מסכת אבות- פרק ד משנה יב

פרק ד משנה יב

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר: 

יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, 

וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ כְּמוֹרָא רַבָּךְ, 

וּמוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמָיִם.

באור המשנה

רבי אלעזר בן שמוע אומר: יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך – שכן מוצאים אנו במשה רבינו שאמר ליהושע תלמידו: "בחר לנו אנשים" (שמות יז, ט). "בחר לי" לא נאמר, אלא "בחר לנו". מלמד שעשאו שווה לו במעלה אף על פי שהיה רבו.

וכבוד חברך – כמורא רבך – שכן מוצאים אנו אצל אהרן שאמר למשה: "בי אדני" (במדבר יב, יא). אף על פי שמשה היה אחיו הקטן של אהרן בכל זאת עשאו כרבו וקראו אדוני.

ומורא רבך  כמורא שמים – שכן מוצאים אנו ביהושע שאמר למשה על אלדד ומידד: "אדני משה כלאם" (במדבר יא, כח). "כלאם" – היינו, כלם מן העולם. כיון שמרדו בך כאילו מרדו בקדוש ברוך הוא וחייבים כלייה. מכאן שיהושע היה ירא ממשה רבו כירא מן הקדוש ברוך הוא.

מעשי אבות

רבי אלעזר סתם במשנה ובבריתות הוא רבי אלעזר בן שמוע שהיה מחמשת תלמידי רבי עקיבא האחרונים שנסמכו על ידי רבי יהודה בן בבא בין אושא לשפרעם (סנהדרין יד.). 

בתקופת גזירות הרומאים בארץ. הוא וחברו רבי יוחנן הסנדלר רצו ללכת לנציבין שבבבל ללמוד תורה אצל רבי יהודה בן בתירא, אך כשהגיעו לצידון וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם וזלגו מהם דמעות, קרעו בגדיהם וקראו את הפסוק: "וירשת אתם וישבת בארצם" (דברים יב, כט). וחזרו ובאו להם למקומם ואמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה (ספרי פרשת ראה פ).

רבי אלעזר היה אחד מרבותיו של רבי יהודה הנשיא מחבר המשניות, כפי שרבי יהודה העיד: "כשהיינו לומדים תורה אצל רבי אלעזר בן שמוע, היינו יושבים ששה ששה באמה" כלומר, שהיו יושבים בצפיפות רבה מחמת דוחק המקום וריבוי התלמידים (עירובין נג.).

אמר רבי יוחנן: לבם של ראשונים כפתחו של אולם (שרחבו היה עשרים אמה), ושל אחרונים כפתחו של היכל (רחבו עשר אמות), ואנו כמלא נקב. מחט סדקית (מחט דקה של תופרים). ראשונים – רבי עקיבא, אחרונים – רבי אלעזר בן שמוע. יש אומרים: ראשונים – רבי אלעזר בן שמוע, אחרונים – רבי הושעיא ברבי (עירובין נג.)

מעשה ברבי אלעזר בן שמוע שהיה מטייל על שפת הים הגדול. ראה ספינה מטרפת בים, וכהרף עין טבעה וטבע כל מה שהיה בה. ראה אדם אחד שנתפס באחד מקרשי הספינה, ומגל לגל עלה ליבשה כשהיה בלא בגדים, והיה מתחבא בשפת הים. נזדמנה אותה שעה שישראל עולין לרגל לירושלים. אמר להם: מבני עשיו אחיכם אני, אנא תנו לי כסות כל שהיא לכסות את בשרי, שטרדני הים ולא ניצל בידי כלום. אמרו לו: כן יטרדו כל בני עמך.

ראה אדם זה את רבי אלעזר שהיה מטייל ביניהם. אמר לו: רואה אני בך שאתה איש זקן ומכובד באומתך, ואתה מכיר בכבודן של בריות. אנא תן לי כסות לכסות את בשרי, שטרדני הים. היה רבי אלעזר בן שמוע לבוש בשבע אצטלאות, פשט אחת מהן ונתנה לו, הוליכו לביתו והאכלהו והשקהו ונתן לו מאתיים דינרים והרכיבו ארבע עשרה פרסה, ועשה לו כבוד מרובה עד שהביאו לביתו.

