מסכת אבות- פרק ג משנה יב

פרק ג משנה יב

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: 

הֱוֵי קַל לָרֹאשׁ וְנוֹחַ לַתִּשְׁחֹרֶת, 

וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּשִׂמְחָה.

באור המשנה

רבי ישמעאל אומר: הוי קל לראש – הוי קל וזריז לשרת אדם גדול וזקן ויושב בראש הישיבה, ונוח לתשחורת – לאדם בחור ששערותיו שחורות אינך צריך להקל עצמך כל כך, אבל אתה צריך לעמוד לפניו בנחת ובישוב. והוי מקבל את כל האדם בשמחה – קבל כל אדם שבא אליך בשמחה בין זקן ובין צעיר.

מעשי אבות

רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול היה אחד מגדולי התנאים, חבירו ובר מחלוקתו של רבי עקיבא, בילדותו נלקח בשבי על ידי הרומאים ונפדה על ידי רבי יהושע בן חנניה כפי שמסופר במסכת גיטין (נח.) מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי, אמרו לו: תינוק אחד יש בבית האסורים, יפה עיניים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים, הלך ועמד בפתח בית האסורים ואמר: "מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים?" ענה אותו תינוק ואמר: "הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו" (ישעיה מב, כד) אמר, מובטחני בו שיורה הוראות בישראל, העבודה! (לשון שבועה) שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עלי, אמרו חכמים: לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה, ולא היו ימים מועטים עד שהורה הוראות בישראל, ואותו תינוק רבי ישמעאל בן אלישע היה.

רבותיו היו: רבי יהושע בן חנניה ורבי אליעזר בן הורקנוס ואף למד אצל רבי נחוניה בן הקנה.

ידועה הברייתא המפורסמת שדרש בשלש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהם, וכן דבריו מצויים בכל השישה סידרי משנה, הוא היה דן כל אדם לכף זכות, ובעיקר את התלמידי חכמים כפי שנאמר במסכת ברכות (יט:) תנא דבי רבי ישמעאל: אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה, אל תהרהר אחריו ביום, שמא עשה תשובה. רבים הם מעשי הצדקה והחסד שהיה עושה ובייחוד עם בנות ישראל כפי שהמשנה במסכת נדרים מספרת: מעשה באחד שנדר שלא לישא את בת אחותו מחמת שנתכערה בעיניו, מה עשה רבי ישמעאל? ציוה שיכניסוה לביתו וייפוה, ולאחר מכן אמר לו רבי ישמעאל לאותו אחד: בני, לזו נדרת? אמר לו: לאו, והתיר לו רבי ישמעאל את הנדר להינשא לה, באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן, וכשמת רבי ישמעאל היו בנות ישראל נושאות קינה ואומרות: בנות ישראל על רבי ישמעאל בכינה המלבישכן שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן (נדרים ט:).

מעשה שבא אלעזר בן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל ושאל אותו אם מותר לו ללמוד חכמה יוונית, אחרי שכבר למד את כל התורה כולה, קרא לו רבי ישמעאל את הפסוק שבספר יהושע (א, ח): "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה", ואמר לו: צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמה יוונית (מנחות צט:).

במסכת מועד קטן (כח:) מובא שמתו שני בניו של רבי ישמעאל בזה אחר זה, ובאו ארבעת חבריו לנחמו באבלו: רבי טרפון, רבי יוסי הגלילי, רבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא, אמר להם רבי טרפון דעו שחכם גדול הוא רבי ישמעאל ובקי באגדות, אל יכנס איש מכם לתוך דברי חבירו. כשנכנסו מיד צידק רבי ישמעאל על עצמו את הדין ואמר על עצמו: רבו עוונותיו, תכפוהו אבליו, הטריח רבותיו פעם ראשונה ושניה (מועד קטן כח:).

