עֲרִיכַת לֵיל הַסֵּדֶר

 

קַדֵּשׁ. וּרְחַץ. כַּרְפַּס. יַחַץ. מַגִּיד. רָחְצָה. מוֹצִיא מַצָּה. מָרוֹר. כּוֹרֵךְ.

שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ. צָפוּן. בָּרֵךְ. הַלֵּל. נִרְצָה.

 

יָכִינוּ קְעָרָה בִּתְחִלַּת הַסֵּדֶר וְיַנִּיחוּ בְּתוֹכָהּ:

שָׁלֹשׁ מַצּוֹת. זְרוֹעַ. בֵּיצָה. מָרוֹר (חסה). חֲרֹסֶת. כַּרְפַּס. חֲזֶרֶת (חסה).

 

 קַדֵּשׁ

עֲרִיכַת הַשֻּׁלְחָן

יַעֲרֹךְ שֻׁלְחָנוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, כְּדֵי שֶׁכְּשֶׁיָּבוֹא לְבֵיתוֹ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת יְקַדֵּשׁ מִיָּד. וִיסַדֵּר שֻׁלְחָנוֹ בְּכֵלִים נָאִים כְּפִי יְכָלְתּוֹ, לְהַרְאוֹת דֶּרֶךְ חֵרוּת וּבְנֵי מְלָכִים. וְיָכִין מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ, כְּדֵי שֶׁיֵּשֵׁב בַּהֲסִבָּה, דֶּרֶךְ חֵרוּת בְּנַחַת. (א, ו) וְאִם בָּא לְבֵיתוֹ וְרָאָה שֶׁהַשֻּׁלְחָן אֵינוֹ עָרוּךְ כָּרָאוּי, יַעֲזֹר לְעָרְכוֹ בְּאֹרֶךְ רוּחַ וּבְסַבְלָנוּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בְּעָווֹן הַכַּעַס, חַס וְשָׁלוֹם, וּבִפְרָט בָּעֵת הַזֹּאת, שֶׁאֵין בְּכָל הַיָּמִים שִׂמְחָה גְּדוֹלָה כְּיוֹם זֶה.

 

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם – לֵיל הַסֵּדֶר שֶׁחָל בְּשַׁבָּת, יֵשׁ נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לוֹמַר 'שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם' וְ'אֶשֶׁת חַיִל' כִּבְכָל שַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁצְּרִיכִים לְהִזְדָּרֵז בְּלַיְלָה זֶה, שֶׁלֹּא יִישְׁנוּ הַתִּינוֹקוֹת. (שו"ת רב פעלים. חזו"ע שבת ב יג) וכן נהג מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל בביתו.

 

גֹּדֶל הַכּוֹס

צָרִיךְ שֶׁהַכּוֹס תָּכִיל כַּמּוּת שֶׁל רְבִיעִית יַיִן [80 גְּרַם]. וְטוֹב שֶׁתָּכִיל קְצָת יוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁאִם יִשָּׁפֵךְ מְעַט, עֲדַיִן תִּשָּׁאֵר כַּמּוּת הָרְבִיעִית כַּהֲלָכָה. (טז)

 

שִׁעוּר רְבִיעִית הִנּוֹ 81 מ"ל. וְאִם מוֹדְדִים זֹאת בִּשְׁקִילָה, יֶשְׁנוֹ הֶבְדֵּל בֵּין מִשְׁקַל הַמַּיִם לְמִשְׁקַל הַיַּיִן, שֶׁבְּמַיִם – שִׁעוּר 81 מ"ל הִנּוֹ 81 גְּרַם, וְאִלּוּ בְּיַיִן [שֶׁהוּא קַל יוֹתֵר] – שִׁעוּר 81 מ"ל הִנּוֹ כְּ-78 גְּרַם. רַק שֶׁאֵין נָכוֹן לְדַקְדֵּק כָּל כָּךְ, וְגַם הַמִּשְׁקָל בֵּין סוּגֵי הַיַּיִן מִשְׁתַּנֶּה – לָכֵן יִתֵּן 80 גְּרַם.

 

וְזוֹ לְשׁוֹן מָרָן הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זְצוּקָ"ל (חזו"ע שבת ב נג): כָּתַב הָרַמְבָּ"ם בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה (מסכת עדיות פ"א מ"ב), הָרְבִיעִית מִן הַיַּיִן תָּכִיל כ"ו דִּרְהְם, וּמִן הַמַּיִם קָרוֹב לכ"ז דִּרְהְם. וְהוֹאִיל וְכָל דִּרְהְם הוּא שְׁלוֹשָׁה גְּרַם, דַּי בִּשְׁמוֹנִים גְּרַם מִן הַיַּיִן. ע"כ. וְהַיְנוּ שֶׁכְּדֵי לְהַגִּיעַ לְ-81 מ"ל מַיִם, יֵשׁ לָתֵת 81 גְּרַם מַיִם, לֹא כֵן בְּיַיִן שֶׁהוּא קַל יוֹתֵר, דַּי לָתֵת 78 גְּרַם, וּבָזֶה נְקַבֵּל 81 מ"ל יַיִן. וּכְמוֹ כֵן, בְּשֶׁמֶן שֶׁהוּא קַל יוֹתֵר מִיַּיִן דַּי בְּפָחוֹת מ-78 גְּרַם כְּדֵי לְקַבֵּל 81 מ"ל שֶׁמֶן.

 

מְזִיגַת הַכּוֹס

מוֹזְגִים כּוֹס רִאשׁוֹן לְכָל אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת, וְקֹדֶם לָכֵן יִשְׁטְפוּ אֶת הַכּוֹס מִבַּחוּץ, וִישַׁפְשְׁפוּהוּ מִבִּפְנִים. וְטוֹב שֶׁאַחֵר יִמְזֹג לְבַעַל הַבַּיִת, דֶּרֶךְ חֵרוּת. (טו)

יְמַלֵּא אֶת הַכּוֹס יַיִן עַל גְּדוֹתָיו עַד שֶׁתֵּרָאֶה כְּמוֹ קֶשֶׁת לְמַעְלָה, וְזוֹכֶה בָּזֶה לְנַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים [בְּלִי גְּבוּל]. וְיִתֵּן צְלוֹחִית תַּחַת הַכּוֹס, שֶׁמָּא יִשָּׁפֵךְ. וְאַף אִם יִשָּׁפֵךְ מֵהַיַּיִן לַחוּץ, הֲרֵי זֶה סִימָן בְּרָכָה (עירובין סה סע"א). (שבת א רנח)

 

מִצְוַת חִנּוּךְ

מִצְוָה לָתֵת מְעַט יַיִן גַּם לִפְנֵי הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים שֶׁמְּבִינִים בְּסִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם, כְּדֵי לְחַנְּכָם בְּמִצְוַת אַרְבַּע כּוֹסוֹת. (ה)

 

יַיִן

מִצְוָה לְקַדֵּשׁ עַל יַיִן אָדֹם. [גַּם יֵשׁ בָּזֶה זֵכֶר לְדַם פֶּסַח וְדַם מִילָה, שֶׁבִּזְכוּת שְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלּוּ נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. וְזֵכֶר לְמַכַּת דָּם שֶׁהִכָּה ה' אֶת מִצְרַיִם]. וְאִם יָכוֹל לִשְׁתּוֹת יַיִן מַמָּשׁ בְּאֹפֶן שֶׁאֵין חֲשָׁשׁ שֶׁיִּשְׁתַּכֵּר מִזֶּה, תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה. אֲבָל אִם לֹא נֹחַ לוֹ בָּזֶה, יִשְׁתֶּה לְכַתְּחִילָה מִיץ עֲנָבִים. וְכֵן הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט. (יא, יג)

 

 

אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל חָלָב

בִּפְרוֹס הַפֶּסַח נִכְנַס אָדָם אֶחָד אֵצֶל הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף בֶּער מִבְּרִיסְק, וּשְׁאֵלָה בְּפִיו: רַבִּי, מַהוּ לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת אַרְבַּע כּוֹסוֹת בְּחָלָב, הֱיוֹת וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר, וְאֵינוֹ לְפִי כִּיסִי? קָרָא הַגָּאוֹן אֶת אִשְׁתּוֹ הָרַבָּנִית, וְלָחַשׁ לָהּ לָתֵת לָאִישׁ 25 רוּבָּל כֶּסֶף, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִקְנוֹת יַיִן לְאַרְבַּע כּוֹסוֹת, מִשֶּׁנִּגְּשָׁה לָתֵת לוֹ סֵרֵב הָאִישׁ וְלֹא קִבֵּל, בְּאוֹמְרוֹ: לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה בָּאתִי, וְלֹא חַס וְשָׁלוֹם לִפְשֹׁט יָד, אוּלָם רַבִּי יוֹסֵף בֶּער שִׁדְּלוֹ בִּדְבָרִים, שֶׁהַמָּעוֹת נְתוּנוֹת לוֹ בְּהַלְוָאָה, עַד שֶׁיַּרְחִיב ה' גְּבוּלוֹ.

 

מִשֶּׁיָּצָא הָאִישׁ עִם הַמָּעוֹת, שָׁאֲלָה הָרַבָּנִית לְרַבִּי יוֹסֵף, מָה רָאִיתָ לָתֵת לוֹ 25 רוּבָּל, הֲרֵי יַיִן לְאַרְבַּע כּוֹסוֹת אֵינוֹ עוֹלֶה עַל שְׁנַיִם שְׁלוֹשָׁה רוּבָּל? וַיַּעַן הָרַב: דְּבָרִים כִּפְּשׁוּטָם, הֲרֵי שָׁמַעַתְּ אֶת שְׁאֵלָתוֹ, "מַהוּ לָצֵאת יְדֵי אַרְבַּע כּוֹסוֹת בְּחָלָב?" וְאִלּוּ הָיָה לוֹ לֵיל פֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ, בָּשָׂר וְעוֹפוֹת, הֲרֵי אָסוּר הָיָה לִשְׁתּוֹת חָלָב אַחֲרֵי הַסְּעוּדָה, וְהֵיאַךְ יְקַיֵּם מִצְוַת אַרְבַּע כּוֹסוֹת בְּחָלָב? הָא לָמַדְתְּ שֶׁאֵין לוֹ לְצָרְכֵי פֶּסַח, לָכֵן נָתַתִּי לוֹ דֵּי מַחְסוֹרוֹ… (חזו"ע הגדה של פסח עמוד ט)

 

 

קִדּוּש

הַמְקַדֵּשׁ צָרִיךְ לְכַוֵּן לְהוֹצִיא יְדֵי חוֹבַת הַקִּדּוּשׁ אֶת כָּל הַשּׁוֹמְעִים, וְכֵן הַשּׁוֹמְעִים צְרִיכִים לְהַקְשִׁיב לַקִּדּוּשׁ מִלָּה בְּמִלָּה, וּלְכַוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה, וְלַעֲנוֹת אַחֲרָיו 'אָמֵן'. וְלֹא יַעֲנוּ "בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ", מֵחֲשָׁשׁ הֶפְסֵק. (יז, יט)

 

יַקְפִּיד הַמְקַדֵּשׁ לְבַטֵּא אֶת הַקִּדּוּשׁ כַּהֹגֶן, וְלֹא יִבְלַע אוֹתִיּוֹת. וְאִם אֵינוֹ מְבַטֵּא כַּהֹגֶן, יֹאמַר הַשּׁוֹמֵעַ בְּעַצְמוֹ בְּלַחַשׁ אֶת הַקִּדּוּשׁ, וְלֹא יַעֲנֶה 'אָמֵן' אַחַר הַמְקַדֵּשׁ. (יז)

 

בְּבִרְכַת שֶׁהֱחֶיָנוּ, יְכַוֵּן לִפְטֹר גַּם אֶת מִצְוַת אֲכִילַת הַמַּצָּה וְהַמָּרוֹר.

הֲסִבָּה

אַרְבַּע כּוֹסוֹת צָרִיךְ לִשְׁתּוֹתָם בַּהֲסִבָּה, וְהַיְנוּ שֶׁיַּטֶּה אֶת גּוּפוֹ בְּהִשָּׁעֲנוֹ עַל צַד שְׂמֹאל. וְאִם הֵסֵב עַל צַד יָמִין כְּאִלּוּ לֹא הֵסֵב, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִשְׁתּוֹת בַּהֲסִבָּה לְצַד שְׂמֹאל. וְאוּלָם, אִשָּׁה שֶׁלֹּא הֵסֵבָּה [בְּכָל מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהָסֵב], אֵינָהּ צְרִיכָה לַחֲזֹר.

 

גַּם אָדָם שְׂמָאלִי יָסֵב לְצַד שְׂמֹאל. אַךְ אִם טָעָה וְהֵסֵב לְצַד יָמִין, יָצָא.

 

קוֹדֵם הַקִּדּוּשׁ, יַזְכִּיר לִבְנֵי בֵּיתוֹ לְהָסֵב, מֵאַחַר וְאֵין רְגִילִים בָּזֶה בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה.

 

שְׁתִיַּת הַיַּיִן

לְכַתְּחִלָּה יִשְׁתֶּה רְבִיעִית יַיִן [80 גְּרָם] שְׁלֵמָה. וְאִם שָׁתָה רֹב רְבִיעִית [41 גְּרָם], יָצָא. וּכְשֶׁהַכּוֹס גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִרְבִיעִית, יִשְׁתַּדֵּל לִשְׁתּוֹת אֶת רֹב הַכּוֹס. (טז)

 

יִשְׁתֶּה אֶת הָרְבִיעִית בְּבַת אַחַת, וְלֹא יִשְׁהֶה בְּאֶמְצַע הַשְּׁתִיָּה כְּלָל. (טז)

 

יֵשׁ לְדַקְדֵּק בְּכוֹס רִאשׁוֹן לִשְׁתּוֹת לְפָחוֹת רְבִיעִית, מִשּׁוּם שֶׁיֶּשְׁנָהּ הֲלָכָה שֶׁהַקִּדּוּשׁ צָרִיךְ לִהְיוֹת סָמוּךְ לַסְּעוּדָה, וַהֲרֵי סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם נִמְשָׁךְ זְמַן רַב עַד הַסְּעוּדָה, אֲבָל בָּזֶה שֶׁיִּשְׁתֶּה רְבִיעִית יַיִן בַּקִּדּוּשׁ נֶחְשָׁב לוֹ כִּסְעוּדָה לְגַבֵּי דִּינֵי קִדּוּשׁ. (כמבואר בחוברת "השבת בהלכה ובאגדה") וְאוּלָם אֵין זֶה מְעַכֵּב, כֵּיוָן שֶׁסִּפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם לֹא נֶחְשָׁב הֶפְסֵק, מֵחֲמַת שֶׁהוּא צֹרֶךְ הַסְּעוּדָה. (יז)

 

לֵיל הַסֵּדֶר שֶׁחָל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת

מְבָרְכִים בַּקִּדּוּשׁ חָמֵשׁ בְּרָכוֹת, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן קִדּוּשׁ וְגַם הַבְדָּלָה, וְסִימָנָן יקנה"ז, רָאשֵׁי תֵּבוֹת: יַיִן [בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן], קִדּוּשׁ [מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים], נֵר [בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ], הַבְדָּלָה [הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ], זְמַן [שֶׁהֶחֱיָנוּ]. וְאִם טָעָה בְּבִרְכַּת הַהַבְדָּלָה וּבִמְקוֹם 'בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ' חָתַם: 'בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל', אֵינוֹ חוֹזֵר.

 

שָׁכַח וְלֹא הִבְדִּיל בַּקִּדּוּשׁ: אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁאָכַל כַּרְפַּס, יַבְדִּיל מִיָּד עַל כּוֹס אַחֵר, שֶׁהֲרֵי אָסוּר לִטְעֹם קֹדֶם הַבְדָּלָה, וְלֹא יְבָרֵךְ 'הַגֶּפֶן'. נִזְכַּר קֹדֶם הַהַגָּדָה, יַבְדִּיל מִיָּד. נִזְכַּר בְּאֶמְצַע הַהַגָּדָה, יְבָרֵךְ 'בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ' מִיָּד, וְלֹא יַבְדִּיל אֶלָּא עַל הַכּוֹס הַשֵּׁנִי אַחַר בִּרְכַּת 'אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ'. וְאִם לֹא בֵּרַךְ עַל הַנֵּר קֹדֶם, יְבָרֵךְ 'אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ', 'מְאוֹרֵי הָאֵשׁ' וּבִרְכַּת הַהַבְדָּלָה. נִזְכַּר בְּאֶמְצַע הַסְּעוּדָה, יַפְסִיק וְיַבְדִּיל מִיָּד. נִזְכַּר אַחַר הַסְּעוּדָה, יַבְדִּיל עַל כּוֹס שְׁלִישִׁי. נִזְכַּר אַחַר כָּךְ, יַבְדִּיל עַל כּוֹס רְבִיעִי. נִזְכַּר בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה, יַבְדִּיל עַל כּוֹס אַחֵר וִיבָרֵךְ 'הַגֶּפֶן', 'מְאוֹרֵי הָאֵשׁ', וְהַבְדָּלָה.

 

בֵּיצָה

טוֹב לֶאֱכֹל בֵּיצָה אַחַר הַקִּדּוּשׁ, זֵכֶר לְקָרְבַּן חֲגִיגָה, וִיבָרֵךְ אַחֲרֶיהָ "נְפָשׁוֹת". (לא)

 

וְאַף שֶׁמְּבֹאָר לְהָלָן שֶׁאִם טָעָה וְאָכַל כַּזַּיִת מֵהַכַּרְפָּס לֹא יְבָרֵך אַחֲרָיו נְפָשׁוֹת, שׁוֹנֶה הַדִּין בְּכַרְפָּס, כֵּיוָן שֶׁהוּא חֶלֶק מִמִּצְווֹת הַסֵּדֶר, וְדוֹמֶה לְכוֹס הַקִּדּוּשׁ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁתָה רְבִיעִית יַיִן, לֹא מְבָרֵךְ אַחֲרָיו בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה 'עַל הַגֶּפֶן', שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא חֵלֶק מֵהַסֵּדֶר, בִּרְכַּת הַמָּזוֹן פּוֹטַרְתּוֹ, לֹא כֵן הַבֵּיצָה שֶׁאֵינָהּ כְּחֵלֶק מִמִּצְווֹת הַסֵּדֶר, לָכֵן מְבָרֵךְ אַחֲרֶיהָ נְפָשׁוֹת. גַּם כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּרְכַּת 'הָאֲדָמָה' עַל הַכַּרְפַּס פּוֹטֶרֶת אֶת הַמָּרוֹר, וּבִרְכַּת 'הַגֶּפֶן' שֶׁעַל הַכּוֹס הָרִאשׁוֹנָה פּוֹטֶרֶת אֶת הַכּוֹס הַשְּׁנִיָּה, וּלְדַעַת הָאוֹמְרִים שֶׁבַּבְּרָכָה הָאַחֲרוֹנָה, אָדָם מְסַלֵּק אֶת עַצְמוֹ מֵהַבְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה, נִמְצָא שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְבָרֵךְ שׁוּב עַל הַכּוֹס הַשְּׁנִיָּה וְעַל הַמָּרוֹר, עַל כֵּן שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה עָדִיף, וְלֹא יְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה עַל הַכַּרְפַּס וְעַל הַיַּיִן, לֹא כֵן בְּבֵיצָה שֶׁאֵין בִּרְכָתָהּ בָּאָה לִפְטֹר כְּלוּם, עַל כֵּן יְבָרֵךְ אַחֲרֶיהָ נְפָשׁוֹת. (עיין שו"ת חזו"ע סי' יח. ילקוט יוסף פסח כרך ג עמ' רמ, שי. קובץ משנת יוסף גליון ד עמ' סו, וגליון כב עמ' קח)

 

מַמְתַּקִּים

מְחַלְּקִים לַיְלָדִים מִינֵי מְתִיקָה, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ שִׁנּוּי [שֶׁמְּחַלְּקִים קֹדֶם הַסְּעֻדָּה] וְיִשְׁאֲלוּ, וְיָשִׁיב לָהֶם מַה אֵרַע לַאֲבוֹתֵינוּ, וּמַה עָשָׂה ה' לְמִצְרַיִם. (רמב"ם הלכות חמץ ומצה פ"ז ה"ג)

 

וּרְחַץ

טִבּוּלוֹ בְּמַשְׁקֶה

תִּקְּנוּ חֲזַ"ל לִטֹּל יָדַיִם קֹדֶם אֲכִילַת הַכַּרְפַּס, כְּדִין דָּבָר שֶׁטִּבּוּלוֹ בְּמַשְׁקֶה וּכְדִלְהַלָּן, וְלֹא יְבָרֵךְ עַל נְטִילָה זוֹ. וְטוֹב שֶׁלֹּא יְדַבֵּר מֵהַנְּטִילָה עַד אֲכִילַת הַכַּרְפַּס. (לב)

 

יֶשְׁנָה הֲלָכָה בְּכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, שכָּל דָּבָר שֶׁטִּבּוּלוֹ בְּמַשְׁקֶה צָרִיךְ לִטֹּל יָדַיִם. כְּלוֹמַר, הָאוֹכֵל מַאֲכָל שֶׁיֵּשׁ עָלָיו רְטִיבוּת מֵאֶחָד מֵהַמַּשְׁקִים דִּלְהַלָּן: יַיִן, דְּבַשׁ דְּבוֹרִים, שֶׁמֶן זַיִת, חָלָב, מַיִם – צָרִיךְ לִטֹּל אֶת יָדָיו לְלֹא בְּרָכָה. וְאָמְנָם יֶשְׁנָם ג' אֳפָנִים שֶׁבְּהִצְטָרֵף שְׁנַיִם מֵהֶם, אֵין צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו: א. כְּשֶׁיָּדָיו אֵינָן נוֹגְעוֹת בַּמַּשְׁקֶה. ב. כְּשֶׁהַמַּאֲכָל פָּחוֹת מִ"כַּזַּיִת" [27 גְּרָם]. ג. כְּשֶׁהַמַּשְׁקֶה מְבֻשָּׁל. נִמְצָא שֶׁהַמַּטְבִּיל עוּגִיָּה קְטַנָּה בַּתֵּה, פָּטוּר מֵהַנְּטִילָה אַף שֶׁנּוֹגֵעַ בַּמַּשְׁקֶה, כֵּיוָן שֶׁהִיא פָּחוֹת מִ"כַּזַּיִת" וְגַם הַמַּשְׁקֶה מְבֻשָּׁל. וְכֵן אִם אוֹכֵל "כַּזַּיִת", אַךְ הַמַּשְׁקֶה מְבֻשָּׁל וְאֵינוֹ נוֹגֵעַ בִּמְקוֹם הָרְטִיבוּת. אוֹ אִם אוֹכֵל פָּחוֹת מִ"כַּזַּיִת" וְאֵינוֹ נוֹגֵעַ בַּמַּשְׁקֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּשְׁקֶה לֹא מְבֻשָּׁל, פָּטוּר מֵהַנְּטִילָה. כמבואר בהרחבה בחוברת "הסעודה בהלכה ובאגדה".

