“לקחת מוסר השכל, צדק ומשפט ומישרים”

מבט לחיים מאת הרב שלמה הלוי שליט”א

מסכת אבות- פרק א משנה ח

תקציר המאמר:

"ביאור פרקי אבות פרק א משנה ח". ביאור המשנה עם הרקע על התנאים המוזכרים בה. סיפורים, מדרשים ואגדות חז"ל. כולל אמרות שכל תנא הזכיר בש"ס. מתוך ספר מעשי אבות של הרב ישראל חדד שליט"א

פרק א משנה ח

יְהוּדָה בֶן טַבַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח קִבְּלוּ מֵהֶם. 

יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר: 

אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְּעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין; 

וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי דִינִין עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ – יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים; וּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ – יִהְיוּ בְעֵינֶךָ כְּזַכָּאִין, 

כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין.

באור המשנה

יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קבלו מהם – למדו אצל יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי, יהודה בן טבאי אומר – היה רגיל תמיד לומר לדיינים שלשה דברים חשובים ואלו הם: א. אל תעש עצמך כעורכי הדינין – כלומר, שאסור לדיין לגלות דינו לאחד מבעלי הדין ולומר לו: תטען טענה זו וטענה זו כדי שתזכה בדינך, ואפילו אם הוא יודע שהדין עמו, לפי שעל ידי כך יחשדוהו וידברו עליו רע, ב. וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים – כשבעלי הדינים יהיו לפניך תחשוב ששניהם לא דוברים אמת ועל ידי כך תחקור היטב כל אחד ואחד. ג. וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין – לאחר שקיבלו עליהם בעלי הדין את פסק הדין, תדון את החייב לכף זכות, שמא טועה היה בדעתו ולא נתכוון לגזול וכיוצא בזה.

מעשי אבות

יהודה בן טבאי היה אחד מן ה"זוגות" שעמדו בראש הסנהדרין בימי בית המקדש השני, הוא וחבירו שמעון בן שטח היו בני הזוג השלישי, וזמן פעולתם חל בימי ינאי המלך. רבי מאיר וחכמים נחלקו מי משניהם היה נשיא ומי אב בית דין, לדעת רבי מאיר: יהודה בן טבאי היה נשיא ושמעון בן שטח אב בית דין, ולדעת חכמים: להיפך (חגיגה טז:).

נאמר בספר שמואל – ב (ח, טו): "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו", והגמרא דרשה שכשהיה שופט את בעלי הדינים שהיו באים אליו, הוא לא היה מרחם על העני או מכבד את העשיר אלא היה דן את שניהם בשווה, ולאחר שהיה פוסק את הדין, אם נפסק שהעני צריך לשלם כסף לעשיר, אז דוד המלך היה נותן לו כסף משלו במתנה על מנת שיוכל לשלם את חובו ועל ידי כך הוא היה עושה משפט וגם צדקה (סנהדרין ו:).

למדנו עוד אזהרה לדיין מדברי רב פפא שאמר: לא ידון אדם לא את אוהבו ולא את שונאו, לא לאוהבו – לפי שאינו רואה לו חובה, ולא לשונאו – לפי שאינו רואה לו זכות (כתובות קה:).

ונאמר בתורה: "לא תגורו מפני איש" (דברים א, יז) ריש לקיש אמר: שניים שבאו לדין, ואחד מבעלי הדין הוא אדם רך והשני הוא אדם קשה בעל מריבה, כל עוד שלא שמע הדיין את טענותיהם או אפילו כששמע את טענותיהם אך אינו יודע להיכן הדין נוטה יכול עדיין הדיין לומר להם: איני רוצה לדון אתכם – שמא יתחייב בעל דין הקשה ובעל המריבה וירדוף את הדיין, אבל מששמע את דבריהם ויודע להיכן הדין נוטה אינו יכול לומר להם: איני דן אתכם, שנאמר: "לא תגורו מפני איש" (סנהדרין ו:).

