פרק ד משנה ג
הוּא הָיָה אוֹמֵר:
אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם,
וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר,
שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה,
וְאֵין לְךָ דָבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם.
באור המשנה
הוא – בן עזאי, היה אומר: אל תהי בז לכל אדם – אל תזלזל בשום אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר – אל תהא מרחיק שום דבר. כלומר, שלא תחשוב על שום דבר בעולם שהוא מיותר ואין לעולם צורך בו. שאין לך אדם שאין לו שעה. ואין לך דבר שאין לו מקום – אין שום דבר בעולם שנברא לבטלה, כל דבר יש לו צורך בזמן ובמקום מסוים, ולכן אל תזלזל בשום דבר כי אינך יודע מתי תצטרך לאותו דבר.
מעשי אבות
למדנו במשנתנו שאין לזלזל בשום אדם, לפי שאין לך אדם שאין לו שעה של הצלחה, ויתכן מאוד שתצטרך לו או שהוא עלול להזיק לך על שזלזלת בו, כפי שראינו אצל יפתח הגלעדי, שגורש מעירו ומנחלת אבותיו על ידי אחיו והוא נעשה ראש לאנשים ריקים ופוחזים שהתלקטו אליו, ולבסוף אנשי גלעד בצר להם פנו אליו לעזרה, ויהי להם למושיע ושופט (שופטים יא).
וכן מסופר על דיקליטיינוס שהיה רועה חזירים, ובכל פעם שהיה עובר ליד הישיבה של רבי יהודה הנשיא היו תלמידי הישיבה יוצאים ומכים אותו ומשליכים עליו אבנים, לאחר ימים הגיע שעתו והרומאים מינו אותו למלך עליהם והיה רוצה לנקום ביהודים וגזר גזירות על חכמי ישראל, ונעשו להם ניסים ועמדו בגזירותיו, כשעמדו חכמי ישראל לפניו אמר להם דיקליטיינוס לחכמי ישראל: בשביל שבוראכם עושה לכם ניסים אתם מזלזלים במלך! אמרו לו חכמים: בדיקלוט רועה חזירים אנו מזלזלים, אבל לדיקליטיינוס המלך אנו משתעבדים ומכבדים, אמר להם: אף על פי כן אל תזלזלו באף רומאי ואפילו קטן שבקטנים (ירושלמי תרומות פרק ח).
למדנו עוד מדברי בן עזאי שאין לזלזל בשום דבר שנברא בעולם כי לא ברא הקדוש ברוך הוא שום דבר לבטלה, ואם אין צורך בדבר במקום זה אז יש בו צורך במקום אחר. כפי שמובא בילקוט שמעוני (שמואל א, כא) אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! כל מה שעשית כולם בחכמה עשית אבל השטות (השגעון) שבראת, מה הנאה יש בה לפניך? אדם מהלך בשוק וקורע את בגדיו ועושה מעשה שטות והתינוקות שוחקין עליו, זה נאה לפניך? אמר לו הקדוש ברוך הוא: על השטות אתה קורא תגר? חייך! שאתה בעצמך תצטרך לה.
וכך היה בשעה שברח דוד אל אכיש מלך גת אמרו לו שריו לאכיש: הלא זהו דוד אשר יענו הנשים במחולות עליו לאמור: "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו" (שמואל א יח, ז) ויירא מאוד דוד מפני אכיש מלך גת, אז ביקש דוד רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא ואמר: ריבונו של עולם תן נא לי מעט מאותו שטות שבראת שקראתי עליה תגר, לבל יפגע בי אכיש מלך גת, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני נותנו לך, שנאמר: (שמואל א כא, יד-טז) "ויתיו על הדלתות השער ויורד רירו אל זקנו" עד שאמר אכיש לעבדיו "הנה תראו איש משתגע למה תביאו אותו אלי, החסר משוגעים אני"! (לפי שאשתו ובתו היו שוטות) וימלט משם דוד אל מערת עדולם ובאותה שעה שמח שמחה גדולה ואמר: ריבונו של עולם, כמה טובה היא השטות! ואז קרא את מזמור ל"ד בתהלים: "לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך אברכה את ה' בכל עת" – בעת חכמה ובעת שטות.
פעם אחת היה דוד מלך ישראל יושב בגנו וראה צרעה אוכלת עכביש, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, מה הנאה באלו שבראת בעולמך? צרעה מפסדת דבש ואין בה הנאה, עכביש אורג כל השנה ואין לו לבוש, אמר לו הקדוש ברוך הוא: דוד, מלעיג אתה על בריותי – תבוא השעה ותצטרך להן. וכשנחבא דוד במערה מפני שאול המלך, שלח לו הקדוש ברוך הוא עכביש וארג על פי המערה וסגר אותה, וכשבא שאול וראה את פי המערה ארוג אמר ודאי לא נכנס אדם לכאן, שאם נכנס היה קורע את האריג לקרעים והלך לו ולא נכנס לשם, וכשיצא דוד וראה את העכביש – אמר לו: ברוך בוראך וברוך אתה.
ובשעה שמצאו דוד לשאול שוכב ישן במעגל – והיה אבנר בן נר שר צבאו שוכב בפתח האוהל, ראשו בפתח אחד ורגליו בפתח שכנגדו, והיו רגליו זקופות. בא דוד ונכנס בין רגליו ונטל את צפחת המים, וכשבא לצאת מבין רגליו פשט אבנר את רגליו – וכסהו, והיו עליו כשני עמודים גדולים, ביקש דוד רחמים לפני הקדוש ברוך הוא ואמר: "אלי אלי למה עזבתני" (תהלים כב, ב). עשה לו הקדוש ברוך הוא נס ושלח לו צרעה ועקצה ברגלי אבנר וזקף רגליו ויצא דוד משם בשלום. באותה שעה שיבח דוד לפני הקב"ה ואמר: ריבונו של עולם, מי יעשה כמעשיך וכגבורותיך – שכל מעשיך נאים.
אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, לא ברא דבר אחד לבטלה (שבת עז:).
הרמב"ם בספרו מורה נבוכים כתב שכל תכלית בריאת החי והצומח היא בשביל האדם בלבד, כלומר: עבורו, לתועלתו לדוגמא: בעלי חיים – למזונו, כגון צאן בקר דגים וכו'.. ויש מהם כגון החמור לשאת משאו הסוס לרכב עליו וכדו'. צמחים – למזונו, כגון: פירות וכו'.. ויש לרפאותו ממחלותיו כגון: מיני עשבים וכדו' ואם תשאל הרי נבראו גם כן בעלי חיים וצמחים שלא מצאנו בהם תועלת. ויתרה מזאת, לשם מה נבראו צמחי רעל, וחיות מזיקות? עונה על כך הרמב"ם שכל צמח ובעל חי שלא נמצא בו תועלת זה לא מפני שאין בו תועלת, אלא שיש לתלות הדבר בחולשת שיכלנו וחוסר ידיעתנו בדבר, שעדין לא זכינו להבין תועלתו והראיה לכך: שבכל דור ודור מתגלים לנו פלאי פלאים, ותועלות רבות, דברים שלא נגלו לקודמינו. וגם בצמחי רעל או בחיות מזיקות יש תועלות גדולות, אע"פ שיש בהם היזק לדוגמא: הנחש, מצד אחד – יכול להכיש ולהרוג ומאידך יש בו תועלת לשם רפואה כמו שמובא בתלמוד במסכת שבת (עז:): נחש – רפואה לחפפית ופירש רש"י שזהו מין שחין – גרויי עור (מורה נבוכים).