הַדְלָקַת נֵרוֹת בעֶרֶב פֶּסַח 

הֲכָנַת נֵר דָּלוּק

אָסְרוּ חֲכָמִים לְהַדְלִיק אֵשׁ חֲדָשָׁה בְּיוֹם טוֹב, כְּמוֹ מִקֻּפְסַת גַּפְרוּרִים אוֹ מִמַּצִּית וְכַדּוֹמֶה, וְהִתִּירוּ לְהַדְלִיק מֵאֵשׁ הַדְּלוּקָה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. אִי לְכָךְ, יֵשׁ לָשִׂים לֵב קֹדֶם כְּנִיסַת הֶחָג לְהַדְלִיק "נֵר נְשָׁמָה" הַדּוֹלֵק 24 שָׁעוֹת, כְּדֵי שֶׁאִם יִצְטָרֵךְ לְבַשֵּׁל וּלְהַדְלִיק אֶת הַגַּז בְּיוֹם טוֹב, יִהְיֶה לוֹ מֵהֵיכָן לָקַחַת אֶת הָאֵשׁ. וְזֶהוּ הַנִּקְרָא "הַדְלָקָה מֵאֵשׁ לְאֵשׁ", דְּהַיְנוּ שֶׁמַדְלִיק אֵשׁ חֲדָשָׁה מֵאֵשׁ שֶׁהָיְתָה דְּלוּקָה מִלִּפְנֵי יוֹם טוֹב. וְאָמְנָם, יֵשׁ לְהִזָּהֵר בְּיוֹם טוֹב שֶׁלֹּא לְכַבּוֹת אֶת הַגַּפְרוּר שֶׁבְּאֶמְצָעוּתוֹ מַעֲבִיר אֶת הָאֵשׁ, אֶלָּא יַנִּיחַ אוֹתוֹ שֶׁיִּכְבֶּה לְבַד. וְעַיֵּן לְהַלָּן פְּרָטֵי הַמְּלָאכוֹת הַמֻּתָּרוֹת וְהָאֲסוּרוֹת בְּיוֹם טוֹב.

זְמַן הַדְלָקַת נֵרוֹת שֶׁל יוֹם טוֹב

טוֹב שֶׁהַנָּשִׁים תַּדְלֵקְנָה אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי הַשְּׁקִיעָה כִּבְכָל עֶרֶב שַׁבָּת. וְיֵשׁ הנוֹהֲגוֹת לְהַדְלִיק בְּלֵיל יוֹם טוֹב קֹדֶם הַקִּדּוּשׁ. וּפָשׁוּט שֶׁתַּדְלֵקְנָה מֵאֵשׁ דְּלוּקָה. (חזו"ע סוכות רי)

פְּתִיל צָף

מֻתָּר לְהַכְנִיס אֶת הַפְּתִיל לְתוֹךְ הַנֶּקֶב שֶׁבַּפְּקַק שַׁעַם, וְאֵין זֶה נֶחְשָׁב מְתַקֵּן כְּלִי. (תשובה בכתב יד למרן זצוק"ל. הובא בקיצור שלחן ערוך חזון עובדיה שבת ב עמוד קצט. ובירחון יתד המאיר גיליון 152 עמוד 6) וכן פסקו בשו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן קכח) להתיר, כיון שבנתינת הפתילה בצף, אינו עושה כלי, אלא הצף הוא בית קיבול המחזיק את הפתילה שעומדת לבדה להדלקה.

הַבְּרָכָה

קֹדֶם הַהַדְלָקָה תְּבָרֵךְ הָאִשָּׁה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל [בשבת: שַׁבָּת וְ] יוֹם טוֹב", וְאַחַר כָּךְ תַּדְלִיק.

בְּנוֹת אַשְׁכְּנַז – הֲגַם שֶׁבְּעֶרֶב שַׁבָּת נוֹהֲגוֹת רֹב בְּנוֹת אַשְׁכְּנַז לְבָרֵךְ לְאַחַר שֶׁמַּדְלִיקוֹת אֶת הַנֵּרוֹת, מִכָּל מָקוֹם, בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב אַף הֵן יְבָרְכוּ עַל הַנֵּרוֹת וְאַחַר כָּךְ יַדְלִיקוּ. מִכֵּיוָן שֶׁכָּל מַה שֶּׁנּוֹהֲגוֹת לְהַדְלִיק וְאַחַר כָּךְ לְבָרֵךְ, מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמְּקַבְּלוֹת שַׁבָּת בַּבְּרָכָה, וְהֵיאַךְ יַדְלִיקוּ לְאַחַר מִכֵּן? אַךְ בְּיוֹם טוֹב שֶׁמֻּתָּר לְהַדְלִיק מֵאֵשׁ לְאֵשׁ, נִמְצָא שֶׁאַף אִם מְקַבְּלוֹת אֶת הֶחָג בַּבְּרָכָה, רַשָּׁאִיּוֹת לְהַדְלִיק. אַךְ לֹא יְכַבּוּ אֶת הַנֵּר שֶׁבּוֹ הֵן מַדְלִיקוֹת. (מ"ב רסג כז. חזו"ע סוכות רט)