במדרש אלה אזכרה מובא שרבי ישמעאל כרבי עקיבא חבירו היה אחד מעשרת הרוגי מלכות שנהרגו על ידי מלכות רומי הרשעה. (עשרת הרוגי המלכות לא נהרגו בזמן אחד, אלא בתקופה של כחמישים שנה בערך, ואלו הם: א. רבן שמעון בן גמליאל, ב. רבי חנינא בן חכינאי, ג. רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, ד. רבי עקיבא בן יוסף, ה. רבי יהודה בן בבא, ו. רבי חנניא בן תרדיון, ז. רבי חוצפית המתרוגמן, ח. רבי ישבב הסופר, ט. רבי אלעזר בן שמוע, י. רבי יהודה בן דמא) ויש דעה שאומרת שהוא לא היה אחד מעשרת הרוגי מלכות אלא היה זה סבו רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול שחי בסוף ימי בית המקדש השני.

כשברא הקדוש ברוך הוא את האילנות היו מתגאים בקומתן ומגביהין עצמן למעלה למעלה. וכיון שברא הקדוש ברוך הוא את הברזל היו משפילין עצמן, ואמרו אוי לנו שכבר ברא הקדוש ברוך הוא דבר שיכרות אותנו, כך גם אחר חורבן הבית היו פריצי הדור מתגאים ואומרים מה הפסדנו בזה שנחרב הבית, הרי יש בינינו תלמידי חכמים שמדריכים את העולם בתורתו ובמצוותיו.

מיד נתן הקדוש ברוך הוא בלב הקיסר של רומי ללמוד את תורת משה מפי חכמים וזקנים, והתחיל בספר בראשית, והיה לומד עד שהגיע ל "אלה המשפטים", וכיון שהגיע לפסוק: "וגונב איש ומכרו וגו' " (שמות כא, טז), מיד ציוה למלאות פלטרו מנעלים (לרמוז להם שהשבטים מכרו את יוסף אחיהם בעבור נעלים), ושלח לקרוא לעשרה מחכמי ישראל, ובאו לפניו והושיבם בקתדראות של זהב, אמר להם, עומק הדין יש לי לשאול מכם, ואל תאמרו לי כי אם את הדין, את האמת והמשפט. אמרו לו: אמור. אמר להם: מי שגנב איש מאחיו של בני ישראל והתעמר בו ומכרו מה דינו? אמרו לו: התורה אמרה מות יומת. ענה ואמר להם: אם כן אתם חייבים מיתה, אמרו לו: אמור לנו למה? אמר להם: על מכירת יוסף שמכרוהו אחיו, ואם הם היו בחיים הייתי דן אותם, ועתה שאינם בחיים אתם תשאו עוון אבותיכם, אמרו לו, תן לנו זמן שלשה ימים, אם נמצא זכות על עצמנו מוטב ואם לאו עשה מה שתחפוץ, ונתרצה להם לדבר הזה.

יצאו מלפניו וחלו את פני רבי ישמעאל כהן גדול שיזכיר את השם הגדול ויעלה לרקיע ויחקור אם נגזרה הגזירה מאת השם יתברך, וטיהר רבי ישמעאל את עצמו בטבילה ובקידושין, ונתעטף בטלית ובתפילין, והזכיר את השם המפורש בפירושו. מיד נשאתו הרוח והביאתו למעלה עד הרקיע השישי. ופגע בו גבריאל המלאך, ואמר לו: אתה הוא ישמעאל שהקדוש ברוך הוא משתבח בך בכל יום שיש לו עבד בארץ שדומה לקלסתר פניו, אמר לו: אני הוא, אמר לו למה עלית לכאן? אמר לו: לפי שמלכות רומי הרשעה גזרה עלינו לאבד ממנו עשרה מחכמי ישראל, ועליתי לידע אם הגזירה חתומה היא מאת הקדוש ברוך הוא. אמר לו גבריאל: אם הגזירה לא חתומה האם תוכל לבטלה? אמר לו: הן, אמר לו: במה? אמר לו:על ידי אמירת שם השם המפורש. מיד ענה גבריאל ואמר: אשריכם בני אברהם יצחק ויעקב שגילה לכם הקדוש ברוך הוא מה שלא גילה אף למלאכי השרת.

