מסכת אבות- פרק א משנה ב

פרק א משנה ב

שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. 

הוּא הָיָה אוֹמֵר: 

עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: 

עַל הַתּוֹרָה. וְעַל הָעֲבוֹדָה. וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים.

באור המשנה

שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה – היה האחרון לאנשי כנסת הגדולה, שלאחר שמתו כולם נשתיירה הקבלה בידו, הוא היה אומר –  והיה רגיל תמיד לומר: על שלשה דברים העולם עומד – שבזכות שלשה דברים העולם מתקיים, ואלו הם: א. על התורה – בזכות לימוד התורה כמו שכתוב: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיה לג, כה). ב. ועל העבודה – בזכות עבודת הקרבנות כשבית המקדש היה קיים, שמצינו שבשביל הקרבנות שהקריב נח נשבע הקדוש ברוך הוא שלא יביא מבול לעולם. ומשחרב בית המקדש, באה התפילה שהיא עבודה שבלב, במקום עבודת הקרבנות. ג. ועל גמילות חסדים – בזכות גמילות חסדים שאדם עושה חסד עם חבירו כגון: ביקור חולים, שמחת חתנים, ניחום אבלים וכדומה, העולם מתקיים שנאמר: "עולם חסד יבנה" (תהלים פט, ב).

מעשי אבות

שמעון הצדיק היה כהן גדול אחרי עזרא, הוא שימש בכהונה גדולה במשך ארבעים שנה, הוא היה מנהיג דגול לעם ישראל, ובחוכמתו ובקדושתו הוא הציל את עם ישראל בדורו מחורבן כפי שמסופר בתלמוד במסכת יומא (סט.): פעם אחת באו הכותים שבהר גריזים אל המלך אלכסנדר מוקדון והלשינו על ישראל שכאילו הם נכנסים לבית המקדש ומקללים אותו, וכששמע זאת המלך כעס מאוד וחמתו בערה בו והחליט לעלות לירושלים ולהחריבה, והיה אבל גדול ליהודים הם בכו וצמו, וכשנודע הדבר לשמעון הצדיק, מה עשה, לבש בגדי כהן גדול, ויצא עם יקירי ישראל, ואלפי פרחי כהונה לבושים בגדי כהונה לבנים. ויצאו לקראתו ואבוקות של אור בידיהם, עד שנפגשו עם המלך אלכסנדר מוקדון והשרים והחיילים שעמו (מפגש זה ארע בשנת 3442, שהיא שנת 34 לבית המקדש השני), כשראה אלכסנדר את שמעון הצדיק, ירד ממרכבתו והשתחווה לפניו, אמרו לו שריו, מלך גדול כמוך משתחווה ליהודי זה? אמר להם: דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני במלחמתי. אמר להם לישראל למה באתם? אמרו לו אפשר בית זה שאנו מתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תיפסק, יטעוך זדים אלו לבוא להחריבו, אמר להם מי אלה? אמרו לו כותים אלו שעומדים לפניך, אמר להם הרי הם מסורים בידכם, עמדו ישראל עליהם והרגום, ואז כרת המלך ברית עם שמעון הצדיק, ויקח שמעון הצדיק את המלך ויעלה עמו במעלות בית המקדש, עד שהגיעו למקום שאין גוי יכול להכנס לשם, אמר לו שמעון הצדיק, אדוני המלך עד כאן מותר לנו ללכת ולא יותר ביקש המלך לעשות שם אנדרטי פסל בדמות המלך, וליתנו בין האולם למזבח לזיכרון וישיבהו הכהן הגדול, שאסור לנו לעשות כל פסל ומסכה או תמונה אבל אני מציע שכל התינוקות אשר יוולדו בשנה זו יקראו "אלכסנדר" על שמך. 

במסכת יומא (לט.) נאמר שארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק בכהונה הגדולה היה הגורל עולה בימין, והיה לשון של זהורית מלבין, והיה נר מערבי דולק והיה אש של מערכה מתגבר.

על מותו של שמעון הצדיק מספרת הגמרא במסכת מנחות (קט:) אותה שנה שמת שמעון הצדיק אמר להם: שנה זו אני מת, אמרו לו: מניין אתה יודע? אמר להם: כל יום הכיפורים נזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ונתעטף ונכנס עמי (לקדש הקדשים) ויצא עמי, שנה זו נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ונתעטף שחורים  ונכנס עמי ולא יצא עמי, לאחר הרגל חלה שבעה ימים ומת.

רבים עולים לקברו של שמעון הצדיק ביום פטירתו בכ"ט בתשרי ושוטחים שם את תפילותיהם (לפי המסורת קברו נמצא בירושלים בין המושבה האמריקנית לשייח ג'ראח, ליד מלון "אמריקן קולוני").