פרק ה משנה יט

כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ –

מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.

וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים –

מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.

עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה –

מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.

עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה –

מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.

מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ

לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע?

תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ –

אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא,

שֶׁנֶּאֱמַר: "לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא" (משלי ח, כא).

אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע –

יוֹרְשִׁין גֵּיהִנָּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת,

שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת,

אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם,

וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ" (תהלים נה, כד).

באור המשנה

כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו – המפורטים לקמן. הרי הוא מתלמידיו של אברהם אבינו – שלומד ממנו והולך בדרכיו. ושלשה דברים אחרים – ומי שיש בו שלשה דברים אחרים המפורטים לקמן. הרי הוא מתלמידיו של בלעם הרשע – שלומד ממנו ונמשך אחר מידותיו הרעות.

עין טובה – שמסתפק במה שיש לו ושמח בחלקו. ורוח נמוכה – ענווה יתירה. ונפש שפלה – שפורש מתאוות העולם הזה. כל מי שיש בו את שלשת המידות הללו הרי הוא מתלמידיו של אברהם אבינו – שהיו בו שלשת המידות הטובות הללו: עין טובה – שכן מוצאים אנו שאמר למלך סדום: "אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך" (בראשית יד, כ) מכאן שהסתפק במה שהיה לו ושמח בחלקו. רוח נמוכה – שאמר להקדוש ברוך הוא: "ואנוכי עפר ואפר" (שם יח, כז). נפש שפלה – שאמר לשרה אשתו  "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את" (שם יב, יא), ומבואר במדרש, שעד כאן לא נסתכל בה. ומכאן שהיה פרוש מתאוות העולם הזה.

עין רעה – מי שאוהב בצע. ומתוך כך לבו מלא קנאה, ועינו רעה בשל אחרים. ורוח גבוהה – רוח של גאווה. ונפש רחבה – בעל תאווה. הרי הוא מתלמידיו של בלעם הרשע – שהיו בו כל המידות הרעות הללו: עין רעה – שבגלל חמדת הממון היה מוכן ללכת ולקלל את ישראל, למרות שהיה יודע שהדבר רע בעיני הקדוש ברוך הוא. כמו שנאמר (במדבר כב, יח): "אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב" – מכאן שהיתה לו עין רעה וחמד ממון אחרים. ורוח גבוהה – שאמר על עצמו: "נאום שומע אמרי אל ויודע דעת עליון" (שם כד, טו). ונפש רחבה – מזה שיעץ לבלק להפקיר את בנות מואב לזנות, מוכח שהיה בעל תאווה. לפי שמי שהזנות מגונה בעיניו לא יצוה אחרים עליו. ועוד אמרו חכמים שבלעם בועל אתונו היה (סנהדרין קה.).

מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע – מה שכרם של תלמידי אברהם אבינו ומה עונשם של תלמידי בלעם הרשע? תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה – פירות מעשיהם הטובים. ונוחלין בעולם הבא – את שכרם המלא. שנאמר: "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" – "אוהבי" הם תלמידי אברהם אבינו שנקרא אוהב של הקדוש ברוך הוא, שכתוב: "זרע אברהם אוהבי" (ישעיהו מא, ח). והפסוק אומר: "להנחיל אוהבי יש" – הכוונה לעולם הבא, "ואוצרותיהם אמלא" – בעולם הזה.

אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם – בעולם הזה, ויורדין לבאר שחת – בעולם הבא. שנאמר: "ואתה אלהים תורידם לבאר שחת, אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם" – בעולם הזה שמתים באמצע ימיהם, כמו שאמרו חז"ל שבלעם מת בגיל ל"ג שנים (סנהדרין קו:). "ואני אבטח בך".

מעשי אבות

למדנו במשנתנו שכל מי שיש בו עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה – הרי הוא מתלמידיו של אברהם אבינו עליו השלום שהיו בו מידות נפלאות אלו.

רבי לוי בשם רבי יוחנן דרש על הפסוק שאמר הקב"ה לאברהם: "כה יהיה זרעך" (בראשית יח, טו). למה הדבר דומה? למי שיצא לדרך והלך במדבר יום ראשון, יום שני, יום שלישי, עד עשרה ימים. ולא מצא לא עיר ולא פונדק, ולא אילן ולא מים ולא בריה. ואחר שהלך במשך עשרה ימים צפה באילן אחד מרחוק. אמר שמא יש תחתיו מים. כיון שהגיע אצלו מצאו עומד על מעיין מים, ופירותיו מתוקים וצלו נאה. ישב לו ונתקרר בצלו, ואכל מפירותיו המתוקים, ושתה מן המעיין העובר תחתיו וערב לו, ושבה אליו נפשו. כיון שעמד לילך אמר לאילן: אילן אילן במה אברכך? שיהא עצך נאה – כבר נאה הוא. שיהיו ענפיך נאים – נאים הם. שיהיו פירותיך מתוקים – מתוקים הם. שיהא מעיין יוצא מתחת שרשך – כבר מעיין יוצא מתחת שרשך. שתהא עומד במקום חביב – במקום חביב אתה עומד! אלא מה יש לי לברכך? שכל הנטיעות העומדות ממך, יהיו כמותך.

כך גם כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, עמדו עשרים דורות ולא היה בהם תועלת, ולא עמד בהם צדיק עד עשרים דור. צפה הקדוש ברוך הוא באברהם שהיה נתון בארץ כשדים. אמר הקדוש ברוך הוא: תאמר שיש בו כח לעמוד. כיון שהשליכו נמרוד לכבשן האש וקדש שמו של הקדוש ברוך הוא ועמד בנסיונו. מיד קרבו הקדוש ברוך הוא לארץ ישראל. בנה לו את הפונדק, והיה זן עוברים ושבים. והיה מכניס את הבריות תחת כנפי השכינה והודיע כבודו של הקדוש ברוך הוא בעולם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אברהם, אברהם, מה יש לי לומר לך, ומה יש לי לברכך, שתהא צדיק ושלם לפני או שתהא שרה אשתך צדקת לפני – אתה ושרה אשתך צדיקים לפני. או שיהיו כל בני ביתך צדיקים – צדיקים הם לפני. במה אברכך? אלא: שכל הבנים שעתידים לעמוד ממך יהיו צדיקים כמותך (ילקוט שמעוני תהילים רמז תריז).