הִלְכוֹת יוֹם טוֹב – התְּפִלּוֹת ביוֹם טוֹב

טָעוּת בַּתְּפִלָּה

טָעָה בַּתְּפִלָּה וְאָמַר 'אַתָּה חוֹנֵן' בִּמְקוֹם 'אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ', יְסַיֵּם אֶת הַבְּרָכָה, וְיַחֲזֹר לְ'אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ'. אֲבָל אִם אָמַר רַק תֵּבַת 'אַתָּה', אַף שֶׁחָשַׁב שֶׁהַיּוֹם חוֹל וְהָיָה בְּדַעְתּוֹ לוֹמַר 'חוֹנֵן', יַמְשִׁיךְ 'אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ', [כְּדִין הַטּוֹעֶה בְּשַׁבָּת]. וּכְשֶׁחָל יוֹם טוֹב בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וְטָעָה כֵן, לֹא יֹאמַר 'אַתָּה חוֹנַנְתָנוּ' בְּאֶמְצַע 'אַתָּה חוֹנֵן', כֵּיוָן שֶׁבְּלָאו הֲכִי תֵּכֶף יֹאמַר "וַתּוֹדִיעֵנוּ", אֶלָּא יְסַיֵּם בִּרְכַּת אַתָּה חוֹנֵן, וְיַחֲזֹר לְ'אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ. (חזו"ע שבת א שמו. שבת ב שעט)

הַמִּתְפַּלֵּל בְּיוֹם טוֹב, וּפִתְאוֹם מָצָא אֶת עַצְמוֹ בְּבִרְכַּת 'מוֹדִים', וְהִסְתַּפֵּק אִם אַחַר 'יַעֲלֶה וְיָבוֹא' סִיֵּם עַל הַסֵּדֶר 'וְהַשִּׂיאֵנוּ', אוֹ שֶׁהִמְשִׁיךְ 'וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ' ['וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ' – לבני אשכנז] כְּמוֹ בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְחֹל הַמּוֹעֵד, צָרִיךְ לַחֲזֹר לוֹמַר 'וְהַשִּׂיאֵנוּ' וּלְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם עַל הַסֵּדֶר. וְאִם סִיֵּם תְּפִלָּתוֹ וְהִסְתַּפֵּק כֵּן, חוֹזֵר לָרֹאשׁ וּמִתְפַּלֵּל שׁוּב. (רכו. חזו"ע סוכות תנד)

יוֹם טוֹב שֶׁחָל בְּשַׁבָּת – אִם טָעָה בַּחֲתִימַת הַבְּרָכָה בָּעֲמִידָה, וּבִמְקוֹם לְסַיֵּם 'מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים', חָתַם 'מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים' – אֵינוֹ חוֹזֵר, מֵאַחַר וּכְבָר הִזְכִּיר שַׁבָּת בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה. וְהוּא הַדִּין אִם טָעָה וְחָתַם 'מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת' בִּלְבַד. וְכֵן אִם טָעָה וְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁבָּת רְגִילָה וְהִזְכִּיר 'יַעֲלֶה וְיָבוֹא' בִּ'רְצֵה', יָצָא. (רכג)

הַלֵּל

אָסוּר לְהַפְסִיק בְּדִבּוּר בְּאֶמְצַע הַהַלֵּל. וְאוּלָם, הַשּׁוֹמֵעַ בְּרָכָה אוֹ חֲצִי הַקַּדִּישׁ הָרִאשׁוֹן אוֹ קְדֻשָּׁה אוֹ 'בָּרְכוּ', אֲפִלּוּ סָמוּךְ מַמָּשׁ לְבִרְכַּת 'יְהַלְלוּךָ', יַעֲנֶה. וּבַהַלֵּל שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד, לְמִנְהַג בְּנֵי סְפָרַד שֶׁאֵין מְבָרְכִים עָלָיו, רַשַּׁאי לַעֲנוֹת גַּם אֶת שְׁאָר הָאֲמֵנִים שֶׁעַד סוֹף הַקַּדִּישׁ. (רלט. חזו"ע חנוכה רכד)

