מנהג החלאק'ה

יש נוהגים להמתין מלספר שערות בניהם עד הגיעם לגיל שלוש שנים, שאז מספרים אותם בשמחה ובשירים. וטעם לשמחה זו, משום התחלת חינוכם למצות התורה שאמרה (ויקרא יט כז): "לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם", דהיינו שאין להשחית לגמרי את השיער שבצידי הראש. וכהידור והדגשה לקיום מצוה זו, מותירים לו שיער יותר בצידי הראש, מה שנקרא "פאות", ובתימן קראו לזה "סימנים", כי זה אחד הסימנים המבדילים את היהודים מן הגויים.

במדרש שיר השירים רבה (ג יא) על הפסוק "צאינה וראנה בנות ציון" – בני המצויינים לי, בתגלחת, במילה, בציצית. דהיינו שעם ישראל יש להם סימני היכר מיוחדים. [עיין רמב"ם (הלכות עבודה זרה פי"ב ה"ו), שו"ת הרמב"ם (סימן רמד), שלחן ערוך (יורה דעה סימן קפא סעי' ב, ג) משנה ברורה (סימן רנא ס"ב בביאור הלכה, ד"ה אפילו) חוברת "כבוד אב ואם בהלכה ובאגדה" תשע"ח עמוד 150 בענין קיצוץ הפאות.]

כתב רבנו חיים ויטאל: הרב רבי יונתן סאגיס [מתלמידי רבנו האר"י ז"ל], העיד לי שקודם שהלכתי ללמוד אצל מורי האר"י ז"ל, הוליך מורי את בנו הקטן למירון עם כל אנשי ביתו, ושם גלחו את ראשו כמנהג הידוע, ועשה שם יום משתה ושמחה וכו', וכתבתי זה להורות כי יש שורש למנהג. וכתב בשו"ת ערוגת הבשם, שכן מנהג חסידים ואנשי מעשה, להשהות תגלחת בניהם הקטנים עד לגיל שלוש שנים, ומנהגם תורה הוא. וסמך לזה מהמדרש על הפסוק: "כִּי תָּבוֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל" – רמז לילדי ישראל, שנאמר 'כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה'. "שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל" – שעדיין אינו יכול לדבר היטב. "וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'" – שאז מדבר ומתחיל ללמדו פסוקי תורה. ומכאן גם לעניין מצות חינוך בהנחת הפאות ויתר המצוות, כשמתחיל להיות בן הבנה.

סיבה למסיבה

הנכון יותר לעשות את מנהג חלאק'ה הנ"ל בימי חול המועד או בל"ג לעומר – יום הילולת רבי שמעון בר יוחאי וכיוצא בהם, שבלאו הכי הם ימי שמחה וחדוה לישראל. [ואם עושים זאת בזמן אחר, כדאי שישתפו במקום גם סיום מסכת, כי בחלאק'ה לבד אין זה סעודת מצוה כלל.]

בשו"ת גינת ורדים כתב, מותר להשהות תספורת ראשונה שעושים לקטן בשמחה ושירים ולספרו בחול המועד. וכן כתב בשו"ת נחפה בכסף, שכן פשט המנהג בעיר הקודש ירושלים להרבות שמחה בתופים ובמחולות בתספורת הראשונה של הקטן, בשביל חיבוב מצוה של הנחת פאות הראש, ועושים זאת על ידי ספר אומן ישראל בחול המועד. וכן כתבו דבר משה, שלחן גבוה, והראשון לציון רבי מיוחס בכר שמואל בספרו מזבח אדמה ועוד. (שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן לה)

טלית קטן

יש להרגיל את הילד ללבוש טלית קטן כבר מגיל שלוש, שעל ידי זה יזכה לנשמה גבוהה. (אליה רבה, שבט מוסר, לב חיים, של"ה ועוד. שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן ב)

שיעור גודל הטלית לקטנים – כדי שיתעטף בו ראשו ורוב גופו של הקטן, וכל ילד כפי מידתו, ואם אין בו שיעור זה, לא יברך עליו. (משנה ברורה סימן יז ס"ק ט)

היאך מתחיל הבן ללמוד תורה

כתב רבנו אהרן הכהן מלוניל בספרו ארחות חיים (לפני למעלה מ-700 שנה): המנהג שנהגו רבותינו ז"ל כשמשימים את בניהם לתלמוד תורה: כותבים על קלף או על לוח את האותיות, ומרחיצים אותו ומלבישים אותו בגדים נקיים ולשין לו חלות בדבש וחלב, ומביאים לו פירות ומיני מגדים, ומוסרים אותו לתלמיד חכם להוליכו לבית הספר, ומאכילים אותו מהחלות והפירות ומיני מגדים ומקרין אותו האותיות. ואחר כך מחפים האותיות בדבש, ואומרים לו שילחך הדבש מעל האותיות, ואחר כך מחזירים אותו לאמו. וכשמתחיל ללמוד תורה, מתחילים בספר ויקרא, ועושים לו סעודה של שמחה, לפי שדומה אביו כאילו מקריבו להר סיני. אמרה תורה כל יום ויום יהיו בעיניך דברי תורה כאילו היום ניתנו.

