מסכת אבות- פרק ד משנה ו

פרק ד משנה ו

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: 

כָּל הַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת. וְכָל הַמְחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה, גוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיוֹת.

באור המשנה

רבי יוסי אומר: כל המכבד את התורה – כל מי שדורש כל אות ואות שבתורה ומראה טעם על כל קוץ וקוץ לומר שאין בה דבר לבטלה, אין לך כבוד תורה גדול מזה, או המכבד את התורה שאינו מניח ספרי קודש על ספסל שיושבים בו בני אדם, ויכבד את לומדי התורה והוא בעצמו ישתדל תמיד ללומדה. אזי מן השמים יסייעוהו שיהא גופו מכובד על הבריות – הוא בעצמו יהיה מכובד בעיני הבריות.

וכל המחלל את התורה – שמבזה את התורה. דהיינו, שאינו עוסק בה ומבזה תלמידי חכמים ומזלזל בחיבוריהם, אזי גופו מחולל על הבריות – הרי הוא עצמו מתבזה על ידי כך בעיני הבריות.

מעשי אבות

רבי יוסי שבמשנתנו הוא רבי יוסי בן חלפתא מהעיר צפורי. הוא היה אחד מחמשת התנאים שלימדם רבי עקיבא בסוף ימיו, וסמכם רבי יהודה בן בבא (סנהדרין יד.). חמישה בנים היו לו מיבמתו, אשת אחיו שמת בלי בנים, וכולם היו גדולי תורה שהתפאר בהם מאוד והיה אומר: נטעתי חמישה ארזים בישראל (שבת קיח:). המפורסמים מביניהם: רבי ישמעאל ברבי יוסי ורבי אלעזר ברבי יוסי. 

רבי יהודה הנשיא היה אחד מתלמידיו, וכשהיה בא להקשות על דבריו היה אומר: אנו העלובים נקשה על דברי רבי יוסי? שכשם שיש בין קדשי קדשים לחולי חולין, כך בין דורנו לדורו של רבי יוסי (ירושלמי גיטין פ"ו, ה"ז). רבי ישמעאל בנו של רבי יוסי היה אומר: כשם שיש הבדל בין זהב לעפר כך בין דורינו לדורו של אבא. 

אמרו חכמינו זכרונם לברכה (גיטין סז.): "רבי יוסי נימוקו עימו". כלומר, שהיה משלב דבריו בהלכה בטוב טעם ודעת, ולכן הלכה כמותו בכל מקום שחולק עם אחד מחבריו כמו שאומרת הגמרא (עירובין מו:): רבי יהודה ורבי יוסי. הלכה כרבי יוסי, רבי מאיר ורבי יוסי. הלכה כרבי יוסי, רבי שמעון ורבי יוסי, הלכה כרבי יוסי. רבי יוסי היה שונא את המחלוקת ופירוד הדעות ודרכו היתה להכריע ולפשר בין החולקים (תרומות פ"ב, מ"ג, עירובין פ"ח, מ"ה ועוד). היה מתרחק מן הקפדנות והכעס והיה מתייחס בעדינות לכל אדם.

רבי יוסי בן חלפתא כשהיה נער היה משחק עם הנערים. ראה אותו איש אחד, אמר לו: יש לומר לאביך שאתה משחק עם הנערים. אמר לו רבי יוסי: מה אכפת לך? אם תאמר לאבי הוא מכה אותי, ואתה מרגיל את לשונך לומר לשון הרע (מדרש שוחר טוב).