 

 כַּרְפַּס

טִבּוּל הַכַּרְפַּס

יִקַּח כַּרְפַּס פָּחוֹת מִ"כַּזַּיִת" [כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְסָפֵק אִם לְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה. וְיִקַּח כַּ-15 גְּרָם, לַחְשֹׁשׁ לרִי"ף וְהָרַמְבַּ"ם שֶׁהַכַּזַּיִת הוּא: 18 גְּרָם], וְיִטְבֹּל אוֹתוֹ בְּמַיִם עִם מִיץ לִימוֹן אוֹ בְּחֹמֶץ אוֹ בְּמֵי מֶלַח, וִיבָרֵךְ "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה", וִיכַוֵּן בְּבִרְכָתוֹ לִפְטֹר אֶת הַמָּרוֹר שֶׁיֹּאכַל אַחַר כָּךְ. (לג, מא)

 

רֹב מַיִם בַּלִּימוֹן

הַנּוֹהֲגִים לִטְבֹּל אֶת הַכַּרְפַּס בְּמַיִם עִם מִיץ לִימוֹן, יָשִׂימוּ לֵב שֶׁכַּמּוּת הַמַּיִם תִּהְיֶה מְרֻבָּה יוֹתֵר מֵהַמִּיץ לִימוֹן, כְּדֵי שֶׁיֵּחָשֵׁב לְאֶחָד מִשִּׁבְעָה מַשְׁקִים שֶׁחַיָּב לִטֹּל עֲלֵיהֶם יָדַיִם. (לה)

 

הֲכָנַת מֵי מֶלַח

הַנּוֹהֲגִים לִטְבֹּל אֶת הַכַּרְפַּס בְּמֵי מֶלַח, יָשִׂימוּ לֵב בְּפֶסַח שֶׁחָל בְּשַׁבָּת, שֶׁאָסוּר לְהָכִין מֵי מֶלַח מְרֻבִּים, מִשּׁוּם שֶׁנִּרְאֶה שֶׁעוֹשֶׂה כֵּן לִכְבִישָׁה. אֲבָל מַיִם מוּעָטִים עִם מֶלַח מֻתָּר. עַל כֵּן, אִם יֶשְׁנָם הַרְבֵּה מְסֻבִּים וְיֵשׁ צֹרֶךְ בְּמֵי מֶלַח מְרֻבִּים, יָכִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֶת מֵי הַמֶּלַח. וְאִם לֹא הֵכִין, יִתֵּן שֶׁמֶן תְּחִלָּה בַּמַּיִם, וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן אֶת הַמֶּלַח, כִּי הַשֶּׁמֶן מֵתִישׁ אֶת כֹּחַ הַמֶּלַח. (חזו"ע שבת ד תנב)

 

נְגִיעָה בַּמַּשְׁקֶה

יָשִׂים לֵב בְּטִבּוּל הַכַּרְפַּס שֶׁיִּגְּעוּ יָדָיו בֶּעָלִים הָרְטֻבִּים, כְּדֵי שֶׁיִּתְחַיֵּב בִּנְטִילָה, שֶׁהֲרֵי הַכַּרְפַּס הוּא פָּחוֹת מִ"כַּזַּיִת", וְאִם יָדָיו אֵינָן נוֹגְעוֹת בָּרְטִיבוּת, אֵינוֹ חַיָּב בִּנְטִילָה. (כן שמעתי ממרן מלכא זצוק"ל)

 

ואל תאמר, ומה איכפת לי אם לא יגעו ידיו ברטיבות, ויטול ידיו אף שאינו חייב בנטילה? כי כבר אמרו חז"ל (חגיגיה יח ע"ב) "הנוטל ידיו לפירות, הרי זה מגסי הרוח", וכן פסק מרן בשלחן ערוך (קנח ס"ה), ובאר המשנה ברורה, שמראה בעצמו שהוא מדקדק במצוות במה שאין צריך, כי לא תקנו נטילה לפירות, ולכן אסור ליטול בתורת חיוב ומצוה, אף שאינו מברך עליה.

 

שאל מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל (חלק ב סימן לח אות עו), הלוא מעיקר הדין האוכל פחות מכזית דבר שטיבולו במשקה, הוא פטור מנטילה, וכמו שנראה ממרן בשלחן ערוך (סימן קנח סעיף ג), ואם כן מה מקום לנטילה זו קודם אכילת הכרפס, והלוא אנו מקפידים לאכול בדוקא פחות מכזית? והיותר נכון ליישב בדעת מרן, שכיון שחז"ל הצריכו נטילה בטיבול ראשון קודם הכרפס, הגם שלעת עתה מפאת שנחלקו הפוסקים אם לברך בורא נפשות על הכרפס או לא, תקנו שיאכל פחות מכזית, בכל זאת לא רצה מרן השלחן ערוך לעקור את תקנת חז"ל בנטילה בטיבול ראשון, כיון שכבר הוקבעה בכל ישראל, כדי שיראו התינוקות שינוי וישאלו. עי"ש. ויש להוסיף, כיון שעדיין יש בדין זה מחלוקת, ויש אומרים שגם בפחות מכזית צריך נטילה בדבר שטיבולו במשקה אם ידיו נוגעות ברטיבות, לכן כתבנו שישים לב לגעת בידיו בעלים הרטובים, כדי לחזק את החיוב בנטילה. וכן שמעתי ממרן מלכא זצוק"ל. [ובדרך אגב, שמעתי בשם מרן זצוק"ל, שתמיד בכל השנה עדיף לנגב את הפירות הרטובים במים, מאשר ליטול ידים כדין דבר שטיבולו במשקה, מכיון שיש מחלוקת אם לברך על נטילה זו, ולהלכה מספק אנחנו נוטלים בלי ברכה, לכן עדיף לנגב את הפרי, כדי שלא להיכנס לחשש ספק ברכות.]

 

יַחַץ

בְּצִיעַת הַמַּצָּה הָאֶמְצָעִית

מִתּוֹךְ שְׁלֹשׁ הַמַּצּוֹת הַנִּמְצָאוֹת בַּקְּעָרָה, יִקַּח אֶת הַמַּצָּה הָאֶמְצָעִית וְיִבְצָעֶנָּה לִשְׁתַּיִם. יַנִּיחַ אֶת הַחֵלֶק הַקָּטָן בֵּין שְׁתֵּי הַמַּצּוֹת, וְהַחֵלֶק הַגָּדוֹל יִשְׁמְרֵהוּ לָאֲפִיקוֹמֶן. וְיַעַטְפֵהוּ בְּמַפָּה, זֵכֶר לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר: "מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם", וְיַצְנִיעֵהוּ. (מג)

הַטַּעַם שֶׁבּוֹצְעִים אֶת הַמַּצָּה לִשְׁנַיִם קֹדֶם הַהַגָּדָה, כֵּיוָן שֶׁבִּתְחִלַּת הַהַגָּדָה אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים "הֵא לַחְמָא עַנְיָא" [זוֹ הַמַּצָּה לֶחֶם עֹנִי], וּכְמוֹ שֶׁעָנִי בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֵין לוֹ לֶחֶם שָׁלֵם אֶלָּא פְּרוּסָה, כָּךְ אֲנַחְנוּ מַרְאִים שֶׁלֶּחֶם זֶה הוּא שֶׁל עֲנִיִּים – פְּרוּסָה. וּמָה שֶׁמַּצְנִיעִים אֶת חֲתִיכַת הַמַּצָּה שֶׁל הָאֲפִיקוֹמֶן, הוּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעֶה לֶאֱכֹל אֶת כָּל הַמַּצּוֹת בַּסְּעֻדָּה, וְלֹא יִשָּׁאֵר לוֹ לְסוֹף הַסְּעֻדָּה לָאֲפִיקוֹמֶן. (מד)

 

חִפּוּשׁ הָאֲפִיקוֹמֶן

נוֹהֲגִים לְהַצְנִיעַ אֶת הַמַּצָּה הַשְּׁמוּרָה לָאֲפִיקוֹמֶן, וּלְאַחַר סִיּוּם הַהַגָּדָה וּשְׁתִיַּת כּוֹס שֵׁנִי, מְחַפְּשִׂים הַיְלָדִים אֶת הָאֲפִיקוֹמֶן, וּמִי שֶׁמּוֹצֵא אוֹתוֹ מְקַבֵּל פְּרָס. וְטַעַם מִנְהָג זֶה כְּדֵי לִמְשֹׁךְ אֶת הַיְלָדִים שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ עֵרָנִיִּים בְּעֵת הַהַגָּדָה בְּיוֹדְעָם אֶת הַבָּאוֹת.

 

לֹא אַחֲזִיר אֶת הָאֲפִיקוֹמֶן עַד שֶׁאַבָּא יַבְטִיחַ לִי חֲלִיפָה חֲדָשָׁה

רָגִיל הָיָה מָרָן הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זְצוּקָ"ל לְשַׂמֵּחַ אֶת הַקָּהָל בְּשִׁעוּרָיו הָרַבִּים קֹדֶם הַפֶּסַח בַּמַּעֲשֶׂה דִּלְהַלָּן: מְסַפְּרִים עַל הַגָּאוֹן רַבִּי יְהוֹנָתָן אַיְבְּשִׁיץ בְּיַלְדוּתוֹ, כִּי פַּעַם אַחַת בְּלֵיל פֶּסַח בְּעֵת הַסֵּדֶר, כְּשֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת אֲכִילַת הָאֲפִיקוֹמֶן, רָאָה אָבִיו הָרַב נָתָן נֶטַע, וְהִנֵּה הָאֲפִיקוֹמֶן אֵינֶנּוּ. הוּא הֵבִין כִּי יָדוֹ שֶׁל יְהוֹנָתָן הָיְתָה בַּמַּעַל. כְּשֶׁנִּשְׁאַל יְהוֹנָתָן עַל כָּךְ, הוֹדָה וְלֹא כִּחֵד כִּי אָמְנָם הוּא לָקַח אֶת הָאֲפִיקוֹמֶן, וְהוֹדִיעַ: שֶׁלֹּא יַחֲזִירֵהוּ עַד שֶׁיַּבְטִיחַ לוֹ אָבִיו שֶׁיִּקְנֶה לוֹ לְאַחַר הֶחָג חֲלִיפָה חֲדָשָׁה כִּשְׁאַר חֲבֵרָיו. הֱיוֹת וְהַזְּמַן הָיָה דָּחוּק כִּי הִתְקָרְבָה שְׁעַת חֲצוֹת, הִבְטִיחַ לוֹ אָבִיו בְּלֵית בְּרֵרָה שֶׁיִּקְנֶה לוֹ חֲלִיפָה חֲדָשָׁה. אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁהֶחֱזִיר הַיֶּלֶד אֶת הָאֲפִיקוֹמֶן, וְהִגִּיעָה שְׁעַת חֲלוּקָתוֹ לַמְּסֻבִּים, הִתְחַכֵּם אָבִיו וְאָמַר, כִּי לֹא יִתֵּן לִיהוֹנָתָן לִטְעֹם וּלְקַיֵּם מִצְוַת אֲפִיקוֹמֶן, עַד שֶׁיְּשַׁחְרֵר אוֹתוֹ מֵהַבְטָחָתוֹ. הוֹצִיא יְהוֹנָתָן מִכִּיסוֹ פְּרוּסַת אֲפִיקוֹמֶן וְקָרָא מִתּוֹךְ חֶדְוָה: "הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת אֲכִילַת אֲפִיקוֹמֶן". וְנִמֵּק אֶת מַעֲשָׂיו: "שִׁעַרְתִּי אַבָּא כִּי אַחַר שֶׁאַחֲזִיר לְךָ אֶת הָאֲפִיקוֹמֶן, תְּסָרֵב לָתֵת לִי מִמֶּנּוּ עַד שֶׁאַסְכִּים שֶׁאֲוַתֵּר לְךָ עַל הַבְטָחָתְךָ, וּכְחָכָם הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד, לָקַחְתִּי לִי אֶת חֶלְקִי עוֹד טֶרֶם שֶׁהֶחֱזַרְתִּיו לְךָ, וְהַבְטָחָתְךָ נִשְׁאֲרָה בְּתָקְפָּהּ…". (חזון עובדיה הגדה של פסח עמוד לא)

 

 

מַגִּיד

"הֵא לַחְמָא עַנְיָא"

מַגְבִּיהִים אֶת הַקְּעָרָה וְאוֹמְרִים: "הֵא לַחְמָא עַנְיָא וְכוּ'". וּלְאַחַר מִכֵּן יַנִּיחוּ אֶת הַקְּעָרָה בְּסוֹף הַשֻּׁלְחָן כְּאִלּוּ כְּבָר אָכְלוּ, כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת הַיְלָדִים שֶׁיִּרְאוּ שִׁנּוּי וְיִשְׁאֲלוּ עַל זֶה, וְאָז יַעֲנוּ לָהֶם שֶׁלֹא אוֹכְלִים עַד שֶׁמְּסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. (מז. ועיין בכתר שם טוב חלק ג עמוד 129)

 

כּוֹס שֵׁנִי

מוֹזְגִים כּוֹס שֵׁנִי וְאוֹמְרִים "מַה נִּשְׁתַּנָּה". וּמַחֲזִירִים אֶת הַקְּעָרָה, וּמְגַלִּים אֶת הַמַּצָּה שֶׁבַּקְּעָרָה, וּמַתְחִילִים לוֹמַר "עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרַיִם" וּשְׁאַר הַהַגָּדָה. (נד, נה)

אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שׁוֹתִים אֶת הַכּוֹס הַשֵּׁנִי אֶלָּא בְּסוֹף הַהַגָּדָה, בְּכָל זֹאת מוֹזְגִים אוֹתוֹ עַכְשָׁו, כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בִּתְמִיהוֹת וּבְשִׁנּוּיִים, שֶׁהֲרֵי מִמָּתַי שׁוֹתִים עוֹד כּוֹס אַחַר הַקִּדּוּשׁ קֹדֶם הַסְּעֻדָּה. וְעַל יְדֵי זֶה יִתְעוֹרְרוּ הַיְלָדִים לִשְׁאֹל וּלְהִתְעַנְיֵן, מָה פֵּשֶׁר הַשִּׁנּוּיִים הַמַּתְמִיהִים הַלָּלוּ. (סימן תעג ס"ז)

 

מָה נִשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת

יֵשׁ לְהָבִין, מִפְּנֵי מָה שׁוֹאֲלִים "מָה נִשְׁתַּנָּה" בְּלֵיל פֶּסַח, וְאֵין שׁוֹאֲלִים "מָה נִשְׁתַּנָּה" בְּלֵיל חַג הַסֻּכּוֹת, שֶׁעוֹזְבִים דִּירַת קֶבַע הַמְּלֵאָה כָּל טוּב, לָדוּר בַּסֻּכָּה דִּירַת עֲרַאי שֶׁל נְסָרִים וּקְרָשִׁים? אוּלָם נִרְאֶה, שֶׁעַל חַג הַסֻּכּוֹת אֵין מָה לִשְׁאֹל "מָה נִשְׁתַּנָּה", כִּי הַסְכֶּן הִסְכִּין עַם יִשְׂרָאֵל וְהִתְרַגֵּל בִּימֵי גָּלוּתוֹ לִנְדֹּד מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, לַעֲזֹב אֶת בֵּיתוֹ וּרְכוּשׁוֹ מִדִּירַת קֶבַע וְלָלֶכֶת בְּמַקְלוֹ וּבְתַרְמִילוֹ בְּמַקֵּל נְדוּדִים לִמְצֹא מְקוֹם מִקְלָט, אֲבָל לָשֶׁבֶת לְיָד שֻׁלְחָן מָלֵא בִּרְכַּת ה' כְּמֶלֶךְ בִּמְסִבּוֹ, עַל זֶה לֹא הֻרְגַּל עַם יִשְׂרָאֵל עוֹד. וְלָכֵן הַבֵּן שׁוֹאֵל "מָה נִשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת". (חזו"ע הגדה של פסח עמוד י)

 

סַבָּא

בֵּן נָשׂוּי הַמִּתְאָרֵחַ אֵצֶל אָבִיו, וְאָבִיו מְסַפֵּר סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם, אֵין צָרִיךְ שהַבֵּן בְּעַצְמוֹ גַּם יסַפֵּר לְבָנָיו [הַנְּכָדִים], אֶלָּא יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָה לְכַתְּחִלָּה בִּשְׁמִיעָתוֹ מֵהַסַּבָּא שֶׁמְּסַפֵּר לְכֻלָּם. כמבואר ברשב"ם, תוספות, רבי אליהו מלונדריש, הרמב"ן, הריטב"א, המאירי, הרא"ם, אור זרוע, רבנו ישעיה, מחזור ויטרי, הראבי"ה, הרא"ש, רבנו ירוחם, ארחות חיים, כל בו, אגור, העיטור, בית יוסף, מהר"ם אלשקר, כנסת הגדולה, מהר"ם מלובלין, החיד"א, חקרי לב, ישרי לב, מהר"י נג'אר, ימי יוסף ועוד. וְכֵן כָּתַב בְּמַעֲשֶׂה רַב, שֶׁהַגָּאוֹן מִוִּילְנָא הָיָה אוֹמֵר אֶת הַהַגָּדָה בְּלֵיל פֶּסַח בַּעֲלִיצוּת וְשִׂמְחָה, וְהָיָה מְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם וְכֻלָּם שׁוֹמְעִים. (מז)

 

נָשִׁים

נָשִׁים חַיָּבוֹת בִּקְרִיאַת הַהַגָּדָה וּבְסִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם. וְאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת לִקְרֹא, תֵּצֵא יְדֵי חוֹבָה בִּשְׁמִיעָתָהּ מִפִּי אֲחֵרִים. וְאִם אֵינָהּ מְבִינָה לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, צָרִיךְ שֶׁיְּתַרְגְּמוּ לָהּ אֶת הַהַגָּדָה וְסִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם. (נב)

 

 

חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר: מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים?

רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר: מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?!

רָגִיל הָיָה מָרָן הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זְצוּקָ"ל לְבָאֵר בְּשִׁעוּרָיו בָּרַבִּים בְּשַׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי הַפֶּסַח "שַׁבָּת הַגָּדוֹל" קְטַעִים נִבְחָרִים מִתּוֹךְ הַהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח שֶׁאֲנַחְנוּ קוֹרְאִים בְּלֵיל הַסֵּדֶר, וּפַעַם בֵּאֵר אֶת שְׁאֵלַת הֶחָכָם וְהָרָשָׁע בְּדֶרֶךְ רֶמֶז, כִּי הִנֵּה הֶחָכָם בְּבוֹאוֹ לָדוּר בָּעִיר, רֵאשִׁית שְׁאֵלוֹתָיו בְּעִנְיְנֵי הַיַּהֲדוּת, הֵיכָן נִמְצָא בֵּית הַכְּנֶסֶת? הֵיכָן בֵּית הַמִּדְרָשׁ? וְאַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹד הַתַּלְמוּד תּוֹרָה לְבָנָיו? וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, כְּדֵי לִקְבֹּעַ דִּירָתוֹ סָמוּךְ לִמְקוֹמוֹת קְדוֹשִׁים אֵלּוּ. אֲבָל כְּשֶׁיָּבוֹא אֶחָד מֵעַמֵּי הָאָרֶץ לָעִיר, רֵאשִׁית שְׁאֵלוֹתָיו עַל עִסְקֵי מֶקַח וּמִמְכָּר – בִּיזְנֵס, הֲאִם יֵשׁ עֲבוֹדָה בָּעִיר? וְאַיֵּה אֵפוֹא תַּחֲנַת "לִשְׁכַּת הָעֲבוֹדָה"? וְזֶה שֶׁאָמַר: חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר: "מָה הָעֵדוֹת הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים", אֵיפֹה בֵּית הַמִּדְרָשׁ וּבֵית הַסֵּפֶר לְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ וְיַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת. וְאִלּוּ הָרָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר: מָה "הָעֲבוֹדָה" – הֵיכָן לִשְׁכַּת הָעֲבוֹדָה.

