פרק ג משנה טו
הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה,
ובְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן.
וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה.
באור המשנה
משנתנו היא המשך דברי רבי עקיבא, וכך הוא היה אומר: הכול צפוי – כל מה שעושה האדם אפילו בחדרי חדרים גלוי וידוע לפני ה' יתברך. והרשות נתונה – בידו של האדם לעשות טוב או רע, כמו שכתוב: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע" (דברים ל, טו).
ובטוב העולם נידון – הקדוש ברוך הוא דן את בני האדם במידת הרחמים ולא במידת הדין, והכל לפי רוב המעשה – כלומר, למרות שהקדוש ברוך הוא דן את בני האדם במידת הרחמים ולא במידת הדין, אף על פי כן לא כולם שווים בזה לפי שהכל לפי רוב המעשה, המרבה במעשים טובים נותנים לו רחמים מרובים, והממעיט במעשים טובים ממעטים לו ברחמים.
מעשי אבות
אמר רב יהודה אמר רב, בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקדוש ברוך הוא שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: ריבונו של עולם, מי מעכב על ידך? כלומר, למה אתה צריך להוסיף כתרים על מה שכתבת בתורה? אמר לו: אדם אחד יש, שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ של התגים הללו תילי תילין של הלכות, אמר לפניו: ריבונו של עולם, הראהו לי, אמר לו: חזור לאחוריך, הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כוחו של משה רבינו כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו, רבי מנין לך? אמר להם רבי עקיבא: זה הלכה למשה מסיני, נתישבה דעתו של משה רבינו שרבי עקיבא אומר זאת משמו אע"פ שעדיין לא קיבלה.
חזר ובא משה רבינו לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו: ריבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי? אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני, אמר לפניו: ריבונו של עולם הראת לי את תורתו הראה לי את שכרו, אמר לו: חזור לאחוריך, חזר לאחוריו ראה ששוקלין את בשרו במקולין דהיינו, סורקין הרומאים את בשרו במסרקות של ברזל, אמר לו: ריבונו של עולם זו תורה וזו שכרה?! אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני (מנחות כט:).
מסופר על אחד מתלמידיו של רבי עקיבא שהיה אחד מעשירי ישראל ושמו היה נתן. ויאהב אשה נשואה ושמה חנה, והיה בעלה עני ביותר, והאשה הזאת היתה יפת תואר עד מאוד, והוא נפל למשכב מרוב אהבתו אליה, ונכנסו אליו הרופאים ואמרו לו: לא תוכל להירפא עד שתשכב עמה. כששמעו זאת חכמי ישראל אמרו: ימות ואל יעבור עבירה זאת. אמרו להם הרופאים: לפחות שתבוא ותדבר עמו. אמרו להם חכמים: לא יתכן! ויארך חליו עד מאוד.
בעלה של חנה שקע בחובות כבדים, ויתנוהו אל בית הסוהר, כי לא היה לו מה לשלם לבעלי החובות. ואשתו היתה טווה ביום ובלילה, והיתה קונה לחם בדמי הטוויה, והיתה מביאה לו לבית הסוהר. ויהי ימים רבים בבית הסוהר, ותקצר נפשו למות. ויהי היום ויאמר לאשתו: "כל הפודה נפש אחת ממיתה כאילו מקיים נפשות רבות", ואני קצתי בחיי בבית הסוהר. אנא ממך, תרחמי עלי ולכי לנתן ובקשי ממנו שילווה לך הממון ותפדי את נפשי ממוות. ותאמר לו: הלוא ידעת ולא שמעת שהוא חולה ונוטה למות בעבורי, ובכל יום ויום באים אלי שלוחיו ומציעין לי ממון הרבה, ואיני מקבלת מהם, ואומרת להם שלא יראה פני לעולם, ואיך אלך אליו ללוות ממנו ממון? אם היה בך דעת לא היית אומר לי כך! שמא מתוך השהייה הארוכה בבית הסוהר נשתבשה דעתך? ותקצוף עליו ותלך לביתה בחרי אף, ולא הלכה אליו שלושה ימים.
