פרק ד משנה ב
בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר:
הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה.
שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה וּשְׂכַר עֲבֵרָה עֲבֵרָה.
באור המשנה
בן עזאי אומר: הוי רץ למצווה קלה – רוץ אחרי מצוה אפילו שנראית קלה בעיניך, כבחמורה – כמו שאתה רץ לקיים מצוה חמורה, ובורח מן העבירה – תברח מכל סוג של עבירה, שמצווה גוררת מצווה – כך מנהגו של עולם, העושה מצוה אחת נוח לו לעשות מצוות אחרות, ועבירה גוררת עבירה – המתחיל בעשיית עבירות קשה לו מאוד לפרוש מהם. ועוד ששכר מצווה מצווה – מן השמים מסייעים ביד מי שעשה מצוה אחת שיעשה עוד מצוה אחרת בכדי שיקבל שכר על שתיהן, ושכר עבירה עבירה – כלומר, עונשה של העבירה הוא שיוסיף לעבור על עוד עבירה וייענש על שתיהן ואין הכוונה שיסייעו לו מן השמים לעבור עוד עבירה, אלא שה' יתברך יניחו ביד טבעו הרע כמו שאמרו חכמים: "בא ליטמא – פותחין לו, בא ליטהר – מסייעין אותו"… משל לאדם שהיה מוכר נפט ואפרסמון שזהו מין בושם, בא הלוקח למדוד נפט – אומר לו המוכר: מדוד אתה לעצמך שריחו רע, בא הלוקח למדוד אפרסמון – אומר לו המוכר המתן לי עד שאמדוד עמך, כדי שנתבשם אני ואתה (יומא לח:).
מעשי אבות
בן עזאי הוא שמעון בן עזאי ואף על פי שהיה גדול ועצום בתורה וראוי להוראה, לא הגיע לסמיכה להיקרא בשם רבי, מפני שלא האריך ימים ולכן היו קוראים אותו על שם אביו.
היה תלמידו של רבי יהושע בן חנניה, ותלמיד חבר לרבי עקיבא, היה שקדן עצום בתורה עד שאמרו עליו: "משמת בן עזאי בטלו השקדנים" (סוטה מט:).
שקידתו הגדולה בתורה גרמה לו שלא נשא אישה ונשאר פנוי כל ימי חייו. בגמרא מובא: כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה, בן עזאי אומר: כאילו שופך דמים וממעט הדמות, (של הקדוש ברוך הוא שנאמר: "כי בצלם אלוהים עשה את האדם" (בראשית ט, ו) ולאחר מכן נאמר: "ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה") אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש ונאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש, ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים! אמר להם בן עזאי: ומה אעשה ונפשי חשקה בתורה! אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים (יבמות סג:).
לפי הגמרא בכתובות (סג.) אירס לו בן עזאי את בתו של רבי עקיבא, שגם היא – כאמה רחל עם רבי עקיבא אביה – התנתה עמו שיקדיש עצמו לתורה אבל לבסוף לא נשאה ויש אומרים: שנשאה ופירש ממנה (סוטה ד:).
מעשה בבן עזאי שהיה יושב ודורש והאש הייתה מלהטת מסביבו, הלכו ואמרו לרבי עקיבא: רבי, בן עזאי יושב ודורש והאש מלהטת מסביבו. הלך אצלו רבי עקיבא ואמר לו: שמעתי שהיית דורש והאש היתה מלהטת סביבך, אמר לו: הן, אמר לו: שמא בחדרי מרכבה היית עסוק? אמר לו: לאו, אלא הייתי יושב וחורז בדברי תורה, ומתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, והיו הדברים שמחים כנתינתם מסיני, והיו ערבים כעיקר נתינתם, וכי עיקר נתינתם מסיני לא באש היו ניתנים! (שיר השירים רבה, א).
