פרק א משנה ו
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר:
עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר,
וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת.
באור המשנה
יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם – למדו אצל יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, יהושע בן פרחיה אומר – היה רגיל תמיד לומר שלשה דברים ואלו הם: א. עשה לך רב – שתלמד ממנו תורה בקביעות ולא פעם מזה ופעם מזה, ב. וקנה לך חבר – תשתדל שיהיה לך חבר טוב ונאמן, ואפילו אם אתה צריך לתת לו כסף ומתנות בשביל שיהיה מוכן להיות חבר שלך, ג. והוי דן את כל האדם לכף זכות – אם ראית את חברך שעשה מעשה מסוים, שאתה יכול להכריעו לצד חובה ולצד זכות, הכריעהו לצד זכות ואל תכריעהו לצד חובה ותחשדהו בעבירה.
מעשי אבות
יהושע בן פרחיה היה נשיא הסנהדרין וראש חכמי ישראל בימי יוחנן כהן גדול החשמונאי. מחכמי הזוג השני, חבירו ובן זוגו של נתאי הארבלי ששימש על ידו אב בית דין.
במסכת סוטה (מז.) מסופר שכשהחל ינאי המלך לרדוף אחר חכמי ישראל ולהורגם, ברח יהושע בן פרחיה לאלכסנדריה של מצרים, וכשנעשה שלום בין ינאי לחכמי ישראל, על ידי שמעון בן שטח שהיה גיסו של המלך, שלח שמעון בן שטח מכתב לרבו יהושע בן פרחיה וביקש ממנו שישוב לירושלים, וכך כתב לו במכתב: "מיני ירושלים עיר הקודש לך אלכסנדריה של מצרים, אחותי, בעלי שרוי בתוכך, ואני יושבת שוממה? " הבין יהושע בן פרחיה שחלפה הסכנה בירושלים.
החליט רבי יהושע בן פרחיה לשוב לירושלים, בדרך נכנס עם תלמידיו לאכסניא אחת, ועשו לו שם כבוד גדול כראוי לו, התחיל משבח את בעל האכסניא ואת אשתו ואמר: כמה נאה אכסניא זו, אמר לו תלמידו יש"ו (ימח שמו וזכרו): רבי, אבל עיניה של בעלת האכסניא טרוטות (עגולות), אמר לו רבי יהושע בן פרחיה, רשע, בכך אתה עוסק, שמסתכל בנשים, הוציא שופר ונידה אותו, כל יום היה בא אצלו להתיר לו את נידויו, ולא רצה לקבלו.
לימים חשב בדעתו לקבלו, אך הורע מזלו של יש"ו ובא בזמן שהיה רבי יהושע בן פרחיה קורא קריאת שמע, רמז לו בידו שיחכה לו שיסיים את קריאת שמע ואז יתיר לו את נידויו, אך הוא לא הבין את הרמז וחשב שעודנו בדעתו לדחותו, מה עשה? הלך ועבד עבודה זרה והחטיא את הרבים, לאחר זמן פנה אליו שיחזור בתשובה, אמר לו, כבר קיבלתי ממך שכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, דאמר מר, יש"ו כישף והסית והדיח והחטיא את ישראל (והראב"ד בספר שלשלת הקבלה כתב שכותבי זיכרונות ישראל על פי חכמי התלמוד אומרים כי יהושע בן פרחיה הוא רבו של יש"ו הנוצרי. והיה בימי ינאי המלך, אבל כותבי זכרונות של אומות העולם אומרים, כי יש"ו נילכד בימי הורדוס ובימי ארקילוס בנו נתלה, ומחלוקת גדולה היא, שיש הפרש ביניהם יותר ממאה שנה, וקבלת אמת היא בידינו).
הוא היה אומר
אמר רבי יהושע בן פרחיה: בתחילה כל מי שהיה אומר לי עלה לגדולה והיה נשיא, הייתי כופתו ומניחו לפני הארי, עתה לאחר שעליתי לגדולה ונהייתי נשיא כל מי שיאמר לי לירד ממנה, אני מטיל עליו קומקום של חמין ומאבדו, שהרי שאול ברח ממנה ונחבא אל הכלים, ולאחר שעלה, ביקש להרוג את דוד מרוב קנאתו ממנו (מנחות קט:).
למדנו במשנתנו שיש לדון כל אדם לכף זכות. במסכת שבת (קכז:) נאמר שכל הדן את חבירו לכף זכות מן השמים גם ידונו אותו לכף זכות, ומובא שם מעשה באדם אחד, שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל בית אחד בדרום והיה אצלו שלש שנים (בשאילתות בפרשת שמות מובא שזה היה רבי עקיבא שנשכר אצל רבי אליעזר בן הורקנוס). בערב יום הכיפורים בא לו לחזור לביתו, אמר לו: תן לי שכרי בבקשה ואלך לביתי לזון את אשתי ואת בני, אמר לו: אין לי מעות, אמר לו: תן לי פירות אמר לו: אין לי, אמר לו: תן לי קרקע, אמר לו: אין לי, אמר לו: תן לי בהמה, אמר לו: אין לי, אמר לו: תן לי כרים וכסתות, אמר לו: אין לי, מה עשה זה האיש? הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש.
לאחר הרגל לקח בעל הבית שכרו בידו, ועמו משא של שלשה חמורים: אחד של מאכל, אחד של משתה ואחד של מיני מגדים והלך אצל שכירו, לאחר שאכלו ושתו ונתן לו את שכרו, אמר לו בעל הבית: בשעה שאמרת לי: "תן לי שכרי" ואמרתי לך: "אין לי" במה חשדתני? אמר לו: חשבתי שייתכן שהציעו לך לקנות סחורה בזול וקנית אותה מהם, ובשעה שאמרת לי: "תן לי בהמה", ואמרתי לך: "אין לי בהמה", במה חשדתני? אמר לו: אמרתי שמא מושכרת היא ביד אחרים, ובשעה שאמרת לי: "תן לי קרקע", ואמרתי לך: "אין לי", במה חשדתני? אמר לו: אמרתי שמא מוחכרת היא בידי אחרים (כלומר, שנתן אותה לחברו בתמורה שייתן לו כך וכך כורים לשנה), ובשעה שאמרת לי: "תן לי פירות", ואמרתי לך: "אין לי", במה חשדתני? אמר לו: אמרתי שמא אינם מעושרים הם, ובשעה שאמרת לי: "תן לי כרים וכסתות" ואמרתי לך: "אין לי כרים וכסתות", במה חשדתני? אמר לו: אמרתי שמא הקדשת כל נכסיך לשמים, אמר: "העבודה" (לשון שבועה), באמת כך היה, שהקדשתי כל נכסי לשמים בגלל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, וכשבאתי אצל חברי בדרום, התירו לי את הנדר, ואתה, כשם שדנת אותי לכף זכות הקדוש ברוך הוא ידון אותך לכף זכות (שבת קכז:).