֶׁיִּרְתַּח, וְיִגְלְשׁוּ הַמַּיִם וְיִשָּׁפְכוּ עַל הַגַּז וְתִכָּבֶה הָאֵשׁ, וְאָז יִסְגֹּר אֶת כַּפְתּוֹר הַגַּז. וְיַקְפִּיד לִשְׁתּוֹת אֶת הַמַּיִם שֶׁרָתְחוּ, כִּי אָסוּר לְבַשֵּׁל שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ. (נח) אִם יֵשׁ לוֹ מֵחַם מַיִם, נִמְצָא אֵפוֹא שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶת המַיִם שֶׁמַּרְתִּיחַ, לָכֵן יִשְׁתַּדֵּל לְהַרְתִּיחַ בֵּיצָה וְיַמְתִּין שֶׁיִּגְלְשׁוּ הַמַּיִם וְיֹאכַל אֶת הַבֵּיצָה.

 

סגירת בלון הגז

אסור לכבות את הגז על ידי סגירת ברז הבלון הראשי, שהרי סגירת הברז משפיעה מיד על השלהבת וממעטת אותה באופן מיידי, נמצא שאין סגירת הברז נחשבת למעשה של גרם כיבוי, אלא למעשה של כיבוי בידיים ממש.

 

כיבוי גז על ידי כף

מותר לכבות את הגז על ידי שנותן כף מתכת בין חיישן הבטיחות לאש, ולאחר כשבע שניות נכבה הגז, שאין זה אלא גרם כיבוי. (ילקוט יוסף יום טוב עמוד תמז)

 

חגז

הנכון להשתמש ב"חגז", שהוא שעון המחובר לגז, ומכוון אותו בחג עצמו למשך הזמן שרוצה שישאר דלוק, ולאחר מכן הוא כבה מאליו.

 

הַנְמָכַת הָאֵשׁ

תַּבְשִׁיל שֶׁתְּחִלַּת בִּשּׁוּלוֹ הוּא עַל אֵשׁ גְּבוֹהָה, וּלְאַחַר מִכֵּן צָרִיךְ לְבַשְּׁלוֹ עַל אֵשׁ נְמוּכָה, כְּמוֹ תַּבְשִׁיל אֹרֶז וְכַיּוֹצֵא, מֻתָּר לְהַנְמִיךְ אֶת הַגַּז כדי שֶׁיִּתְבַּשֵּׁל כַּהֹגֶן וְלֹא יִשָּׂרֵף, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִתִּירוּ חֲכָמִים מְלָאכָה שֶׁהִיא לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ, הֻתַּר גַּם לְהַנְמִיךְ, וְלֹא הִצְרִיכוּ לְהַדְלִיק אֵשׁ חֲדָשָׁה נְמוּכָה. כֵּן פָּסַק הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה פַיְינְשְׁטֵיין בְּסִפְרוֹ אִגְּרוֹת מֹשֶׁה (ח"א ס' קטו, וח"ד ס' קג) וְחִזֵּק אֶת הַהֶתֵּר בְּטוּב טַעַם וָדַעַת עַל פִּי רַבּוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים. וְכֵן הִתִּיר הַגָּאוֹן רַבִּי עוֹבַדְיָה הֲדָאיָה בְּשׁוּ"ת יַשְׂכִּיל עַבְדִּי, וְכֵן כָּתַב בְּשׁוּ"ת קִנְיַן תּוֹרָה, וְעוֹד פּוֹסְקִים רַבִּים. (נח)

הַנָּחַת נֵר בְּמַיִם

נֵר שַׁעֲוָה דָּלוּק, אֵין לְהַנִּיחוֹ בְּמַיִם כְּדֵי שֶׁכְּשֶׁיַּגִּיעַ בְּעוֹד זְמַן לַמַּיִם יִכָּבֶה [כֵּיוָן שֶׁזֶּה גְּרַם כִּבּוּי שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁעוֹשֶׂה פֶּחָם]. אֲבָל מֻתָּר לְהַנִּיחוֹ בְּמַיִם כְּשֶׁעֲדַיִן אֵינוֹ דָּלוּק, וּלְאַחַר מִכֵּן יַדְלִיקֵהוּ מֵאֵשׁ אַחֶרֶת [שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כְּמַדְלִיק נֵר קָטָן]. (סימן תקיד סעיף ג. נז)

 

