בִּרְכַּת הָאִילָנוֹת 

טַעַם הַבְּרָכָה

הַיּוֹצֵא בִּימֵי נִיסָן וְרוֹאֶה אִילָנוֹת מַאֲכָל הַמּוֹצִיאִים אֶת פִּרְחֵיהֶם, מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם פַּעַם אַחַת כְּדִלְהַלָּן, כְּדֵי לְהוֹדוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל חִדּוּשׁ הָעֵצִים הַיְבֵשִׁים שֶׁהִפְרִיחָם.

נֻסַּח הַבְּרָכָה

"בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלּא חִסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת, לֵהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם".

מִנְהָג מָרָן הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זצוק"ל הָיָה לְהַתְחִיל בְּפָסוּק 'וִיהִי נֹעַם…', ולברך את הַבְּרָכָה, ולומר אחר כך יְהִי רָצוֹן… שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְּשִׂמְחָה וְכוּ', לְלֹא לְשֵׁם יִחוּד וּלְלֹא הַבַּקָּשָׁה לְעִלּוּי נְשָׁמוֹת. וְזֹאת עַל פִּי מָה שֶׁכָּתַב מָרָן הַחִידָ"א (ברכי יוסף אורח חיים סימן א ס"ק ט) שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר תִּקְּנוּ הַחֲכָמִים סֵדֶר לִמּוּדִים שׁוֹנִים וּקְבִיעוּת עִתִּים, וְכַוָּנָתָם הָיְתָה לְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים, הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל, כִּי בְּלָאו הֲכִי הֵם בֶּעָווֹנוֹת בְּטֵלִים מִלִּמּוּד תּוֹרָה, וְעַל יְדֵי סֵדֶר הַלִּמּוּדִים הַלָּלוּ, הֵם קוֹרְאִים וּמִתְעוֹרְרִים. אוּלָם לֹא נֶאֶמְרוּ כָּל הַשִּׁעוּרִים הַלָּלוּ לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים אֲשֶׁר לָהֶם יָד וְשֵׁם טוֹב, חֲכָמִים וִידוּעִים לַעֲסֹק בְּגוּפֵי תּוֹרָה וְלַעֲמֹד עַל עִקָּר דִּינֵי הַתּוֹרָה, לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כָּתַב בְּכַף הַחַיִּים (סי' תיז ס"ק יג) לְעִנְיָן סֵדֶר הַלִּמּוּד בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁכָּל סֵדֶר זֶה הוּא לַהֲמוֹן הָעָם, אֲבָל מִי שֶׁתּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ וְיֵשׁ לוֹ לֵב מֵבִין בַּגְּמָרָא וּבַפּוֹסְקִים, אֵין צָרִיךְ לְבַטֵּל כְּדֵי לוֹמַר סֵדֶר זֶה. עי"ש.

כַּוָּנַת הַבְּרָכָה

יְכַוֵּן בַּבְּרָכָה הֵיטֵב, כִּי יֵשׁ בָּהּ תִּקּוּן וְעִלּוּי גָּדוֹל לַנְּשָׁמוֹת הַמְגֻלְגָּלוֹת בַּעֲצֵי הַשָּׂדֶה וּבָעֲשָׂבִים, וִיבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. וְיִשְׁתַּדְּלוּ לְבָרֵךְ בְּרָכָה זוֹ בַּעֲשָׂרָה, כְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ קַדִּישׁ לְאַחַר מִכֵּן לְעִלּוּי נִשְׁמַת הַנִּפְטָרִים. (החיד"א. י, יב)

