פרק ב משנה יד
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:
הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמוֹד תּוֹרָה,
וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לָאַפִּיקוֹרוֹס.
וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל.
וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתָךְ.
באור המשנה
רבי אלעזר אומר:
א. הוי שקוד ללמוד תורה – תלמד את התורה מתוך שקידה לפי שאין התורה נקנית אלא על ידי יגיעה והתמדה בלימודה.
ב. ודע מה שתשיב לאפיקורוס – תלמד היטב את התורה בעמקות כדי שתדע לסתור את טענותיהם של אותם אלה המבזים את התורה ולומדיה הנקראים "אפיקורסים".
ג. ודע לפני מי אתה עמל – תדע שאתה עמל בתורה ובמצוות לפני הקדוש ברוך הוא שבוחן כליות ולב, ואל תתפתה אחר דעותיו הכוזבות של האפיקורוס, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך – הקדוש ברוך הוא נאמן שישלם לך את שכרך השלם לעתיד לבוא כמו שנאמר: "ושמרתם את חוקותי … אני ה' " (ויקרא יח, ב) ופירש רש"י: נאמן לשלם שכר.
מעשה אבות
התנא רבי אלעזר בן ערך היה מגדולי תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי אשר שיבח אותו ואמר שהוא כ"מעיין המתגבר", ואבא שאול אמר בשם רבן יוחנן בן זכאי שאם יהיו כל חכמי ישראל בכף המאזניים ורבי אלעזר בן ערך בכף שניה מכריע את כולם.
מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה מהלך בדרך, ורבי אלעזר בן ערך היה מחמר אחריו, אמר לו: רבי, שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה. אמר לו: לא כך שניתי לכם: "ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו"? אמר לו: רבי! תן לי רשות לומר דבר אחד שלמדתני, אמר לו: אמור! מיד ירד רבן יוחנן בן זכאי מעל החמור, ונתעטף וישב על האבן תחת הזית. אמר לו: רבי, מפני מה ירדת מעל החמור? אמר לו: אפשר שאתה תדרוש במעשה מרכבה, ושכינה עמנו, ומלאכי השרת מלווין אותנו, ואני ארכב על החמור? מיד פתח רבי אלעזר בן ערך במעשה מרכבה ודרש. ירדה אש מן השמים, וסיבבה את כל האילנות שבשדה. פתחו כולן ואמרו שירה. נענה מלאך אש מן השמים ואמר: הן הן מעשה מרכבה. עמד רבן יוחנן בן זכאי ונישקו על ראשו ואמר: ברוך ה' אלוהי ישראל, שנתן בן לאברהם אבינו, שיודע להבין לחקור ולדרוש במעשה מרכבה, יש נאה דורש ואין נאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש. אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך! (חגיגה יד:).
רבי אלעזר בן ערך הוא היחיד שהצליח לנחם את רבו רבן יוחנן בן זכאי כאשר מת בנו כפי שמובא המעשה באבות דרבי נתן: כשמת בנו של רבן יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לנחמו, נכנס רבי אליעזר בן הורקנוס וישב לפניו ואמר לו: רבי רצונך שאומר דבר אחד לפניך? אמר לו: אמור. אמר לו: אדם הראשון היה לו בן ומת וקיבל עליו תנחומים ומניין שקיבל עליו תנחומין? שנאמר: "וידע אדם… כי שת לי אלוהים זרע אחר תחת הבל" (בראשית ד, כה) אף אתה קבל תנחומין. אמר לו: לא די לי שאני מצטער בעצמי, אלא שהזכרת לי את צערו של אדם הראשון.
נכנס רבי יהושע בן חנניה ואמר לו: רבי רצונך שאומר דבר אחד לפניך? אמר לו: אמור, אמר לו: איוב היו לו בנים ובנות ומתו כולם ביום אחד וקיבל עליהם תנחומים, ומניין שקיבל איוב תנחומים? שנאמר: "ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך" (איוב א, כא) אף אתה קבל תנחומין. אמר לו: לא די שאני מצטער בעצמי, אלא שהזכרת לי צערו של איוב.
נכנס רבי יוסי הכהן וישב לפניו, אמר לו: רבי רצונך שאומר דבר אחד לפניך? אמר לו: אמור, אמר לו: אהרון הכהן היו לו שני בנים גדולים ומתו שניהם ביום אחד וקיבל עליהם תנחומין. ומניין שקיבל אהרן תנחומין? שנאמר (ויקרא י, ג): "וידם אהרן" – אין שתיקה אלא תנחומין, ואף אתה רבי קבל תנחומין, אמר לו: לא די שאני מצטער בעצמי, אלא שהזכרתני צערו של אהרן.
נכנס רבי שמעון בן נתנאל ואמר לו: רבי, רצונך שאומר דבר אחד לפניך? אמר לו: אמור, אמר לו: דוד המלך היה לו בן ומת וקיבל עליו תנחומין, ומניין שקיבל דוד תנחומין? שנאמר: "וינחם דוד את בת שבע אשתו…. ותלד בן ויקרא שמו שלמה" (שמואל ב יב, כד) אף אתה רבי, קבל תנחומין. אמר לו: לא די שאני מצטער בעצמי, אלא שהזכרתני צערו של דוד המלך.
נכנס רבי אלעזר בן ערך וישב לפניו ואמר לו: אמשול לך משל למה הדבר דומה? לאדם שהפקיד אצלו המלך פקדון, ובכל יום היה אותו אדם בוכה וצועק ואומר: אוי לי, יצא הפקדון הזה ממני בשלום. אף אתה, רבי, היה לך בן, קרא תורה נביאים וכתובים, משנה הלכות ואגדות. ונפטר מן העולם בלא חטא – ויש לך לקבל עליך תנחומין על כך שהחזרת את פקדונך שלם. אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: אלעזר בני, נחמתני כדרך שבני אדם מנחמין (אבות דרבי נתן יד).
כל זמן שהיה רבן יוחנן בן זכאי קיים היו חמשת תלמידיו יושבים לפניו, כשנפטר הם הלכו ליבנה, ורבי אלעזר בן ערך שמע לעצת אשתו והלך לגור בעיר "דיומסת" שיש בה גנות ופרדסים ונהרות, אך אין בה תלמידי חכמים (עיין לעיל עמוד כא) הוא השתכנע והלך עמה לגור שם, לאחר כמה ימים הוא חש צער גדול על כך שאין לו עם מי לעסוק בתורה, וביקש מאשתו לחזור אל חבריו שבעירו הקודמת, אך אשתו לא הניחתו ואמרה לו, מי צריך למי, אתה צריך אותם או שהם צריכים אותך? אמר לה: הם צריכים אותי, אמרה לו, גבינה ועכברים מי דרכו לילך אצל מי? העכברים הולכים אצל הגבינה, כך גם הם יבואו לכאן וילמדו אתך תורה, שמע לה וישב שם עד ששכח את כל תלמודו. כשחזר לעירו הקודמת כיבדו אותו כולם וביקשו ממנו שיעלה לברך בתורה ובמקום לקרוא: "החודש הזה לכם" (שמות יב, ב) קרא בטעות: "החרש היה לבם", ונתבייש מאוד על כך, תלמידיו וחבריו שהבינו ששכח את תלמודו התפללו עליו והקב"ה ברחמיו הרבים שלח לו את אליהו הנביא שיזכיר לו בחזרה את כל תלמודו (שבת קמז:, מדרש רבה קהלת ז.)