 

הוּא שֶׁאָמַר "חָכָם מָה הוּא – אוֹמֵר", דְּהַיְנוּ מָה שֶׁהוּא, כֵּן הוּא אוֹמֵר. וְכֵן "רָשָׁע מָה הוּא – אוֹמֵר", מָה שֶׁהוּא עַצְמוֹ, כֵּן הוּא אוֹמֵר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר (משלי כז כא): "וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ". דְּהַיְנוּ, אִם תִּרְאֶה אָדָם הַמְּהַלֵּל צַדִּיקִים וִישָׁרִים, מִתְעַנְיֵן בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת, מִדְּבָרָיו נִכָּר שֶׁהוּא חָכָם וְיָשָׁר, אֲבָל אִם חַס וְשָׁלוֹם מְשַׁבֵּחַ וּמִתְפַּעֵל מֵאַנְשֵׁי בְּלִיַּעַל וְאֶפִּיקוֹרְסִים, וּמֵטִיל דֹּפִי בְּמִצְווֹת הַתּוֹרָה, מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?! בְּוַדַּאי שֶׁמֶץ מִינוּת נִזְרְקָה בּוֹ. (חזו"ע הגדה של פסח עמוד כד)

 

 

עִקַּר הַמִּצְוָה בַּלַּיְלָה הַזֶּה

מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְסַפֵּר סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם כְּפִי הֲבָנַת הַשּׁוֹמְעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י ב): "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֶת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'". וּמִצְוָה לְסַפֵּר לְכָל אָדָם, אֶלָּא שֶׁהַקְּדִימָה וְהָעֲדִיפוּת לִבְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְגִיל מִצְווֹת, וְאַחַר כָּךְ לִנְכָדָיו הַקְּטַנִּים, וְאַחַר כָּךְ לִשְׁאָר כָּל אָדָם. (נה)

 

וְכָתַב הָרַמְבָּ"ם (חמץ ומצה פ"ז הל' א, ב, ד, ו): כָּל הַמַּאֲרִיךְ בִּדְבָרִים שֶׁאֵרְעוּ וְשֶׁהָיוּ, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וּמִצְוָה לְהוֹדִיעַ לַבָּנִים וַאֲפִלּוּ לֹא שָׁאֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמָר (שם יג ח): "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם", וּלְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁל בֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ. כֵּיצַד? אִם הָיָה קָטָן אוֹ טִפֵּשׁ, אוֹמֵר לוֹ: בְּנִי, כֻּלָּנוּ הָיִינוּ עֲבָדִים כְּמוֹ שִׁפְחָה זוֹ אוֹ כְּמוֹ עֶבֶד זֶה בְּמִצְרַיִם, וּבַלַּיְלָה הַזֶּה פָּדָה אוֹתָנוּ הַקָּבָּ"ה וַיוֹצִּיאֵנוּ לְחֵרוּת. וְאִם הָיָה הַבֵּן גָּדוֹל וְחָכָם, מוֹדִיעוֹ מָה שֶׁאֵרַע לָנוּ בְּמִצְרַיִם וְנִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, הַכֹּל לְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁל בֵּן. וְיַרְחִיב הַדִּבּוּר, רֵאשִׁית, בְּסִפּוּר תֶּרַח וְהַקּוֹדְמִים לוֹ שֶׁהָיוּ כֻּלָּם כּוֹפְרִים בְּהַקָּבָּ"ה וְטוֹעִים אַחַר הַהֶבֶל וְרוֹדְפִים אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה, וְהֵיאַךְ אַבְרָהָם אָבִינוּ יָצָא נֶגֶד כֻּלָּם וּמָסַר עַצְמוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, שְׁלֹא לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַעֲבוֹדָה זָרָה. וְכָל הַמּוֹסִיף וּמַאֲרִיךְ בִּדְרַשׁ פָּרָשָׁה זוֹ, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. ע"כ.

כְּמוֹ כֵן, יְסַפֵּר בְּשִׂמְחָה וּבְהִתְלַהֲבוּת מִמִּדְרְשֵׁי אַגָּדָה הַמּוֹשְׁכִים אֶת לִבּוֹת הַשּׁוֹמְעִים עַל נִסָּיו וְנִפְלְאוֹתָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּעֶשֶׂר הַמַּכּוֹת וִיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַּאֲרִיךְ בְּלַיְלָה זֶה בַּדְּבָרִים שֶׁאֵרְעוּ וְשֶׁהָיוּ, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְכָתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פרשת בא מ ע"ב): כָּל אָדָם שֶׁמְּסַפֵּר סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּשִׂמְחָה, מְזֻמָּן הוּא לִשְׂמֹחַ עִם הַשְּׁכִינָה לָעוֹלָם הַבָּא. וְהַקָּבָּ"ה שָׂמֵחַ בְּסִפּוּרוֹ, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה מְכַנֵּס הַקָּבָּ"ה לְכָל פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה, וְאוֹמֵר לָהֶם: לְכוּ וְשִׁמְעוּ אֶת סִפּוּר הַשֶּׁבַח שֶׁלִּי שֶׁמְּסַפְּרִים בָּנַי, וּשְׂמֵחִים שֶׁהוֹצֵאתִים מִמִּצְרַיִם. וְאָז כָּל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִתְקַבְּצִים וּבָאִים וּמִתְחַבְּרִים עִם יִשְׂרָאֵל, וְשׁוֹמְעִים שֶׁמְּסַפְּרִים בְּשִׂמְחַת הַגְּאֻלָּה שֶׁל אֲדוֹן הָעוֹלָם. וּבָאִים וּמוֹדִים לְהַקָּבָּ"ה עַל כָּל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה לְעַם יִשְׂרָאֵל, וּמוֹדִים לוֹ עַל הָעָם הַקָּדוֹשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּאָרֶץ שֶׁשְּׂמֵחִים בִּישׁוּעָתוֹ. וּבָזֶה מוֹסִיפִים כֹּחַ וּגְבוּרָה לְמַעְלָה וְכוּ'. עַד כָּאן. וְלָזֹאת הַחַלָּשׁ יֹאמַר גִּבּוֹר אָנִי, וְיַאֲרִיךְ לְסַפֵּר כְּיַד ה' הַטּוֹבָה עָלָיו וְלֹא יְמַהֵר, אֶלָּא יַרְחִיב הַדִּבּוּר בִּנְעִימוּת, בְּסַבְלָנוּת, בְּרֹגַע, בְּשַׁלְוָה וְנַחַת.

 

עַל כֵּן, טוֹב וְנָכוֹן שֶׁיָּכִין אֶת עַצְמוֹ מִבְּעוֹד מוֹעֵד מִתּוֹךְ "שַׁעַר הָאַגָּדָה" הַמּוּבָא לְעֵיל, כְּדֵי שֶׁבְּלֵיל הַסֵּדֶר יְסַפֵּר לְכָל הַמִּשְׁתַּתְּפִים בְּצוּרָה מְעַנְיֶנֶת, מְרַתֶּקֶת וּמוּחָשִׁית, כְּאִלּוּ הוּא עַצְמוֹ הָיָה שָׁם וְיָצָא לַחֵרוּת. וּכְמוֹ שֶׁכּוֹתֵב הָרַמְבַּ"ם: "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ יָצָא עַתָּה מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם". וְעַל דָּבָר זֶה צִוָּה הַקָּבָּ"ה בַּתּוֹרָה: "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה", כְּלוֹמַר, כְּאִלּוּ אַתָּה בְּעַצְמְךָ הָיִיתָ עֶבֶד, וְיָצָאתָ לַחֵרוּת וְנִפְדֵּיתָ".

 

 

"כָּל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח"

הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק אֶלְחָנָן זַצַ"ל דִּקְדֵּק בְּמָה שֶׁאָמְרוּ: כָּל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה "מְשֻׁבָּח", וְלֹא אָמְרוּ "יְשֻׁבַּח", וּמַשְׁמָע שֶׁהוּא כְּבָר מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר. וְהִסְבִּיר זֹאת בְּדֶרֶךְ מָשָׁל: פַּעַם אַחַת נִטְרְפָה אֳנִיַּת נוֹסְעִים בְּלֵב יָם עַל יְדֵי סְעָרָה עַזָּה, וְהָיְתָה נְתוּנָה בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה. עַל הַסִּפּוּן הָיוּ אֲנָשִׁים שׁוֹנִים, עֲנִיִּים וַעֲשִׁירִים וּבֵינוֹנִיִּים, וְכֻלָּם צִפּוּ לְרַחֲמַי שָׁמַיִם לְבַל יֵרְדוּ לְשַׁחַת, וְהִנֵּה לְפֶתַע וּבְדֶרֶךְ נֵס נִצְּלָה הַסְּפִינָה מִן הַסַּכָּנָה וְהִגִּיעָה לְחוֹף מִבְטַחִים. כָּל אֶחָד מִן הַנִצּוֹלִים נָשָׂא דִּבְרֵי תוֹדָה וְהַלֵּל לְהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר הִגְדִּיל חֶסֶד עִמּוֹ, וְהָיְתָה לוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל. הֲרֵי בָּרוּר, אֵפוֹא, שֶׁהָעֲנִיִּים שֶׁחַיֵּיהֶם מְלֵאִים צַעַר וְיִסּוּרִים, אֵין יָכוֹל לִהְיוֹת הַהַלֵּל וְהַשֶּׁבַח שֶׁבְּפִיהֶם כֹּה נִלְהָב וְעָמֹק, כְּמוֹ הַהַלֵּל שֶׁל הָעֲשִׁירִים, שֶׁחַיֵּיהֶם אֹשֶׁר וְנַחַת וְתַעֲנוּגוֹת בְּנֵי אָדָם, וּבָתֵּיהֶם מְלֵאִים כָּל טוּב.

 

וְהִנֵּה, בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הָיְתָה הַיְּשׁוּעָה בִּשְׁנֵי אֳפָנִים: הָאֶחָד פָּשׁוּט יוֹתֵר, שֶׁנִּגְאַלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעַבְדוּת וּמִסֵּבֶל גּוּפָנִי. וְהַשֵּׁנִי, הַנַעֲלֶה יוֹתֵר, שֶׁנִּגְאֲלוּ מִשִּׁעְבּוּד הָרוּחַ, מִטֻּמְאַת מִצְרַיִם, וְזָכוּ לְהִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה רוּחָנִית אֲצִילָה, וְלִהְיוֹת מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ עַל יְדֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה. וּמֵעַתָּה, אָדָם פָּשׁוּט שֶׁכָּל הֲבָנָתוֹ אֵינָהּ מַשֶּׂגֶת אֶלָּא כְּדֵי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל עַל הַחֵרוּת הַגּוּפָנִית, אֵין לוֹ מִמֵּילָא מָה לְהַאֲרִיךְ וּלְהַרְבּוֹת בְּסִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם, וְדַיּוֹ לוֹמַר כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (פסחים קטז ע"א) עַל דָּרוּ עַבְדּוֹ שֶׁל רַב נַחְמָן, כְּשֶׁשְּׁאָלוֹ רַב נַחְמָן: עֶבֶד שֶׁהוֹצִיאוּ רַבּוֹ לְחֵרוּת וְהֶעֱנִיק לוֹ כֶּסֶף וְזָהָב, מָה עָלָיו לַעֲשׂוֹת? עָנָהוּ הָעֶבֶד: עָלָיו לְהוֹדוֹת וּלְשַׁבֵּחַ עַל כָּךְ! זוֹהִי הַשָּׂגָתוֹ שֶׁל עֶבֶד, וְתוּ לֹא. אֲבָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם וּלְהַעֲרִיךְ בְּיוֹתֵר אֶת הַצַּד הָרוּחָנִי שֶׁבַּדָּבָר, הֲרֵי הוּא מֵעִיד עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא "מְשֻׁבָּח", כִּי הוֹכִיחַ בִּדְבָרָיו שֶׁהִנּוֹ אָדָם נַעֲלֶה וּבַעַל הֲבָנָה עֲמֻקָּה בְּתוֹרָה וּבְחָכְמָה, עַד שֶׁהֲבָנָתוֹ מַשֶּׂגֶת לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל בִּמְיֻחָד עַל הַתְּשׁוּעָה הָרוּחָנִית שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם. וְלָכֵן נֶאֱמַר עָלָיו הֲרֵי זֶה "מְשֻׁבָּח". (חזון עובדיה הגדה של פסח עמוד יד)

 

 

לְאוֹר כָּל הָאָמוּר, הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ לְבַל יְצַעֵר עַצְמוֹ בְּלֵיל הַסֵּדֶר, וְעֵינָיו וְלִבּוֹ יִהְיוּ נִמְשָׁכִים אַחַר הַחֲרֹסֶת וְהַ'שֻּׁלְחָן עוֹרֵךְ', וּבִגְלַל זֶה יְמַהֵר בַּהַגָּדָה וְלֹא יְסַפֵּר כָּרָאוּי כְּפִי שֶׁצִּוָּנוּ ה' יִתְבָּרַךְ. אֶלָּא יָכִין אֶת עַצְמוֹ מֵעֶרֶב הֶחָג וְיֹאכַל מַאֲכָלִים הַמַּרְגִּיעִים אֶת נַפְשׁוֹ, כְּתַפּוּחֵי אֲדָמָה וְכַדּוֹמֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָקוּץ חַס וְשָׁלוֹם בַּמִּצְוָה הַחֲשׁוּבָה הַזֹּאת. וּכְמוֹ כֵן, יַקְפִּיד שֶׁהוּא וּבְנֵי בֵּיתוֹ יָנוּחוּ כָּרָאוּי בְּעֶרֶב הֶחָג, וּבְכָךְ שֶׁהֶם מְיֻשָּׁבִים וְרְגוּעִים, יַאֲרִיךְ בְּסִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם כְּיַד ה' הַטּוֹבָה עָלָיו, וִיחַזֵּק אֶת הַשּׁוֹמְעִים בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן בְּבוֹרֵא הָעוֹלָם וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית עָלֵינוּ בְּכָל צַעַד וְשַׁעַל. [וּמִכָּל מָקוֹם, אִם לֹא הֵכִינוּ בְּנֵי הַבַּיִת אֶת עַצְמָם כְּדֵי הַצֹּרֶךְ לְלֵיל הַסֵּדֶר בִּמְעַט אֲכִילָה וְשֵׁנָה, וְקָשֶׁה לָהֶם לְהִתְרַכֵּז כָּל כָּךְ, יִזְדָּרֵז עַתָּה וִיסַפֵּר לָהֶם בְּהַרְחָבָה לְאַחַר הַסְּעוּדָה.]

 

הֶפְסֵק בְּדִבּוּר

לֹא יַפְסִיקוּ בְּדִבּוּר בְּאֶמְצַע הַהַגָּדָה אֶלָּא לְצֹרֶךְ גָּדוֹל. וְיָשִׂימוּ לֵב לִהְיוֹת כֻּלָּם קְשׁוּבִים וּמְרֻתָּקִים לַהַגָּדָה וּלְסִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם. [וְלֹא רָאוּי לְעַשֵּׁן בַּזְּמַן הַזֶּה]. (נז)

 

כָּתַב הַשְּׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ (מסכת פסחים פרק נר מצוה אות לז): וְיִתְנַהֲגוּ הוּא וְאִשְׁתּוֹ כְּמֶלֶךְ וּכְמַלְכָּה, וּבְנֵי בֵּיתוֹ כִּבְנֵי מְלָכִים. וְיָכִינוּ כְּלֵי כֶּסֶף וְזָהָב וּבִגְדֵי מֶשִׁי וְרִקְמָה מִכָּל מָה שֶׁחֲנָנָם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהַכֹּל כְּדֵי לְהַרְאוֹת לַכֹּל שִׂמְחַת לִבּוֹ בְּחַסְדוֹ שֶׁל מָקוֹם. וּקְדֻשַּׁת הַלַּיְלָה הַזֶּה וְכָל הַדִּינִים הַנּוֹהֲגִים, הוּא קְדֻשָּׁה רַבָּה בִּמְאֹד, כִּי אָז בָּחַר בָּנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִכָּל הָעַמִּים וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. עַל כֵּן רָאוּי לָאָדָם לִהְיוֹתוֹ נִזְהָר שֶׁלֹּא יְדַבֵּר בַּלַּיְלָה הַזֶּה שׁוּם שִׂיחָה מִשִּׂיחַת חֻלִּין, וְיַזְהִיר בְּנֵי בֵּיתוֹ עַל זֶה, וְלֹא יִהְיוּ נִפְרָדִים מִדְּבֵקוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רֶגַע אַחַת, רַק יִתְעַסְּקוּ הַכֹּל בְּמִצְווֹת הַלַּיְלָה הַזֶּה וּבְסִפּוּרֵי נִסֵּי מִצְרַיִם וּלְפַרְסְמָם לִבְנֵי בֵּיתוֹ. עי"ש.

 

אַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו

בַּהַגָּדָה אָנוּ אוֹמְרִים: "רָשָׁע מַהוּ אוֹמֵר: מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?! לָכֶם – וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל, כָּפַר בַּעִקָּר, אַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו, וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם, לִי – וְלֹא לוֹ, וְאִלּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיָה נִגְאָל".

 

רָגִיל הָיָה מָרָן הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זְצוּקָ"ל לְבָאֵר, מַהוּ שֶׁתָּפַס לְשׁוֹן "הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו" דַּוְקָא? כִּי הִנֵּה הַשִּׁנַּיִם הֵן כְּדֵי לִלְעֹס בָּהֶן דָּבָר קָשֶׁה, כְּמוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר. וְיָדוּעַ מֵחַכְמֵי הַכִימְיָה, כִּי לְמָשָׁל כַּמּוּת שֶׁל כִּכָּר אֶחָד לֶחֶם שֶׁאָדָם אוֹכֵל, הַתַּמְצִית מִזֶּה שֶׁנּוֹתֵן כֹּחַ לָאָדָם, הוּא רַק כְּמִדַּת כַּפִּית קְטַנָּה, וְהַשְּׁאָר נִדְחָה עִם הַפְּסֹלֶת. וּמֵאַחֵר שֶׁחַכְמֵי הַכִימְיָה יְכוֹלִים לְהוֹצִיא אֶת הַתַּמְצִית מִן הַלֶּחֶם בִּמְרֻכָּז לִמְזוֹן הָאָדָם, אִם כֵּן לָמָּה צָרִיךְ הָאָדָם אֶת כָּל "עֲבוֹדַת" הָאֲכִילָה? אֶלָּא לְפִי שֶׁאִם יֹאכַל הָאָדָם רַק אֶת הַתַּמְצִית מִן הַלֶּחֶם, יָמוּת בִּזְמַן יָדוּעַ, כִּי גַּם עַל הַלֶּחֶם יִחְיֶה הָאָדָם בַּאֲכִילָתוֹ, וְלֹא עַל הַתַּמְצִית לְבַד. וְאִם כֵּן, עֲנֵה כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ וְהַקְהֵה אֶת שִׁנֵּי הָרָשָׁע הַזֶּה, כִּי אִם כִּדְבָרָיו, שֶׁאֵין צֹרֶךְ לַעֲבוֹדַת קָרְבַּן פֶּסַח וְהַמַּצָּה וְכוּ', וְדַי בַּעֲקִימַת שְׂפָתַיִם, לוֹמַר: "זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם", שֶׁזֶּה הַתַּמְצִית, אִם כֵּן לָמָּה לוֹ שִׁנַּיִם לֶאֱכֹל לֶחֶם וְלַעֲבֹד עֲבוֹדַת הָאֲכִילָה, הֲלוֹא דַּי לוֹ שֶׁיִּטְעַם תַּמְצִית רִכּוּז הַמָּזוֹן הַנַּ"ל, וְאֵין כָּל צֹרֶךְ בְּשִׁנַּיִם?! אֶלָּא עַל כָּרְחוֹ זָקוּק הוּא לַעֲבוֹדַת הָאֲכִילָה, וּבִלְעָדֶיהָ יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ, כֵּן אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לַעֲבוֹדַת הַפֶּסַח וְהַמַּצָּה, וּלְכָל הַמִּצְווֹת שֶׁל לֵיל הַסֵּדֶר, שֶׁתָּמִיד נִזְכֹּר אֶת לֵיל הַשִּׁמּוּרִים הַזֶּה בְּחֶדְוַת נֶפֶשׁ. וְכֵן בְּכָל הַמִּצְווֹת צְרִיכִים גַּם אֶת הַמַּעֲשֶׂה בַּפֹּעַל, וְלֹא דַּי בְּמַחְשָׁבָה בִּלְבַד, "זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם" אוֹ "זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית". (חזו"ע הגדה של פסח לו)

 

 

דְצָ"ךְ, עֲדַ"שׁ, בְּאָחָ"ב

בְּעֵת הַהַגָּדָה קֹדֶם שֶׁיֹּאמַר אֶת עֶשֶׂר הַמַּכּוֹת, יֶאֱחֹז בְּיָדוֹ אֶת כּוֹס הַיַּיִן, וְיָבִיאוּ לְפָנָיו כְּלִי, וְיִשְׁפֹּךְ מִן הַיַּיִן שֶׁבַּכּוֹס לְתוֹךְ הַכְּלִי שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּעֵת אֲמִירַת הַתֵּבוֹת: דָּם, וָאֵשׁ, וְתִמְרוֹת עָשָׁן. וְעוֹד יִשְׁפֹּךְ עֶשֶׂר פְּעָמִים בְּעֵת אֲמִירַת הַתֵּבוֹת: דָּם, צְפַרְדֵּעַ, כִּנִים, עֲרוֹב, דֶבֶר, שְׁחִין, בָּרָד, אַרְבֶּה, חֹשֶׁךְ, מַכַּת בְּכוֹרוֹת. וְעוֹד שָׁלֹש פְּעָמִים בְּעֵת שֶׁאוֹמֵר: דְצָ"ךְ, עֲדַ"שׁ, בְּאָחָ"ב. נִמְצָא שֶׁבְּסַךְ הַכֹּל שׁוֹפֵךְ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה פְּעָמִים. וְאֶת הַיַּיִן שֶׁשָּׁפַךְ בַּכְּלִי, יִשְׁפֹּךְ בְּתוֹךְ הַכִּיּוֹר. וְיַחֲזֹר וְיִמְזֹג כּוֹס יַיִן לְכוֹס שֵׁנִי וְיַמְשִׁיכוּ בִּקְרִיאַת הַהַגָּדָה. (סח)

 

 

סְלִיחוֹת בִּמְקוֹם הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח

רָגִיל הָיָה מָרָן הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זצוק"ל לְסַפֵּר מִדֵּי שָׁנָה קֹדֶם חַג הַפֶּסַח אֶת הַמַּעֲשֵׂה דִּלְהַלָּן, כְּדֵי לְשַׁמֵּחַ אֶת הַצִּבּוּר בִּדְּרָשׁוֹתָיו כְּדַרְכּוֹ בַּקֹּדֶשׁ.

