מסכת אבות- פרק ה משנה יח

פרק ה משנה יח

כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים – אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ. 

וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים – אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. 

משֶׁה זָכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים, זְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, 

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): "צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל". 

יָרָבְעָם חָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים, חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, 

שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א טו, ל): "עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל".

באור המשנה

כל המזכה את הרבים – על ידי שמלמדם תורה ומוסר, ומדריכם בדרך הישרה. אין חטא בא על ידו – מן השמים מונעים ממנו להכשל בחטא, כדי שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן (יומא פז.).

וכל המחטיא את הרבים – שמסית בני אדם לעבירה ומתעה אותם מן הדרך הישרה. אין מספיקין בידו לעשות תשובה – אין מסייעים לו מן השמים שיעשה תשובה כדי שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנם.

משה זכה וזיכה את הרבים – משה רבינו זכה ללמוד את התורה ולקיימה, וזיכה גם את כל ישראל בכך שלימדם את התורה והמצוות. ולכן זכות הרבים תלוי בו – כאילו הוא קיים עמהן את כל אותם המצוות, שנאמר: "צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל" – ומשפטיו שעם ישראל כאילו הוא עשאן.

ירבעם חטא והחטיא את הרבים – ירבעם חטא בכך שעשה עגלי זהב, ואמר לבני ישראל: "רב לכם מעלות ירושלים הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (מלכים-א יב, כח). והחטיא את ישראל בכך שגרם להם להשתחוות לעגלים ולעבוד עבודה זרה. ולכן חטא הרבים תלוי בו – כאילו הוא עשה את כל החטאים שעשו ישראל. שנאמר: "על חטאות ירבעם אשר חטא ואשר החטיא את ישראל" ולא כתוב: על חטאות ירבעם וישראל אלא: "על חטאת ירבעם אשר חטא ואשר החטיא", מכאן שהכל תלוי בירבעם.

מעשי אבות

ירבעם בן נבט היה המלך הראשון של ישראל לאחר התפלגות המלוכה לשניים, מלכות יהודה ומלכות ישראל [הפילוג נעשה בשנת 2964 לבריאה (796 לפנה"ס). בעקבות סרובו של רחבעם המלך בנם של שלמה ונעמה העמונית להקל על העם במיסים, והם הלכו והמליכו את יריבו של אביו שלמה, את ירבעם בן נבט למלוך על עשרת השבטים]. הוא היה משבט אפרים ומלך על ישראל במשך עשרים ושתיים שנה. ירבעם היה תלמיד חכם בעל שיעור קומה גבוה, שכל חכמי ישראל היו לידו כעשבי השדה, אך היה בעל מידות מושחתות ובעל גאווה.

ירבעם חטא והחטיא את הרבים, ומנע מישראל לעלות לרגל לירושלים, והעמיד לשם כך שני עגלי זהב בדן ובבית אל, וציווה את ישראל שיעלו לרגל לשם במקום לעלות לבית המקדש בירושלים (מפני שחשש שכשיעלו לירושלים יחזרו להמליך את רחבעם עליהם). למימוש גזירתו העמיד שומרים בדרך שמנעו את עם ישראל לעלות לרגל לעבוד את ה' יתברך, ובמקום זאת עבדו עבודה זרה. גזירתו נמשכה למעלה ממאתיים שנה, עד למלך ישראל האחרון הושע בן אלה שביטל את השומרים שהיו בדרכים.

הנביא אחיה השילוני קילל את ירבעם על כל מעשיו אלו, וקללה זו נתקיימה בזרעו. ובנו וכל זרעו נרצחו על ידי בעשא בן אחיה שר צבאו של בנו.

למדנו במשנתנו על מעלתו של מזכה הרבים שאין חטא בא על ידו. כלומר, שמן השמים מונעים ממנו, שלא יכשל בחטא. כדי שלא יהא הוא בגיהנום ותלמידיו בגן עדן. שנאמר: "כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תיתן חסידך לראות שחת" (תהלים טז, י). שהפירוש, לא תעזוב נפשי לבוא לידי עבירה, שעל ידה אלך לשאול (גיהנום). כדי שלא תיתן חסידך, הם תלמידי הרבים "לראות שחת". כלומר, שלא יראוני "בשחת" כאשר הם נמצאים בגן עדן (יומא פז.).

