למה שני ציפורים לטהרה?
היסוד של הכפרה למצורע נמצא בפרשת השבוע וכך אומרת התורה:
"וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים. אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים".
תחילת הטיפול במצורע, לאחר שהוא נרפא מהצרעת, זה בעזרת שתי ציפורים – ציפור אחת שוחטים, ושמים את דמה על המים החיים, והציפור השניה החיה, טובלים אותה בדם הציפור השחוטה, ומשחררים אותה על פני השדה.
רבותינו מיד דנים, מהי המטרה, לקחת מיד ציפור אחת ולשחוט אותה, ואת הציפור השנייה, החיה, לשחרר אותה על פני השדה
מה מונח בזה?
חז"ל מביאים טעם בגמרא מסכת ערכין (דף טז, ב):
אמר רבי יהודה בן לוי מה נשתנה מצורע שאמרה תורה יביא (ויקרא יד-ד) שתי ציפרים לטהרתו? אמר הקב"ה הוא עושה מעשה פטיט לפיכך אמרה תורה יביא קרבן פטיט.
שואל האפיריון:
למה לוקחים שתי ציפורים?! ייקח ציפור אחת, וישחט אותה!
אומר האפיריון:
חס וחלילה … עוד עלול האדם שחטא בלשונו וקיבל צרעת לחשוב "אם חטאתי בלשוני, גוזר אני על עצמי שתיקה, ויותר לא אדבר" …
זה מה שמביאה הגמרא (מסכת חולין פט, א): אמר רבי יצחק מאי דכתיב (תהילים נח-ב): "האמנם אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני אדם" מה אומנותו של אדם בעולם הזה ישים עצמו כאלם יכול אף לדברי תורה תלמוד לומר צדק כשאתה אומר דברי תורה תדברון – שם תדבר!
לכן ציותה התורה להביא שתי ציפורים. ציפור אחת שוחטים כדי לומר, שאת הדיבורים האסורים תעשה כאלם – שם תסגור את הפה שלך… – שם אל תדבר, אל תעשה מעשה פטיט – מעשה ציפורים …
אבל כשאתה מדבר בדברי תורה – צדק תדברון … לכן לוקחים את הציפור, ומשחררים אותה על פני השדה, לומר לבן-אדם – שם תדבר דברי תורה… כשאתה מגיע לדיבורים מותרים – דיבורים של תורה, דיבורים של תפילה… שם תדבר!
ממילא, את הציפור השנייה, משחררים על פני השדה, כדי שהאדם ידבר.
אותו הדבר כותב המהרש"א במסכת ערכין:
למה הוא מביא שתי ציפורים?
לומר לאדם – מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן – מראים לו שאת הציפור האחת שוחטים, אז זה מות ביד הלשון… אל תדע לך, יש גם חיים ביד הלשון!
לכן לוקחים את הציפור החיה, ומשחררים אותה על פני השדה, לומר לאדם – הנה, הפה הזה שמדבר דברי תורה – אותו תפתח!…