 

מַעֲשֶׂה בְּאִישׁ פָּשׁוּט מְאֹד שֶׁהָיָה רָגִיל בְּכָל שָׁנָה לְהַזְמִין אֶת בָּנָיו וּנְכָדָיו אֶצְלוֹ לַעֲרִיכַת לֵיל הַסֵּדֶר. לְיָמִים כְּשֶׁנִּפְטַר הָאִישׁ, נָתְנוּ בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה אֶת עֵינֵיהֶם בַּבֵּן הַגָּדוֹל שֶׁהוּא יַעֲרֹךְ אֶת הַסֵּדֶר כְּמִנְהַג הַסַּבָּא. אַךְ זֶה הַבֵּן הָיָה בּוּר וְעַם הָאָרֶץ יוֹתֵר מֵאָבִיו וְלֹא הָיָה מֵבִין מָה שֶׁקּוֹרֵא. בְּהַגִּיעַ עֵת הַסֵּדֶר, בִּקֵּשׁ מִבְּנוֹ: תַּעֲלֶה בְּבַקָּשָׁה, בְּנִי, לָאָרוֹן לְמַעְלָה, מִשָּׁם הָיָה מוֹצִיא סַבָּא בְּכָל שָׁנָה סֵפֶר דַּק כָּרוּךְ בִּכְרִיכַת עוֹר אֲדֻמָּה, תָּבִיא וְנִקְרָא בּוֹ. עָלָה הַבֵּן כְּמִצְוַת אָבִיו, אַךְ בִּמְקוֹם לְהָבִיא "הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח", טָעָה וְהֵבִיא סֵפֶר "סְלִיחוֹת" שֶׁגַּם הוּא הָיָה דַּק בִּכְרִיכַת עוֹר אֲדֻמָּה. לָקַח הָאָב אֶת הַסֵּפֶר וְהֵחֵל לִקְרֹא: "בֶּן אָדָם מָה לְךָ נִרְדָּם", "שֵׁבֶט יְהוּדָה בְּדֹחַק וּבְצַעַר" וְאֵינֶנּוּ מֵבִין כְּלוּם מִקְּרִיאָתוֹ. פִּתְאֹם נִזְכַּר הָאָב כִּי אָבִיו בְּכָל שָׁנָה, כַּאֲשֶׁר הָיָה מַגִּיעַ בַּסֵּפֶר לְאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת מֻדְגָּשׁוֹת, הָיָה שׁוֹפֵךְ מֵהַיַּיִן לַכְּלִי, אִם כֵּן, תָּמַהּ, הֵיכָן הֵן הָאוֹתִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת הַלָּלוּ? בְּדִפְדּוּף קַל הִגִּיעַ לַאֲמִירַת הַוִּדּוּי, שֶׁגַּם שָׁם יֶשְׁנָן אוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד: "אָשַׁמְנוּ", "בָּגַדְנוּ", "גָּזַלְנוּ"…. אוֹ אָז הֵחֵל לִשְׁפֹּךְ מֵהַיַּיִן אֶל תּוֹךְ הַכְּלִי: "אָשַׁמְנוּ" [וְשׁוֹפֵךְ], "בָּגַדְנוּ" [וְשׁוֹפֵךְ], "גָּזַלְנוּ" [וְשׁוֹפֵךְ] וכו'. עַתָּה נִגַּשׁ הַבֵּן לְאָבִיו וְאָמַר לוֹ: "אַבָּא, זוֹכֵר אֲנִי כִּי סַבָּא בְּכָל שָׁנָה הָיָה שׁוֹפֵךְ רַק עֶשֶׂר פְּעָמִים כְּנֶגֶד עֶשֶׂר מַכּוֹת, וְאִלּוּ אַתָּה כְּבָר שָׁפַכְתָּ עֶשְׂרִים פַּעַם?!" אָמַר לוֹ אָבִיו: "טִפֵּשׁ שֶׁכָּמוֹךָ, אֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁהַשָּׁנָה הִיא שָׁנָה מְעֻבֶּרֶת?!"

 

 

טְעִימָה בְּאֶמְצַע הַהַגָּדָה

מֻתָּר לִשְׁתוֹת בְּאֶמְצַע הַהַגָּדָה מִיץ עֲנָבִים וּמַשְׁקָאוֹת קַלִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, אַךְ יִשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹּא לִשְׁתוֹת יַיִן, שֶׁמָּא יִשְׁתַּכֵּר וְיִמָּנַע מֵעֲשִׂיַּית הַסֵּדֶר וּקְרִיאַת הַהַגָּדָה. כמבואר בשלחן ערוך (סימן תעג ס"ג), חק יעקב, אליה רבה, שלחן גבוה, רבנו זלמן ועוד. וּכְמוֹ כֵן, רַשַּׁאִים לִטְעֹם מְעַט אֱגוֹזִים, שׁוֹקוֹלָד וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, כְּדֵי לְעוֹרֵר וּלְחַזֵּק אֶת הַמְּסֻבִּים, ובכך יּוּכְלוּ לְהַרְחִיב יוֹתֵר בְּסִפּוּרֵי הַהַגָּדָה, וְלֹא יְצַעֲרוּ וְיֵעָנּוּ אֶת עַצְמָם בֶּחָג שֶׁמִּצְוָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה בְּכָל רֶגַע, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ", וְכָל שֶׁכֵּן בַּלַּיְלָה הַגָּדוֹל הַזֶּה שֶׁצְּרִיכִים לְהַרְגִּישׁ בְּנֵי חוֹרִין. [וּמִנְהַג מָרָן הָרִאשׁ"ל רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זצ"ל הָיָה לְחַלֵּק שְׁקֵדִים וּבָטְנִים לַמְּסֻבִּים. וּפַעַם כְּשֶׁשָּׁכְחוּ לִקְנוֹת שְׁקֵדִים וּבָטְנִים, חִלֵּק לַמְּסֻבִּים "בַּמְבָּה", וּבֵרֵךְ עָלֶיהָ "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה"].

 

כָּתַב הָרָזָ"ה (פסחים כג ע"ב), אָנוּ אוֹמְרִים אִם רָצָה לִשְׁתּוֹת בְּתוֹךְ הַהַגָּדָה הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ "בֵּין הַכּוֹסוֹת הַלָּלוּ אִם רָצָה לִשְׁתּוֹת יִשְׁתֶּה", וְאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין שׁוֹתֶה לִפְנֵי הַהַגָּדָה לַשּׁוֹתֶה בְּתוֹךְ הַהַגָּדָה. וּמִטַּעַם זֶה, אֵין אָנוּ מְבָרְכִים "בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן" עַל כּוֹס שֵׁנִי, כִּי לֹא הָיָה הֶפְסֵק. וּמָצָאתִי בְּהִלְכוֹת רַבֵּנוּ יִצְחָק בֵּן גִיאַת זַ"ל מִשּׁוּם מָר רַב יוֹסֵף בֵּן רַב מָארִי גָּאוֹן זַ"ל שֶׁכָּתַב, שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן אֶלָּא עַל כּוֹס שֶׁל קִדּוּשׁ וְכוֹס שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. וַאֲנִי קוֹרֵא עָלָיו (משלי כד כו): "שְׂפָתַיִם יִשַּׁק, מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכוֹחִים", וְעַל זֶה רָאוּי לִסְמֹךְ. ע"כ. וְכֵן פָּסַק הָרֹא"שׁ (פסחים פרק י סימן כד), שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בְּעֵת אֲמִירַת הַהַגָּדָה. וְכֵן נִרְאֶה דַעַת מָרָן הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, שֶׁכָּתַב (סימן תעג ס"ג): אִם יִרְצֶה לִשְׁתּוֹת כַּמָּה כּוֹסוֹת, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם רָאוּי לִיזָהֵר שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת בֵּין רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי, אִם לֹא לְצֹרֶךְ גָּדוֹל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁתַּכֵּר וְיִמָּנַע מִלַּעֲשׂוֹת הַסֵּדֶר וּקְרִיאַת הַהַגָּדָה. וּמְבֹאָר בְּדַעַת מָרָן, שֶׁמִּן הַדִּין מֻתָּר לִשְׁתּוֹת אֲפִלּוּ יַיִן בֵּין כּוֹס רִאשׁוֹן לְשֵׁנִי, רַק רָאוּי לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִשְׁתַּכֵּר. וּלְפִי זֶה בִּשְׁאָר מַשְׁקִים שֶׁאֵין חֲשָׁשׁ שֶׁיִּשְׁתַּכֵּר, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְכַתְּחִלָּה. וְכֵן דִּיֵּק הַחֹק יַעֲקֹב (ס"ק יא) מִמָּרָן, שֶׁכָּתַב: וּלְפִי זֶה שְׁאָר מַשְׁקִים שֶׁאֵינָם מְשַׁכְּרִים, מֻתָּר לִשְׁתּוֹת. וְהוֹסִיף: וְאָכֵן לֹא מָצָאנוּ בְּשׁוּם פּוֹסֵק חֲשָׁשׁ אִסּוּר בָּזֶה, וְרַק בַּיַּיִן הֻצְרַךְ לְהַתִּירוֹ, כִּי הָיָה נִרְאֶה לֶאֱסֹר מִטַּעַם שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִרְאֶה כְּמוֹסִיף עַל הַכּוֹסוֹת, וְגַם שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁהַיַּיִן מַשְׂבִּיעַ, לָכֵן אָמַר שֶׁהַיַּיִן מֻתָּר. ע"כ. וּמִכָּל מָקוֹם מָה שֶׁכָּתַב שֶׁלֹּא מָצָאנוּ בְּשׁוּם פּוֹסֵק, הִנֵּה הָרַמְבַּ"ן בֶּאֱמֶת כָּתַב שֶׁאָסוּר לִשְׁתּוֹת אַחַר שֶׁהִתְחִיל הַהַגָּדָה, וְהִסְכִּים עִמּוֹ הָרָ"ן. אֲבָל מְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי הַתּוֹסָפוֹת (פסחים קג ע"ב ד"ה רב אשי) שֶׁמֻּתָּר לִשְׁתּוֹת בְּאֶמְצַע הַהַגָּדָה, וּכְדַעַת הָרָזָ"ה וְהָרֹא"שׁ. וְכֵן פָּסַק רַבֵּנוּ זַלְמָן בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ הָרַב (סימן תעג אות יא): אִם רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת כַּמָּה כּוֹסוֹת בֵּין מִיָּד לְאַחַר הַקִּדּוּשׁ, בֵּין בְּאֶמְצַע הַהַגָּדָה קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל בִּרְכַּת אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ מֵעִקָּר הַדִּין. וְאַף עַל פִּי כֵן רָאוּי לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן וְלֹא שׁוּם מַשְׁקֶה הַמְּשַׁכֵּר, קֹדֶם שֶׁסִּיֵּם הַהַגָּדָה וְשָׁתָה כּוֹס שֵׁנִי אִם לֹא לְצֹרֶךְ הַרְבֵּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁתַּכֵּר וְיִמָּנַע מִקְּרִיאַת הַהַגָּדָה. וְכֵן כָּתַב הָאַלְיָה רַבָּה (סימן תעג אות ט) שֶׁשְּׁאָר מַשְׁקִים שֶׁאֵין מְשַׁכְּרִים מֻתָּר. וְכֵן כָּתַב בְּשֻׁלְחָן גָּבוֹהַּ. וְכֵן דִּיֵּק הַמִּשְׁנָה בְּרוּרָה (ס"ק טז) וְכַמְבֹאָר בְּכַף הַחַיִּים (סימן תעג סק"מ). וְכֵן מְבֹאָר מִמָּה שֶׁפָּסַק מָרָן (סימן תעד) שֶׁלֹּא מְבָרֵךְ עַל כּוֹס שֵׁנִי, וְאִלּוּ הָרַמָ"א פָּסַק לְבָרֵךְ עַל כָּל כּוֹס וְכוֹס. וְכָתַב הַמִּשְׁנָה בְּרוּרָה (ס"ק ד) בְּשֵׁם הַגְּרָ"א, הַטַּעַם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל כּוֹס שֵׁנִי, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בַּהַגָּדָה אָסוּר לִשְׁתּוֹת וּכְדַעַת הָרַמְבַּ"ן, וְלָכֵן הֲרֵי זֶה הֶפְסֵק לְהַצְרִיךְ בְּרָכָה. וּמְבֹאָר שֶׁלָּדַעַת מָרָן שֶׁלֹּא מְבָרֵךְ עַל כָּל כּוֹס, אֵין זֶה הֶפְסֵק. וּבְלָאו הֲכִי, מָרָן בְּבֵית יוֹסֵף לֹא בֵּאֵר אֶת הַמַּחֲלֹקֶת כְּמוֹ הַגְּרָ"א, אֶלָּא כָּתַב שֶׁטַּעֲמוֹ שֶׁל הָרִי"ף שֶׁמַּצְרִיךְ לְבָרֵךְ עַל כָּל כּוֹס וְכוֹס, כֵּיוָן שֶׁאַרְבַּע כּוֹסוֹת כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוּא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אֲבָל הָרֹא"שׁ חָלַק עָלָיו, כִּי מָה לִי שֶׁהוּא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, הֲלוֹא בְּסַךְ הַכֹּל אֵין שׁוּם הֶסֵּחַ הַדָּעַת בֵּינֵיהֶם, וְלָמָּה יְבָרֵךְ שׁוּב, וְכֵן נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ הַגֶּפֶן אֶלָּא עַל כּוֹס קִדּוּשׁ וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. נִמְצָא אֵפוֹא שֶׁלַּהֲבָנַת הַבֵּית יוֹסֵף, אַף לְשִׁיטַת הָרִי"ף יִהְיֶה מֻתָּר לִטְעֹם וְלִשְׁתּוֹת בְּאֶמְצַע הַהַגָּדָה.

 

עַל כֵּן, רַשַּׁאי מִן הַדִּין לִשְׁתּוֹת אוֹ לִטְעֹם מַשֶּׁהוּ בְּעֵת מִצְוַת מַגִּיד. וּבָרוּךְ הַשֵּׁם בְּהַרְבֵּה בָּתִּים מַאֲרִיכִים בָּאַגָּדָה וּבְסִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם כְּיָד ה' הַטּוֹבָה עֲלֵיהֶם, וּכְבָר אָמְרוּ חֲזַ"ל "כָּל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח". וְכֵן כָּתַב הָרַמְבָּ"ם, "כָּל הַמַּאֲרִיךְ בִּדְבָרִים שֶׁאֵרְעוּ וְשֶׁהָיוּ, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח". וּמֵאַחַר וּמְצֻוִּים אָנוּ לְהַאֲרִיךְ כָּל כָּךְ, וַהֲלוֹא הַגָּרוֹן נִחָר לְדַבֵּר זְמַן רַב מִבְּלִי לִשְׁתּוֹת, וְנַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כָּל, עַל כֵּן לֹא יְצַעֵר אֶת עַצְמוֹ וּבְנֵי בֵיתוֹ, וּבִפְרָט בַּלַּיְלָה הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁכֻּלָּנוּ בְּנֵי חוֹרִין, וְלָכֵן רַשַּׁאי לִשְׁתּוֹת, וְרַק יִזָּהֵר מְאֹד שֶׁאִם רוֹצֶה לִטְעֹם מַשֶּׁהוּ, לְמַעַן יֶחֱזָק כֹּחוֹ לְהַמְשִׁיךְ וּלְסַפֵּר, יִטְעַם רַק מְעַט כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל אֶת הַמַּצָּה לְתֵאָבוֹן. וְעַיֵּן בְּשׁוּ"ת שֵׁבֶט הַלֵּוִי (חלק ט סימן קיח) שֶׁכָּתַב, אִם לְצֹרֶךְ הַרְבֵּה וְהָרֵעָבוֹן מַפְרִיעַ לוֹ בַּאֲמִירַת הַהַגָּדָה, כְּדָאִים גְּדוֹלֵי הַפּוֹסְקִים הַמַּתִּירִים לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם לְהָקֵל.

 

וּמִצְוָה לְפַרְסֵם כֵּן בָּרַבִּים, כִּי לְצַעֲרֵנוּ יֶשְׁנָם הָאוֹסְרִים כֵּן עַל הָרַבִּים בְּעֹז וְתַעֲצוּמוֹת, וּמְצַעֲרִים אֶת יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים בַּלַּיְלָה הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, לָשֶׁבֶת שְׁעָתַיִם בְּלִי שׁוּם לַחְלוּחִית שֶׁל מַשְׁקֶה בְּפִיהֶם. וְגוֹרְמִים שֶׁרַק יְמַהֲרוּ יוֹתֵר בְּסִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם וְיַפְסִידוּ אֶת עִקָּרוֹ שֶׁל לַיְלָה זֶה. וְחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ שֶׁלֹּא יֵצֵא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ, בִּפְרָט בְּמִשְׁפָּחוֹת רַבִּים שֶׁיֶּשְׁנָם גַּם אוֹרְחִים שֶׁלֹּא זָכוּ לִשְׁמוֹר תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְרוֹצִים לְקָרְבָם וּלְחַזְּקָם בֶּאֱמוּנָה עַל יְדֵי סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּנַחַת וּבִנְעִימָה.

 

'דַּיֵּינוּ'

יֵשׁ נוֹהֲגִים שֶׁכַּאֲשֶׁר מַגִּיעִים לַאֲמִירַת 'דַּיֵּינוּ' בַּהַגָּדָה, קוֹרְאִים כֻּלָּם קֶטַע זֶה יַחַד, וְכָל אֶחָד לוֹקֵחַ בְּיָדוֹ בָּצָל יָרֹק שֶׁהוּכַן מִקֹּדֶם לָכֵן, וּבְכָל פַּעַם שֶׁאוֹמֵר תֵּבַת 'דַּיֵּינוּ', מַכֶּה בַּעֲדִינוּת עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ אוֹ עַל יָדוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְהַטַּעַם לָזֶה, כְּדֵי לְשַׁמֵּחַ וּלְעוֹרֵר אֶת הַצִּבּוּר מֵעֲיֵפוּתָם שֶׁטָּרְחוּ וְעָמְלוּ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם לַלַּיְלָה הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה.

 

"אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם… דַּיֵּינוּ"

מַעֲשֶׂה במֶלֶךְ אֶחָד שאָבְדָה לוֹ טַבַּעַת חֲשׁוּבָה ויקרה עד מְאֹד. הַמֶּלֶךְ אָמַר, שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן לְחַפֵּשׂ אֶת הַטַּבַּעַת, הוּא יָבִיא לוֹ סְכוּם כֶּסֶף, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְחַפֵּשׂ אֶת הַטַּבַּעַת. זֶה הָיָה לִפְנֵי פֶּסַח, הָיָה שָׁם יְהוּדִי עָנִי גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ כֶּסֶף לִקְנוֹת אֶת צָרְכֵי החַג, אֲזַי אִשְׁתּוֹ הִצִּיעָה לוֹ, הֱיוֹת וְהַמֶּלֶךְ נוֹתֵן סְכוּם הָגוּן לְכָל מִי שֶׁמּוּכָן לְחַפֵּשׂ אֶת הַטַּבַּעַת, שיאמר לוֹ שֶׁהוּא מְעֻנְיָן לְחַפֵּשׂ אֶת הַטַּבַּעַת, וְהוּא יְקַבֵּל מָמוֹן וְיִהְיֶה לָהֶם עַל הוֹצָאוֹת הֶחָג. מָצְאָה הָעֵצָה חֵן בְּעֵינֵי הַיְהוּדִי, וְאָכֵן כָּךְ עָשָׂה. עִם הַכֶּסֶף שֶׁקִּבֵּל, קָנָה עֲבוּר הוֹצָאוֹת הֶחָג. הוא הָיָה גַּם מַכְנִיס אוֹרְחִים גָּדוֹל, וְהִזְמִין לְלֵיל הַסֵּדֶר אוֹרְחִים רַבִּים, הֵכִין שֻׁלְחָן עָרוּךְ, מַצּוֹת, יַיִן, בָּשָׂר וְדָגִים וְכָל מַטְעַמִּים.

 

לַמֶּלֶךְ הָיָה יוֹעֵץ שֶׁקָּרְאוּ לוֹ "דַּיֵּינוּ", הוּא הָיָה שׂוֹנֵא יִשְׂרָאֵל גָּדוֹל, וְלֹא יכל לִרְאוֹת שֶׁהַיְהוּדִי קִבֵּל כֶּסֶף מִבֵּית הַמֶּלֶךְ, ועַכְשָׁו יהיה לוֹ בְּהַרְוָחָה עַל הוֹצָאוֹת הֶחָג. הוא החליט ללכת בְּלֵיל הַסֵּדֶר ולהצִיץ לְחַלּוֹן בֵּיתוֹ שֶׁל הַיְהוּדִי, והנה הוא רואה אֵיךְ היהודי מַנְהִיג אֶת הַסֵּדֶר עִם כָּל כָּךְ אוֹרְחִים רבים וּמִתּוֹךְ כָּל טוּב לפניהם על השלחן, וְהוּא כְּלָל וכלל לֹא מִתְעַסֵּק סְבִיב חִפּוּשׁ הַטַּבַּעַת. מִיָּד רָץ הַיּוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ וְאָמַר לוֹ: "אַתָּה וַדַּאי חוֹשֵׁב שֶׁהַיְהוּדִי טָרוּד בְּחִפּוּשׁ הַטַּבַּעַת?! לֹא וָלֹא! שֶׁהַמֶּלֶךְ יָבוֹא בְּבַקָּשָׁה לְבֵיתוֹ שֶׁל הַיְהוּדִי, וְיִרְאֶה שֶׁהוּא קָנָה עִם הַכֶּסֶף אֹכֶל וּשְׁתִיָּה, וְהֵבִיא אוֹרְחִים לְבֵיתוֹ". הָלַךְ הַמֶּלֶךְ עִם הַיּוֹעֵץ דַּיֵּינוּ לְבֵיתוֹ שֶׁל הַיְהוּדִי, וְאָכֵן רוֹאִים אוֹתוֹ יוֹשֵׁב בְּשִׂמְחָה כְּמֶלֶךְ בִּגְדוּד עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ וְהָאוֹרְחִים.

