מסכת אבות- פרק ה משנה ח

פרק ה משנה ח

שִׁבְעָה מִינֵי פֻרְעָנִיּוֹת בָּאִין לָעוֹלָם 

עַל שִׁבְעָה גוּפֵי עֲבֵרָה: 

מִקְצָתָן מְעַשְּׂרִין וּמִקְצָתָן אֵינָן מְעַשְּׂרִין – 

רָעָב שֶׁל בַּצֹּרֶת בָּא, 

מִקְצָתָן רְעֵבִים וּמִקְצָתָן שְׂבֵעִים. 

גָּמְרוּ שֶׁלֹּא לְעַשֵּׂר – 

רָעָב שֶׁל מְהוּמָה וְשֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה. 

וְשֶׁלֹּא לִטּוֹל אֶת הַחַלָּה – רָעָב שֶׁל כְּלָיָה בָּאָה. 

דֶּבֶר בָּא לָעוֹלָם –

עַל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, 

וְעַל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. 

חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם –

עַל עִנּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין, 

וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה.

באור המשנה

שבעה מיני פורעניות באין לעולם, על שבעה גופי עבירה – ישנם שבעה מיני פורענויות קשות שבאות לעולם בגלל שבעה סוגי עבירות שעושים בני האדם (חמש עבירות במשנתנו ושתים נוספות במשנה הבאה). ואלו הן:

1. מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין – אם מקצת האנשים מפרישים תרומות ומעשרות ומקצת האנשים לא מפרישים, אז רעב של בצורת בא – שהגשמים מועטים ומתוך כך שער התבואה מתייקר, ולכן על ידי זה מקצתן רעבים ומקצתן שבעים – מקצת מהאנשים סובלים ורעבים עקב רעב הבצורת ומקצת מהאנשים שבעים.
2. גמרו שלא לעשר – אם החליטו כל הציבור שלא להפריש כלל תרומות ומעשרות, אז רעב של מהומה ושל בצורת באה – בנוסף לרעב הבצורת בא גם רעב של מהומה, שבאים אויבים ולוקחים התבואות ואז כולם רעבים.
3. ושלא ליטול את החלה – אם הציבור החליטו שלא להפריש חלה מן העיסה, אז רעב של כליה באה – זהו רעב כבד שהשמים נעשים כברזל, ולא מורידים גשמים כלל, והארץ כנחושת שאינה מצמיחה כלום. ועל ידי כך יש כליה ביושבי הארץ.
4. דבר בא לעולם – מגפה הגורמת לתמותה רבה פתאומית באה מפני העבירות הבאות: על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין – כלומר, על עבירות שחייבים עליהם כרת או מיתה בידי שמים, בהם חיוב אחד מארבע מיתות בית דין, ובית דין לא גזרו עליהם דין מוות, מפאת חוסר התראה או שברח זה שעבר את העבירה. ועל פירות שביעית – שעושים בהם סחורה ואין נוהגים בהם קדושת שביעית.
5. חרב באה לעולם – חרב של מלחמה באה לעולם. על עינוי הדין – שבית דין יודעים להיכן הדין נוטה ואין פוסקים את הדין. ועל עיוות הדין – שבית דין מזכה את החייב ומחייב את הזכאי. ועל המורים בתורה שלא כהלכה – שאוסרים את המותר ומתירים את האסור.

מעשי אבות

למדנו בתחילת משנתנו שבמקרה "שמקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין – רעב של בצורת בא". כלומר, אם מקצת האנשים מפרישים תרומות ומעשרות ומקצתן לא מפרישים, אז רעב של בצורת בא, על ידי שהגשמים יהיו מועטים ושער התבואה יתייקר ומקצת האנשים יהיו רעבים ומקצתן שבעים. ובאמת בכל הדורות היו מקרים כאלו של בצורת ועל ידי תשובה ותפילה התבטלה הגזירה. 

פעם אחת יצא רוב חודש אדר, ולא ירדו גשמים. שלחו לחוני המעגל להתפלל שירדו גשמים. התפלל – ולא ירדו גשמים. מה עשה? חפר גומא עגולה ועמד בתוכה. אמר לפניו: ריבונו של עולם! בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך ותוריד להם גשמים. התחילו הגשמים מנטפין. אמרו לו תלמידיו: רבי, נראה אותך ולא נמות! כלומר, השתדל שלא נמות ברעב מפני עצירת הגשמים, לפי שנראה לנו שלא ירדו הגשמים אלא כדי להתיר את שבועתך. אמר חוני המעגל – לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות. התחילו לירד בזעף, עד שכל טיפה וטיפה היתה כמלא פי חבית. ושיערו חכמים שלא היתה טיפה פחותה מלוג (כליטר). אמרו לו תלמידיו: רבי, השתדל עלינו שלא נמות ברעב כמדומין אנו שאין גשמים יורדים אלא לאבד את העולם. אמר לפניו: ריבונו של עולם, לא כך שאלתי אלא גשמי רצון, ברכה ונדבה. ירדו כתקנם עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים. אמרו לו: רבי! כשם שהתפללת עליהם שירדו, כך התפלל שילכו להם. אמר להם: כך מקובלני, שאין מתפללין על רוב הטובה, אך אף על פי כן הביאו לי פר הודאה. וסמך שתי ידיו עליו. 