ויהי ביום הרביעי ותחמול עליו ותאמר: אלכה ואראנו בטרם ימות. ותלך האשה ותמצאהו נוטה למות. ויאמר לה: הקדוש ברוך הוא יבקש חמתי ממך ויתפשך בעווני. אבל אני רואה שאת רוצה שאמות כאן ותנשאי לנתן לאשה. ותאמר לו: גרש אותי ועזבני ואלך אליו. ויאמר לה: הלא זה דברי, שאת חפצה להינשא אליו. ותזעק בקול גדול, ותיפול על פניה ותאמר: מי שמע כזאת? מי ראה כאלה? האיש הזה אומר לי: לכי ונאפי ותטמאי והוציאני מבית הסוהר. ויאמר לה בעלה: תלכי מכאן ותעזבי אותי עד שירחם הקדוש ברוך הוא עלי.
ותלך לביתה, ותחשוב בצרתה ובצרת בעלה, ותחמול עליו. ותתפלל חנה ותאמר: אנא ה', הצילני והושיעני שלא אכשל בעבירה. ותלך לבית נתן. ויראו אותה משרתיו, וימהרו להגיד לנתן: חנה עומדת בשער! ויאמר להם: אם אמת הדבר – אתם משוחררים! ותבוא בחצר, ותאמר לו שפחתו: הנה חנה עומדת בחצר! ויאמר לה: גם את משוחררת! ותבוא אליו חנה, וישא עיניו ויאמר לה: גבירתי מה תירצי, או מה שאלתך ותינתן לך ומה בקשתך ותעש! ותאמר: שאלתי ובקשתי, שתלווה לבעלי כך וכך, שהוא חבוש בבית הסוהר, ולך תהיה צדקה לפני ה'.
ויצו את עבדיו להוציא את הממון, ויתן לה חפצה. ויאמר לה: הנה נא עשיתי רצונך, ואת יודעת שאני חולה מאוד מאהבתך, ועתה עשי רצוני והחייני! ותאמר לו חנה: הנני בידך ותחת כנפיך ואיני יכולה להמרות את פיך, אבל אודיעך שבאה לך שעה לקנות חיי העולם הבא, והיזהר שלא תפסיד שכרך לעולם הבא עבור דבר מועט, ואל תאסרני על בעלי, (לפי שאשה נשואה שנבעלה ברצון לאדם זר נאסרת על בעלה עולמית). וחשוב שהגעת לחפצך, ואל תאבד בגללי טובה הרבה, וחשוב ביסורי הקדוש ברוך הוא, ואל תעשה דבר שתתנחם באחריתך. וזו לך שעה קלה, ותמנע עצמך מלקנות חיים ארוכים ושכר טוב בעולם הזה ובעולם הבא, שלא יוכל אדם להגיע לדבר זה אלא בעמל רב וביגיעה גדולה, ואתה יכול להגיע לרצון בוראך בשעה קלה אם תשמע לעצתי ותגער ביצר הרע שלך ואז טוב יהיה לך בעולם הזה ובעולם הבא.
ויהי כשמוע נתן את דבריה, ויגער ביצר הרע, ויקם ממטתו ויפול על פניו ארצה, ויתנפל לפני ה' ויתפלל להכניע יצרו ולשבר תאוותו ולהדריכו בדרך ישרה וטובה ולסלוח עוונותיו ולשוב בתשובה שלמה. ויענהו ה' ויעתר לו. ויאמר נתן לחנה: ברוכה את לה' וברוך טעמך אשר מנעת ממני היום הזה מלעבור עבירה חמורה זו, וידי הושיעה לי, לכי לשלום לביתך.
ותלך האשה ותפדה את בעלה ותוציאו מבית הסוהר, ותגד לו את אשר עשתה. ולא האמין לה בעלה, כי חשד כי נתן עשה עמה את העבירה והיא העלימה זאת ממנו.