שְׁנֵי אִילָנוֹת

לְכַתְּחִלָּה יְבָרֵךְ כְּשֶׁרוֹאֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם אִם אֵין לוֹ אֶלָּא אִילָן אֶחָד, רַשַּׁאי לְבָרֵךְ, כִּי הַבְּרָכָה הִיא עַל כְּלָלוּת הַבְּרִיאָה. וּמָה שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (ברכות מג ע"ב) הַיּוֹצֵא בִּימֵי נִיסָן וְרוֹאֶה 'אִילָנֵי' דִּמְלַבְלְבֵי [אִילָנוֹת מְלַבְלְבִים] לְשׁוֹן רַבִּים, לָאו דַּוְקָא שֶׁצָּרִיךְ כַּמָּה אִילָנוֹת, אֶלָּא דַּי אֲפִלּוּ בְּאִילָן אֶחָד. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ הָרוֹאֶה חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל מְבָרֵךְ…, הָרוֹאֶה מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל מְבָרֵךְ…, הָרוֹאֶה בְּרָקִים מְבָרֵךְ…, וַהֲרֵי פָּשׁוּט שֶׁאֲפִלּוּ רָאָה חָכָם אֶחָד, אוֹ מֶלֶךְ אֶחָד, אוֹ בָּרָק אֶחָד מְבָרֵךְ. וְכֵן מְפֹרָשׁ בַּרָאָבִיָּ"ה, וּבָרָאָ"ה וְעוֹד. וּבְשׁוּ"ת רִבְבוֹת אֶפְרַיִם הֵעִיד שֶׁרָאָה לְהַגָאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה פַיינְשְׁטֵיין שֶׁבֵּרֵךְ עַל אִילָן אֶחָד, וְשֶׁכֵּן מִנְהָג אַשְׁכְּנַז, וְכֵן עָשָׂה מַעֲשֶׂה הַגַּרְשָׁ"ז אוֹיֶרְבָּךְ, וְכֵן כָּתְבוּ כַּמָּה אַחֲרוֹנִים. וּמִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ מַצְרִיכִים שָׁנִי אִילָנוֹת, לְכַתְּחִלָּה יְבָרֵךְ עַל שְׁנַיִם. (יג. חזו"ע ברכות תנז)

אִילָנוֹת מַאֲכָל

צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ אִילָנוֹת מַאֲכָל וְלֹא אִילָנוֹת סְרָק. וְאִם טָעָה וּבֵרַךְ עַל אִילָנוֹת סְרָק, לֹא יְבָרֵךְ שׁוּב עַל אִילָנוֹת מַאֲכָל. (יג)

אִילָנוֹת מֻרְכָּבִים אוֹ עָרְלָה

לְכַתְּחִלָּה לֹא יְבָרֵךְ עַל אִילָנוֹת מֻרְכָּבִים, הוֹאִיל וְנָטְעוּ אוֹתָם בְּאִסּוּר נֶגֶד רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. אֲבָל אִילָנוֹת עָרְלָה לְכַתְּחִלָּה יָכוֹל לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם. שֶׁהֲרֵי לֹא נִטְּעוּ בָּאִסּוּר, אֶלָּא דַרְכָּם בַּכָּךְ שֶׁאֲסַרְתָּם הַתּוֹרָה בַּהֲנָאָה שָׁלֹשׁ הַשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת. (טו, יט) ומכל מקום כל ההקפדה היא דווקא באילנות שנעשתה בהם ההרכבה ממש, אבל אם לקחו ענף מאילן מורכב ונטעוהו במקום אחר, כיון שמותר לעשות כן לכתחילה, כמבואר בשלחן ערוך (יורה דעה סימן רצה סעיף ז), נמצא שאין זה נגד רצון הבורא, ומברכים עליהם ברכת האילנות. (שו"ת אור לציון חלק ג פרק ו)

רְאִיָּת הַפְּרָחִים

אֵין דַּי בִּרְאִיַּת הָאִילָנוֹת לְבַד, אֶלָּא יִרְאֶה אֶת הַפְּרָחִים קֹדֶם, וְאַחַר כָּךְ יְבָרֵךְ. וּבִפְרָט יֵשׁ לָשִׂים לֵב לָזֶה כַּאֲשֶׁר יֵשׁ קִבּוּץ גָּדוֹל שֶׁל אֲנָשִׁים, שֶׁיִּרְאוּ כֻּלָּם אֶת הַפְּרָחִים וְרַק אַחַר כָּךְ יְבָרְכוּ. וְאִם בֵּרְכוּ וְלֹא רָאוּ, לֹא יְבָרְכוּ שׁוּב כְּשֶׁיִּרְאוּ. (כח)

עִוֵּר

הָעִוֵּר לֹא יְבָרֵךְ בִּרְכַּת הָאִילָנוֹת, כֵּיוָן שֶׁבְּרָכָה זוֹ תְּלוּיָה בָּרְאִיָּה וְהוּא אֵינוֹ רוֹאֶה, אַךְ טוֹב שֶׁיִּשְׁמַע מֵאַחֵר שֶׁיּוֹצִיאוֹ יְדֵי חוֹבָה, וְיַעֲנֶה אָמֵן. (כח, יד)

חוּץ לָעִיר

טוֹב לְבָרֵךְ עַל אִילָנוֹת הַנְּטוּעִים מחוּץ לָעִיר. וְאָמְנָם, אִם יֵשׁ חֲשַׁשׁ בִּטּוּל תּוֹרָה, יְבָרֵךְ עַל אִילָנוֹת שֶׁבְּתוֹךְ הָעִיר. (יב)