מעשה היה בימי שלמה המלך בשלשה בני אדם שהיו מהלכים בדרך בערב שבת וקדש עליהם היום, אמרו זה לזה: בואו ונטמין ממוננו במקום אחד, הלכו והטמינו הממון. כשהגיע חצי הלילה, עמד אחד מהם ונטל הממון והטמין אותו במקום אחר, במוצאי שבת ביקשו לילך לדרכם, הלכו לאותו מקום ולא מצאו את הממון. זה אומר: אתה גנבת, וזה אומר: אתה גנבת. הלכו לדין לפני שלמה המלך, הסדירו לפניו הדברים אמר להם: לבוקר משפט, מה עשה? ישב וחקר בחכמתו ובינתו להחזיר להם תשובה ולתפוס אותם מתוך דבריהם, כיון שחזרו אצלו אמר להם: שמעתי עליכם שאתם בעלי תורה ובעלי חכמה ומשפטים, בבקשה מכם, דין אחד אני שואל את ששלח אלי מלך אחד לשאלני דבר שארע במלכותו.

מעשה בילד וילדה שהיו גרים בחצר אחת והחליטו להתחתן יחד כשיגדלו ואמר הילד לילדה: בואי ונעשה תנאי ביננו בשבועה, שכל מי שירצה לשאת אותך לאשה אל תשמעי לו אלא ברשותי – ונשבעה לו על כך, לימים נתארסה אותה הנערה, כיון שנכנס החתן אליה, אמרה לו: איני שומעת לך עד שאלך אצל פלוני ואשאל רשות ממנו, שכבר נשבעתי לו, מה עשתה? הלכה אצלו ואמרה: טול כסף וזהב הרבה ופטרני לבעלי, אמר לה: הואיל ואת עומדת בשבועתך, הרי אני פוטרך לבעלך ולא אקח משלך כלום, ולבחור שעמה אמר: שמח בחלקך בשלום.

הלכו להם, ובדרך חזרתם פגעו בהם ליסטים, והיה ביניהם זקן אחד ונטל לעצמו את הנערה ואת כל הכסף והזהב שעמהם והתכשיטים שעליהם ורצה לאונסה, אמרה לו לליסטים הזקן: בבקשה ממך המתן לי מעט עד שאספר לך דבר שארע לי, וסיפרה לו את כל המעשה, אמרה הנערה: ומה אותו בחור שהיה עומד בפירקו – כבש את יצרו ולא רצה לנגוע בי, אתה שזקן אתה – על אחת כמה וכמה! קח לך  את כל הכסף והזהב שעימי ופטרני ושלחני לשלום ואלך עם בעלי.

כיון ששמע אותו זקן את דברי הנערה, נשא עיניו לשמים ונשא בעצמו קל וחומר, ומה אני זקן שהולך על שפת קברי בכל יום ויום – ועכשיו אני אעשה כך וכך! מה עשה? שילחה והלכה לה עם בעלה והחזיר לה את כל התכשיטים ואת כל הכסף והזהב שלקח מהם ולא רצה לנגוע בכל מה שלהם ולהנות משלה כלום. אמר שלמה המלך לבעלי הדין זהו המעשה ששלח אלי אותו המלך לפרש, איזה מהם משובח מכולם, אמרו לי הדין.

פתח הראשון ואמר: משבח אני את הנערה שעמדה בשבועתה, פתח השני ואמר: משבח אני את בעלה שכבש את יצרו ולא רצה ליגע בה, פתח השלישי ואמר: משבח אני את הליסטים הזקן, שגזל את הממון והחזיר להם את כל הממון שנטל ולא רצה ליגע בו. מיד פתח שלמה המלך ואמר: מה זה שלא היה שם, ורק שמע את המעשה וכבר הירהר אחר הממון שלא ראה מימיו – ממון זה שאנחנו עוסקים בו על אחת כמה וכמה, מיד ציוה שלמה המלך עליו וכפתוהו והלקוהו עד שהודה לפניו, והראה להם את אותו מקום שהטמין שם הממון וראו כולם כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט (מדרש עשרת הדברות).

תגיות נוספות לחיפוש:

ברוך ה׳ זכינו לחדש את האתר דבר תורה

בס"ד
האתר עובר שידרוג על מנת לאפשר לכם ממשק יותר נוח, אנו עושים את מירב המאמצים כדי להעלות תכנים חדשים ולשפר את הקיימים בכל יום יתווספו תכנים כדאי להתעדכן