פרק ד משנה יז
הוּא הָיָה אוֹמֵר:
יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הַעוֹלָם הַבָּא.
וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא,
מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה.
באור המשנה
הוא – רבי יעקב, היה אומר: יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה – גדול ערכה של שעה אחת בעולם הזה שבה האדם חוזר בתשובה ועושה מעשים טובים, מכל חיי העולם הבא – לפי שבאותו זמן בעולם הבא אין התשובה ומעשים טובים מהנים לאדם, שאין העולם הבא אלא לקבל שכר על מה שקיים בעולם הזה.
ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא – יפה שעה אחת של תענוג רוחני בעולם הבא, ששם צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה (ברכות יז.), מכל חיי העולם הזה – מכל סוגי קורת הרוח שיש לאדם בעולם הזה, לפי שאין לאדם קורת רוח שלמה בעולם הזה מפני הצרות והרעות הבאות עליו. כמו שאמר דוד המלך עליו השלום: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואוון" (תהלים ד, י).
מעשי אבות
למדנו במשנתנו שיפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. ובאמת יש אדם שזוכה וקונה את כל עולמו הבא על ידי שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה כפי שמובא המעשה על רבי אלעזר בן דורדיא (עיין לעיל עמוד מז) שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה בכרכים שבמדינות הים, ונוטלת כיס דינרים בשכרה. נטל כיס דינרים והלך ועבר שבעה נהרות כדי להגיע אליה. בשעת התחלת המעשה הפיחה רוח מלמטה. אמרה לו: כשם שהפחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. מה עשה? הלך וישב בין ההרים וגבעות. אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים! אמרו לו: עד שאנחנו מבקשים רחמים עליך, נבקש רחמים על עצמנו, שכתוב: "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה" (ישעיה נד, י). אמר: שמים וארץ, בקשו עלי רחמים! אמרו לו: עד שאנו מבקשים רחמים עליך, נבקש על עצמינו שכתוב: "כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה" (ישעיה נא, ו). אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים! אמרו לו: עד שאנו מבקשים רחמים עליך, נבקש על עצמינו שכתוב: "וחפרה הלבנה ובושה החמה" (ישעיה כד, כג). אמר: כוכבים ומזלות, בקשו עלי רחמים! אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמינו, שכתוב: "ונמקו כל צבא השמים" (ישעיה לד, ד), אמר: אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצאה נשמתו. יצאה בת קול ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא! בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים (עבודה זרה יז.).
וכן בעניין זה מובא מעשה ברבי חנינא בן תרדיון (עיין לעיל עמוד קמט) שתפסוהו מלכות רומי הרשעה, וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור, והביאו ספוגים של צמר ושראום במים והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו במהרה. אמרה לו בתו: אבא, אוי לי שרואה אני אותך כך! אמר לה: אלמלי נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי, עכשיו שאני נשרף וספר תורה עמי – מי שיבקש עלבונה של תורה, הוא יבקש את עלבוני. אמרו לו תלמידיו: רבי, מה אתה רואה? אמר להם: גוילים נשרפים ואותיות פורחות באוויר אני רואה. אמרו לו: אף אתה פתח פיך ותכנס בך האש. אמר להם: מוטב שיטלנה מי שנתנה ולא אחבול בעצמי. אמר לו קוסטנירו (הממונה על הריגתו): רבי, אם אני מרבה עליך בשלהבת, ונוטל ספוגים של צמר מעל לבך – אתה מביאני לחיי עולם הבא? אמר לו: הן, השבע לי – נשבע לו. מיד הרבה עליו בשלהבת ונטל ספוגים של צמר מעל לבו ויצאה נשמתו במהרה. אף הוא קפץ לתוך האור ומת. יצאה בת קול ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון וקוסטנירו מזומנים הם לחיי העולם הבא. וגם על זה בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת (עבודה זרה יח.).