ויהי כי ארכו הימים, וישקף רבי עקיבא בעד החלון, וירא איש רוכב על סוס ועל ראשו זיו גדול וזוהר ומזהיר כשמש. ויקרא לאחד מתלמידיו ויאמר לו: מי הוא האיש הרוכב על הסוס? ויאמר לו תלמידו: זה הוא נתן רועה הזונות. ויאמר לתלמידיו: הרואים אתם דבר על ראשו? ויאמרו לו: לא! ויאמר להם: מהרו והביאוהו אלי! ויביאוהו לפניו. ויאמר לו: בני, ראיתי על ראשך אור גדול בלכתך, ואני יודע שאתה מיורשי עולם הבא, ועתה הודיעני מה עשית? ויספר לו את כל המעשה עם חנה, ויתמה רבי עקיבא על כח התאפקותו ועל כיבוש יצרו הרע ושובו בתשובה שלמה. ויאמר לו: אמנם עשית דבר גדול, ועל כן הזריח הקדוש ברוך הוא אור גדול על ראשך, הזיו הגדול הזה שראיתי. והנה זה בעולם הזה, ועל אחת כמה וכמה בעולם הבא! ועתה בני, שמעני ושב לפני ואלמדך תורה. ויעש כן, וישב לפני רבי עקיבא, ויפתח לו הקדוש ברוך הוא את כל מעינות החכמה. ויהי לימים מועטים הגיע למעלה גדולה בחכמה, וישב בצד רבי עקיבא במעלה אחת. והיו כולם מכנים אותו בשם רבי נתן דצוציתא (ש"צוציתא" בארמית פירושו אור גדול).
ויהי היום ויכנס בעל חנה לבית מדרשו של רבי עקיבא, וירא את נתן דצוציתא בצד רבי עקיבא במעלה אחת. וישאל לאחד מן התלמידים איך עלה נתן לזו הגדולה? ויספר לו את כל המעשה הזה. אז האמין האיש לדברי אשתו, ותישקוט רוח הקנאה שעברה עליו בעת שהרחיקה ממנו, ויבוא אל ביתו וישק ראש אשתו, ויאמר לה: תסלחי לי על שחשדתיך בדבר נתן, שהרי לאחר שראיתיהו היום בצד רבי עקיבא, ושאלתי והגידו לי את כל המעשה, התברר לי שהצדק עמך. הקדוש ברוך הוא ירבה שכרך כפל כפלים, כי הייתי בדאגה גדולה בנפשי, עד שהושיעני הקדוש ברוך הוא ברחמיו בדבר הזה שנגלה אלי היום (מעשיות דרבי ניסים גאון, שבת נו:, סנהדרין לא:).
אמרו עליו על רבי עקיבא: מימיו לא אמר: הגיע עת לעמוד מבית המדרש, (כלומר, להפסיק ללמוד) חוץ מערבי פסחים וערב יום הכיפורים, בערבי פסחים – בשביל תינוקות על מנת להרדימם בצהריים כדי שישארו ערים לליל הסדר, וערב יום הכיפורים – כדי שיאכילו את בניהם סעודה מפסקת (פסחים קט.).
כשהיה רבי שמעון בנו של רבי עקיבא חולה, הוא לא ביטל בית מדרשו, אלא מינה שליחים שיטפלו בו, בא השליח הראשון ואמר לו: נטען, (התחזק חוליו) אמר לתלמידיו: המשיכו לשאול, עד שבא השני ואמר לו: הכביד חוליו, החזירם לתלמוד תורה, בא השלישי ואמר לו גוסס, אמר להם: שאלו, בא הרביעי ואמר לו: השלים (דהיינו, נפטר), עמד וחלץ תפיליו וקרע בגדיו ואמר להם: עד כאן היינו חייבים בתלמוד תורה, מכאן ואילך אנו חייבים בכבודו של מת.
נתקבצו כל הקהל לקבור את בנו של רבי עקיבא והספידוהו הספד גדול, בשעת פטירתם עמד רבי עקיבא על ספסל גדול ואמר: אחינו בית ישראל שמעו, אפילו שבני חתן קברתי מנוחם אני מרוב כבוד שעשיתם לי, לא שאני חכם – יש כאן חכמים ממני, לא שאני עשיר – יש כאן עשירים ממני, אנשי דרום מכירים את רבי עקיבא – אנשי גליל מאין מכירים? האנשים מכירים את רבי עקיבא – הנשים והטף מאין מכירים? אם בשביל עקיבא באתם – כמה עקיבא יש בשוק שלא הלכתם לנחמם? אלא יודע אני שלא נצטערתם ובאתם אלא לשם מצוה ולכבוד התורה שכך אמרתם: "תורת אלהיו בלבו" (ישעיה נח, יג) כל שכן ששכרכם כפול, מנוחם אני לכו לביתכם לשלום (מועד קטן כא:).