י"ג מִדּוֹת

יש נוהגים לוֹמַר י"ג מִדּוֹת בִּפְתִיחַת הַהֵיכָל, ויש שלא אומרים מִפְּנֵי קְדֻשַּׁת הַמּוֹעֵד וְהַשִּׂמְחָה שֶׁבּוֹ, וכל מנהג יש לו על מה לסמוך. (עיין רמה. סוכות תלז, תסט. ימים נוראים קט. ובמכתב מרן הראש"ל רבנו יצחק יוסף שליט"א)

מוֹרִיד הַטַּל

מַתְחִילִים לוֹמַר 'מוֹרִיד הַטַּל' מִמּוּסָף שֶׁל יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן. וְאִם טָעָה וְאָמַר 'מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם' – אִם נִזְכַּר כְּשֶׁאָמַר 'בָּרוּךְ אַתָּה ה", יֹאמַר 'לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ', וְיַחֲזֹר לְ'אַתָּה גִּבּוֹר'. אֲבָל אִם סִיֵּם 'מְחַיֵּה הַמֵּתִים' – חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה. (ילקו"י א רמג. רמז)

מִי שֶׁהִסְתַּפֵּק אִם אָמַר 'מוֹרִיד הַטַּל' אוֹ 'מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם': בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם לַאֲמִירַת 'מוֹרִיד הַטַּל' [עַד ט"ו בְּאִיָּר] – חוֹזֵר, כִּי מִן הַסְּתָם מִתּוֹךְ הֶרְגֵּל לְשׁוֹנוֹ אָמַר 'מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם', אֲבָל לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, אִם הִסְתַּפֵּק – אֵינוֹ חוֹזֵר, שֶׁמִּן הַסְּתָם, לְאַחַר תִּשְׁעִים תְּפִלּוֹת שֶׁיֶּשְׁנָן בְּמֶשֶׁךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, הִתְרַגְּלָה לְשׁוֹנוֹ לוֹמַר 'מוֹרִיד הַטַּל'. וְעֵצָה טוֹבָה, שֶׁבְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח יַחֲזֹר 90 פַּעַם "רַב לְהוֹשִׁיעַ מוֹרִיד הַטַּל", וּמִכָּאן וְאֵילָךְ – אִם הִסְתַּפֵּק אִם אָמַר גֶּשֶׁם אוֹ טַל, אֵינוֹ חוֹזֵר, כֵּיוָן שֶׁהִתְרַגְּלָה לְשׁוֹנוֹ וּמִן הַסְּתָם הִזְכִּיר 'טַל'. וְטוֹב שֶׁיֹּאמַר כֵּן 101 פַּעַם. (סימן קיד סעיף ט. רמח) וְכֵן הָיָה מִנְהָגוֹ שֶׁל מָרָן הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זְצוּקָ"ל לוֹמַר כַּנָּ"ל לְאַחַר תְּפִלַּת מוּסָף בְּיוֹם טוֹב שֶׁל פֶּסַח, עַד שֶׁהָיוּ בְּנֵי בֵּיתוֹ מִתְאַרְגְּנִים לַקִּדּוּשׁ.

בָּרְכֵנוּ

בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן, מַתְחִילִים לוֹמַר בִּתְפִלַּת עַרְבִית "בָּרְכֵנוּ" [וְתֵן בְּרָכָה]. וְעֵצָה טוֹבָה, שֶׁיַחֲזֹר 90 פַּעַם "רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בָּרְכֵנוּ", וּמִכָּאן וְאֵילָךְ – אִם הִסְתַּפֵּק אִם אָמַר בָּרְכֵנוּ אוֹ ברך עלינו, אֵינוֹ חוֹזֵר.

סְפִירַת הָעֹמֶר

לְאַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית שֶׁבְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן, מַתְחִילִים לִסְפֹּר אֶת הָעֹמֶר. וְנָהֲגוּ לִקְרֹא קֹדֶם לָכֵן אֶת סֵדֶר קְצִירַת הָעֹמֶר כַּמּוּבָא בַּמַּחֲזוֹרִים. ועיין בחוברת "ימי העומר בהלכה ובאגדה", פרטי ודיני ספירת העומר ומנהגי העומר.