 

לַיְּהוּדִי הָיָה מִנְהָג, בְּעֵת אֲמִירַת הַהַגָּדָה, שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְ"כַמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ", הוּא היה אוֹמֵר כָּל מִשְׁפָּט לְבַדּוֹ, וְכָל הַיּוֹשְׁבִים בַּסֵּדֶר עוֹנִים בקול רם: "דַּיֵּינוּ". בְּדִיּוּק הַמֶּלֶךְ הִגִּיעַ בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁהַיְהוּדִי אוֹמֵר "אִלּוּ …", וְכֻלָּם הָיוּ צוֹעֲקִים "דַּיֵּינוּ". אָמַר הַמֶּלֶךְ בלבו, כַּנִּרְאֶה עַכְשָׁו הַיְהוּדִי עוֹשֶׂה חֲקִירָה: מִי גָּנַב אֶת הַטַּבַּעַת? וְכֻלָּם אוֹמְרִים: דַּיֵּינוּ! וְכָךְ עוֹד פַּעַם הַיְהוּדִי שׁוֹאֵל, מִי גָּנַב אֶת הַטַּבַּעַת? וְכֻלָּם צוֹעֲקִים: דַּיֵּינוּ! כנראה שהַיּוֹעֵץ דַּיֵּינוּ העומד על ידו, גָּנַב אֶת הַטַּבַּעַת. מִיָּד הַמֶּלֶךְ אָמַר לָשִׂים אֶת יוֹעֲצוֹ דַּיֵּינוּ בְּמַאֲסָר עַד שֶׁהוֹדָה שֶׁאָכֵן הוּא גָּנַב אֶת הַטַּבַּעַת. וְלַיְּהוּדִי הָיְתָה הָרְוָחָה גְּדוֹלָה מִכָּל טוּב לִכְבוֹד יוֹם טוֹב, וְהָיָה לוֹ פֶּסַח שָׂמֵחַ.

 

 

כְּשֶׁיַּגִּיעַ לוֹמַר: "לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים…", יְכַסֶּה אֶת הַמַּצָּה. [כְּמוֹ שֶׁמְּכַסִּים אֶת הַפַּת בִּשְׁעַת הַקִּדּוּשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְבַּיֵּשׁ שֶׁמְּבָרְכִים קֹדֶם עַל הַיַּיִן, אַף שֶׁהִיא חֲשׁוּבָה יוֹתֵר. (בית יוסף סימן תעג)] וְיַגְבִּיהַּ אֶת הַכּוֹס עַד סוֹף בִּרְכַּת "אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ", וּבִגְמַר הַבְּרָכָה יִשְׁתֶּה אוֹתוֹ בַּהֲסִבָּה, וְלֹא יְבָרֵךְ "בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן". [וְאִם שָׁכַח לְהָסֵב, יַחֲזֹר וְיִשְׁתֶּה בַּהֲסִבָּה, וְלֹא יְבָרֵךְ שׁוּב "הַגֶּפֶן".] וּמִנְהַג אַשְׁכְּנַז לְבָרֵךְ "הַגֶּפֶן" עַל כּוֹס שֵׁנִי. (נט)

 

 

"וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָשׁ עַל גְּאֻלָּתֵנוּ"

אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (שמות רבה כג): לָמָּה כָּל הַשִּׁירוֹת נֶאֶמְרוּ בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה "שִׁירָה", וְאִלּוּ כָּאן נֶאֱמַר בִּלְשׁוֹן זָכָר "שִׁיר"? לוֹמַר לְךָ: מָה הַנְּקֵבָה הַזֹּאת מִתְעַבֶּרֶת וְיוֹלֶדֶת וְחוֹזֶרֶת וּמִתְעַבֶּרֶת וְיוֹלֶדֶת, כָּךְ הַצָּרוֹת הַבָּאוֹת עֲלֵיהֶן, מִשְׁתַּעְבְּדִים וְנִגְאָלִים וְחוֹזְרִים וּמִשְׁתַּעְבְּדִים וְנִגְאָלִים, שֶׁכָּךְ עָמְדוּ בָּבֶל, מַדָּי, יָוָן וֶאֱדוֹם וְשִׁעְבְּדוּ אֶת יִשְׂרָאֵל. אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא אֵין עוֹד צָרוֹת אַחַר הַגְּאֻלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה טז): "כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת", וְנֶאֱמָר (שם לה י): שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ, וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה אוֹמְרִים "שִׁיר" לְשׁוֹן זָכָר, שֶׁנֶּאֱמָר (תהלים צח א): "שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ". וְכֵן אָמְרוּ בַּתַּלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי (שביעית פ"ו ה"א): מִשֶּׁאַתֶּם נִגְאָלִים, עוֹד אֵין אַתֶּם מִשְׁתַּעְבְּדִים. מָה טַעַם? שַׁאֲלוּ נָא וּרְאוּ אִם יֹלֵד זָכָר, כְּשֵׁם שֶׁאֵין הַזָּכָר יוֹלֵד, כָּךְ אַתֶּם מִשֶּׁאַתֶּם נִגְאָלִים, עוֹד אֵין אַתֶּם מִשְׁתַּעְבְּדִים. (סא)

 

 

 רָחְצָה

נְטִילַת יָדָיִם

בְּשִׂמְחָה וּבְהִתְלַהֲבוּת יִטֹּל יָדָיו עִם בְּרָכָה, כְּכָל נְטִילַת יָדַיִם לִסְעוּדָה, לִקְרַאת הַמִּצְווֹת שֶׁבָּא לְקַיֵּם. (סב)

 

מוֹצִיא מַצָּה

בְּצִיעַת הַמַּצּוֹת

יִקַּח אֶת הַמַּצּוֹת כַּסֵּדֶר שֶׁהִנִּיחָן, הַפְּרוּסָה הָאֶמְצָעִית בֵּין שְׁתֵּי הַשְּׁלֵמוֹת, יֹאחֲזֵן בְּיָדוֹ, וְיֹאמַר לַמְּסֻבִּים לְכַוֵּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה מֵהַתּוֹרָה בַּאֲכִילַת הַמַּצָּה, זֵכֶר לַאֲבוֹתֵינוּ שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם בְּחִפָּזוֹן וְלֹא הִסְפִּיק בְּצֵקָם לְהַחְמִיץ. [וְאִם לֹא כִּוְּנוּ, יָצְאוּ.] וִיכַוֵּן לְהוֹצִיאָם יְדֵי חוֹבָה בַּבְּרָכוֹת, וִיכַוְּנוּ גַּם הֵם לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה. וִיבָרֵךְ: "הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ". אַחַר כָּךְ שׁוֹמֵט אֶת הַמַּצָּה הַתַּחְתּוֹנָה מִיָּדוֹ, וּמְבָרֵךְ: "עַל אֲכִילַת מַצָּה", וּבוֹצֵעַ מֵהָעֶלְיוֹנָה וּמֵהַפְּרוּסָה יַחַד, "כַּזַּיִת" [27 גְּרָם] מִכָּל אַחַת [סַךְ הַכֹּל 54 גְּרָם], וְיִטְבֹּל בְּמֶלַח וְיֹאכְלֵן בַּהֲסִבָּה. (סה, סח)

 

קֹדֶם שֶׁיֹּאכַל בַּהֲסִבָּה, יִטְעַם תְּחִלָּה מֵהַמַּצָּה הָעֶלְיוֹנָה בְּלִי הֲסִבָּה, וְאָז יחַלֵּק לִבְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁיֹּאכְלוּ מִיָּד בַּהֲסִבָּה, וְאַחַר כָּךְ יֹאכַל הוּא בַּהֲסִבָּה. (סז)

 

דַּי בְּכַזַּיִת אֶחָד

כַּאֲשֶׁר מְחַלֵּק לִבְנֵי בֵּיתוֹ, אִם יֵשׁ בִּשְׁתֵּי הַמַּצּוֹת שֶׁלְּפָנָיו כְּדֵי לָתֵת "כַּזַּיִת" מִכָּל מַצָּה לְכָל אֶחָד, יִתֵּן לָהֶם. אַךְ מֵאַחַר וּמִן הַסְּתָם אֵין בִּשְׁתֵּי הַמַּצּוֹת שֶׁלְּפָנָיו כְּדֵי לָתֵת "כַּזַּיִת" מִכָּל מַצָּה לְכָל אֶחָד, עַל כֵּן, יִקַּח מֵהַמַּצּוֹת הַמּוּכָנוֹת לוֹ מִקֹּדֶם, וְאַז דַּי לָתֵת "כַּזַּיִת" אַחַת לְכָל אֶחָד לְכַתְּחִלָּה. וטוֹב שֶׁיָּכִין מֵרֹאשׁ לְכָל אֶחָד "כַּזַּיִת" קֹדֶם הַנְּטִילָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁהוּ זְמַן רַב בֵּין הַבְּרָכוֹת לַאֲכִילָה. ולְאַחַר שֶׁיְּבָרֵךְ, יִתֵּן לָהֶם גַּם מְעַט מֵהַמַּצּוֹת שֶׁלְּפָנָיו שֶׁבֵּרַךְ עֲלֵיהֶן, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ יְדֵי חוֹבַת לֶחֶם מִשְׁנֶה. (סה, סז. הגר"ז סימן קסז סעיף כ. חזו"ע שבת ב קעג)

 

כָּתַב מָרָן הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (סימן תעה ס"א) "וִיבָרֵךְ הַמּוֹצִיא וְעַל אֲכִילַת מַצָּה, וְאַחַר כָּךְ יִבְצַע מֵהַשְּׁלֵימָה הָעֶלְיוֹנָה וּמֵהַפְּרוּסָה מִשְּׁתֵּיהֶן בְּיַחַד, וְיֹאכְלֵם בַּהֲסִבָּה בְּיַחַד כַּזַּיִת מִכָּל אֶחָד". וְהִנֵּה הַטַּעַם שֶׁצָּרִיךְ לֶאֱכֹל כַּזַּיִת מֵהַמַּצָּה הָעֶלְיוֹנָה וְכַזַּיִת מֵהַמַּצָּה הַפְּרוּסָה, מִכֵּיוָן שֶׁיֶּשְׁנָהּ מַחֲלֹקֶת בַּפּוֹסְקִים, עַל מָה בָּאָה בִּרְכַּת 'עַל אֲכִילַת מַצָּה', הַאִם עַל הַעֶלְיוֹנָה אוֹ עַל הַפְּרוּסָה, לָכֵן אוֹכֵל מִשְּׁנֵיהֶם. וּבֶאֱמֶת שֶׁבַּמִּשְׁנָה בְּרוּרָה (ביאור הלכה ד"ה כזית) תָּמַהּ עַל זֶה וְכָתַב, אָכֵן בְּעִקָּר הַדָּבָר תָּמוּהַּ מְאֹד שֶׁיִּצְטָרֵךְ הַבּוֹצֵעַ לֶאֱכֹל שְׁתֵי כַּזֵיתוֹת, וְזֶה דָּבָר חָדָשׁ וְלֹא מָצִינוּ בְּשׁוּם מָקוֹם. וְכָל הַפּוֹסְקִים שֶׁהִצְרִיכוּ שָׁלֹשׁ מַצּוֹת לַסֵּדֶר, לֹא הִזְכִּירוּ זֶה זוּלַת הָרֹא"שׁ וְהַמָּרְדְּכִי, וּבַגְּמָרָא לֹא נִזְכָּר אֶלָּא כַּזַּיִת. וְצָרִיךְ עִיּוּן. ע"כ. וְכֵן נָהַג מוֹפֵת הַדּוֹר הַגָּאוֹן הֶחָזוֹן אִישׁ זְצוּקָ"ל לֶאֱכֹל כַּזַּיִת אֶחָד, וְאָמַר לְהַגָּרָ"ח קַנְיֶבְסְקִי שְׁלִיטָ"א, שֶׁלֹּא מִשּׁוּם שֶׁקָּשָׁה לוֹ הָאֲכִילָה עוֹשֶׂה כֵּן, אֶלָּא שֶׁלְּדַעְתּוֹ מֵעִקָּר הַדִּין דַּי בְּכַזַּיִת אֶחָד. וְעַל כָּל פָּנִים, כָּתַב מָרָן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זְצוּקָ"ל, שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים כְּדַעַת מָרָן הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, שֶׁהַבּוֹצֵעַ אוֹכֵל כַּזַּיִת מִזֶּה וְכַזַּיִת מִזֶּה, וְאִם יֵשׁ מַסְפִּיק מֵהַמַּצּוֹת הַלָּלוּ לַמְּסֻבִּים, יִתֵּן גַּם לָהֶם כַּזַּיִת מִכָּל מַצָּה, אֲבָל כְּשֶׁנּוֹתֵן לַמְּסֻבִּים מֵהַמַּצּוֹת הָאֲחֵרוֹת, אֵין הֶכְרֵחַ כְּלָל שֶׁיֹּאכְלוּ שְׁתַּיִם, וְדַי בְּכַזַּיִת אַחַת. מָה גַּם שֶׁיֶּשְׁנָם אֲנָשִׁים וּבִפְרָט נָשִׁים שֶׁמִּצְטַעֲרִים בְּרִבּוּי אֲכִילַת מַצָּה, וְאֵין לְהַחְמִיר עֲלֵיהֶם בְּחִנָּם לְלֹא שׁוּם צֹרֶךְ כְּלָל וְעִקָּר.

 

יִתֵּן לְכָל אֶחָד כַּזַּיִת בְּרֶוַח, כְּדֵי שֶׁיִּבְלַע "כַּזַּיִת" מַצָּה, חוּץ מֵהַנִּשְׁאָר בַּשִּׁנַּיִם וּבַחֲנִיכַיִם. [הַ"כַּזַּיִת" הוּא: 27 גְּרָם. וְיִתֵּן לָהֶם 30 גְּרָם].

 

חוֹלֶה אוֹ זָקֵן שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם לֶאֱכֹל כַּמּוּת זוֹ, יֵשׁ לְהָקֵל לָהֶם שֶׁיֹּאכְלוּ רַק 18 גְּרָם [כְּדעת הָרִי"ף, הָרַמְבַּ"ם וְהָרֹא"שׁ], אַךְ לֹא יְבָרְכוּ הֵם, אֶלָּא יִשְׁמְעוּ מֵאַחֵר. (עג)

 

שְׁקִילַת הַמַּצּוֹת

מֻתָּר לִשְׁקֹל אֶת הַמַּצָּה וְהַמָּרוֹר בְּמִשְׁקָל מֶכָנִי, כֵּיוָן שֶׁזּוֹ שְׁקִילָה שֶׁל מִצְוָה הַמֻּתֶּרֶת בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב.

 

מֶשֶׁךְ זְמַן הָאֲכִילָה

לְכַתְּחִלָּה יֹאכַל אֶת הַמַּצָּה תּוֹךְ 4 דַּקּוֹת. וְאִם קָשֶׁה לוֹ לֶאֱכֹל תּוֹךְ זְמַן זֶה, יַקְפִּיד שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה יוֹתֵר מִשֶּׁבַע וָחֵצִי דַּקּוֹת. (חזו"ע סוכות קיב. סו)

 

שאר המסובים האוכלים כזית מצה אחת, יזדרזו באכילת המרור כדי להתחיל את ה"כורך" בתוך שבע וחצי דקות מגמר אכילת כזית המצה.

 

והטעם לזה, מאחר והאוכל פת פחות משיעור כביצה [54 גרם], הריהו נוטל ידים ללא ברכה, נמצא שאם יאכל כזית מצה, ולאחר זמן "אכילת פרס" שהוא 7.5 דקות מסיום האכילה, יאכל עוד כזית, אינו צריך לברך על הנטילה, כי אין האכילות מצטרפות כל ששהה זמן זה ביניהן. ואף לא נחשב לו שאכל סעודת קבע ביום טוב, כי סעודת קבע היא מעט יותר מכביצה פת. על כן, ישימו לב להתחיל לאכול את ה"כורך" בתוך שבע וחצי דקות מגמר אכילת המצה, ואז כזית המצה שבכורך מצטרפת לכזית המצה הראשונה, ונמצא שאכל שיעור כביצה שמתחייב בנטילה עם ברכה. ודו"ק. (עיין קצור שלחן ערוך חזון עובדיה מועדים א עמוד תצט הערה 2)

 

בְּלִיעַת הַמַּצָּה

יִלְעַס אֶת הַמַּצָּה הֵיטֵב, כְּדֵי שֶׁיַּרְגִּישׁ טַעַם מַצָּה בְּפִיו, וְיִבְלַע מְעַט מְעַט כְּכָל אֲכִילָה רְגִילָה. וְלֹא יִבְלַע אֶת כָּל הַ"כַּזַּיִת" יַחַד, שֶׁזּוֹ סַכָּנָה וְאֵין בָּהּ מִצְוָה. (כֵּן פָּסְקוּ מַהֲרִי"ל, אֵלִיָּה רַבָּה, זֶרַע אֱמֶת, וְשֶׁכֵּן דַעַת מָרָן וְהָרָמָ"א. שֻׁלְחָן גָּבוֹהַּ, מָגֵן הָאֶלֶף וְעוֹד) וְכֵן נָהַג הַגָּאוֹן הַחֲזוֹן אִישׁ שֶׁלֹּא לְהַכְנִיס אֶת כָּל הַכַּזַּיִת בְּפִיו בְּבַת אַחַת, אֶלָּא אוֹכֵל וּבוֹלֵעַ מְעַט מְעַט. (תשובות והנהגות לחזון איש. סו, סט) וְכֵן נָהֲגוּ הַגְּאוֹנִים רַבִּי מֹשֶׁה פַיינְשְׁטֵיין וְהַסְּטַייפְּלֶר וְעוֹד. (ילקו"י כרך ג תנד)

 

וְזוֹ לְשׁוֹן מָרָן הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זְצוּקָ"ל בְּסִפְרוֹ מָאוֹר יִשְׂרָאֵל – טַבַּעַת הַמֶּלֶךְ (הרמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ו סוף הלכה א): "וְעֵדוֹתִי נֶאֱמָנָה, שֶׁכַּאֲשֶׁר יָצָא לָאוֹר סִפְרִי "חָזוֹן עוֹבַדְיָה" מַהֲדוּרָא תִנְיָנָא בִּפְרוֹס הַפֶּסַח בִּשְׁנַת התשנ"א, (וַאֲשֶׁר שָׁם נִדְפְּסָה תְּשׁוּבָתִי זוֹ בְּמִלּוּאָהּ בִּכְרַךְ א' סִימָן כה), וְכִבַּדְתִּי בּוֹ אֶת יְדִידִי הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי יְהוּדָה צַדְקָה זַצַ"ל, נִפְגַּשְׁתִּי עִמּוֹ אַחַר הַפֶּסַח, וְהִתְחִיל לְבָרֵךְ אוֹתִי בְּטוֹמוּס שֶׁל בְּרָכוֹת, וְאָמַר עוֹד, שֶׁכָּל יָמָיו הָיָה לוֹ סִיּוּט בְּלֵיל פֶּסַח עַל דְבַר אֲכִילַת הַמַּצָּה בְּבַת אַחַת, שֶׁהָיָה כִּמְעַט נֶחְנָק מֵאֲכִילָה זוֹ, בִּגְלַל שֶׁכֵּן כָּתְבוּ כַּמָּה אַחֲרוֹנִים לְהַחְמִיר (וּמֵהֵם הָרַב בֶּן אִישׁ חַי), וְרַק כְּשֶׁלָּמַד בְּעִיּוּן תְּשׁוּבָתִי בָּעִנְיָן זֶה בַּסֵּפֶר "חָזוֹן עוֹבַדְיָה" הַנִּזְכָּר, וְרָאָה שֶׁהֵבֵאתִי כַּמָּה אַחֲרוֹנִים שֶׁדָּחוּ חוּמְרָא זוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיִם, וְהִשִּׂיגוּ עַל הַמָּגֵן אַבְרָהָם בָּזֶה, נָחָה דַּעְתּוֹ, וְהַפֶּסַח הַזֶּה שֶׁעָבַר עָלָיו, עָבַר בְּשִׂמְחָה וְחֶדְוָה כַּדָּת וְכַהֲלָכָה. תנצב"ה."

 

טַעַם מַצָּה

יֹאכַל אֶת הַמַּצָּה לְבַדָּהּ לְלֹא שׁוּם לִפְתָּן, כְּדֵי שֶׁיַּרְגִּישׁ אֶת טַעַם הַמַּצָּה. אוּלָם חוֹלֶה אוֹ זָקֵן שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לֶאֱכֹל אֶת הַמַּצָּה לְבַדָּהּ, רַשַּׁאי לְטָבְלָהּ בְּמַשְׁקֶה אוֹ בְּמָרָק מְעַט חַם. וְאִם עֲדַיִן קָשֶׁה לוֹ, יְפוֹרֵר אֶת הַמַּצָּה לְפֵרוּרִים דַּקִּים וְיֹאכְלָהּ. (עא, עב, עג)

 

יָפָה שְׁתִיקָה

לֹא יְדַבֵּר עַד שֶׁיִּגְמֹר לֶאֱכֹל "כַּזַּיִת" מַצָּה. וְאִם דִּבֵּר, אֵינוֹ חוֹזֵר לְבָרֵךְ. וְרָאוּי שֶׁלֹּא לְדַבֵּר מִשָּׁעָה שֶׁבֵּרַךְ עַל הַמַּצָּה עַד אַחַר אֲכִילַת הַמַּצָּה וְהַמָּרוֹר בְּ"כּוֹרֵךְ". וְאוּלָם דִּבּוּרִים שֶׁהֵם מֵהַעִנְיָן, מוּתָרִים לְכַתְּחִלָּה.

 

שָׁכַח לְהָסֵב

אָכַל מַצָּה וְשָׁכַח לְהָסֵב, חוֹזֵר לֶאֱכֹל שׁוּב בַּהֲסִבָּה, אַךְ לֹא יְבָרֵךְ שֵׁנִית.