בּוֹרֵר

מְלֶאכֶת בּוֹרֵר בְּיוֹם טוֹב, מְקִלִּים בָּהּ יוֹתֵר מִשַּׁבָּת, וּכְגוֹן שֶׁיֵּשׁ אֹכֶל וּפְסֹלֶת מְעֹרָבִים, אַף עַל פִּי שֶׁבְּשַׁבָּת מֻתָּר לְהוֹצִיא 'בַּיָּד' רַק אֶת 'הָאֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת', וּבִתְנַאי שֶׁיֹּאכַל אוֹתוֹ 'לְאַלְתַּר' [מִיָּד] – בְּיוֹם טוֹב הֵקֵלּוּ, שֶׁאִם קַל יוֹתֵר לְהוֹצִיא אֶת הַפְּסֹלֶת, יוֹצִיא אֶת הַפְּסֹלֶת, וּבִתְנַאי שֶׁיִּבְרֹר לְצֹרֶךְ יוֹם טוֹב, וְאַף אִם אֵינוֹ אוֹכֵל לְאַלְתַּר. (עו)

 

טוֹחֵן

מֻתָּר לַחְתֹּךְ יָרָק דַּק דַּק לַהֲכָנַת סָלָט, אַף אִם אֵינוֹ אוֹכְלוֹ לְאַלְתַּר. לֹא כֵן בְּשַׁבָּת שֶׁאָסוּר לַחְתֹּךְ אֶת הַיָּרָק דַּק דַּק, אֶלָּא אִם אוֹכְלוֹ לְאַלְתַּר. חוֹבֶרֶת "הַשַּׁבָּת בַּהֲלָכָה וּבָאַגָּדָה". (עא)

 

פֻּמְפִּיָּה – מֻתָּר לְגָרֵר בְּפֻמְפִּיָּה גֶּזֶר, תַּפּוּחַ, תַּפּוּחַ אֲדָמָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם.

 

סוֹחֵט

אָסוּר לִסְחֹט אֶת הַפֵּרוֹת הָעוֹמְדִים לְמַשְׁקֶה כְּזֵיתִים, עֲנָבִים, תַּפּוּזִים, אֶשְׁכּוֹלִיּוֹת, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶם, אֲבָל לִימוֹנִים מֻתָּר לִסְחֹט בְּכָל אֹפֶן, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת מֻתָּר לְסוֹחֲטָם. כַּמְבֹאָר הַהֶתֵּר בְּטוּב טַעַם וָדַעַת בַּחוֹבֶרֶת "הַשַּׁבָּת בַּהֲלָכָה וּבָאַגָּדָה".

 

מֻקְצֶה

מֻקְצֶה בְּיוֹם טוֹב הֶחְמִירוּ בּוֹ יוֹתֵר מִשַׁבָּת, כְּדִלְהַלָּן. אֲבָל כְּשֶׁחָל יוֹם טוֹב בְּשַׁבָּת, דִּינָיו כְּמוֹ בְּשַׁבָּת. וְהַטַּעַם בָּזֶה, מִכֵּיוָן שֶׁיּוֹם טוֹב קַל בְּעֵינֵי הָאֲנָשִׁים, שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לְהַדְלִיק מֵאֵשׁ לְאֵשׁ, וּמֻתָּר לְבַשֵּׁל, לְכָךְ חָשְׁשׁוּ חֲכָמִים שֶׁמָּא יְזַלְזְלוּ בִּקְדֻשַּׁת הַיּוֹם, וְהֶחְמִירוּ בַּמֻּקְצֶה שֶׁלּוֹ יוֹתֵר מִשַׁבָּת. אֲבָל כְּשֶׁחָל בְּשַׁבָּת, שֶׁיֶּשְׁנָהּ חֻמְרַת שַׁבָּת, לֹא הֻצְרְכוּ לְהַחְמִיר בָּמוּקְצֶה מִצַּד הַיּוֹם טוֹב עַצְמוֹ.

 

קְלִפּוֹת הָרְאוּיוֹת לְמַאֲכַל בְּהֵמָה כִּקְלִפּוֹת אֲבַטִּיחַ ומֵלוֹן, הֲגַם שֶׁבְּשַׁבָּת אֵינָן מֻקְצֶה, בְּיוֹם טוֹב הֵן מֻקְצֶה, וְאָסוּר לְטַלְטְלָן בַּיָּד אֶלָּא עַל יְדֵי מַגֵּב אוֹ סַכִּין וְכַדּוֹמֶה.