לאחר ימים מת הקיסר הרשע, ומינו את אותו האיש למלך במקומו. גזר על אותה המדינה: כל הגברים למיתה וכל הנשים לביזה. אמרו לרבי אלעזר בן שמוע: לך ופייס את המלך שיבטל מעלינו את הגזירות הקשות. אמר להם: כלום יודעים אתם במלכות זו שעושה דבר בחינם? אמרו לו: יש כאן ארבעת אלפים דינרים, טול אותם ולך פייס עלינו. נטלם ועלה ועמד בשער המלכות, אמר להם: לכו ואמרו למלך: יהודי עומד בשער ומבקש לשאול בשלום המלך. אמר המלך: הכניסוהו.

כשראהו המלך, קפץ ועמד מכסאו ונפל על פניו. אמר לו: אדוני, מה מעשיך כאן? ולמה הטרחת את עצמך לבוא עד לכאן? אמר לו: באתי לבקש ממך על אותה מדינה שתבטל את אותה גזירה שגזרת. אמר לו: תורתכם כלום שקר כתוב בה? אמר לו: לא, אמר לו: כתוב בתורתכם: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' " (דברים כג, ד). ונאמר: "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא" (שם שם, ח). ואני לא בן עשיו אחיכם אני? והם לא גמלו לי חסד, ומי שעובר על התורה חייב מיתה, אמר לו רבי אלעזר בן שמוע: אף על פי שהם נתחייבו לך, תמחל להם ותרחם עליהם.

אמר לו: כלום יודע אתה במלכות זו שעושה דבר בחינם? אמר לו: יש עימי ארבעת אלפים דינרים, טול אותם ורחם עליהם. אמר לו: ארבעת אלפים הללו נתונים לך תחת המאתיים שנתת לי, והמדינה כולה תנצל בזכותך, תחת מאכל ומשקה שהאכלתני והשקתני, והכנס לבית גנזי וטול לך שבעים אצטלאות תחת האצטלא האחת שנתת לי – ולך בשלום לעמך. קראו עליו חכמים את הפסוק: (קהלת יא, א) "שלח לחמך על פני המים" (קהלת רבה יא).

במדרש אלה אזכרה מובא שרבי אלעזר בן שמוע היה אחד מעשרת הרוגי מלכות. אמרו עליו על רבי אלעזר בן שמוע שהיה בן מאה וחמש שנים כשהרגוהו הרומאים. ומקטנותו ועד סוף ימיו לא שמע אדם שהוציא תיפלות (דברים בטלים וניבול פה) מפיו. ולא התקוטט עם חבריו בין בדיבור בין במעשה, והיה עניו ושפל רוח. וישב בתענית שמונים שנה.

אותו היום שנהרג יום הכיפורים היה, באו תלמידיו לפניו ואמרו לו: רבינו, מה אתה רואה? אמר להם: אני רואה את רבי יהודה בן בבא שנושאים את מיטתו, ומיטת רבי עקיבא בן יוסף סמוכה אצלו, והם מתווכחים בדבר הלכה זה עם זה. אמרו לו: ומי מכריע ביניהם? אמר להם: רבי ישמעאל כהן גדול, אמרו לו: מי מנצח? אמר להם: רבי עקיבא, על שטרח בכל כוחו בתורה.

אמר להם: בני, רואה אני עוד שנשמת כל צדיק וצדיק מטהרת את עצמה במי השילוח כדי להיכנס היום בטהרה בישיבה של מעלה לשמוע את דרשתו של רבי עקיבא בן יוסף מעניינו של יום, וכל מלאך ומלאך מביא קתדראות של זהב לכל צדיק וצדיק לישב עליהם בטהרה.

ציוה הקיסר להורגו, יצאה בת קול ואמרה: אשריך, רבי אלעזר בן שמוע שהיית טהור, ויצאה נשמתך בטהרה (מדרש אלה אזכרה).

רב קרא על רבי אלעזר בן שמוע: מאושר שבחכמים (כתובות מ.).

הוא היה אומר

רבי אלעזר בן שמוע אומר: גדול השלום, שלא נטעו הנביאים בפי כל הבריות אלא שלום (ספרי נשא מב).

אמר רבי אלעזר בן שמוע: אשריכם, תלמידי חכמים, שדברי תורה חביבים עליכם ביותר (מנחות יח.).

אמר רבי אלעזר בן שמוע: אפילו בשביל צדיק אחד עולם נברא (יומא לח:).