 

חֲצוֹת לַיְלָה

אֵחַר וְלֹא אָכַל מַצָּה עַד חֲצוֹת [24:40 בְּעֵרֶךְ] יֹאכַל, אַךְ לֹא יְבָרֵךְ "עַל אֲכִילַת מַצָּה". (פא)

 

אתה עדיין חי, נצל את ההזדמנות שיש לך, לחטוף עוד מצוה ועוד מצוה…

בהגיע ראש חודש ניסן באחד ממחנות העבודה אצל הנצים ימח שמם וזכרם, פנה רב גדול אל יהודי אחד ושאלו: מה עם מצות לחג הפסח? חשב היהודי בלבו, איזה מצות, מי חושב על מצות בזמן נורא שכזה?! לא שייך בכלל! מאיפה נשיג כאן קמח ותנור?! סכנת נפשות. אך למחרת שוב שואל אותו הרב, מה עם המצות לפסח? ואותו יהודי תמה. כאשר ביום השלישי חזרה השאלה על עצמה, הבין היהודי שהרב מתכוון ברצינות לדבריו. שאל: מה כוונתך רבי? אמר לו: הצלחתי לשמור מעט קמח, וצריכים ללוש ולאפות מצות לליל הסדר. אבל רבי היאך נעשה זאת, הרי השמירה כאן קפדנית ביותר ואינה פוסקת לרגע?! אמר לו הרב: השלך על ה' יהבך, נצא בלילה בהיחבא, במרחק מה מהמחנה נבנה תנור, וכל יום נתקדם מעט. ככה עשו בפחד וחלחלה, עד שכעבור שבוע הסתיימה המלאכה. בלילה שלמחרת, הביאו את הקמח, לשו ואפו מצות. שמחה גדולה אחזה בהם בשעה זו, החביאו את המצות בתוך בגדיהם, וחזרו למקומם בהחבא.

 

הנורא מכל לא איחר להגיע. לאחר כחצי שעה, הגיעו הגרמנים ימח שמם וזכרם וצעקו בצעקות נוראיות: "וכי אתם חושבים שלא ראינו אתכם, מהר איפה המצות?!" בלב כבד הוציאו את המצות, והגרמנים דרכו עליהם ברגליהם ובנעליהם הגסות ורמסום. הרב לקח את הפירורים, ניקה מה שיכל, עד שבקושי הצליח להציל כמות של כזית אחת. כעת פנה ליהודי ואמר לו: אם שנינו נאכל, הרי לא נקיים את המצוה בשלימות, לכן אתה שטרחת על המצה כל כך, בנית את התנור במסירות נפש, מגיע לך שאתה תאכל את המצה.

 

אולם בהגיע ערב פסח, אמר לו הרב: עלה במוחי רעיון, אני יכול לכוון באכילת המצה יותר ממך, לכן אני אוכַל, אבל שכר המצוה בעולם הבא יהיה לך. בליל הסדר לקח הרב את המצה, ולפני שברך עליה, אמר לו היהודי: כיון שהרב הוא זה שאוכל את המצה, הרב גם יזכה בשכר.

 

עברו ימים, אותו רב נהרג בשואה הי"ד, והיהודי בחסדי ה' ניצל, עלה לארץ ישראל והתחבר לאדמו"ר גדול פה בארץ. בהגיע ראש חודש ניסן, היהודי ישן על מיטתו והנה חלום, הוא רואה את הרב שאפה אתו את המצות, בא ומתחנן אליו: תמחל לי על שכר המצוה של אכילת המצה, ואף שכבר מחלת לי אז, אך המחילה לא היתה בלב שלם כל כך, לכך לא רוצים לתת לי בשמים את השכר העצום. משהתעורר היהודי משנתו, אמר בלבו – 'חלומות שווא ידברו'. למחרת שוב בא אליו הרב בחלומו ואמר לו: בבקשה ממך, תמחל לי בלב שלם, איני בא להתל בך, תדע שהשכר על מצוה זו לבדה עצום מאוד מאוד, בן אנוש אינו יכול להבין זאת.

 

הלך היהודי בבוקר אצל האדמו"ר וסיפר לו את כל המעשה מתחילתו ועד סופו. ענה לו האדמו"ר: כדי שהמחילה שלך תהיה בלב שלם, תלך לבית הכנסת, תפתח את ההיכל, תכניס ראשך בין ספרי התורה, ותתחיל לשחזר את כל המעשה, איך שהרב אמר לך, עוד מעט פסח, וביקש ממך לבנות תנור… את כל התהליך של הבניה… איך הגרמנים צועקים… ואיך הוא אוסף את הפירורים… ואיך אתה אומר לו שיקבל הוא את השכר, ואז תאמר זאת שוב בלב שלם. עשה היהודי כדברי הרב, הלך לבית הכנסת, פתח את ארון הקודש, ובכל קטע ששחזר לעצמו, נזכר בכל הקושי שהיה אז מנת חלקו, ובכה… ובכה… ולבסוף אמר שהוא מוותר לו בלב שלם על שכר המצוה.

 

באותו לילה בא אליו הרב בחלום, שמח ולבוש בגדים לבנים ויפים, אמר לו: אתה לא יכול לתאר איזה שכר עצום מקבלים בעולם הבא רק עבור אכילת מצה בלבד! והוסיף: דע לך, אני כבר איני יכול לעשות עוד מצוות, ואילו אתה עדיין חי, חטוף ואכול חטוף ושתה… נצל את ההזדמנות שיש לך, וחטוף עוד מצוה, עוד חסד, עוד שיעור תורה…

 

הגאון רבי דוד לוריא סיפר על הגאון מוילנא, שכמה רגעים קודם צאת נפשו הקדושה לישיבה של מעלה, אחז בציציותיו ובכה ואמר: כמה קשה להיפרד מן העולם הזה, עולם המעשה, שעל ידי מצוה קלה של ציצית, זוכה אדם לראות פני שכינה, ואיה איפה אפשר למצוא מצוה כזאת בעולם הבא?! (תולדות הפוסקים עמוד כו)

 

 

 מָרוֹר

טִבּוּל בַּחֲרֹסֶת

יִקַּח "כַּזַּיִת" [27 גְּרָם] מָרוֹר [חַסָּה], וְיִטְבְּלֶנּוּ בַּחֲרֹסֶת, אַךְ לֹא יַשְׁהֶנּוּ בְּתוֹכָהּ, שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל טַעֲמוֹ, וִינַעֵר אֶת הַחֲרֹסֶת מֵעָלָיו. [וְלֹא כְּאוֹתָם הָאוֹכְלִים אֶת הַמָּרוֹר עִם הַרְבֵּה חֲרֹסֶת, וּמְבַטְּלִים לְגַמְרֵי מִצְוַת מָרוֹר, שֶׁהֲרֵי אֵינָם מַרְגִּישִׁים אֶת טַעֲמוֹ.] וִיכַוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת מִצְוַת אֲכִילַת מָרוֹר, וִיבָרֵךְ "עַל אֲכִילַת מָרוֹר", וְיֹאכְלֶנּוּ בְּלֹא הֲסִבָּה. (פט)

 

בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה – אֵין מְבָרְכִים עַל הַמָּרוֹר "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה", מֵאַחַר ובֵּרַכְנוּ עַל הַכַּרְפַּס וּפָטַרְנוּ אֶת הַמָּרוֹר. וְאַף אִם יָצָא בֵּינְתַיִם לַחוּץ, שֶׁבֵּדִינֵי בְּרָכוֹת, הַיְצִיאָה נֶחְשֶׁבֶת כְּהֶסַּח הַדַּעַת וּמַצְרִיכָה בְּרָכָה שׁוּב, כָּאן אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ. שֶׁכֵּיוָן שֶׁחַיָּבִים מִן הַדִּין לֶאֱכֹל מָרוֹר, הֲרֵי זֶה כְּמַאֲכָל הַבָּא מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה שֶׁאֵין מְבָרְכִים עָלָיו, כִּי נִפְטָר בְּבִרְכַּת "הַמּוֹצִיא".

 

חֲרֹסֶת

תִּקְּנוּ חֲזַ"ל לַעֲשׂוֹת חֲרֹסֶת זֵכֶר לַטִּיט שֶׁהִשְׁתַּעְבְּדוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם, וְלָכֵן מִנְהַג יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים לַעֲשׂוֹת הַחֲרֹסֶת עָבָה כַּטִּיט, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרָמָ"א (סימן תעג ס"ה): הַמִּנְהָג לַעֲשׂוֹתָהּ מִפֵּרוֹת שֶׁנִּמְשְׁלוּ בָּהֶם יִשְׂרָאֵל: תְּמָרִים, רִמּוֹנִים, תְּאֵנִים, תַּפּוּחִים, אֱגוֹזִים, שְׁקֵדִים וְעוֹד. וִיעָרֵב בָּהֶם תַּבְלִין שֶׁלֹּא נִטְחַן הֵיטֵב, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בָּהּ גַּם זֵכֶר לַתֶּבֶן. (רמב"ם) וְיִתֵּן מְעַט יַיִן אָדֹם מָתוֹק סָמוּךְ לַטִּבּוּל בַּחֲרֹסֶת, זֵכֶר לַדָּם. (טור ועוד)

 

 

זֵכֶר לִרְכוּשׁ גָּדוֹל

שָׁאַל פַּעַם הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף בֶּער מִבְּרִיסְק אֶת בְּנוֹ הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים, בְּיַלְדוּתוֹ, בִּשְׁעַת הֲסִבָּה שֶׁל פֶּסַח, מָה טַעַם אָנוּ עוֹשִׂים בְּסֵדֶר לֵיל פֶּסַח זֵכֶר לְמָה שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בַּאֲכִילַת מָרוֹר, וְכֵן עוֹשִׂים זֵכֶר לַטִּיט בַּאֲכִילַת הַחֲרֹסֶת, וְאִלּוּ זֵכֶר לָרְכוּשׁ הַגָּדוֹל שֶׁהוֹצִיאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם אֵין אָנוּ עוֹשִׂים? וַיַּעַן רַבִּי חַיִּים: הַטִּיט וְהַמָּרוֹר לֹא פָּסְקוּ עֲדַיִן מֵאִתָּנוּ, לָכֵן בְּאֶפְשָׁרוּתֵנוּ לַעֲשׂוֹת לָהֶם זֵכֶר. וְאִלּוּ הָרְכוּשׁ הַגָּדוֹל לֹא נִשְׁתַּיֵּיר מִמֶּנּוּ מְאוּמָה, כִּי חָלַף הָלַךְ לוֹ. [וְאָמְנָם עַיֵּן בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ (סימן תעב) שֶׁכָּתַב, שֶׁיְּסַדֵּר שֻׁלְחָנוֹ בְּכֵלִים נָאִים כְּיָד ה' הַטּוֹבָה עָלָיו. וּבִדְרָשׁוֹת מַהֲרִי"ל כָּתַב, שֶׁיֵּשׁ לָתֵת עַל הַשֻּׁלְחָן גַּם כְּלֵי כֶּסֶף וְזָהָב הַמְּמֻשְׁכָּנִים אֶצְלוֹ מִן הַגּוֹיִים, לִשְׂמֹחַ עַל כָּל פָּנִים בִּרְאִיָּתָם. וְאֶפְשָׁר שֶׁזֶּה זֵכֶר לָרְכוּשׁ הַגָּדוֹל שֶׁנָּטְלוּ מִמִּצְרַיִם]. (חזו"ע הגדה של פסח עמוד יא)

 

 

חֲרֹסֶת – סִילָן

מִנְהַג בְּנֵי בָּבֶל לַעֲשׂוֹת חֲרֹסֶת מִתְּמָרִים לְבַד, וּמַרְתִּיחִים וּמְסַנְּנִים אוֹתָם עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה כְּמוֹ דְּבַשׁ, וּמְעָרְבִים בָּהֶם אֱגוֹזִים וּשְׁקֵדִים טְחוּנִים. וגם כְשֶׁחָל פֶּסַח בְּשַׁבָּת, מותר לָתֵת אֶת הָאֱגוֹזִים לְתוֹךְ הַסִּילָן בְּשַׁבָּת. (סימן שיט סי"ז, שכא סט"ז. חזו"ע שבת ד רלז. ועיין עמ' צז)

 

חֲצוֹת לַיְלָה

אֵחַר וְלֹא אָכַל מָרוֹר עַד חֲצוֹת [24:40 בְּעֵרֶךְ], יֹאכַל, ולֹא יְבָרֵךְ "עַל אֲכִילַת מָרוֹר". (ק)

 

כּוֹרֵךְ

מַצָּה, מָרוֹר וַחֲרֹסֶת

יִקַּח "כַּזַּיִת" [27 גרם] מֵהַמַּצָּה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁנִּשְׁאֲרָה בַּקְּעָרָה, וְכוֹרְכָהּ עִם "כַּזַּיִת" מָרוֹר, וְיִטְבְּלֵם בַּחֲרֹסֶת וְלֹא יַשְׁהֵם בְּתוֹכָהּ, וְאֵין צָרִיךְ לְנַעֵר הַחֲרֹסֶת. וְאוֹמֵר: "זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ…", וְיֹאכְלֵם בַּהֲסִבָּה. וְאִם שָׁכַח לְהָסֵב וְקָשֶׁה לוֹ לֶאֱכֹל שׁוּב, יָצָא. (ק, קא)

 

הַטַּעַם שֶׁבְּ'כוֹרֵךְ' אֵין צָרִיךְ לְנַעֵר מֵהַחֲרֹסֶת, כִּי מֵאַחַר וְאֵינוֹ מַשְׁהֶה אֶלָּא מְטַבֵּל בִּלְבַד, בֶּאֱמֶת לֹא נֶאֱבָד טַעַם הַמָּרוֹר. וּמַה שֶּׁבַּאֲכִילַת הַ'מָּרוֹר' צָרִיךְ לְנַעֵר, מִשּׁוּם שֶׁשָּׁם הֶחְמִירוּ כִּי אֲכִילַת הַמָּרוֹר הִיא מֵהַדִּין, אֲבָל 'כּוֹרֵךְ' הוּא רַק לְזֵכֶר בִּלְבַד, וְלֹא הֶחְמִירוּ. (קא)

זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ

אִם קָשֶׁה לוֹ מְעַט לֶאֱכֹל כּוֹרֵךְ כַּנַּ"ל, דַּי שֶׁיִּקַּח 18 גְּרָם מַצָּה ו-18 גְּרָם מָרוֹר, וְיִטְבֹּל בַּחֲרֹסֶת וְיֹאכַל. וְאִם גַּם זֶה קָשֶׁה לוֹ, דַּי שֶׁיִּקַּח חֲתִיכָה קְטַנָּה מְאֹד שֶׁל מַצָּה וּמָרוֹר, וְיִטְבֹּל בַּחֲרֹסֶת וְיֹאכַל. וְאִם קָשֶׁה לוֹ מְאֹד, רַשַּׁאי לְוַתֵּר עַל הַכּוֹרֵךְ, וְלֹא יְצַעֵר עַצְמוֹ, כִּי אֵין זֶה אֶלָּא לְזֵכֶר בִּלְבַד. (קב)

 

פָּשׁוּט שֶׁאִם לֹא מַסְפִּיק לְכָל הַמְּסוּבִּים מֵהַמַּצָּה הַתַּחְתּוֹנָה, יִקַּח מֵהַמַּצּוֹת הַמּוּכָנוֹת לוֹ מִקֹּדֶם, וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל בְּ'מוֹצִּיא מַצָּה'. וְכֵן יַעֲשֶׂה בַּ'אֲפִיקוֹמֶן' כְּדִלְהַלָּן.

 

 שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ

מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה

יַעֲרֹךְ שֻׁלְחָנוֹ וְיִסְעַד לִבּוֹ בְּשִׂמְחָה, כְּיַד ה' הַטּוֹבָה עָלָיו. וְהֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ לְבַל יְמַלֵּא כְּרֵסוֹ, כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל לְבַסּוֹף אֶת הָאֲפִיקוֹמֶן בְּתֵאָבוֹן, וְלֹא בַּאֲכִילָה גַּסָּה. (קג)

 

וּמֵאִידָךְ, יֵשׁ לָשִׂים לֵב שֶׁבַּעֲלַת הַבַּיִת טָרְחָה כָּל כָּךְ, וְהֵכִינָה מַטְעַמִּים חֲשׁוּבִים וְתַבְשִׁילִים מְיֻחָדִים, מִינִים מִמִּנִּים שׁוֹנִים, לִכְבוֹד הַלַּיְלָה הַגָּדוֹל, הַקָּדוֹשׁ וְהַשָּׂמֵחַ הַזֶּה, וְיֶשְׁנָם שֶׁמְּמַלְּאִים כֶּרְסָם בְּעוֹד וָעוֹד מַצּוֹת, כּוֹרֵך וַחֲרֹסֶת, וּכְשֶׁמַּגִּיעִים לְ"שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ", כְּבָר אֵין לָהֶם מָקוֹם, וּבְקֹשִׁי טוֹעֲמִים מַשֶּׁהוּ, אִם כֵּן לְמִי טָרְחָה הָאִשָּׁה כָּל כָּךְ? וּמִי הִתִּיר לְצַעֲרָהּ? עַל כֵּן, הַנָּכוֹן בְּכָל הַמִּצְווֹת הַנַּ"ל לֶאֱכֹל כַּשִּׁעוּר שֶׁקָּבְעוּ חֲזַ"ל, וּבְכָךְ יִשָּׁאֵר לוֹ מָקוֹם לִסְעוּדַת הַחַג בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב.

 

לְהִתְעַנֵּג וּלְהִתְפַּנֵּק

בַּסֵּפֶר "מַגִּיד מֵישָׁרִים" (פרשת ויקהל) כָּתַב מָרָן רַבֵּנוּ יוֹסֵף קָארוֹ זַצַ"ל מָה שֶׁאָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ הַמַּגִּיד, כְּדִלְהַלָּן: "אוֹר י"ג לַאֲדָר הַשֵּׁנִי, הֲלֹא לְךָ לָדַעַת, כִּי בִּימֵי הַפּוּרִים וּבְלֵיל פֶּסַח מֻתָּר לִשְׁתּוֹת כָּל יַיִן שֶׁיִּרְצֶה הָאָדָם וּלְהִתְעַנֵּג וּלְהִתְפַּנֵּק. וּמִפְּנֵי שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע [סמאל וחוייא בישא] דַּרְכּוֹ לְהַכְנִיס שִׂמְחָה בְּלִבּוֹת בְּנֵי אָדָם וְלָתֵת בְּלִבָּם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְאַחַר כָּךְ עוֹלֶה וּמַסְטִין, וְזֶהוּ סוֹד הַתַּעֲנִית שֶׁמִּתְעַנִּים בְּי"ג בַּאֲדָר, וְהוּא לְהַכְנִיעַ כֹחוֹ מִלְּהַשְׂטִין, וְזֶהוּ סוֹד גַּם כֵּן שֶׁמִּתְעַנִּים הַבְּכוֹרוֹת וְהָאִיסְטְנִיסִים וּקְצָת בְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים בְּעֶרֶב פֶּסַח, וְהַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל חַיָּבִים לִשְׁתּוֹת אַרְבַּע כּוֹסוֹת בְּלֵיל פֶּסַח, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יַשְׂטִינוּ עֲלֵיהֶם, נוֹהֲגִים לְהִתְעַנּוֹת בְּעֶרֶב פֶּסַח לְהַכְנִיעַ כֹּחָם. וּלְהוֹרוֹת כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׂמֵחִים וְשׁוֹתִים בְּיָמִים אֵלּוּ, אֵינוֹ חַס וְשָׁלוֹם לְהַשְׁלִים תַּאֲוַת הַיֵּצֶר הָרַע, אֶלָּא לַעֲבוֹדַת קוֹנְנוּ, שֶׁהֲרֵי הֵם מַקְדִּימִים לְהִתְעַנּוֹת קֹדֶם לָכֵן לְהַכְנִיעַ תַּאֲוַת הַיֵּצֶר הָרַע. ע"כ.

 

 

מָרוֹר, כּוֹרֵך, שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ

הַצַּדִּיק רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב זַצַ"ל הָיָה אֶחָד מֵעֲנָקֵי הַמַּחְשָׁבָה בַּחֲסִידוּת. דִּבְרֵי תּוֹרָתוֹ עֲמֻקִּים וְנִשְׂגָּבִים, מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי תּוֹרַת הַקַּבָּלָה. מְעַטִּים יָרְדוּ לְסוֹף דַּעְתּוֹ. יוֹם אֶחָד פָּנָה וְאָמַר לַחֲסִידָיו: "אֵינְכֶם מְבִינִים אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָתִי – נִיחָא, מֵהַיּוֹם אַתְחִיל לְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת"… וְסִפּוּרָיו הָיוּ לְשֵׁם דָּבָר. וְהִנֵּה אֶחָד מֵהֵם.

 

פַּעַם יָצָא צֶמֶד רֵעִים לְמַסָּע בָּעוֹלָם, לָתוּר אֲרָצוֹת וְלִרְאוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת. הָאֶחָד יְהוּדִי, וְהָאַחֵר גּוֹי. וִיהוּדִי שֶׁמַעַיְנָיו בִּרְאִיַּת עוֹלָם' וְהוּא בּוֹחֵר בְּנָכְרִי כְּחָבֵר לַמַּסָּע, נִתָּן לְשַׁעֵר מִדַּת יַהֲדוּתוֹ, וּדְבֵקוּתוֹ בַּמִּצְווֹת… עָבְרוּ מֵעִיר לְעִיר, מִמָּחוֹז לְמָחוֹז, מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ, וְכַסְפָם אָזַל. הִשְׂכִּירוּ עַצְמָם לַעֲבוֹדוֹת מִזְדַּמְּנוֹת, חָיוּ מִן הַיָּד אֶל הַפֶּה וְהִמְשִׁיכוּ בְּמַסָּעָם.

 

הִגִּיעוּ לְעִיר אַחַת, עָבְרוּ בִּרְחוֹב הַיְּהוּדִים, וְרֵיחַ נִפְלָא עָלָה בְּאַפָּם. נִיחוֹחַ מַצּוֹת נֶאֱפוֹת, נִיחוֹחַ בָּשָׂר מִתְבַּשֵּׁל, נִיחוֹחַ דָּגִים וּמִינֵי מַעֲדַנִּים. נִזְכַּר הַיְּהוּדִי וְאָמַר: "הֵן עֶרֶב פֶּסַח הַיּוֹם! הֶאָח, כֵּיצַד פָּרַח הַדָּבָר מִזִּכְרוֹנִי? הַיּוֹם נֹאכַל סְעוּדָה כְּהִלְכָתָהּ!"