 

מֻקְצֶה לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ – מִכֵּיוָן שֶׁהִתִּירָה הַתּוֹרָה מְלֶאכֶת אֹכֶל נֶפֶשׁ בְּיוֹם טוֹב, גַּם חֲכָמִים הִתִּירוּ לְטַלְטֵל מֻקְצֶה בְּיוֹם טוֹב לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ, כְּגוֹן אִם מֻנָּחוֹת אֲבָנִים עַל דִּבְרֵי מַאֲכָל, שֶׁבְּשַׁבָּת אָסוּר לְהוֹצִיא אֶת הָאֲבָנִים כֵּיוָן שֶׁהָאֲבָנִים הֵן 'מֻקְצֶה מֵחֲמַת גּוּפָן', וְאָסוּר לְטַלְטְלָן אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ מְקוֹמָן – מִכָּל מָקוֹם בְּיוֹם טוֹב, לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ הִתִּירוּ חֲכָמִים לְהוֹצִיאָן. כַּמְבֹאָר בְּהַרְחָבָה בְּחוֹבֶרֶת "הַשַּׁבָּת בַּהֲלָכָה וּבָאַגָּדָה".

 

אַף עַל פִּי שֶׁבֵּאַרְנוּ לְעֵיל שֶׁאָסוּר לְהַדְלִיק אֵשׁ מִגַפְרוּרִים, מִכָּל מָקוֹם הַגַּפְרוּרִים אֵינָם מֻקְצֶה בְּיוֹם טוֹב, וּמֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כְּדֵי לְהַדְלִיק מֵאֵשׁ מְצוּיָה. (נא)

 

טִלְטוּל קְלִפּוֹת בְּצַלַּחַת

מֻתָּר לְהַנִּיחַ בְּצַלַּחַת רֵיקָה אֲפִלּוּ קְלִפּוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לְמַאֲכָל בְּהֵמָה. אֶלָּא שֶׁמֵּאַחַר וּבַצַּלַּחַת יֶשְׁנָן עַתָּה קְלִפּוֹת שֶׁהֵן מֻקְצֶה, הֵיאַךְ יְפַנֶּה אוֹתָן מֵהַצַּלַּחַת? יֶשְׁנָן כַּמָּה אֶפְשָׁרֻיּוֹת: א. יָרִים אֶת הַצַּלַּחַת מְעַט מִצִּדָּהּ אֲבָל לֹא לְגַמְרֵי, וִינַעֵר אֶת תְּכוּלַת הַצַּלַּחַת אֶל הַמַּפָּה [כְּגוֹן בְּמַפָּה חַד פַּעֲמִית שֶׁזּוֹרֵק אוֹתָהּ]. ב. יִתֵּן מַאֲכָל כָּל שֶׁהוּא בַּצַּלַּחַת, וְאָז מֻתָּר יִהְיֶה לְהָרִים אֶת הַצַּלַּחַת לְגַמְרֵי אַגַּב מַאֲכַל הַהֶתֵּר, וְלִזְרֹק אֶת הַקְּלִפּוֹת לָאַשְׁפָּה. ג. אִם צָרִיךְ אֶת הַמָּקוֹם בַּשֻּׁלְחָן שֶׁעָלָיו מֻנַּחַת הַצַּלַּחַת, מֻתָּר לְהָרִים אֶת הַצַּלַּחַת וְלִזְרֹק אֶת הַפְּסֹלֶת לָאַשְׁפָּה, אַף מִבְּלִי לָתֵת מַאֲכַל בַּצַּלַּחַת. (סימן שח סכ"ז. חזו"ע שבת ג עב, ריא. ועיין קצוש"ע חזו"ע שבת א עמוד רעז. ובהערה שם)

 

רְחִיצָה

אָסוּר לְחַמֵּם מַיִם בְּיוֹם טוֹב כְּדֵי לִרְחֹץ בָּהֶם אֶת כָּל הַגּוּף, כֵּיוָן שֶׁאֵין זוֹ הֲנָאָה הַשָּׁוָה לְכָל נֶפֶשׁ, [שֶׁהֲרֵי לֹא כָּל אָדָם רוֹחֵץ אֶת כָּל גּוּפוֹ בְּכָל יוֹם.] אָמְנָם מֻתָּר לְחַמֵּם מַיִם כְּדֵי לִרְחֹץ אֶת פָּנָיו, יָדָיו וְרַגְלָיו בִּלְבַד. (סימן תקיא סעיף ב. מא)