אמר לו גבריאל: ישמעאל בני, חי נפשך שכך שמעתי מאחורי הפרגוד, שעשרה מחכמי ישראל נמסרו להריגה ביד מלכות רומי הרשעה. אמר לו רבי ישמעאל למה? אמר לו: על מכירת יוסף שמכרוהו אחיו, שמידת הדין מקטרגת בכל יום לפני כסא הכבוד ואומרת, כלום כתבת בתורתך אות אחת לבטלה, הרי השבטים שמכרו את יוסף ולא פרעת עדיין מהם או מזרעם! לפיכך נגזרה גזרה על עשרה מחכמי ישראל למסרם להריגה ביד מלכות הרשעה, אמר לו רבי ישמעאל: עד עתה לא מצא הקדוש ברוך הוא פריעה במכירתו אלא בנו, אמר לו גבריאל: חי נפשך ישמעאל בני, שמיום שמכרו השבטים את יוסף לא מצא הקדוש ברוך הוא בדור אחד – עשרה צדיקים וחסידים כמו השבטים, לפיכך הקדוש ברוך הוא פורע מכם.

מיד ירד רבי ישמעאל והגיע לארץ והגיד לחבריו שכבר נגזרה הגזירה ונכתב ונחתם בידי הקדוש ברוך הוא, והיו מתאוננים בימין על שנגזרה עליהם גזירה קשה כזאת, ושמחים בשמאל על ששקלן הקדוש ברוך הוא בצדקות ובחסידות נגד עשרת השבטים, והיו יושבין זוגות זוגות: רבי ישמעאל  ורבן שמעון בן גמליאל, רבי עקיבא ורבי חנניא בן תרדיון, רבי אלעזר בן שמוע ורבי ישבב הסופר, רבי חנינא בן חכינאי ורבי יהודה בן בבא, רבי חוצפית המתורגמן ורבי יהודה בן דמא (יש גורסים: רבי אלעזר בן דמא).

נכנס הקיסר וכל גדולי רומי אחריו, אמר להם: מי יהרג תחילה: ענה רבן שמעון בן גמליאל אני נשיא בן נשיא מזרעו של דוד מלך ישראל עליו השלום, אני אהרג תחילה, ענה רבי ישמעאל כהן גדול ואמר: אני כהן גדול מזרעו של אהרן הכהן אני אהרג תחילה, ואל אראה במיתת חברי, אמר הקיסר: זה אומר אני אהרג תחילה, וזה אומר אני אהרג תחילה, אם כן הפילו גורלות ביניכם, ויפול הגורל על רבן שמעון בן גמליאל.

וציוה הקיסר לחתוך את ראשו תחילה וחתכוהו, ונטל רבי ישמעאל את ראשו של רבן שמעון בן גמליאל ונתנו בין ברכיו וצווח עליו במר נפש ואמר: אי תורה ואי שכרה, הלשון שהיתה מבארת את התורה בשבעים לשונות איך עתה לוחכת את העפר?! והיה בוכה ומתאונן על רבן שמעון בן גמליאל, אמר לו הקיסר: מדוע זקן כמוך בוכה על חברך, היה לך לבכות על עצמך. אמר לו רבי ישמעאל: אני בוכה על עצמי שחברי גדול ממני בתורה ובחכמה ועל שקדמני בישיבה של מעלה.

עוד הוא מדבר ומתאונן ובוכה נשקפה בתו של הקיסר בעד החלון וראתה יפיו של רבי ישמעאל כהן גדול שאמרו עליו על רבי ישמעאל כהן גדול, שהיה משבעה יפים שהיו בעולם, והיו פניו דומות למלאך ה' צבאות, נכמרו רחמיה עליו ושלחה לאביה ליתן שאלה ובקשה אחת, ושלח לה אביה הקיסר ואמר לה: בתי, כל אשר תאמרי אעשה חוץ מרבי ישמעאל וחבריו, שלחה לו: זאת אני מבקשת ממך להחיות את נפשו. שלח לה: כבר נשבעתי. שלחה לו: אבקש ממך אם כן שתצוה להפשיט את עור פניו, כדי שאוכל תמיד להסתכל בו. מיד ציוה הקיסר שיפשיטו את עור פניו.

