פרק ד משנה ז
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
הַחוֹשֵׂךְ עַצְמוֹ מִן הַדִּין –
פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ אֵיבָה וְגָזֵל וּשְׁבוּעַת שָׁוְא.
וְהַגַּס לִבּוֹ בְהוֹרָאָה –
שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ.
באור המשנה
רבי ישמעאל בנו של רבי יוסי בן חלפתא, אומר: החושך עצמו מן הדין – המונע את עצמו מלהיות דיין כגון: במקום שיש דיין גדול ממנו או על ידי שאומר לבעלי הדין לעשות פשרה, פורק ממנו איבה – מסיר מעליו שנאה, לפי שבעל הדין היוצא חייב שונא את הדיין שאומר בלבו לא היפך בזכותי, וגזל – שמא יחייב את הזכאי לשלם ונמצא גוזלו, ושבועת שווא – שמא יחייב שבועה למי שלא חייב בה, ונמצא מביא לידי שבועת שווא.
והגס לבו בהוראה – דיין שמתגאה ודן את הדין בלא עיון והמתנה, הרי הוא שוטה – מפני שהוא חכם בעיניו, ואין לך שטות גדולה מזו, רשע – שאילו הייתה בו יראת שמים לא היה ממהר לדון את הדין, לפי שכל אחד יכול לטעות, וגס רוח – בעל גאווה שרוצה להראות לעולם את כוחו וחכמתו.
מעשי אבות
רבי ישמעאל היה הגדול בחמשת בניו של רבי יוסי בן חלפתא, את תורתו קיבל מאביו וכמעט כל מאמריו בהלכה בשם אביו הם, כאביו אף הוא ישב בעיר ציפורי והיה מורה בה הוראות, היה גם מקורב לבית הנשיאות והרבה פעמים היה עוסק בתורה עם רבי יהודה הנשיא, רבי החשיבו מאוד ואמר לו ולרבי חייא: אשרי הדור שאתם בתוכו (ירושלמי מגילה פ"ד, ה"א) בייחוד הצטיין בבקיאות במקרא, עד שאמר: יכול אני לכתוב את כל המקרא מפי, שלא מן הכתב (שם).
שנו רבותינו: פעם אחת חש רבי במעיו, אמר לתלמידיו: האם יש בכם מי שיודע אם יין תפוחים של נכרים אסור מדין יין נסך או מותר? אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי: פעם אחת חש אבא במעיו, והביאו לפניו יין תפוחים של נוכרי של שבעים שנה, ושתה ונתרפא, אמר לו רבי: כל כך היה בידך ואתה מצערני! בדקו ומצאו נכרי אחד, שהיה לו שלוש מאות גרבי יין של תפוחים של שבעים שנה – ושתה רבי ונתרפא. אמר: ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים (עבודה זרה מ:).
בתור דיין היה נזהר מאוד מאבק שוחד כפי שהגמרא בכתובות (קה:) מספרת עליו. אריסו של רבי ישמעאל ברבי יוסי היה רגיל להביא לו בכל ערב שבת סל של פירות מפרדסו של רבי ישמעאל. פעם אחת הביא לו האריס את הפירות ביום חמישי, אמר לו: למה הקדמת להביא היום? אמר לו: יש לי דין, ואמרתי אגב זאת אתן לך את פירותיך. לא קיבל ממנו, ואמר לו: פסול אני לך לדין, הושיב שני תלמידי חכמים ודנו לו דינו, תוך שהוא הולך ובא, שמע רבי ישמעאל מבחוץ מקצת מן הדין, אמר רבי ישמעאל: אילו רצה היה טוען כך, ואילו רצה היה טוען כך, אמר: תיפח נפשם של מקבלי שוחד! ומה אני שלא נטלתי ואם נטלתי – שלי נטלתי – כך, מקבלי שוחד – על אחת כמה וכמה. מכאן, דרשו עליו את הפסוק (ישעיהו לג, טו) "נוער כפיו מתמוך בשוחד" – כגון: רבי ישמעאל ברבי יוסי (מכות כד.).
מעשה באדם שאמר לאשתו: קונם (לשון נדר) שאי את נהנית לי עד שתראי משהו יפה שיש בך לרבי ישמעאל ברבי יוסי, באו לרבי ישמעאל וסיפרו לו את הנדר שנדר איש זה על אשתו, אמר להם: שמא ראשה נאה? אמרו לו: סגלגל! דהיינו, עגול. אמר להם: שמא שערה נאה? אמרו לו: דומה לאניצי פשתן! אמר להם: שמא עיניה נאות? אמרו לו: טרוטות הן! אמר להם: שמא אוזניה נאות? אמרו לו: כפולות הן! כלומר, מקופלות ותלויות למטה. אמר להם: שמא חוטמה נאה? אמרו לו: בלום הוא! דהיינו, סתום ונפוח. אמר להם: שמא שפתותיה נאות? ענו לו: עבות הן! שמא צווארה נאה? – שקוט הוא! דהיינו, קצר, שראשה מונח בין כתפיה. שמא כרסה נאה? צבה היא! שמא רגליה נאות? רחבות כשל אווז! שמא שמה נאה? אמרו לו: לכלוכית שמה! אמר להם: יפה, קורין אותה לכלוכית שהיא מלוכלכת במומים והתיר לו את נדרו בכך שמצא בה משהו יפה ששמה מתאים לה (נדרים סו:).
פעם אמר רבי יוסי בן חלפתא לרבי ישמעאל בנו: מבקש אתה לראות פני שכינה בעולם הזה – עסוק בתורה בארץ ישראל (שוחר טוב קה).
מדברי רבי ישמעאל שבמשנתנו למדנו שהדיין העושה פשרה בין בעלי הדין מסיר מעליו איבה וגזל ושבועת שווא. וכן נאמר (זכריה ח, טז): "משפט שלום שפטו בשעריכם", מהו משפט שלום? זוהי הפשרה, אף על פי שאין מרחמין בדין ישתדל הדיין לעשות פשרה, טרם יינתן פסק הדין. וכמו שנפסק בשלחן ערוך (חושן משפט סימן יב, ב) שכל דיין שעושה פשרה תמיד הרי זה משובח, שנאמר: "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם", איזהו משפט שיש בו שלום? זוהי פשרה.
וכן רמזו דורשי רשומות על הפסוק: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", המשפטים בנוטריקון: "הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט. ומבואר בשולחן ערוך שם שדברים אלו אמורים קודם גמר הדין, אף על פי שהדיין שמע את דברי בעלי הדין ויודע להיכן הדין נוטה, אף על פי כן מצוה לעשות פרשה, אבל אחר שפסק את הדין ואמר: פלוני אתה חייב פלוני אתה זכאי שוב אינו רשאי לעשות פשרה.