 

"פֶּסַח?" תָּמַהּ הַגּוֹי. "פֶּסַח זֶה, מַהוּ?" "חַג גָּדוֹל הוּא לָנוּ, הַיְּהוּדִים", הִסְבִּיר לוֹ. "בְּלַיְלָה זֶה מְסֻבִּים אָנוּ כִּבְנֵי מְלָכִים, אוֹכְלִים מַעֲדַנִּים וּמַצְהִירִים: כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וִיכוּל, כָּל מִי שֶׁרָעֵב, יָבוֹא וְיֹאכַל!" בָּרְקוּ עֵינֵי הַגּוֹי. מִזֶּה יָמִים לֹא בָּאָה אֶל פִּיהֶם סְעוּדָה כְּהִלְכָתָהּ!

 

אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ הַיְּהוּדִי: "הִנְּנִי וַאֲלַמֶּדְךָ מְעַט מִמִּנְהָגֵי הַיְּהוּדִים בְּפֶסַח, וּבָעֶרֶב נִכָּנֵס יַחְדָּו לְבֵית הַכְּנֶסֶת. אֵין עָלֶיךָ אֶלָּא לְהַבִּיט בַּסִּדּוּר וּלְמַלְמֵל בִּשְׂפָתֶיךָ. קוּם כְּשֶׁכֻּלָּם יָקוּמוּ, שֵׁב כְּשֶׁכֻּלָּם יֵשְׁבוּ. הַיְּהוּדִים רַחְמָנִים הֵם, וְיַזְמִינוּךָ כְּאוֹרֵחַ לְלֵיל הַסֵּדֶר!" לִמֵּד אוֹתוֹ כֵּיצַד עוֹשִׂים 'קִדּוּשׁ' וְנוֹטְלִים יָדַיִם, וְהִסְבִּיר לוֹ מַהִי "הֲסָבָה עַל צַד שְׂמֹאל".

 

בָּעֶרֶב נִכְנְסוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. הַטַּיָּל הַיְּהוּדִי פָּתַח אֶת הַסִּדּוּר לְפָנָיו וְלִפְנֵי חֲבֵרוֹ. קָמוּ כְּשֶׁכֻּלָּם עָמְדוּ, הִתְיַשְּׁבוּ כְּשֶׁכֻּלָּם יָשְׁבוּ, וּבְסִיּוּם הַתְּפִלָּה הִזְמִין אֶחָד אֶת הַטַּיָּל הַיְּהוּדִי לִהְיוֹת אוֹרְחוֹ לְלֵיל הַסֵּדֶר, וְאָדָם אַחֵר הִזְמִין אֶת הַגּוֹי, בִּהְיוֹתוֹ בָּטוּחַ שֶׁגַּם הוּא יְהוּדִי.

 

הַגּוֹי, שֶׁנָּשָׂא עֵינָיו אֶל הַסְּעוּדָה הַדְּשֵׁנָה, לֹא אָכַל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. שָׂמַח כְּשֶׁהַתְּפִלָּה הִסְתַּיְּמָה וְהָלַךְ עִם מְאָרְחוֹ בְּלֵב מִתְרוֹנֵן מִשִּׂמְחָה. בִּתְחִלָּה שָׁתוּ כּוֹס יַיִן. זָכַר, שֶׁזֶּהוּ הַקִּדּוּשׁ שֶׁלִּמְּדוּהוּ. לְאַחֲרָיו נָטְלוּ יָדַיִם, אֲבָל בִּמְקוֹם סְעוּדָה הוֹשִׁיטוּ לוֹ קַמְצוּץ כַּרְפַּס טָבוּל בְּחֹמֶץ… אָכַל, וְהִמְתִּין. וְאָז הִתְחִילוּ לוֹמַר אֶת הַהַגָּדָה בְּקוֹל מִתְרוֹנֵן, וּקְרָבָיו הִתְרוֹנְנוּ בְּהֶמְיַת רָעָב… הַיְּלָדִים שָׁרוּ "מָה נִשְׁתַּנָּה", הַכֹּל אָמְרוּ "עֲבָדִים הָיִינוּ", שָׁרוּ "וְהִיא שֶׁעָמְדָה", אָמְרוּ וְאָמְרוּ וְאָמְרוּ… סַבְלָנוּתוֹ עָמְדָה לִפְקֹעַ, אֲבָל מָה בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת? כְּלוּם יָקוּם וְיֵצֵא – לְאָן, אֶל הַחֹשֶׁךְ, אֶל הָרְחוֹב? שָׁם, וַדַּאי יִשָּׁאֵר רָעֵב… הִתְאַזֵּר בְּסַבְלָנוּת וְהִתְחַזָּה כְּאוֹמֵר יַחַד עִם כֻּלָּם. סוֹף סוֹף, הִגִּיעַ הָרֶגַע הַמְּיֹחָל. הֵרִימוּ אֶת הַכּוֹסוֹת, הִמְשִׁיכוּ לוֹמַר מַשֶּׁהוּ, וְשָׁתוּ אֶת הַכּוֹס הַשְּׁנִיָּה בַּהֲסִבָּה. נָטְלוּ יָדַיִם בַּשֵּׁנִית וְהוֹשִׁיטוּ לוֹ מִין מַאֲפֶה דַּקִּיק וְנֻקְשֶׁה – חֲתִיכַת מַצָּה… כָּסַס אוֹתָהּ בְּשִׁנָּיו וְחָשַׁב בְּלִבּוֹ: "אֶעֱבֹר גַּם אֶת זֶה". הִנֵּה מַגִּיעַ תּוֹר הַמַּעֲדַנִּים. עוֹד מְעַט יָבוֹא הַפִּצּוּי עַל כָּל הַסֵּבֶל הָרַב, עַל הַצִּפִּיָּה הַמְּמֻשֶּׁכֶת!"

 

וְאָז הִגִּישׁוּ לוֹ מְלוֹא הַכַּף יֶרֶק לָבָן מְגֹרָר. נְטַלוֹ בְּרַעַבְתָנוּת וּמִלֵּא בּוֹ אֶת פִּיו – וְחָשׁ כֵּיצַד נְשִׁימָתוֹ מִשְׁתַּנֶּקֶת, גְּרוֹנוֹ לוֹהֵט. דְּמָעוֹת הֵצִיפוּ אֶת עֵינָיו, הָיְתָה זוֹ חֲזֶרֶת חֲרִיפָה מְאֹד [כְרֵיין] – "מָרוֹר". זֶה כְּבָר עָבַר כָּל גְּבוּל. מִיָּד פָּלַט הַכֹּל, קָם מִתְנוֹדֵד וְצָעַק: "יְהוּדִים אֲרוּרִים! לְאַחַר כָּל עִנְיְנֵי הַסֵּדֶר עוֹד מַלְעִיטִים אַתֶּם בְּמַאֲכָלִים כֹּה מָרִים!" קִלֵּל וְגִדֵּף וְיָצָא אֶת הַבַּיִת בִּטְרִיקַת דֶּלֶת לְנֹכַח עֵינֵיהֶם הַמִּשְׁתָּאוֹת שֶׁל הַמְּסֻבִּים. פָּנָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת הֶחָשׁוּךְ וְהִמְתִּין לַחֲבֵרוֹ, לִקְבֹּל בְּפָנָיו וּלְהוֹכִיחוֹ עַל עֲצָתוֹ הָרָעָה.

 

הֶחָבֵר הִגִּיעַ לְאַחַר שָׁעָה אֲרֻכָּה, שָׂבֵעַ וּמְדֻשָּׁן עֹנֶג מֵהָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה, וְשָׁאַל אֶת הַטַּיָּל הַגּוֹי כֵּיצַד עָבַר עָלָיו לֵיל הַסֵּדֶר. "כֵּיצַד עָבַר?! הַמֵּעֵז אַתָּה לִשְׁאֹל?! הֲלוֹא בְּעַצְמְךָ חָוִיתָ! הִשְׂבִּיעוּנִי בַּמְּרוֹרִים, הִרְווּנִי לַעֲנָה! שָׁעָה שְׁלֵמָה אוֹמְרִים וְאוֹמְרִים, וּלְבַסּוֹף גּוֹדְשִׁים אוֹתְךָ מָרוֹר! קַמְתִּי וְעָזַבְתִּי בִּטְרִיקַת דֶּלֶת!"

 

נָד לוֹ הַיְּהוּדִי, וְאָמַר: "אוֹי לְךָ, שׁוֹטֶה שֶׁכָּמוֹךָ! כָּל זֹאת עָבַרְתָּ, וּכְשֶׁהִגִּיעָה הָאֲרוּחָה הַמַּשְׁבִּיעָה – נָטַשְׁתָּ?! לוּ הָיִיתָ סַבְלָן יוֹתֵר, לוּ הִמְתַּנְתָּ עוֹד רֶגַע קָט, הָיוּ מַגִּיעִים כָּל הַמַּעֲדַנִּים וְהָיוּ מְפַצִּים אוֹתְךָ בְּמַאֲכָלִים עֲרֵבִים!"…

 

כָּךְ הַדָּבָר גַּם בַּהִתְקָרְבוּת לַיַּהֲדוּת. בַּתְּחִלָּה "אוֹמְרִים וְאוֹמְרִים", שׁוֹמְעִים הַרְצָאוֹת, חוֹוִים אֶת הַסֶּמִינָר, מִתְבַּשְּׂמִים מִ"כּוֹס יַיִן" אַחַת וּשְׁנִיָּה, מִשַּׁבָּת נַעֲלָה אוֹ מִתְּפִלּוֹת הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים. וְאָז מְבַקֵּשׁ הָאָדָם לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל תּוֹרָה וּמִצְווֹת, לְהִכָּנֵס אֶל "הַסְּעוּדָה", וּלְפֶתַע – מָרוֹר… קָשָׁה הִיא הַהַתְחָלָה. "כָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת", אוֹמְרִים חֲזַ"ל. בָּא מַשְׁבֵּר, מַצַּב רוּחַ קוֹדֵר וּנְסִיגָה. אִם יָקוּם עַתָּה "וְיִשְׁבֹּר אֶת הַכֵּלִים" – דּוֹמֶה יִהְיֶה לְאוֹתוֹ טַיָּל נָכְרִי…

 

יַאֲרִיךְ אַף, יִתְאַזֵּר בְּסַבְלָנוּת, וְאָז תָּבוֹא "סְעוּדַת הַחַג", כָּל הָעֹנֶג, הָאוֹר וְהַזֹּהַר, הַשַּׁלְוָה וְהַשְּׁלֵמוּת הָרוּחָנִית הָעִלָּאִית!  ("מעיין המועד" – הגדה של פסח עמוד שיז)

 

 

אֲכִילַת צָלִי

מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לֶאֱכֹל בְּשַׂר בְּהֵמָה אוֹ עוֹף צָלִי בְּלֵיל פֶּסַח, אוֹכְלִים. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל, אֵין אוֹכְלִים. וּכְשֶׁהַזְּרוֹעַ שֶׁמֻּנָּח בַּקְּעָרָה הוּא צָלִי, אָסוּר לְאָכְלוֹ בְּכָל מָקוֹם. אֲבָל אִם הוּא מְבֻשָּׁל, מֻתָּר לְאָכְלוֹ, וְיִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר עָלָיו שֵׁם פֶּסַח כְּלָל. (קג)

 

מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל צָלִי בְּלֵיל פֶּסַח, מֻתָּרִים לֶאֱכֹל צָלִי שֶׁאַחַר כָּךְ בִּשְּׁלוּהוּ, וְכֵן מֻתָּרִים בְּבָשָׂר שֶׁטִגְּנוּהוּ בְּשֶׁמֶן, שֶׁכָּל אֵלּוּ אֵין שֵׁם צָלִי עֲלֵיהֶם. וְהוּא הַדִּין לְבָשָׂר שֶׁצָּלוּהוּ בְּתַבְנִית בַּתַּנּוּר עִם עַגְבָנִיּוֹת וּבָצָל, הֲרֵיהוּ מֻתָּר בַּאֲכִילָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַיְּרָקוֹת מַפְרִישִׁים מַיִם, אֵין שֵׁם צָלִי עָלָיו. אוּלָם אִם הִנִּיחוּ אֶת הַבָּשָׂר לְבַדּוֹ בְּסִיר אוֹ בְּתַבְנִית, הֲרֵי זֶה נֶחְשָׁב צְלִי קֵדָר, וְלֹא יֹאכְלוּהוּ. (קג)

 

זָרִיז וְנִשְׂכָּר

יִזְדָּרֵז מְעַט בַּסְּעוּדָה כְּדֵי לְהַסְפִּיק לוֹמַר אֶת הַהַלֵּל קֹדֶם חֲצוֹת [24:40 בְּעֵרֶךְ] בְּנַחַת. וּבַּאֲמִירָתוֹ יִתְבּוֹנֵן בְּהַשְׁגָּחָתוֹ שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם עָלֵינוּ בְּכָל צַעַד וְשַׁעַל.

 

 צָפוּן

אֲפִיקוֹמֶן

בִּגְמַר הַסְּעוּדָה אוֹכְלִים כַּזַּיִת מֵהַמַּצָּה שֶׁחָצָה אוֹתָהּ בְּ'יַחַץ' וְהִנִּיחָהּ בְּמַפָּה, וְהוּא הַנִּקְרָא: "אֲפִיקוֹמֶן". וְקֹדֶם שֶׁיֹּאכַל, יֹאמַר: "זֵכֶר לְקָרְבַּן פֶּסַח הַנֶּאֱכַל עַל הַשָּׂבָע", וְיֹאכַל בַּהֲסִבָּה. וְאִם שָׁכַח לְהָסֵב, וְקָשֶׁה לוֹ לֶאֱכֹל שֵׁנִית, יָצָא. (קו, קח)

 

יֵשׁ מַחְמִירִים לֶאֱכֹל שְׁנֵי כְּזֵיתִים, זֵכֶר לְקָרְבָּן פֶּסַח, וזֵכֶר לַמַּצָּה הַנֶּאֱכֶלֶת עִמּוֹ. וְדַי לֶאֱכֹל 36 גְּרָם, כִּי בְּלָאו הֲכִי לְשִׁיטַת הָרִי"ף, הָרַמְבָּ"ם וְהָרֹא"שׁ, הַכַּזַּיִת הוּא: 18 גְּרַם. (קו)

 

בֵּאוּר "אֲפִיקוֹמֶן" – בַּמִּשְׁנָה (פסחים קיט ע"ב) אָמְרוּ: "אֵין מַפְטִירִים אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמֶן". וּפֵרְשׁוּ בַּגְּמָרָא, שֶׁכְּשֶׁמְּסַיְּמִים אֶת הַסְּעֻדָּה, אֵין אוֹמְרִים הוֹצִיאוּ וְהָבִיאוּ מִינֵי מְתִיקָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁרְגִילִים בִּשְׁאַר יְמוֹת הַשָּׁנָה לְהָבִיא קִנּוּחִים לְאַחַר הַסְּעֻדָּה.

 

אוֹכֵל אֶת הָאֲפִיקוֹמֶן לְבַדּוֹ לְלֹא שׁוּם לִפְתָּן. וְאִם הָיָה שָׂבֵעַ כָּל כָּךְ עַד שֶׁקָּץ בַּאֲכִילָתוֹ, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָה, שֶׁאֲכִילָה גַּסָּה אֵינָהּ אֲכִילָה. (קז)

 

זְמַן הָאֲכִילָה

יֹאכַל אֶת הָאֲפִיקוֹמֶן קֹדֶם חֲצוֹת [24:40 בְּעֵרֶךְ]. וְאִם אָכַל אַחַר חֲצוֹת, יָצָא. (קט)

 

שָׁכַח לֶאֱכֹל אֲפִיקוֹמֶן

שָׁכַח לֶאֱכֹל אֲפִיקוֹמֶן, וְנִזְכַּר אַחַר מַיִם אַחֲרוֹנִים אוֹ שֶׁאָמַר 'בּוֹאוּ וּנְבָרֵךְ', יֹאכְלֵהוּ מִיָּד בְּלִי בִּרְכַּת "הַמּוֹצִיא". וְאִם הִתְחִיל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, יְסַיֵּם אֶת הַבְּרָכָה, וְלֹא יִשְׁתֶּה כּוֹס שְׁלִישִׁי, אֶלָּא יִטֹּל יָדָיו [וְלֹא יְבָרֵךְ עַל הַנְּטִילָה אִם אוֹכֵל רַק כַּזַּיִת], יְבָרֵךְ "הַמּוֹצִיא" וְיֹאכַל, וִיבָרֵךְ שׁוּב בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְיִשְׁתֶּה כּוֹס שְׁלִישִׁי. וְאִם נִזְכַּר אַחַר שֶׁשָּׁתָה כּוֹס שְׁלִישִׁי, אֲפִלּוּ נִזְכַּר בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה [אִם לֹא אָכַל עוֹד מֵהַמַּצָּה הַשְּׁמוּרָה בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה, שֶׁאז זֶה נֶחְשָׁב לוֹ כָּאֲפִיקוֹמֶן], יִטֹּל יָדָיו, יֹאכַל, וִיבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּלִי כּוֹס. (קי)

 

אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אַחַר הָאֲפִיקוֹמֶן

אָסוּר לֶאֱכֹל אַחַר הָאֲפִיקוֹמֶן כְּלוּם, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר טַעַם הַמַּצָּה בְּפִיו. וְאִם טָעָה וְאָכַל וְעֲדַיִן לֹא בֵּרַךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, חוֹזֵר וְאוֹכֵל אֲפִיקוֹמֶן. וּמֻתָּר לִשְׁתּוֹת אַחַר הָאֲפִיקוֹמֶן, תֵּה אוֹ קָפֶה וְכָל מַשְׁקֶה שֶׁאֵינוֹ מְשַׁכֵּר, וְכֵן בֵּין כּוֹס שְׁלִישִׁי לִרְבִיעִי, מֻתָּר, וְכָל שֶׁכֵּן לְאַחַר הַסֵּדֶר. וּבְנֵי אַשְׁכְּנַז מַחְמִירִים בָּזֶה, אֶלָּא אִם כֵּן נִשְׁאָר אַחַר הַסֵּדֶר לִלְמֹד וּלְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁרַשַּׁאי לִשְׁתּוֹת לְצֹרֶךְ לִמּוּדוֹ. (קיב)

 

צחצוח שיניים

מן הדין מותר לצחצח שיניים לאחר אכילת האפיקומן קודם שהולך לישון. (ילקוט יוסף פסח ג עמוד תשד)

 

 בָּרֵךְ

כּוֹס בִּרְכַּת הַמָּזוֹן

יִטֹּל יָדָיו לְמַיִם אַחֲרוֹנִים. יִשְׁטֹף אֶת הַכּוֹס מִבַּחוּץ וִישַׁפְשֵׁף מִבִּפְנִים, יִתֵּן בּוֹ יַיִן, וְיֹאחֲזֵהוּ בְּיַד יָמִין, וִיבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. וְטְוֹב שֶׁיַּגְבִּיהֶנּוּ מֵעַל הַשֻּׁלְחָן טֶפַח [8 ס"מ], וְלְפָחוֹת בַּבְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה, וּלְאַחַר מִכֵּן יֹאחֵז בּוֹ כְּשֶׁהוּא עַל הַשֻּׁלְחָן. (קיד. שו"ת שיבת ציון לגאון רבי בן ציון מוצפי שליט"א חלק א עמוד רצג)

 

יַעֲלֶה וְיָבוֹא

יָשִׂים לֵב לוֹמַר "יַעֲלֶה וְיָבוֹא" בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. וְאִם טָעָה וְלֹא אָמַר, אִם נִזְכַּר כְּשֶׁאָמַר 'בָּרוּךְ אַתָּה ה", קֹדֶם שֶׁסִּיֵּם 'בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם', יֹאמַר 'לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ', שֶׁיֵּרָאֶה כְּאוֹמֵר פָּסוּק, וְיַחֲזֹר לוֹמַר 'יַעֲלֶה וְיָבוֹא'. וְאִם נִזְכַּר אַחַר שֶׁחָתַם 'בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם', יֹאמַר בְּשֵׁם וּמַלְכוּת: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן [בשבת: שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית וְ] יָמִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, אֶת יוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ [בשבת: הַשַּׁבָּת וְ] יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים". וְהוּא הַדִּין אִם הִתְחִיל בְּרָכָה רְבִיעִית וְאָמַר 'בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם' וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁאָמַר 'לָעַד הָאֵל אָבִינוּ…', שֶׁיֹּאמַר שָׁם אֶת הַנֻּסָּח הַקּוֹדֵם 'אֲשֶׁר נָתַן…'. אַךְ אִם נִזְכַּר אַחַר שֶׁאָמַר תֵּבַת 'לָעַד' בִּלְבַד, חוֹזֵר לִתְחִלַּת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. וְהוּא הַדִּין בְּכָל זֶה בְּאִשָּׁה שֶׁשָּׁכְחָה. (סימן קפח ס"ו. קטז)

 

בִּגְמַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, מְבָרֵךְ 'הַגֶּפֶן' וְשׁוֹתֶה בַּהֲסִבָּה. וְאִם לֹא הֵסֵב, חוֹזֵר וְשׁוֹתֶה. (קטז)

 

הַלֵּל

בְּשִׂמְחָה וּבְהִתְלַהֲבוּת

מוֹזֵג כּוֹס רְבִיעִי, וְיַגְבִּיהֶנּוּ כְּדֵי לוֹמַר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל. ואִם קָשֶׁה לוֹ לְהַגְבִּיהוֹ בְּכָל הַהַלֵּל, יִשְׁתַּדֵּל לְהַגְבִּיהוֹ לְפָחוֹת בְּסוֹפוֹ בְּבִרְכַּת 'יְהַלְלוּךָ'.

