פרק ד משנה יח
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר:
אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ,
וְאַל תְנַחֲמֶנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו,
וְאַל תִּשְׁאַל לוֹ בִּשְׁעַת נִדְרוֹ,
וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ בִּשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ.
באור המשנה
רבי שמעון בן אלעזר אומר: אל תרצה את חברך בשעת כעסו – אל תפייס את חברך בשעה שהוא כועס. לפי שלא יקבל את דבריך ואף הוא עלול לכעוס יותר. ולמדנו זאת מדברי הקדוש ברוך הוא למשה, שאמר לו: "פני ילכו והניחותי לך" (שמות לג, יד) – אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך.
ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו – מפני שבשעה זו אין האדם מקבל תנחומים. וכן מצינו אצל הקדוש ברוך הוא שהיה כביכול מתאבל בשעת החורבן. בקשו מלאכי השרת לנחמו, ורוח הקודש משיבתן: אל תאיצו לנחמני.
ואל תשאל לו בשעת נדרו – אל תנסה למצוא פתחים להתיר את נדרו של חברך בשעה שנדר. מפני שאז על כל פתח ופתח שתמצא לו, הוא יאמר: על דעת כן נדרתי, ונמצאת גורם, שלא יהיו לו שוב פתחי חרטה ולא יוכל להתיר את נדרו לעולם. וכן מצינו שכשנשבע הקדוש ברוך הוא למשה שלא יכנס לארץ. משה רבינו לא התחנן מיד, אלא המתין ואחר כך התחיל להתחנן.
ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו – כשנתקלקל בחטא, לפי שבאותה שעה הוא מתבייש מכל אדם. וכן אנו רואים אצל האדם הראשון שכשחטא לא נגלה אליהם הקדוש ברוך הוא מיד, אלא עד שעשו חגורות. דכתיב (בראשית ג, ז): "ויעשו להם חגורות". ואחר כך: "וישמעו את קול ה' אלהים" (שם שם, ח).
מעשי אבות
רבי שמעון בן אלעזר היה תלמידו המובהק של רבי מאיר בעל הנס, ובן דורו וחבירו של רבי יהודה הנשיא. הוא האריך ימים אחרי רבי, רבי יוחנן בילדותו המוקדמת, כשהיה עוד רכוב על כתפו של סבו, שמע תורתו (ירושלמי מעשרות פ"א, ה"ב).
מעשה שבא רבי שמעון בן אלעזר ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת הנהר והיה שמח שמחה גדולה, והייתה דעתו גסה עליו מפני שלמד הרבה תורה. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר (רש"י פירש שזה היה אליהו הנביא שבא לנסותו). אמר לו: שלום עליך רבי, ולא החזיר לו. אמר לו רבי שמעון: ריקה, כמה מכוער אותה! שמא בני עירך מכוערין כמותך? אמר לו: איני יודע, אלא לך לאומן שעשאני (זה הקדוש ברוך הוא) ואמור לו: כמה מכוער כלי זה שעשית! כיוון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו, ואמר לו: אני מצטער תמחל לי! אמר לו: אינני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו: כמה מכוער כלי זה שעשית.
היה הולך אחריו עד שהגיע לעירו, יצאו בני עירו לקראתו ואמרו לו: שלום עליך רבי רבי, מורי מורי, אמר להם: למי אתם קוראים "רבי רבי" אמרו לו: לזה שמטייל אחריך, אמר להם: אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל. אמרו לו: מפני מה? אמר להם: כך וכך עשה לי. אמרו לו: אף על פי כן מחול לו, שאדם גדול בתורה הוא. אמר להם: בשבילכם, הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן. מיד נכנס רבי שמעון בן אלעזר לבית המדרש ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז (תענית כ.–כ:, ועיין לעיל עמוד נ).
הוא היה אומר
רבי שמעון בן אלעזר אומר: ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות? והם מתפרנסים שלא בצער! והלא הם לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני, אינו דין שאתפרנס שלא בצער? אלא שהרעותי מעשי וקפחתי את פרנסתי (קידושין פרק ד משנה יד).
רבי שמעון בן אלעזר אומר: יצר תינוק ואשה, לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת (סוטה מז.)
אמר רבי שמעון בן אלעזר: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז (תענית כ:).
רבי שמעון בן אלעזר אומר: חכם הדר בארץ ישראל, משובח. יצא לחוץ לארץ – פגם. ואף על פי שפגם את עצמו משובח הוא יותר מכל המשובחים שבאותה מדינה. משלו משל למה הדבר דומה? לברזל הנדואי (מארץ כוש) שבא למדינת הים, שאף על פי שנפחת ממה שהיה, משובח הוא יותר מכל המשובחים שבמדינות (אבות דרבי נתן כח).
רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל מצוה שמסרו ישראל עצמם עליה למיתה בשעת השמד, כגון: עבודה זרה ומילה, עדיין היא מוחזקת בידם. וכל מצוה שלא מסרו ישראל עצמם עליה למיתה בשעת השמד, כגון: תפילין, עדיין היא מרופה בידם (שבת קל.).
רבי שמעון בן אלעזר אומר: גדול העושה מאהבה, יותר מן העושה מיראה (סוטה לא.).
רבי שמעון בן אלעזר אומר אמשול לך משל למה יצר הרע דומה? לברזל שהטילוהו בתוך האור, כל זמן שהוא בתוך האור – עושין ממנו כל כלים שירצו. כך גם יצר הרע אין לו תקנה אלא בדברי תורה בלבד, שהם נמשלו לאש (אבות דברי נתן פרק טז).
רבי שמעון בן אלעזר אומר: עשה עד שאתה מוצא, ומצוי לך, ועודך בידך. ורש"י פירש כך: "עשה" – צדקה, "עד שאתה מוצא, ומצוי לך, ועודך בידך" – ברשותך קודם שתמות (שבת קנא:).
רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם יאמרו לך זקנים סתור ונערים בנה – סתור ואל תבנה. מפני שסתירת זקנים – בנין, ובנין נערים – סתירה. וסימן לדבר: רחבעם בן שלמה (מגילה לא:).
רבי שמעון בן אלעזר אומר: תינוק בן יומו חי – אין צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים. אבל עוג מלך הבשן מת – צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים, שנאמר: (בראשית ט, ב) "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ…"– כל זמן שאדם חי אימתו מוטלת על הבריות, כיון שמת בטלה אימתו (שבת קנא:).
רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בריבית, עליו הכתוב אומר: "כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם" (תהלים טו, ה). הא למדת מכאן, שכל המלווה בריבית נכסיו מתמוטטין (בבא מציעא עא.).