פרק ג משנה יח
רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר:
קִנִּין וּפִתְחֵי נִדָּה – הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת,
תְּקוּפוֹת וְגִמַּטְרְיָאוֹת – פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה.
באור המשנה
רבי אלעזר חסמא אומר: קינין – קרבנות העוף של תורים ובני יונה נקראים "קינין" מלשון קן ציפור, ויש בהם הלכות חמורות כשהם מתערבים זה בזה כגון: חובה בנדבה או עולה שמעשיה למעלה בחטאת שמעשיה למטה. ופתחי נדה – דיני אשה נדה שאבדה וסתה וצריכה לשמור עד שתחזור לפתח נדתה ויש בזה ענינים חמורים וחשבונות מסובכים ביותר. הן הן גופי הלכות – דברים אלו הם עיקר תורה שבעל פה, שמקבלים עליה שכר.
תקופות – חשבון ארבע תקופות השנה היינו ענין הילוך המזלות (אסטרונמיה). וגימטריאות – חשבון האותיות. פרפאות לחכמה – כלומר, כמו הפרפראות שרגילים לאכול בסוף הסעודה לקינוח דרך תענוג, כך חכמות אלו מכבדות את בעליהן בעיני הבריות.
מעשי אבות
רבי אלעזר חסמא היה מחכמי יבנה, בר מחלוקתו של רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא, היה תלמידו של רבן גמליאל וגם של רבי יהושוע. כרבו רבי יהושוע עסק אף הוא בתורת הטבע, והיה חכם גדול בחוכמת התבונה ובחוכמת החשבון כפי שמובא במסכת הוריות (י.) מעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע שהיו מפליגים בספינה, לרבן גמליאל הייתה פת בלבד ולרבי יהושע היה פת וסולת ועוד, הספינה התעכבה בדרך ולרבן גמליאל נגמרה הפת וביקש מרבי יהושע שיכבד אותו במזון שהביא עמו, אמר לו רבן גמליאל לרבי יהושע: איך ידעת שנתעכב כל כך הרבה זמן שהבאת עמך גם סולת בנוסף לפת? אמר לו רבי יהושע: כוכב אחד יש שעולה אחת לשבעים שנה ומטעה את הספנים [רש"י פירש: שכן דרך ספנים לשעה פורשין לים, רב החובל נותן עיניו בצפון והכוכב מתהלך לדרום ורואה בכוכב אחד העומד לימינו או לשמאלו וכל זמן שרואה את אותו כוכב לצדו האחד יודע שנהפכה הספינה ומישרה לדרכה, וכוכב שעולה אחת לשבעים שנה פעמים נראה בצפון ופעמים נראה בדרום וכשרב החובל נותן עיניו בו בצפון והספינה תהפך בדרום ורואהו לצד אחר סבור שנהפכה הספינה והוא סבור לישרה ומהפכה לדרך אחר וכך הוא מטעה את הספנים] אמרתי: שמא יעלה ויטעה אותנו ולכן הבאתי עמדי גם סולת בנוסף לפת. אמר לו: כל כך הרבה חכמה יש בידך, ואתה יורד בספינה לחזר אחרי פרנסה? אמר לו: עד שאתה תמה עלי – תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה: רבי יוחנן בן גודגודה ורבי אלעזר חיסמא שיודעים לשער כמה טיפות יש בים – ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש. כששמע כך רבן גמליאל נתן דעתו להושיבם בראש כדי שיהיו מתפרנסים מן השררה שייתן להם, כשעלה ליבשה שלח להם ולא באו, חזר ושלח להם ובאו, אמר להם, כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם, שאתם בורחים מן הגדולה? עבדות אני נותן לכם [רש"י פירש: שהשררה היא עבדות לאדם לפי שמוטל עליו עול רבים] כמו שנאמר: "וידברו אליו לאמור אם היום תהיה עבד לעם הזה" (מלכים א יב, ז).
הטעם לכינויו "חיסמא" הוא על פי המסופר במדרש: רבי אלעזר בא פעם למקום אחד, אמרו לו לפרוס על שמע (דהיינו, לברך את ברכות קריאת שמע ולהוציא את הרבים ידי חובתן) ולעבור לפני התיבה להיות שליח ציבור לומר תפילת שמונה עשרה, אמר להם שאינו בקי בזה, אמרו: זהו רבי אלעזר שהכול משבחים אותו, לחינם קוראים לו "רבי", כששמע זאת רבי אלעזר נתכרכמו פניו מחמת הבושה והלך לו אצל רבי עקיבא, אמר לו רבי עקיבא למה פניך חולניות? סיפר לו את כל המעשה, לימדו רבי עקיבא לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה. לאחר זמן נזדמן שוב רבי אלעזר לאותו מקום אמרו לו: פרוס על שמע – פרס, עבור לפני התיבה – עבר, אמרו: נתחסם (כלומר, נתחזק) רבי אלעזר וקראו לו רבי אלעזר חיסמא, מכאן רבי אלעזר חיסמא שמו ולא בן חיסמא (ויקרא רבה כג).