בן עזאי אף הוא כחברו בן זומא עסק בחוכמת הנסתר והיה אחד מן הארבעה שנכנסו לפרדס והציץ ומת ועליו הכתוב אומר (תהילים קטז, טו): "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו" (חגיגה יד:).
בן עזאי לימד אותנו במשנתנו שצריך להתרחק מכל סוג של עבירה לפי שעבירה גוררת עבירה. וכן אמרו חכמים במסכת שבת (קה:): כך אומנותו של יצר הרע, היום אומר לו: עשה כך, ולמחר עשה כך, עד שאומר לו לך ועבוד עבודה זרה והולך ועובד. וכן דרשו חכמים על הפסוק: "אל תטמאו בהם ונטמתם בם" – אדם מטמא עצמו מעט מטמאים אותו הרבה, מטמא עצמו מלמטה מטמאים אותו מלמעלה, מטמא עצמו בעולם הזה, מטמאים אותו לעולם הבא (יומא לט.).
ועוד דרשו חכמים על הפסוק שבתהלים: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב" – אם הלך סופו לעמוד בדרך חטאים, ואם עמד סופו גם לישב במושב לצים (עבודה זרה יח.).
מעשה שהיה בשעת השמד, בחנוני אחד מישראל, שהייתה לו מסעדה, והיה מבשל בשר כשר בקדרה אחת, ובשר נבלות וחזיר בקדרה אחרת, ומוכר לכולם, כדי שלא ירגישו בו שהוא יהודי. ומנהגו היה שכל מי שהיה נכנס למסעדה ולא נטל ידיו, יודע בו שהוא גוי, ונותן לו בשר חזיר, וכל מי שהיה נוטל ידיו לאכילה ומברך, יודע בו שהוא ישראל ומאכילו בשר כשר. פעם אחת נכנס לשם יהודי וסבר החנוני שהוא גוי, והגיש לו בשר חזיר, ואכל, כאשר בא לשלם לו, דרש ממנו עשרה דינרים. אמר לו, והלא אתמול אכלתי במסעדה אחרת בשמונה דינרים. אמר לו, סעודה זו שאכלת של בשר חזיר היא. כששמע כך עמדו שערותיו נבהל ונחפז, אמר לו בצינעא, יהודי אני והאכלת אותי בשר חזיר. אמר לו תיפח רוחך, שהרי ראיתי שאכלת בלא נטילה ובלא ברכה, כסבור הייתי שאתה גוי. מכאן שנו חכמים, מים ראשונים האכילו בשר חזיר (חולין קו.).
הוא היה אומר
בן עזאי אומר: בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחבירו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימה (יומא לח:).
בן עזאי אומר: רחק ממקומך שנים שלשה מושבות עד שיאמרו לך: עלה, ואל תעלה, שיאמרו לך רד, מוטב שיאמרו לך: עלה, עלה! ולא יאמרו לך: רד, רד! (ויקרא רבה א).
בן עזאי אומר: אם מנבל אדם עצמו על דברי תורה, ואוכל חרובים ותורמוסים (מין צמח למאכל בהמה) ולובש בגדים צואים, ויושב ומשמר על פתח של חכמים, כל עובר ושב אומר: שוטה הוא זה – לבסוף הוא נעשה סופר, ואתה מוצא כל התורה כולה עמו (אבות דרבי נתן יא).
איזהו עם הארץ? בן עזאי אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו (ברכות מז:).
בן עזאי אומר: כל שדעתו נוחה מפני חכמתו (כלומר, שיש לו קורת רוח מחכמתו) – סימן יפה הוא לו, וכל שאין לו קורת רוח בחכמתו – סימן רע הוא לו (אבות דרבי נתן כה).
בן עזאי אומר: על כל משכב שכב, חוץ מן הקרקע, על כל מושב שב חוץ מן הקורה (ברכות סב:).
בן עזאי אומר: חייב אדם ללמד את בתו תורה (סוטה כ.).