 

דּוּד שֶׁמֶשׁ

מַיִם שֶׁהִתְחַמְּמוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, לִבְנֵי סְפָרַד מֻתָּר לִרְחֹץ בָּהֶם אֶת כָּל הַגּוּף. וְהוּא הַדִּין שֶׁמֻּתָּר לְהִתְרַחֵץ בְּמַיִם חַמִּים שֶׁהִתְחַמְּמוּ בְּדוּד שֶׁמֶשׁ, שֶׁלֹּא אָסְרוּ חֲכָמִים אֶלָּא לְחַמֵּם אֶת הַמַּיִם בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל כָּל שֶׁהִתְחַמְּמוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אוֹ שֶׁהִתְחַמְּמוּ מֵאֲלֵיהֶם, מֻתָּר לִרְחֹץ בָּהֶם. (סימן תקיא סעיף ב. מא. חזו"ע שבת ו פז, פח)

 

בֵּית מֶרְחָץ

כָּל הַהֶתֵּרִים הַנַּ"ל לְהִתְרַחֵץ בְּמַיִם חַמִּים, הֵם דַּוְקָא בְּאַמְבַּטְיָה פְּרָטִית שֶׁבַּבַּיִת, אֲבָל בְּבֵית הַמֶּרְחָץ שֶׁל רַבִּים [מִקְוֶה], גָּזְרוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא לְהִתְרַחֵץ בּוֹ אֲפִלּוּ פָּנָיו, יָדָיו וְרַגְלָיו לְבַד. מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בַּלָּנִים רְשָׁעִים שֶׁמְּחַמְּמִים מַיִם בְּיוֹם טוֹב בְּאִסּוּר, וְהָיוּ אוֹמְרִים שֶׁחִמְּמוּ אֶת הַמַּיִם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וְאוּלָם בְּמַיִם צוֹנֵנִים מֻתָּר אֲפִלּוּ בָּמֶרְחָץ. (מא)

 

בְּנֵי אַשְׁכְּנַז – מִנְהַג בְּנֵי אַשְׁכְּנַז לְהַחְמִיר שֶׁלֹּא לִרְחֹץ אֶת כָּל הַגּוּף כְּאֶחָד, אֲפִלּוּ בְּמַיִם חַמִּים שֶׁהִתְחַמְּמוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וְאָמְנָם יֵשׁ לְהָקֵל לִרְחֹץ כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר לְבַדּוֹ. וּלְצֹרֶךְ תִּינוֹק, יֵשׁ לְהָקֵל לְרָחֳצוֹ בְּמַיִם חַמִּים. (הרמ"א סימן תקיא סעיף ב ומשנ"ב. מא)

 

מְחִיאַת כַּפַּיִם וְרִקּוּד

גַּם בְּיוֹם טוֹב אָסוּר לִמְחֹא כַּפַּיִם וְלִרְקֹד, [חוּץ מֵחָג שִׂמְחַת תּוֹרָה.] וְכֵן אָסוּר לִדְפֹּק עַל הַשֻּׁלְחָן עִם קֶצֶב הַשִּׁיר, כְּמוֹ שֶׁאָסוּר בְּשַׁבָּת.

 

רְפוּאָה

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה מֵחוֹשׁ אוֹ כְּאֵב, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹכֵב בַּמִּטָּה אֶלָּא הוֹלֵךְ כְּבָרִיא, מֻתָּר לוֹ לָקַחַת תְּרוּפָה אוֹ לִבְלֹעַ כַּדּוּרִים בְּיוֹם טוֹב, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּשַׁבָּת.

 

שְׁעוֹן שַׁבָּת

יוֹם טוֹב שֶׁחָל בְּיוֹם שִׁשִּׁי, מֻתָּר לְכַוֵּן אֶת הַ'שְּׁעוֹן שַׁבָּת' [שֶׁאֵינוֹ דִּיגִיטָלִי] בְּיוֹם טוֹב לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת לְאֵיזֶה שָׁעוֹת יִדָּלֵק וְיִכָּבֶה (נז). וּבִלְבַד שֶׁיָּשִׂים לֵב שֶׁלֹּא לִגְרֹם לִפְעֻלָּה מִיָּדִית שֶׁל כִּבּוּי אוֹ הַדְלָקָה בְּעֵת שֶׁהוּא מְכַוֵּן אֶת הַשָּׁעוֹן.