ומה שמאכילים אותו פירות ומיני מגדים זכר למעדנים שהתעדנו ישראל במדבר, במן ובאר ושלו. ומה שלשין חלות בדבש וחלב, זכר ל"ויניקהו דבש מסלע" וכתיב "דבש וחלב תחת לשונך". ומה שמחזרים אחר תלמיד חכם להוליכו לבית הספר, שכן במתן תורה חזר הקב"ה על משה שהיה אדם גדול ועניו מאוד. ומה שמחפה אותו תחת כנפיו, כדי לחבבו בתורה בדרך ענוה וצניעות, שכן כתוב "בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו". ומה שמתחילים מספר ויקרא, לפי שאמר הקב"ה יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות, ומעלה אני עליהם כאילו הקרבתם לפני קרבן. וכל כך למה? כדי שתתקיים התורה לדורות עולם, שמעשיהם של צדיקים קיימים לעולם. ומה שמחפים האותיות בדבש ומלחך אותו, כדי שיהיו דברי תורה בפיו כדבש למתוק, כענין שנאמר (יחזקאל ג ג): "וַתְּהִי בְּפִי כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק". ומה שמפתים אותו בתחילה [בכל הנ"ל] ואחר כך מכים אותו ברצועה קטנה [כשלא מתנהג טוב]? שכן במתן תורה תחילה כתוב "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", כלומר אין עליכם אלא קיבול שכר, ולבסוף כתוב "מחלליה מות יומת" ושאר עונשים. ומרגילים התינוקות לנענע גופן בשעת הלימוד, כמו שכתוב במתן תורה "וירא העם וינועו". וזהו שאמר דוד המלך עליו השלום "עבדו את ה' ביראה".

ומנהג זה היה מנהג הקדמונים, והיו נוהגים אותו אנשי ירושלים, ועד היום נוהגים כן במקצת מקומות. ועוד היה מנהג יפה וטוב בירושלים שהיו מחנכים בניהם וכו' ואחר כך היה אביו סומכו ומביאו לפני כל זקן לברכו שיזכה לתורה ולחופה ולמעשים טובים. ללמדך שהם נאים ומעשיהם נאים, וכל יצר מחשבותם היה לשמים, והיו מוליכים בניהם הקטנים לבתי כנסיות לחנכם ולזרזם במצוות. ע"כ.

ברכה מתלמיד חכם

מעלה גדולה וחשובה לקחת את הילדים לתלמידי חכמים שיברכו אותם שיזכו לגדול בתורה, ביראת שמים טהורה ובמידות טובות.

במשנה מסכת אבות (פרק ב משנה יא) אמרו, שרבן יוחנן בן זכאי שיבח את תלמידו רבי יהושע בן חנניה "אשרי יולדתו". ופירשו הראשונים, שאמו גרמה לו שיהיה חכם וצדיק, כי כשהיתה מעוברת בו, היתה הולכת לחכמים ואומרת להם: בבקשה מכם בקשו רחמים על העובר הזה שבמעי שיהיה חכם. ומיום שנולד, הקפידה שתהיה עריסתו בבית המדרש, כדי שלא יכנסו באזניו אלא דברי תורה! (הובא בפרקי אבות, בפירוש מאירת עיניים שם) גם במסכת סופרים (פרק יח הלכה ז) אמרו שמנהג טוב היה בירושלים לקחת את בניהם ובנותיהם הקטנים לאחר צום יום הכיפורים, ולהביאם לפני כל חכם וחכם, כדי לברכם ולחזקם ולהתפלל עליהם שיזכו בתורה ובמעשים טובים. וכל מי שהיה לו גדול ממנו בעיר, היה עומד ממקומו והולך לפניו, והיה משתחווה לו להתפלל בעדו. ללמדך שהם נאים ומעשיהם נאים, וליבם לשמים. ולא היו מניחים בניהם קטנים אחריהם, אלא היו מוליכים אותם לבתי כנסיות, כדי לחנכם במצוות.

הפוסק הלכות מקבלים דעתו בשמים ונעשה מופת על ידו

להלן מכתב ממרן מלכא זצוק"ל במעלת קבלת ברכה מתלמיד חכם הפוסק הלכות: ערב ראש חודש ניסן תשל"ט. לכבוד ידידנו וכו' הרה"ג וכו', מה ששאלני כת"ר שליט"א לגבי ברכת חכם, הנני להשיב: כבר כתב מוהר"ן מברסלב בספרו ליקוטי מוהר"ן תנינא (תורה מא), שיש לפנות לתלמיד חכם פוסק הלכות, שמחמת שנתקבל לפוסק הלכות בדיני איסור והיתר וכיוצא, והאנשים מקבלים דעתו, כמו כן כשפוסק באיזה ענין אחר מקבלים דעתו בשמים ונעשה מופת על ידו. עי"ש. וידידי הגאון רבי אליעזר שלמה שיק (שליט"א), הראני שמוהר"ן מברסלב הניף ידו שנית בענין לימוד הפוסקים, שמי שלא עלינו חשוך בנים, נושע בכוחו וזכותו. וזו לשונו בספר המידות ערך פוסק (ח"ב סימן א), שעל ידי לימוד הפוסקים עד שידע להורות הוראות, על ידי זה גורם פקידה לכמה עקרות. ע"כ. ומוכח מכל הנ"ל כוחו ומעלתו של תלמיד חכם פוסק הלכות, אשר לימודו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, שעל ידי כך כוחו גדול בשמים. נ.ב. יישר כח לכת"ר שליט"א שהואיל לשלוח לי בזמנו במתנה את הספר ליקוטי מוהר"ן. ותשואות חן לו. בכבוד רב, עובדיה יוסף. ע"כ.