וכיון שהגיעו למקום הנחת התפילין שבראש צעק צעקה גדולה ומרה ונזדעזעו שמים וארץ, צעק פעם שניה ונזדעזע כסא הכבוד, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: צדיק כזה שהראת לו כל גנזי העולם רזי עליונים ורזי תחתונים ייהרג במיתה משונה זו על ידי הרשע הזה, האם זו תורה וזו שכרה? אמר להם: הניחו לו שתעמוד זכותו לדורות שלאחריו, אמר הקדוש ברוך הוא: מה אעשה לבני, גזירה היא ואין מי שיפר אותה, יצאה בת קול ואמרה: אם אשמע קול אחד אהפוך את כל העולם כולו לתוהו ובוהו, וכששמע רבי ישמעאל כך שתק, אמר לו הקיסר: עד עתה לא בכית וצעקת, ועתה אתה צועק, אמר לו: לא על נשמתי אני צועק אלא על מצות תפילין שהולכת ממני, אמר לו הקיסר: עדיין אתה בוטח באלוהיך, אמר לו: "הן יקטלני לו אייחל" (איוב יג, טו), מיד יצאה נשמתו של רבי ישמעאל. פתח הקדוש ברוך הוא ואמר עליו: זכר צדיק לברכה, פתחו מיכאל וגבריאל ואמרו: זכרו לחיי העולם הבא, פתחו חיות הקודש ואמרו: תנוח נפשו בצרור החיים (מדרש אלה אזכרה).

מעשה בבנו ובבתו של רבי ישמעאל בן אלישע שנשבו לשני אדונים, לימים נפגשו שני האדונים במקום אחד, זה אמר: יש לי עבד שאין כיופיו בכל העולם, וזה אמר: יש לי שפחה שאין כיופיה בכל העולם כולו. אמרו זה לזה: בוא ונשיאם זה לזו ונתחלק בוולדות, הכניסום לחדר, זה ישב בקרן זווית זו, וזו ישבה בקרן זווית. זה אומר: אני כהן בן כהנים גדולים, אשא שפחה?! וזו אומרת: אני כהנת בת כהנים גדולים אנשא לעבד?! ובכו כל הלילה, כיון שעלה עמוד השחר הכירו זה את זה, ונפלו זה על זה, וגעו בבכיה, עד שיצאה נשמתם, ועליהם קונן ירמיה (איכה א, טז): "על אלה אני בוכיה, עינו יורדה מים" (גיטין נח.).

ציונו של רבי ישמעאל כהן גדול מצוי ליד טבריה בכפר הדרוזי סג'ור שבגליל העליון הלא הוא שזור (בצד כביש עכו-צפת, כ-5 ק"מ צפונית מזרחית לעיר כרמיאל, ראה מפה שבסוף הספר).

 הוא היה אומר

רבי ישמעאל אומר: מיום שחרב בית המקדש, דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, אלא אין גוזרים גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולין לעמוד בה. ומיום שפשטה מלכות הרשעה שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות, ומבטלת ממנו תורה ומצוות וכו'. דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים, ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו, אלא הנח להם לישראל, מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים (בבא בתרא ס:)

מכללי רבי ישמעאל בדרשותיו לתורה: רבי ישמעאל אומר: דיברה התורה כלשון בני אדם (ספרי במדבר, קיב).

עוד אמר רבי ישמעאל: אין מוקדם ומאוחר בתורה (מכילתא בשלח).

רבי ישמעאל אומר: כל פרשה שנאמרה ונשנית, לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה (סוטה ג.).

רבי ישמעאל אומר: מפני מה האוזן קשה והאליה (התנוך) רכה? שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון, יכופף את האליה לתוך האוזן (כתובות ה:).

רבי ישמעאל אומר: אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה, אל תהרהר אחריו ביום – שמא עשה תשובה (ברכות יט.).

רבי ישמעאל אומר: אין הברכה שורה אלא בדבר שאין העין שולטת בו (בבא מציעה מב.).

רבי ישמעאל אומר: אם פגע בך מנוול זה (היינו, יצר הרע) משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא – נימוח, ואם ברזל הוא – מתפוצץ (קידושין ל:).