 

יֵש לעוֹרֵר אֶת הַמְּסֻבִּים לוֹמַר אֶת הַהַלֵּל בְּנַחַת, בְּשִׂמְחָה וּבְהִתְלַהֲבוּת, וְלֹא כְּשֶׁהֵם חוֹטְפִים הַמִּלִּים וּמְמַהֲרִים מֵחֲמַת עֲיֵפוּתָם. וִיכַוֵּן בַּהַלֵּל לְהוֹדוֹת לַה' יִתְבָּרַךְ עַל נִסָּיו וְנִפְלְאוֹתָיו וְטוֹבוֹתָיו שֶׁעוֹשֶׂה עִמָּנוּ בְּכָל עֵת בְּכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, וּכְמוֹ כֵן יוֹדֶה וְיִשְׂמַח עַל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה לִהְיוֹת מַמָּשׁ בְּקָרוֹב קָרוֹב בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. (קיז)

 

"שׁוּבָה ה' אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב"

הַגְּאֻלָּה תָּבוֹא בְּפִתְאוֹמִיּוֹת, "וּפִתְאוֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְּשִׁים", "אִם יִתְמַהֲמֵהַּ חַכֵּה לוֹ, כִּי בּוֹא יָבוֹא, לֹא יְאַחֵר". כְּשִׁטָּפוֹן פִּתְאוֹמִי בַּעֲרוּצֵי הַנֶּגֶב. אֲבָל לַאֲמִּתוֹ שֶׁל דָּבָר, אֵין שִׁטָּפוֹן זֶה פִּתְאוֹמִי. אָמְנָם מַפְתִּיעַ הוּא אֶת יוֹשְׁבֵי הַנֶּגֶב, אֲבָל הוּא תּוֹצָאָה שֶׁל יְרִידַת גְּשָׁמִים בְּהָרֵי הַמִּדְבָּר, וְהַמַּיִם נִקְווּ וְזָרְמוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לַנֶּגֶב וּשְׁטָפוּהוּ. כָּךְ אַף בְּעִנְיַן הַגְּאֻלָּה, אָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים זַצַ"ל. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁקָּצַף עַל בְּנוֹ וְגָזַר עָלָיו חֲמֵשׁ שְׁנוֹת גָּלוּת בְּמָחוֹז מְרֻחָק, שֶׁהַנְּסִיעָה אֵלָיו אָרְכָה חֳדָשִׁים אֲחָדִים בִּדְרָכִים מְשֻׁבָּשׁוֹת, רְצוּפוֹת עֲלִיּוֹת וּמוֹרָדוֹת. שָׁנָה אַחַר שָׁנָה חָלְפָה, הַמֶּלֶךְ נִחַם עַל גְּזֵרָתוֹ וְהִתְגַּעְגֵּעַ לִבְנוֹ, אַךְ דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב. בְּרָם, הַמֶּלֶךְ הִתְבּוֹנֵן וְרָאָה שֶׁגַּם כִּכְלוֹת חֲמֵשׁ הַשָּׁנִים יִטַּלְטֵל בְּנוֹ חֳדָשִׁים אֲרֻכִּים בְּדֶרֶךְ מְפָרֶכֶת עַד בּוֹאוֹ לְעִיר הַמְּלוּכָה. מָה עָשָׂה, צִוָּה וְסָלְלוּ מְסִלָּה רְחָבָה וּכְבוּשָׁה, סִתְּתוּ הָרִים וּמִלְּאוּ גֵּאָיוֹת וְהֵכִינוּ מֶרְכָּבָה מְרֻפֶּדֶת, וְתַחֲנוֹת בַּדֶּרֶךְ, בָּהֶם יַחֲלִיפוּ סוּסִים יְגֵעִים בְּסוּסִים רַעֲנָנִים, כְּדֵי שֶׁבְּהַגִּיעַ הַמּוֹעֵד יוּכַל לָבוֹא בִּזְמַן קָצָר וּבְנוֹחוּת מְרֻבָּה. כָּל הַמְּלָאכָה הַכַּבִּירָה נֶעֶשְׂתָה בְּעוֹד בֶּן הַמֶּלֶךְ בַּגָּלוּת, וּבְלֹא שֶׁיָּדַע מְאוּמָה אוֹדוֹת הַתְּכוּנָה הַקַּדַּחְתָּנִית הַנַּעֲשֵׂית בְּגִנּוֹ.

 

כָּךְ הוּא גַּם בְּעִנְיַן הַגְּאֻלָּה. אֵין לָנוּ מֻשָּׂג אֵלּוּ הֲכָנוֹת נִרְקָמוֹת כְּדֵי שֶׁבְּהַגִּיעַ הָעֵת "בּוֹא יָבוֹא, לֹא יְאַחֵר", וּפִתְאוֹם יָבוֹא, כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב! אֵין לָנוּ מֻשָּׂג אֵלּוּ הֲכָנוֹת נַעֲשׂוֹת בַּמָּרוֹם. אַךְ זֹאת יָדַעְנוּ: מֶשֶׁךְ שְׁנוֹת אַלְפַּיִם הָיְתָה הָאָרֶץ שׁוֹמֶמֶת, בְּנֵס: "כִּי לֹא תִּמְצָא בְּכָל הַיִּשּׁוּב אֶרֶץ אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה וּרְחָבָה, וַאֲשֶׁר הָיְתָה נוֹשֶׁבֶת מֵעוֹלָם, וְהִיא חֲרֵבָה כָּמוֹהָ. כִּי מֵאָז יָצָאנוּ מִמֶּנָּה לֹא קִבְּלָה אֻמָּה וְלָשׁוֹן. וְכֻלָּם מִשְׁתַּדְּלִים לְיַשְּׁבָהּ, וְאֵין לְאֵל יָדָם" (רמב"ן ויקרא כו טז). וּלְפֶתַע, לִפְנֵי כְּמֵאָה שָׁנָה הֵחֵל הַכֹּל פּוֹרֵחַ: "וְאַתֶּם הֲרֵי יִשְׂרָאֵל עֲנָפֵיכֶם תִּתְּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַם יִשְׂרָאֵל, כִּי קָרְבוּ לָבוֹא" (יחזקאל לו ח) – אֵין לְךָ קֵץ מְגֻלֶּה מִזֶּה! וְאָז, נִתְבַּשַּׂרְנוּ שֶׁיִּהְיֶה שָׁלָב נוֹסָף בִּקְרוֹב הַקֵּץ, הִתְקַבְּצוּת הַגָּלֻיּוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּלְפִיכָךְ קָבְעוּ בִּרְכַּת קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת לְאַחַר בִּרְכַּת הַשָּׁנִים. וּכְשֶׁסָּלְלוּ אֶת מְסִלַּת הַבַּרְזֶל לִירוּשָׁלַיִם, לִפְנֵי כְּמֵאָה שָׁנָה, אָמַר הַשָּׂרָף מִבְּרִיסְק זַצַ"ל, בְּשֵׁם הַמִּדְרָשׁ, שֶׁסְּלִילַת דְּרָכִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְבַשֶּׂרֶת הִתְקָרְבוּת הַגְּאֻלָּה – הַבִּיטוּ וּרְאוּ אֶת קַדַּחַת סְלִילַת הַכְּבִישִׁים וְרֶשֶׁת הַמֶּחְלָפִים, וְתַבְחִינוּ כַּמָּה קְרוֹבָה הַגְּאֻלָּה! (מעיין המועד הגדש"פ שלב)

 

מִצְוָה בִּשְׁלֹשָׁה

מִצְוָה שֶׁיִּהְיוּ בַּהַלֵּל שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, כְּדֵי שֶׁהַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם יֹאמַר: 'הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב', וְהַשְּׁנַיִם יַעֲנוּ: 'כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ', וְכֵן יַעֲשׂוּ בִּשְׁאַר הַפְּסוּקִים שֶׁל 'כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ'. וְאִם אֵין לוֹ שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, יֹאמַר לְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו הַקְּטַנִּים, וְהֵם יַעֲנוּ לוֹ. (קכג)

 

בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה

שׁוֹתֶה כּוֹס רְבִיעִי בַּהֲסִבָּה, וְלֹא מְבָרֵךְ עָלָיו 'הַגֶּפֶן', וְלִבְנֵי אַשְׁכְּנַז מְבָרֵךְ. וְיִשְׁתַּדֵּל לִשְׁתּוֹת רְבִיעִית [80 גְּרָם] בְּבַת אַחַת, כְּדֵי לְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה 'עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן'. אך אִם כְּבָר שָׁתָה רְבִיעִית יַיִן בַּכּוֹס הַשְּׁלִישִׁי שֶׁעַל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, דַּי שֶׁיִּשְׁתֶּה עַתָּה רֹב רְבִיעִית [41 גְּרַם], כִּי בְּלָאו הֲכִי יֵשׁ לוֹ חִיּוּב לְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה על הכוס השלישי.

 

כֵּן מְבֹאָר בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (סימן קצ ס"ג): "שִׁעוּר שְׁתִיַּת יַיִן לְהִתְחַיֵּב בִּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה, יֵשׁ סָפֵק אִם דַּי בְּכַזַּיִת [27 גְּרַם] אוֹ בִּרְבִיעִית, לְכָךְ יִזָּהֵר תָּמִיד לִשְׁתּוֹת אוֹ פָּחוֹת מִכַּזַּיִת אוֹ רְבִיעִית כְּדֵי לְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְכָאן אִי אֶפְשָׁר לִשְׁתּוֹת פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, כִּי כָּל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ כּוֹס, צָרִיךְ לִשְׁתּוֹת מִמֶּנוּ לְפָחוֹת כִּמְלֹא לוֹגְמָיו שֶׁהוּא רֹב רְבִיעִית [41 גְּרַם], לְכָךְ יִשְׁתֶּה רְבִיעִית שָׁלֵם". עכ"ל.

אִם שָׁכַח לְהָסֵב, חוֹזֵר לִשְׁתּוֹת בַּהֲסִבָּה. וְאִם נִשְׁאָר לוֹ מְעַט יַיִן בַּכּוֹס, יְמַלְּאֶנּוּ וְיִשְׁתֶּה וְלֹא יְבָרֵךְ 'בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן', אַךְ אִם לֹא נִשְׁאָר לוֹ יַיִן בַּכּוֹס, יְמַלְּאֶנּוּ וִיבָרֵךְ וְיִשְׁתֶּה בַּהֲסִבָּה. (קכה)

 

חֲצוֹת לַיְלָה

לְכַתְּחִלָּה יְסַיֵּם אֶת הַהַלֵּל עִם שְׁתִיַּת הַכּוֹס הָרְבִיעִי קֹדֶם זמן חֲצוֹת [24:40 בְּעֵרֶךְ]. וּמִכָּל מָקוֹם גַּם אִם הִתְאַחֵר עַד אַחַר חֲצוֹת, רַשַּׁאי לַחְתֹּם בִּרְכַּת 'יְהַלְלוּךָ' בְּשֵׁם ה'. וּלְמִנְהַג אַשְׁכְּנַז שֶׁמְּבָרְכִים 'הַגֶּפֶן' עַל כּוֹס רְבִיעִי, אִם הִגִּיעַ חֲצוֹת, לֹא יְבָרְכוּ. (פרי מגדים, דרך החיים)

 

נִרְצָה

שִׁירָה וְהוֹדָיָה

יָגִיל וְיִשְׂמַח בַּזְּכוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁזִּכָּהוּ בּוֹרֵא עוֹלָם, לְקַיֵּם אֶת מִצְווֹת הַלַּיְלָה הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. וְטוֹב לָשִׁיר עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ הַמְסֻבִּים עַל שֻׁלְחָנוֹ בְּשִׂמְחָה וְחֶדְוָה אֶת הַשִּׁירִים, "חַד גַּדְיָא", וְ"אֶחָד מִי יוֹדֵעַ". ויִרְצֶה ה' פָּעֳלוֹ, וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתּוֹ שְׁלֵמָה מֵעִם ה'. (קכו)

 

מזמור לתודה

אשרי הזוכים לשיר ולנגן בלילה זה 8 פעמים פרק "מזמור לתודה" (תהילים ק), ולאחר מכן רק להודות להשם על כל הטוב, וגם על מה שלא כל כך נוח לו.

 

מעשה בידיד יקר אברך ירא שמים בגיל 53 ואשתו בת 50. 30 שנה לא זכו לילדים. והנה בליל שביעי של פסח [תשפ"ב] לאחר שירת הים בשמחה ברוב עם בחצות לילה, ברכנו אותו בפתיחת ההיכל כבכל שבת שיזכה לזרע של קיימא. ואז הוא לחש לי באוזן, הרב לא יגיד "זרע של קיימא", הרב יברך "לידה קלה". אמרתי לו מה? הוא אומר לי אשתי בהריון בחודש החמישי. לקחתי אותו לצד ושאלתי אותו, תגיד לי את האמת, עשית הרבה סגולות, אבל מה הדבר שהרגשת שחתם את הישועה? הוא אמר לי, שאשתו קיבלה על עצמה לומר כל יום במשך 40 יום 8 פעמים "מזמור לתודה" בנחת ובנגינה. ואחר כך היתה רק מודה להשם שאין להם ילדים, כי זה בוודאי טוב, כי השם עושה רק טוב, 'הוא הטיב לנו, הוא מטיב לנו, הוא יטיב לנו'. בתחילה זה היה לה קשה מאוד, אך לאחר כמה ימים, היא קיבלה שמחה כל כך גדולה, והיתה ממש רוקדת ושרה ומודה להשם מכל הלב. והנה ביום ה-42 הודיעו לה בחסדי השם שהיא בהריון, ישתבח שמו לעד, זהו כוחה של "תודה". (עיין עלון "ותתענג בדשן" גיליון מס' 100)

 

שִׁיר הַשִּׁירִים

בְּסִיוּם לֵיל הַסֵּדֶר, מִנְהָג טוֹב וְחָשׁוּב לוֹמַר "שִׁיר הַשִּׁירִים" שֶׁהוּא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וְיֹאמְרוּ בְּנִגּוּן וּבִנְעִימָה מִלָּה בְּמִלָּה בְּנַחַת.

 

כתב בספר חמדת ימים (פסח פרק ו אות קטז): שמעתי שבימי הרב האר"י זלה"ה, היו קוראים אחר תשלום הסדר ספר שיר השירים. וטעם מסתבר הוא, לעורר אהבת דודים למעלה, ויאחז צדיק דרכם. עי"ש. גם השל"ה הקדוש כתב, חסידים ואנשי מעשה, אומרים שיר השירים בליל שימורים. וכן כתב מרן החיד"א בספרו מורה באצבע (סימן ז אות רי): אחר ההגדה יאמר בקול שמחה שיר השירים כולו, בעידן חדותא [שמחה], עת הזמיר הגיע, כי כל עולמות עליונים למעלה מאירים ומזהירים. (עיין כף החיים סימן תפ אות יב)

 

בְּסֵפֶר הֲלִיכוֹת שְׁלֹמֹה (עמוד שיז) מְסֻפָּר עַל הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁלֹמֹה זַלְמָן אוֹיֶרְבָּךְ זַצַ"ל: לְאַחַר גְּמַר עֲרִיכַת הַסֵּדֶר שָׁרוּ מְעַט שִׁירַת "חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח, וּלְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה", וְאַחַר כָּךְ פָּרַשׁ רַבֵּנוּ לְחַדְרוֹ לַאֲמִירַת "שִׁיר הַשִּׁירִים". [וּבַדֶּרֶךְ אַגַּב, כָּךְ סִפֵּר לִי גַּם אֶחָד מִבָּאֵי בֵּיתוֹ שֶׁל מָרָן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זְצוּקָ"ל שֶׁכַּאֲשֶׁר זָכָה שָׁנָה אַחַת לִשְׁהוֹת בִּמְחִיצָתוֹ שֶׁל מָרָן בְּלֵיל הַסֵּדֶר, אֲזַי בִּגְמָר הַסֵּדֶר, פָּרַשׁ מָרָן לַחֲדַר לִמּוּדוֹ וְקָרָא שָׁם "שִׁיר הַשִּׁירִים" בִּנְעִימָה קְדוֹשָׁה.] וִיצֻיָּן שֶׁהָיָה חָבִיב עַל רַבֵּנוּ לִמּוּד סֵפֶר שִׁיר הַשִּׁירִים עִם פֵּרוּשׁ רַשִּׁ"י הַמְּרוֹמֵם אֶת הַנֶּפֶשׁ וּמְעוֹרֵר כִּסּוּפֵי הַגְּאֻלָּה, וּתְקוּפָה מְסֻיֶּמֶת אַף קָבַע בּוֹ לִמּוּד בְּחַבְרוּתָא מִדֵּי לֵיל שַׁבָּת קֹדֶשׁ. וְאֵרַע פַּעַם בִּשְׁנוֹת אַבְרְכוּתוֹ שֶׁנּוֹדַע לְרַבֵּנוּ שֶׁנִּדְפַּס בֵּאוּר עַל סֵפֶר שִׁיר הַשִּׁירִים, שֶׁמְּחַבְּרוֹ אִם כִּי הָיָה שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת וִירֵא שָׁמַיִם, שָׁגָה וְלֹא הִשְׂכִּיל לַעֲמֹד עַל תְּכוּנָתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל שִׁיר הַשִּׁירִים, וְכַמּוּבָן הָיָה זֶה לוֹ לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל. וְנֶחֱרַד רַבֵּנוּ בְּיוֹתֵר, וְעַל אַף שֶׁלֹּא הָיָה עִמּוֹ בְּקִשְׁרֵי הֶכֵּרוּת, עָלָה לְבֵיתוֹ וּבְשִׂיחָה אֲרֻכָּה פָּתַח לְפָנָיו בְּחָכְמָתוֹ צֹהַר לְהָבִין לְפִי הַשָּׂגָתוֹ תֹּכֶן סֵפֶר קֹדֶשׁ קָדָשִׁים זֶה עַל פִּי הַמָּסוּר לָנוּ מֵחֲזַ"ל, וְלֹא זָז רַבֵּנוּ מִשָּׁם עַד שֶׁהֵבִין אוֹתוֹ מְחַבֵּר אֶת הַמֻּטָּל עָלָיו, וְקִיֵּם וְקִבֵּל בְּלֵב שָׁלֵם וּבְשִׂמְחָה לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי חֲכָמִים וְגָנַז אֶת סִפְרוֹ גְּנִיזַת עוֹלָם. ע"כ.

 

עַד שֶׁתַּחְטְפֶנּוּ שֵׁנָה

כָּתַב מָרָן בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (סימן תפא ס"ב): "חַיָּב אָדָם לַעֲסֹק בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח וּבִיצִיאַת מִצְרַיִם, וּלְסַפֵּר בַּנִּסִּים וּבַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַאֲבוֹתֵינוּ, עַד שֶׁתַּחְטְפֶנּוּ שֵׁנָה". וּמִכָּל מָקוֹם כָּל זֶה בִּתְנַאי שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁנִּשְׁאָר עֵרָנִי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּשִׂמְחָה, אֲבָל אִם הוּא עָיֵף וּמִצְטַעֵר מִזֶּה, בְּוַדַּאי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁהֲרֵי מְצַעֵר אֶת עַצְמוֹ בַּחַג, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ". עַל כֵּן, יַעֲשֶׂה כָּל אָדָם כְּפִי יְכָלְתּוֹ, וְה' לֹא יִמְנַע טוֹב לַהוֹלְכִים בְּתָמִים.

 

בַּהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח מוּבָא הַמַּעֲשֶׂה בַּתַּנָּאִים גְּדוֹלֵי עוֹלָם שֶׁהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁהִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית, וְכָתַב הַמַּהַרַ"ל מִפְּרַג בְּסֵפֶר גְּבוּרוֹת ה', וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִקְשֶׁה לְךָ הֵיאָךְ הָיוּ מוֹנְעִים שֵׁנָה מֵעֵינֵיהֶם בְּלֵיל יוֹם טוֹב, דַּע שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם שׁוּם צַעַר, כִּי מֵרֹב חִבּוּב מִצְוַת סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם לֹא הִרְגִּישׁוּ עַד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, כִּי הָיָה הַזְּמַן קָצָר לָהֶם עַד שֶׁבָּאוּ תַּלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם רַבּוֹתֵינוּ הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית. עי"ש. וּלְפִי זֶה מוּבָן מָה שֶׁאָמְרוּ (מסכת סוכה נג ע"א): אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁע, כְּשֶׁהָיִינוּ שְׂמֵחִים בְּשִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאִינוּ שֵׁנָה בְּעֵינֵינוּ. וּבֵאֲרוּ שָׁם שֶׁהָיוּ מְנַמְנְמִים בְּלֵילוֹת הַחַג זֶה עַל כִּתְפֵי זֶה, כִּי מֵרֹב הַשִּׂמְחָה וְהָעֹנֶג שֶׁבְּשִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, כִּמְעַט וְלֹא הָיוּ מַרְגִּישִׁים שׁוּם צַעַר שֶׁל נְדוּדֵי שֵׁנָה. וְכֵן בַּלִּמּוּד שֶׁל לֵיל חַג הַשָּׁבוּעוֹת, כְּשֶׁיּוֹדְעִים אֶת גֹּדֶל הַתִּקּוּן שֶׁנַּעֲשָׂה בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בְּלַיְלָה זוֹ, כִּמְעַט לֹא מַרְגִּישִׁים שׁוּם צַעַר. (חזו"ע שבת ב ריז)

 

קְרִיאַת שְׁמַע וּבִּרְכַּת הַמַּפִּיל

אִם חָטַפְתּוֹ שֵׁנָה, יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע עַל הַמִּטָּה, וִיבָרֵךְ בִּרְכַּת "הַמַּפִּיל" בְּשֵׁם וּמַלְכוּת אַף לְאַחַר חֲצוֹת כִּבְכָל לַיְלָה. כֵּן הוֹרָה מָרָן הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן זצוק"ל (ה"ב חי"ב רסד. קכו)

 

 חָסַל סֵדֶר פֶּסַח