מעשה ברבי יוסי, שנכנס למקום אחד שקראו לו כפרה, ורצה למנות גבאים מבני העיר, ולא רצו לקבל עליהם זאת, לפי שהיו בורחים מפני הכבוד והשררה, אמר להם: הלא תראו שֶׁבֶּן בֵּבַּי היה ממונה על הפתילות בבית המקדש, כמו ששנינו (שקלים פ"ה, מ"א): בֶּן בֶּבַּי על הפקיע: ומה זה, שלא היה לו רק את המינוי הקל הזה, שהיה ממונה רק על הפתילות, זכה להיות נמנה עם הממונים האחרים שהיו גדולי הדור: אתם, שאתם נמנים על חיי נפשות, לא כל שכן שתקבלו עליכם את המינוי?! (ירושלמי פאה פ"ח, ה"ו)

במסכת מגילה (כד:) מסופר על רבי יוסי בן חלפתא שהיה תמיד מצטער על המקרא שכתוב (דברים כח, כט):  "והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העיור באפלה"– וכי מה אכפת לו לעיור בין אפלה לאורה, והלוא בין כך ובין כך הוא אינו רואה. עד שבא מעשה לידו. פעם אחת באישון לילה ואפלה ראה סומא אחד שהיה מהלך בדרך ואבוקה בידו. אמר לו: בני, אבוקה זו למה לך? אמר לו: כל זמן שהאבוקה בידי, בני אדם רואים אותי ומצילים אותי מן הפחים ומן הקוצים ומן הברקנים.

מעשה ברבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי שהלכו בדרך. רבי מאיר היה מדקדק בשמו של בעל הבית בכל מקום שהיו מגיעים, אם הוא נאה ואין צריך להיזהר ממנו או שהוא רע ויש להיזהר ממנו, ואילו רבי יהודה ורבי יוסי לא היו מדקדקים בשמו של בעל הבית.

כשהגיעו למקום אחד רצו להתאכסן באכסניא, נתנו להם אכסניא. אמרו לו לבעל האכסניא: מה שמך? אמר להם: כידור, אמר רבי מאיר: משמע מזה כי אדם רשע הוא, שכתוב "כי דור תהפוכות המה" (דברים לב, כ). רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו אצלו את כספם, וערב שבת היה. אבל רבי מאיר לא רצה ליתן לו את מעותיו לפיקדון, הלך רבי מאיר ונתן מעותיו בכר אחד, וטמן אותו במקום קברו של אביו של בעל האכסניא, נראה אביו בחלום לזה האיש, ואמר לו: בוא וקח לך את המעות המונחים אצל ראשי, למחרת בא זה האיש אצל רבי מאיר, וסיפר לו את מה שחלם בלילה. אמר לו רבי מאיר: חלומות של ערב שבת הם בטלים ואין בהם ממש, והוא התכוון לדחותו שלא ילך לשם ויטול את ממונו, הלך רבי מאיר ושמר כל היום שלא ילך לשם. ולעת ערב במוצאי שבת לקח רבי מאיר את מעותיו.

למחרת אמרו רבי יהודה ורבי יוסי לבעל הבית הזה: תן לנו את מעותינו, אמר להם: לא היו דברים מעולם! אמר להם רבי מאיר: ולמה לא דקדקתם בשמו של בעל הבית? אמרו לו: ולמה לא אמרת לנו לדקדק בשמו? אמר להם: אני אמרתי רק שצריך לחשוש ולדקדק על בעל הבית, אבל לא אמרתי שצריך להחזיקו לגנב.

משכוהו רבי יהודה ורבי יוסי לבעל האכסניא והכניסוהו לחנות אחת, והשקוהו יין, וראו על שפמו עדשים, הלכו ואמרו לאשתו בעלך ביקש ממך שתתני לנו את מעותינו והסימן שנתן לנו שהוא אכל עדשים היום, נתנה להם את מעותם והלכו להם.

אחר כך בא בעל האכסניא לביתו, וכששמע שאשתו נתנה להם את מעותם הרג אותה מחמת כעסו, וזה מה שאמרו חכמים: מים אחרונים הרגו את הנפש – זוהי אשתו של אותו האיש, שאם היה נוטל מים אחרונים כדרך הנוטלים ידיהם, שמקנחים גם את שפמם ברטיבות שבידיהם, לא היו העדשים נראים, ולבסוף גם רבי יהודה ורבי יוסי החלו לדקדק בשמות בעלי האכסניות שהיו מתארחים בהם (יומא פג:).