אמר לפניו: ריבונו של עולם! עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינם יכולים לעמוד לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות. כעסת עליהם – אינם יכולים לעמוד. השפעת עליהם טובה – אינם יכולים לעמוד. יהי רצון מלפניך, שיפסקו הגשמים ויהיה ריווח בעולם. מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים, וזרחה החמה. ויצאו העם לשדה והביאו כמהין ופיטריות, שהן יוצאות מלחלוח הגשמים. וידעו כי של ברכה היו (תענית יט.).

חוני המעגל טמון בסוף הרחוב הראשי של חצור הגלילית, בסיומה של דרך עפר (ראה מפה בסוף הספר) העליה לציונו היא בג' באייר.

אבא חילקיה בן בנו של חוני המעגל היה. וכשהעולם היה נצרך לגשמים היו החכמים משגרים אצלו, וביקש רחמים וירדו גשמים. פעם אחת נצרך העולם לגשמים. שיגרו אצלו שני תלמידי חכמים שיבקש רחמים, באו לביתו ולא מצאוהו.

הלכו אצלו לשדה ומצאוהו שהוא עודר. נתנו לו שלום ולא החזיר להם שלום. לערב ליקט עצים והלך לביתו. היה טעון עצים והמעדר על כתפו אחת וטליתו על כתפו השניה. כל הדרך לא היה נועל מנעליו. כשהגיע למים נעל מנעליו. כשהגיע לבין קוצים וברקנים הגביה בגדיו. כשהגיע לעיר יצאה אשתו לקראתו כשהיא מקושטת. וכשהגיע לביתו נכנסה אשתו תחילה, ואחר כך נכנס הוא, ואחר כך נכנסו החכמים. ישב לסעוד ולא אמר לחכמים: "בואו וסעדו עימי". פרס פת לתינוקות, לגדול נתן פרוסה אחת ולקטן – שתים.

אמר אבא חילקיה לאשתו: יודע אני שלא באו אצלי החכמים אלא בשביל גשמים. נעמוד ונעלה לעליה ונבקש רחמים, אפשר שיתרצה הקב"ה וירדו גשמים, ולא נחזיק טובה לעצמנו. עלו לעליה, עמד הוא בזוית זו ואשתו בזוית זו ובקשו רחמים. קדם ועלה ענן מצד זוית של אשתו. כשירד אמר להם: ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חילקיה. אמרו לו: יודעים אנו שהגשמים בזכותך ירדו, אלא יפרש לנו מר דברים אלו שהם תמוהים לנו: מפני מה כשנתנו לך שלום לא הסברת לנו פנים? אמר להם: שכיר יום הייתי ואמרתי: לא אתבטל.

שאלו אותו: מפני מה היית טעון העצים על כתף זו והטלית על כתף אחרת? ענה להם: טלית שאולה היתה, על מנת ללובשה השאילוה לי ולא על מנת לטעון עליה עצים. שאלו אותו: מפני מה כל הדרך לא נעלת מנעלים וכשהגעת למים נעלת? ענה להם: כל הדרך אני רואה, במים אין אני רואה. שאלו אותו: מפני מה כשהגעת לקוצים ולברקנים הגבהת את בגדיך? אמר להם: זה הגוף מעלה ארוכה (רפואה) וזה הבגד אין מעלה ארוכה. שאלו אותו: מפני מה כשהגעת לעיר יצאה אשתך מקושטת? ענה להם: כדי שלא אתן עיני באשה אחרת.

המשיכו התלמידי חכמים לשאלו שאלות. אמרו לו: מפני מה נכנסה אשתך תחילה ואתה אחריה ואחר כך אנו נכנסנו? אמר להם: משום שאין אתם בדוקים לי. שאלו אותו: מפני מה כשישבת לסעוד לא אמרת לנו: בואו וסעדו? אמר להם: משום שלא היתה פיתי מרובה ואמרתי אל יחזיקו לי חכמים טובה בחינם.

שאלו אותו: מפני מה נתת לתינוק הגדול פרוסה אחת ולקטן – שתים? ענה להם: זה הגדול יושב בבית וזה הקטן עמל בבית מדרש והוא זקוק ליותר. ועוד שאלו אותו: מפני מה קדם ועלה הענן מצד זוית אשתך ואח"כ מצד זוית שלך? אמר להם: משום שהאשה מצויה בבית ונותנת פת לעני וקרובה הנאתו, ואני נותן מעות לעני ואין הנאתו קרובה.

חנן הנחבא היה בן בתו של חוני המעגל. וכשהיה העולם נצרך לגשמים היו חכמים משגרים אצלו תינוקות של בית רבן. והיו תופסים בשולי בגדיו ואומרים לו: "אבא"! "אבא"! תן לנו גשמים! אמר לפני הקב"ה: ריבונו של עולם ! עשה בשביל אלו שאין מכירים בין אבא שנותן גשמים לאבא שאינו נותן גשמים.

ומפני מה קראו לו "חנן הנחבא"? מפני שהיה מחביא עצמו מרוב ענוותנותו (תענית כג.).