בְּנוֹת תֵּימָן – שֶׁנָּהֲגוּ בְּחוּץ לָאָרֶץ שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ עַל הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת שֶׁל יוֹם טוֹב, עַתָּה שֶׁעָלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עֲלֵיהֶן לִנְהֹג כְּמִנְהַג אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּלְבָרֵךְ עַל הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת. (חזו"ע שבת א עמוד ריז. ועיין עוד בזה בחוברת "חג השבועות בהלכה ובאגדה")

בִּרְכַּת "שֶׁהֶחֱיָנוּ"

לֹא תְּבָרֵכְנָה הַנָּשִׁים שֶׁהֶחֱיָנוּ בַּהַדְלָקָה, כֵּיוָן שֶׁמְּבָרְכִים בְּרָכָה זוֹ לְאַחַר מִכֵּן בַּקִּדּוּשׁ. (ירושלמי, אור זרוע, תרומת הדשן ועוד) וְהַמְבָרְכוֹת נִכְנָסוֹת לַחֲשַׁשׁ הֶפְסֵק בֵּין הַבְּרָכָה לַהַדְלָקָה, וְלָכֵן טוֹב לְהָעִיר לָהֶן בְּנַחַת שֶׁיַּפְסִיקוּ מִמִּנְהָגָן. וְכָתְבוּ הַגָּאוֹן יַעְבֵּ"ץ, יָפֶה לַלֵּב, פְּתַח הַדְּבִיר, וְחֶסֶד לָאֲלָפִים, שֶׁמִּנְהַג נָשִׁים זֶה אֵין לוֹ יְסוֹד בַּהֲלָכָה, וּשְׁגָגָה הוּא.

נָשִׁים שֶׁעֲדַיִן מְבָרְכוֹת 'שֶׁהֶחֱיָנוּ' בַּהַדְלָקָה, תַּעֲנֶינָה 'אָמֵן' עַל בִּרְכַּת 'שֶׁהֶחֱיָנוּ' שֶׁשּׁוֹמְעוֹת בַּקִּדּוּשׁ, וְאֵין בָּזֶה הֶפְסֵק בֵּין בִּרְכַּת 'הַגֶּפֶן' לִטְעִימַת הַיַּיִן.

יֵשׁ לְהַבְהִיר כִּי דִּין זֶה הוּא רַק בְּחַג הַפֶּסַח, מֵאַחַר וּבִרְכַּת 'שֶׁהֶחֱיָנוּ' שֶׁבַּקִּדּוּשׁ שַׁיֶּכֶת גַּם עַל שְׁאָר מִצְווֹת הַסֵּדֶר כַּאֲכִילַת הַמַּצָּה וְהַמָּרוֹר, וְהָאִשָּׁה שֶׁבֵּרְכָה שֶׁהֶחֱיָנוּ בַּהַדְלָקָה לֹא כִּוְּנָה עַל מִצְווֹת אֵלּוּ, אֶלָּא עַל עֶצֶם הֶחָג. וְלָכֵן בְּסֻכּוֹת שֶׁפְּטוּרָה הִיא מִמִּצְוַת סֻכָּה, אֵין לָהּ לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר 'שֶׁהֶחֱיָנוּ' שֶׁבַּקִּדּוּש מֵחֲשַׁשׁ הֶפְסֵק. וְאוּלָם, אִם הִיא מִבְּנוֹת אַשְׁכְּנַז, רַשָּׁאִית לַעֲנוֹת 'אָמֵן', מֵאַחַר וְיֵשׁ נוֹהֲגוֹת לְבָרֵךְ אֲפִלּוּ עַל הַיְשִׁיבָה בַּסֻּכָּה, אַךְ בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת לֹא תַּעֲנֶינָה. (שבט הלוי ח"ג סימן סט. כה. סוכות קנא, ריג)