רבי יוסי בן חלפתא היה משבח את רבי מאיר לפני אנשי ציפורי, אמר להם שהוא אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע. פעם אחת ראה רבי מאיר אבלים בשבת ושאל בשלומם, אמרו לו לרבי יוסי: רבינו, זהו שאתה מספר בשבחו! אמר להם: מה עשה? אמרו לו: ראה אבלים בשבת ושאל בשלומם, אמר להם: רוצים אתם לידע מה כוחו? בא להודיענו שאין אבלות בשבת. שנאמר (משלי י, כב) "ברכת ה' היא תעשיר" – זו ברכת שבת, "ולא יוסיף עצב עמה" – זו אבלות (ירושלמי מועד קטן פ"ג, ה"ה). 

מטרוניתא אחת (גבירה רומית) שאלה את רבי יוסי בן חלפתא: בכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את העולם? השיב לה: בשישה ימים, אמרה לו: ומה הוא עושה מאז ועד עתה? אמר לה: הוא יושב ומזווג זיווגים – בתו של פלוני לפלוני ובתו של פלוני לפלוני.

אמרה לו: וזוהי אומנותו? הרי גם אני יכולה לעשות כך! כמה עבדים וכמה שפחות יש לי – בשעה קלה אני יכולה לזווג אותם זה לזו. השיב לה רבי יוסי: אם הדבר קל בעינייך – אין הדבר קל בעיניו של הקדוש ברוך הוא. אדרבא, קשה הוא לפניו כקריעת ים סוף!

הניחה רבי יוסי והלך לו, מה עשתה? לקחה אלף עבדים ואלף שפחות העמידה אותם שורות שורות ואמרה: פלוני יישא פלונית, ופלונית תינשא לפלוני וזיווגה את כולם בלילה אחד.

למחרת באו לפניה: זה ראשו פצוע, זו עינה שמוטה, זה זרועו פרוקה וזו רגלה שבורה, שאלה אותם: מה קרה לכם? זה אמר: איני רוצה בזו, וזו אמרה: איני רוצה בזה. מיד צוותה המטרוניתא לקרוא לרבי יוסי בן חלפתא, ואמרה לו: רבי, תורתכם אמת היא, נאה ומשובחת היא, וכל מה שאמרת – יפה הוא (ויקרא רבה ח, א). 

שוב מעשה במטרוניתא אחת ששאלה את רבי יוסי: מדוע כתוב בספר דניאל (ב, כא): שהקדוש ברוך הוא "יהב חכמתא לחכימין" – כלומר, נותן חכמה לחכמים, מוטב היה, לו היה נותן חכמה לטיפשים! אמר לה רבי יוסי: יש לך תכשיט? השיבה לו: בוודאי, אמר לה: אם יבואו אלייך שני אנשים, אחד עשיר ואחד עני, כדי לשאול ממך את התכשיט – למי תשאילי אותו? השיבה לו: כמובן, לעשיר! שאל אותה: מדוע? השיבה לו: אם יאבד העשיר את התכשיט שלי, יש לו ממה לשלם עבורו, אבל העני מנין ישלם?

אמר לה רבי יוסי: ישמעו אוזנייך מה שפיך מדבר! את לא מוכנה להשאיל את התכשיט שלך אלא לאדם עשיר – והקדוש ברוך הוא יתן את החכמה לטיפשים?! (מדרש זוטא קהלת א, ז).

אמר רבי יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל, בא אליהו הנביא זכור לטוב והמתין לי בפתח החורבה עד שסיימתי תפילתי, לאחר שסיימתי תפילתי אמר לי: שלום עליך רבי! אמרתי לו: שלום עליך, רבי ומורי! אמר לי: בני, מפני מה נכנסת לחורבה זו? אמרתי לו: להתפלל, אמר לי: היה לך להתפלל בדרך, אמרתי לו: מתיירא הייתי שמא יפסיקוני עוברי דרכים.

