מסכת אבות- פרק א משנה ד

פרק א משנה ד

יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה. 

וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם. 

יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר: 

יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים. 

וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם. 

וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם.

באור המשנה

יוסי בן יועזר איש צרדה – מהעיר צרידה, ויוסי בן יוחנן איש ירושלים – מהעיר ירושלים, קבלו מהם – למדו אצל שמעון הצדיק ואנטיגנוס איש סוכו, יוסי בן יועזר איש צרדה אומר – יוסי בן יועזר היה רגיל תמיד לומר שלשה דברים ואלו הם:

1. יהי ביתך בית ועד לחכמים – השתדל תמיד לארח תלמידי חכמים בביתך כשירצו להתכנס יחד, ועל ידי כך בוודאי שגם אתה תלמד ממעשיהם הטובים.
2. והוי מתאבק בעפר רגליהם – כלומר, שתלך אחרי החכמים לכל מקום שהולכים ויש מפרשים שתשב לפניהם על הארץ, שאז המנהג היה שהרב יושב על הספסל, ותלמידיו יושבים לרגליו על הארץ.
3. והוי שותה בצמא את דבריהם – כלומר, הקשב תמיד לדבריהם של חכמים ברצון ובתשוקה כאדם השותה מים מתוך צימאון.

מעשי אבות

יוסי בן יועזר איש צרידה היה אחד מגדולי החכמים, מבני הזוג הראשון מהזוגות שעמדו בראש העם אחרי ימי כנסת הגדולה (תקופת הזוגות ארכה כ-208 שנה, בין השנים 3768-3560 לבריאת העולם, בסך הכל היו חמשה זוגות מאנטיגנוס איש סוכו ועד רבן יוחנן בן זכאי). יוסי בן יועזר היה תלמידו של אנטיגוס איש סוכו, וחבירו של יוסי בן יוחנן איש ירושלים, שימש נשיא הסנהדרין בדור שלפני מרד החשמונאים.

יוסי בן יועזר היה כהן ממשפחה מיוחסת ומחמת זהירותו בדיני טומאה וטהרה כינוהו "חסיד שבכהונה" (משנה חגיגה ב, ז) הוא ויוסי בן יוחנן איש ירושלים, ששימש אב בית דין על ידו נקראו "אנשי אשכולות" – שיש בהם את כל המידות הטובות.

במסכת בבא בתרא (קלג:) מובא שהיה לו ליוסי בן יועזר איש צרידה בן שלא היה נוהג כשורה, ולכן עמד והקדיש את כל הונו לבית המקדש, בן אחותו של יוסי בן יועזר היה יקים איש צרורות, וברשעותו הגדולה עשה שפטים בחסידים ולא חס גם על דודו יוסי בן יועזר והוליכו לצליבה. בדרך ניסה להשפיע עליו להטותו לדרכו, ואמר לו: ראה סוס שהרכיבני אדוני, וראה סוסך שהרכיבך אדונך, אמר לו: אם כך למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו, אמר לו יקים: האם עשה אדם רצונו יותר ממך? אמר לו: ואם כך לעושי רצונו קל וחומר למכעיסיו, נכנס בו הדבר כארס של נחש, הלך ואיבד עצמו לדעת (בראשית רבה סה, כב).

מדברי יוסי בן יועזר שבמשנתנו למדנו שיש לאדם להשתוקק לשמוע דברי תורה מפי החכמים כאדם צמא הנמצא במדבר צחיח המשתוקק למים בכל לבבו ונפשו, וכשהאדם יעשה כך ימצא טעם בתורה כמו שאמרו חז"ל: נמשלו דברי תורה למים מה מים אין אדם נהנה מהם אלא אם כן הוא צמא ומשתוקק להם, אף דברי תורה אין אדם נהנה ומוצא בהם טעם אלא כאשר הוא יגע ומשתוקק אליהם (מדרש רבה שיר השירים).

עוד אמרו חכמינו זכרונם לברכה: למה נמשלו ישראל – לדגים, שנאמר (בראשית מח, טז): "וידגו לרוב בקרב הארץ"? לומר לך מה דגים הללו גדלים במים, ובכל זאת כשיורדת טיפה אחת מים מלמעלה מקבלים אותה בצימאון כמי שלא טעמו טעם מים מימיהם, כך ישראל גדלים במים, היינו בתורה, כיון שהם שומעים דבר חדש מן התורה הם מקבלים אותו בצמאון, כמי שלא טעמו טעם תורה מימיהם (עבודה זרה יט.).