רבינו בחיי (מגדולי רבני ספרד, חי לפני כאלף שנה, הוא שימש כדיין בעירו, כתב את הספר המפורסם "חובת הלבבות" שהוא אחד מספרי המוסר המקובל ביותר על המוני בית ישראל) בספרו חובת הלבבות כתב, שאף החסיד הגדול ביותר שהגיע אל התכלית בתיקון נפשו להשם יתברך. ואפילו אם הגיע בשיא הצדקות שלו קרוב למלאכי השרת במדותם הטובות ומנהגיהם המשובחים, והשתדלותם העצומה והזכה בעבודת ה' יתברך. עדיין אינו מגיע לזכויותיו של מזכה הרבים, ומורה ומדריך את בני האדם לדרך הטובה והישרה, ומחזיר בתשובה את הרשעים ומיישר דרכם אל עבודת הבורא יתברך, ומקרבם לצור מחצבתם. שזכויותיו נכפלות בכמה מונים, בעבור זכויותיהם בכל הימים ובכל הזמנים.

והביא משל על כך לשני סוחרים שהגיעו אל מדינה אחת למכור סחורתם ולהרוויח ממנה. הסוחר האחד היתה לו סחורה אחת שקנאה בזול בעשרה זהובים ומכר אותה במאה זהובים, פי עשר מהמחיר שקנה אותה והרוויח תשעים זהובים, והיה שמח טוב לב. והסוחר השני היו לו סחורות רבות, ומכר אותן בעשרת אלפים זהובים, גם פי עשר מהמחיר שקנה אותן. אך הריווח שלו היה כפול ומכופל מן הסוחר הראשון, בגלל שהיו לו סחורות רבות. כך גם הדבר למי שמתקן את נפשו בלבד בתורה ובמצוות ובמעשים טובים, זכותו מועטת. ואילו מי שמתקן את נפשו, ונפשות רבות עמו, זכותו תוכפל פי כמה וכמה מן הראשון (חובת הלבבות שער אהבת ה', פרק ו).

ובזוהר הקדוש פרשת תרומה (דף קכח:) נאמר: שכל מי שאוחז בידיהם של עמי הארץ, ומשתדל עמהם לעזוב את דרכם הרעה ולהחזירם בתשובה, גורם לכפות ולהכניע את הסטרא אחרא תחת כח הקדושה, וגורם לקיום העולם. ועליו נאמר: "בריתי היתה אתו החיים והשלום" (מלאכי ב, ה). וזוכה לראות בנים לבניו שעוסקים בתורה וזוכה בעולם הזה ובעולם הבא.

ועוד מובא שם בזוהר הקדוש (דף קכט.): שאילו היו יודעים בני האדם כמה תועלת יש ברדיפה אחר הרשעים להחזירם בתשובה ולזכותם בתורה ובמצוות. היו רודפים בכל כוחם אחריהם כמי שרודף ורץ אחרי החיים שלו. ובפרט בזמן הזה, שצריך להוכיח ולדבר בדרכי נועם, ובמתק שפתים, מענה רך ישיב חימה, וכבר כתב רבינו האר"י (מורם ורבם של כל המקובלים, ניצוץ משה רבינו ע"ה. מייסד השיטה החדשה בלימוד הקבלה. לא כתב ספרים, אך גדול תלמידיו המהרח"ו העלה חלק קטן מתורת רבו על הכתב בספריו שנקראו: "כתבי האר"י ", או "שמונה שערים". היה תלמידו של בעל "השיטה מקובצת". מחותנו של מרן הב"י. נפטר בגיל 38 בצפת) בשער הגלגולים "שמעשה קטן מאוד בעסק התורה והמצוות שאדם עושה בדורות אלו, שקול כנגד כמה מצוות גדולות שבדורות שלפנינו. כי בדורות האלה הסטרא אחרא גוברת מאוד, עד לאין קץ, ולכן המעט יחשב להרבה מאוד".

אשרי מי שזוכה לזכות את הרבים, וגם מי שאין לו יכולת מילולית להסביר ולשכנע את הרבים ללכת בדרך התורה והמצוות, יכול לתרום מכספו למוסדות של הפצת התורה לרבים, וייחשב לו כאילו הוא בעצמו זיכה את הרבים, לפי "ששלוחו של אדם כמותו".