אמר לי: בני, מה קול שמעת בחורבה זו? אמרתי לו: שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: אוי לי, שהחרבתי את ביתי, ושרפתי את היכלי, והגליתי את בני – לבין האומות! אמר לי: בני, חייך וחיי ראשך! לא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך.

ולא עוד אלא בכל שעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונים: "אמן יהא שמיה רבא מברך", הקב"ה כביכול, מנענע בראשו ואומר: אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך! מה לו לאב שהגלה את בניו? ואוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם! (ברכות ג:).

פעם אחת דרש רבי יוסי בציפורי ואמר: אבא אליהו הנביא קפדן היה. אליהו הנביא שהיה רגיל לבוא אצלו, לאחר אותה דרשה נעלם ממנו שלשה ימים ולא בא. כשבא אמר לו רבי יוסי: מפני מה לא בא מר שלשה ימים? אמר לו: מפני שקראת לי קפדן, אמר לו: הרי שהקפיד מר (סנהדרין פ"ה, מ"ג.)

ספר סדר עולם מיוחס לרבי יוסי בן חלפתא, והוא דן בסדר הדורות מבריאת העולם ועד זמנו, ספר זה הוא יסוד להבנת וידיעת סדר הדורות.

משמת רבי יוסי בן חלפתא פסקה הבינה (ירושלמי סנהדרין פ"ה ה"ג).

רבי יוסי בן חלפתא טמון ליד אביו בכפר חנניה (בצד כביש עכו–צפת כ– 2 ק"מ צפונית מזרחית לצומת חנניה, ראה מפה בסוף הספר).

הוא היה אומר

אמר רבי יוסי: "לא מקומו של אדם מכבדו, אלא אדם מכבד את מקומו" (תענית כא:).

אמר רבי יוסי: "יהא חלקי עם גומרי פסוקי דזמרה בכל יום". כלומר, הזמירות שקוראים קודם התפילה (שבת קיח:).

אמר רבי יוסי: "יהא חלקי עם גבאי צדקה ולא עם מחלקי צדקה", שמא לא יחלקו אותה כהוגן שיוסיפו לזה ויחסירו לזה (שם).

אמר רבי יוסי: "יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריא ועם מוציאי שבת בציפורי", לפי שהיתה טבריא בגיא ומקדמת להחשיך, והיו מכניסים את השבת מבעוד יום, והיתה ציפורי בהר והיו מוציאין את השבת בלילה, והשקיעה היתה מאחרת לבוא והיו מוציאים את השבת מאוחר יותר משאר מקומות (שם).

אמר רבי יוסי: "מימי לא קראתי לאשתי אשתי, ולשורי שורי, אלא לאשתי – ביתי, ולשורי – שדי" [שהאשה היא עיקר הבית, והשור הוא עיקר השדה] (שם).

אמר רבי יוסי: "מעולם לא ראו קורות ביתי אמרי (שולי) חלוקי" [כשהיה פושט חלוקו לא היה הופכו אלא פושטו כמו שהוא לובשו דרך ראשו, ומכסה את עצמו תחילה בסדינו מתחת, משום צניעות] (שם).

אמר רבי יוסי: "מעולם לא אמרתי דבר והסתכלתי לאחורי" [שדרך מספרי לשון הרע להביט מאחוריהם שלא ישמעו בני אדם את רכילותם] (שם).

אמר רבי יוסי: "יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת" (שבת שם).

אמר רבי יוסי: "יהא חלקי ממושיבי בית המדרש". דהיינו, החזנים המאספים את התלמידים בכל יום לבוא, "ולא ממעמידי בית המדרש". דהיינו, מאותם הממונים להעמיד את התלמידים בעת ההפסקה כגון: בשעת האוכל (שם).

אמר רבי יוסי: "יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו" (שם).