פרק ד משנה ח
הוּא הָיָה אוֹמֵר:
אַל תְּהִי דָן יְחִידִי, שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד.
וְאַל תֹּאמַר קַבְּלוּ דַעְתִּי, שֶׁהֵן רַשָּׁאִין וְלֹא אָתָּה.
ביאור המשנה
הוא – רבי ישמעאל בנו של רבי יוסי בן חלפתא. היה אומר: אל תהי דן יחידי – אף על פי שמדין תורה יכול יחיד מומחה לדון, מדרכי חסידות הוא שאפילו מומחה לא ידון יחידי (אלא אם כן קבלוהו בעלי הדין עליהם שאז דן יחידי אפילו מדרך חסידות). שאין דן יחידי אלא אחד – והוא הקדוש ברוך הוא שהוא יחיד בעולמו. ואל תאמר – אם חבריך שצרפת עמך לדין חולקים עליך ואינם מסכימים לדעתך, אל תאמר להם: קבלו דעתי – שאני דיין מומחה ובלא הצירוף שלכם הייתי יכול לדון, שהן רשאין ולא אתה – הואיל וצרפת אותם עמך ראוי שיפסק הדין על פי רבים, כמו שכתוב: "אחרי רבים להטות" (שמות כג, ב).
מעשי אבות
מעשה ברבי ישמעאל ברבי יוסי שהלך פעם בדרך, פגע בו איש אחד שהיה נושא משא של עצים, הניח המשא מעליו כדי לנוח מעט. אמר זה האיש לרבי ישמעאל ברבי יוסי: הטעינני המשא! אמר לו רבי ישמעאל: כמה שווים העצים האלו? אמר לו: חצי זוז, נתן לו חצי זוז, והפקיר רבי ישמעאל את העצים. הלך זה האיש וזכה בעצים. נתן לו רבי ישמעאל עוד הפעם חצי זוז ושוב הפקיר את העצים. ראה רבי ישמעאל שהאיש הזה רוצה פעם נוספת לזכות בעצים מן ההפקר, אמר לו רבי ישמעאל: לכל העולם כולו הפקרתי את העצים, אבל לא לך (בבא מציעא ל:).
עוד מובא מעשה ברבי ישמעאל ברבי יוסי שהלך להר גריזים. באו הכותים אצלו לפתותו שלא יעלה לירושלים להתפלל (אלא יתפלל שם בהר גריזים), כי המקום ההוא יותר קדוש בעיניהם. אמר להם: אני מראה לכם שאינכם משתחווים להר הזה, אלא לצלמים אשר תחתיו, שכתוב: "ויטמן אותם יעקב תחת האלה אשר עם שכם" (בראשית לה, ד) שמע שהם אומרים: נשכים ונחתוך אלו הקוצים, והבין שהיו רוצים להורגו. מה עשה? השכים ויצא משם (ירושלמי מסכת עבודה זרה פ"ה ה"ד).
מעשה ברבי ישמעאל בן רבי יוסי שהלך אחריו תלמיד אחד בשוק של ציון, וראה רבי יוסי שתלמיד זה מפחד, אמר לו: מזה שאתה מפחד זה סימן שאתה חוטא שנאמר: "פחדו בציון חטאים" (ישעיה לג, יד). אמר לו אותו תלמיד: והלא נאמר: "אשרי אדם מפחד תמיד"? (משלי כח, יד). אמר לו רבי ישמעאל: פסוק זה בדברי תורה נאמר. כלומר, אשרי אדם שמפחד תמיד שמא ישכח את הדברי תורה שלמד, ומתוך כך הוא חוזר תמיד על תלמודו (ברכות ס.).
הוא היה אומר
אמר רבי ישמעאל: תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין, חכמה מתווספת בהם. ועמי הארץ כל זמן שמזקינין, טיפשות מתווספת בהם (שבת קנב.).