למה העצים והאבנים לוקין בצרעת?

"ונגע צרעת כי יהיה באדם" – "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו"

אומר המדרש:

מפני מה היסורין באין לעולם? מפני הבריות כדי שיראו ויסתכלו ויאמרו, מי שחטא לוקה, ומי שלא חטא אינו לוקה.

ולמה העצים והאבנים והכותלים לוקין? כדי שיראו בעליהם ויעשו תשובה.

לפיכך הקדוש ברוך הוא מתרה בהם ומלקה בתיהן כדי שיעשו תשובה, שנאמר: "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם". 

חזר בו, מוטב. ואם לאו, לוקה בגופו, שכן בפרשה אחרת אומר, "איש איש כי יהיה זב בבשרו". לפיכך האבנים לוקות תחלה. 

חזר בו, מוטב. ואם לאו, בגדיו לוקין, שנאמר: "והבגד כי יהיה בו נגע.." (ויקרא יג מז). 

חזר בו, מוטב. ואם לאו, מלקה בגופו, שנאמר: "ואיש כי ימרט ראשו" (ויקרא יג מ). עדיין יש במריטת הראש ממש ספק לטמא ספק לטהר. 

חזר בו, מוטב. ואם לאו, לוקה בשחין, שנאמר: "ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא" (ויקרא יג יח). שחין, גדול ממריטת הראש. 

חזר בו, מוטב. ואם לאו, לוקה בחמשה מגלבין: שאת, ספחת, בהרת, נתק, נגע.

וכל כך למה? על שלא חזר בו.
אמר הכתוב (משלי יט כט): "נכונו ללצים שפטים, ומהלומות לגו כסילים" אמר הקדוש ברוך הוא: עד שלא בראתי את האדם, התקנתי לו את כל אלו.

משל למה הדבר דומה:

 לעבד רע שהיה עומד לימכר. כיון שהלך רבו לקנותו, היה יודע בו שהיה עבד רע. מה עשה? לקח עמו כבלים ומגלבין. שאם סרח, יהיה רודה אותו בהן. 

כיון שסרח, הביא את הכבלים וכבלו, הביא את המגלבין והכהו.  

אמר ליה העבד: לא היית יודע שאני עבד רע, למה לקחת אותי?! 

אמר לו הבעלים החדשים: לפי שהייתי יודע שאתה קשה, התקנתי לך כבלים ומגלבין. שאם תסרח, אני רודה אותך בהן. 

כן הוא גם הנמשל:

 אף הקדוש ברוך הוא יתברך שמו לעולם, עד שלא ברא את האדם, התקין לו את כל הייסורין, לפי שהיה יודע כי יצר לב האדם רע מנעוריו, לפיכך התקין לו את כל אלו. 

שאם סרח, יהיה רודה אותו בהן, שנאמר: "נכונו ללצים שפטים, ומהלומות לגו כסילים."

מהו ו"מהלומות"? "מחה למות", שהוא מתרה בו תחלה. אם חזר בו, מוטב. ואם לאו, מלקה את גופו…