פרק ה משנה יז
כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם – סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.
וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם – אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.
אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם?
זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי.
וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם?
זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ.
באור המשנה
כל מחלוקת שהיא לשם שמים – כל מחלוקת שבין חכמים או בין בני אדם, שהיא לשם שמים ולא לשם בקשת שררה או קינטור והתנצחות. אז סופה להתקיים – יצא דבר טוב ממחלוקת זו, שבסופו של דבר יתבררו הדברים שנחלקו בהם.
ושאינה לשם שמים – כל מחלוקת שאינה לשם שמים אלא לשם בקשת שררה או לשם קינטור והתנצחות. אז אין סופה להתקיים – בסופו של דבר לא יצא שום דבר טוב ומבורר ממחלוקת זו.
איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי – שכל כוונתם הייתה לברר את האמת שבתורה. ולכן גם לבסוף נתקיימה, שמתוך מחלוקתם נתבררה ההלכה ונקבעה לדורות.
ואיזו היא מחלוקת שאינה לשם שמים? זו מחלוקת קורח וכל עדתו – שכל מחלוקתם על משה ואהרון לא הייתה לשם שמים אלא לשם קינטור ובקשת שררה וכבוד. ולכן לבסוף לא נתקיימה מחשבתם ונבלעו הם וכל אשר להם באדמה, כפי שכתוב: "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם, ואת כל האדם אשר לקורח" (במדבר טז, לב).
מעשי אבות
למדנו במשנתנו שכל מחלוקת שאינה לשם שמים – אין סופה להתקיים לפי שגדול השלום ושנואה המחלוקת בעיני הקדוש ברוך הוא.
אמר רבי שמעון בן חלפתא: לא מצא הקדוש הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר (תהלים כט, יח): "ה' עז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום" (עוקצין ג).
נאמר בתורה (דברים יד, א): "לא תתגודדו" – לא תעשו אגודות אגודות, אלא היו כולכם אגודה אחת. ועוד שלא תהיו חלוקים אלו על אלו, שלא תשימו קרחה בכם, כשם שעשה קורח שחילק לישראל ועשאם אגודות אגודות – ועשה קרחה בישראל (ספרי פרשת ראה).
נאמר בתורה (דברים ד, ד): "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום" – אימתי "חיים כלכם היום"? משתהיו כלכם אגודה אחת. בנוהג שבעולם, אדם נוטל אגודה של קנים בבת אחת, האם יכול לשברם?! ואילו נוטל אחת אחת, אפילו תינוק יכול לשברם. וכן אתה מוצא, שאין ישראל נגאלים עד שיהיו כולם אגודה אחת, שנאמר (ירמיה ג, יח): "בימים ההמה ילכו בית יהודה על בית ישראל ויבואו יחדיו מארץ צפון" (מדרש תנחומא נצבים).
מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם. ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים (יומא ט:).
דרש רבי אלעאי על הפסוק (איוב כו, ז): "תולה ארץ על בלימה" – מכאן שאין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם פיו בשעת מריבה (חולין פט:).
בא וראה כמה קשה היא המחלוקת, שכל העוזר במחלוקת, הקדוש ברוך הוא מאבד את זיכרו. שכך כתוב בתורה (במדבר טז, לה): "ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמישים ומאתיים איש" (מדרש רבה במדבר יח).
ארבעה נקראו רשעים: הפושט יד על חבירו והכהו, והלווה ואינו משלם, ומי שיש לו עזות פנים, ובעל מחלוקת (מדרש תנחומא פרשת קורח). וכן נאמר במדרש רבה (שמות ו): אין דבר טוב יוצא מתוך מריבה.
בית שיש בו מחלוקת סופו ליחרב (דרך ארץ זוטא ט).
אמר רבי לוי: חביב הוא השלום. שכל חותמיהן של ברכות אינם אלא בשלום. אף ברכת כהנים חותמת "וישם לך שלום" – לומר לך שאין הברכות מועילות כלום אלא אם כן שלום עמהן.
רבי אלעזר הקפר אומר: גדול השלום, שאפילו ישראל עובדים עבודה זרה ועושים חבורה אחת. אין מידת הדין פוגעת בהם, שנאמר "חבור עצבים אפרים הנח לו" (הושע ד, יז). אבל משנחלקו מה נאמר בהם: "חלק לבם עתה יאשמו" (הושע י, ב).
אמר בר קפרא: גדול השלום שאף העליונים צריכים שלום, שנאמר: "עושה שלום במרומיו" (איוב כה, ב), והרי הדברים קל וחומר: ומה אם העליונים, שאין ביניהם לא איבה ולא שנאה ולא קנאה ולא תחרות ולא עין רעה, צריכים שלום – בני אדם, שיש ביניהם כל המידות הללו, על אחת כמה וכמה!
אמר רבי יהושע: גדול השלום ששמו של הקדוש ברוך הוא נקרא שלום, שנאמר (שופטים ו, כג): "ויקרא לו ה' שלום" (יבמות סה:).
מעשה ברב ברוקא חוזאה שהיה מצוי בשוק של בי–לפט, והיה אליהו הנביא מצוי אצלו. שאל רבי ברוקא חוזאה את אליהו הנביא: יש בשוק זה בן העולם הבא? אמר לו: לאו. בנתיים באו שני בני אדם, אמר לו אליהו: הללו בני עולם הבא הם. הלך אצלם רב ברוקא, ואמר להם: מה מעשיכם? אמרו לו: בני אדם שמחים אנו ומשמחים עצובים, וכשאנו רואים שנים שנפלה קטטה ביניהם אנו טורחים ועושים שלום ביניהם (תענית כב.).