כָּתַב הָרַמְבָּ"ם (פ"י מברכות הי"ג): הַיּוֹצֵא לַשָּׂדוֹת אוֹ לַגִּנּוֹת בְּיוֹמֵי נִיסָן וְכוּ'. מַשְׁמָע שֶׁמְּבָרֵךְ גַּם עַל גִּנּוֹת שֶׁבְּתוֹךְ הָעִיר. וְכֵן דִּיֵּק בַּסֵּפֶר פְּרִי הָאֲדָמָה, שֶׁאֲפִלּוּ הָיוּ הַגִּנּוֹת תּוֹךְ חֲצֵרוֹ וְרָאָה בָּהֶם אִילָנוֹת פּוֹרְחוֹת, מְבָרֵךְ. וּמַהֲרָ"ח פָלָאגִ'י כָּתַב שֶׁכֵּן נוֹהֲגִים רַבָּנֵי אַלְפִין בִּפְשִׁיטוּת בָּעִיר קוּשְׁטָא, שֶׁמְּבָרְכִים בְּעַד הַחַלּוֹן בִּהְיוֹתָם בְּבֵיתָם וְאֵינָם זָזִים מִמְּקוֹמָם, וְעוֹמְדִים וּמְבָרְכִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם גִבּוֹרֵי כֹּחַ, אֵינָם יוֹצְאִים הַשָּׂדֶה לְבָרֵךְ. וְכֵן מִנְהָג עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ מוֹרֵנוּ הָרַב הַיָּ"ם הַגָּדוֹל לְבָרֵךְ בַּחֲצֵרוֹ שֶׁהָיוּ לוֹ שָׁם אִילָנוֹת. וְכֵן דַעַת מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, מַהֲרַ"ם אֶלְשָׁקָר, פֶּתַח הַדְּבִיר, רַב פְּעָלִים. וּבֶאֱמֶת שֶׁבְּכַמָּה רִאשׁוֹנִים לֹא כָּתוּב בִּכְלָל לְשׁוֹן "הַיּוֹצֵא", אֶלָּא "הָרוֹאֶה" אִילָנוֹת בַּגַּן שֶׁלָּהֶם, מְבָרֵךְ.

זְמַן הַבְּרָכָה

לְכַתְּחִלָּה יְבָרֵךְ בִּרְכַּת הָאִילָנוֹת בְּיוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ עַצְמוֹ, שֶׁזְּרִיזִים מַקְדִּימִים לְמִצְווֹת. וְאִם לֹא הִסְפִּיק, רַשַּׁאי לְבָרֵךְ כָּל הַחֹדֶשׁ. וַאֲפִלּוּ בְּחֹדֶשׁ אִיָּר יָכוֹל לְבָרֵךְ, כָּל שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ פְּרָחִים בָּאִילָן, עַל אַף שֶׁגָּדְלוּ בּוֹ חֵלֶק מֵהַפֵּרוֹת.

שַׁבָּת קֹדֶשׁ

מֻתָּר לְכַתְּחִלָּה לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הָאִילָנוֹת בְּשַׁבָּת, וּבִפְרָט כְּשֶׁחָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּשַׁבָּת, שֶׁזְּרִיזִים מַקְדִּימִים לְמִצְווֹת. מַה גַם שֶׁצִּבּוּר גָּדוֹל מָצוּי בְּשַׁבָּת יוֹתֵר מִבַּחוֹל, וּבְרֹב עַם הַדְרַת מֶלֶךְ. וְכָתַב מָרָן מַלְכָּא הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זְצוּקָ"ל: "וְכֵן הוֹרֵיתִי הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה בִּשְׁנַת ה'תשנ"ה שֶׁחָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן בְּשַׁבָּת, וּבֵרַכְנוּ בִּרְכַּת הָאִילָנוֹת בְּרֹב עַם כְּמִנְהָגֵנוּ תָּמִיד לְבָרֵךְ בְּיוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ". ע"כ. והַגָּאוֹן הָאֲדֶרֶ"ת [הָרַב אַבְרָהָם דָּוִד רַבִּינוֹבִיץ תְּאוֹמִים] הָיָה מְהַדֵּר לְבָרֵךְ דַּוְקָא בְּשַׁבָּת, כְּדֵי לְהַשְׁלִים מֵאָה בְּרָכוֹת. גַּם הַגאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל קַנְיֵבְסְקִי [הסטייפלר] (מועדי הגר"ח עמ' ג), וְהַגָּאוֹן רַבִּי שְׁלֹמֹה זַלְמָן אוֹיֶרְבָּךְ בֵּרְכוּ בְּשַׁבָּת (הליכות שלמה עמ' רפט). וְכֵן פָּסְקוּ הַגָּאוֹן הָרַב אֶלְיָשִׁיב (ישא יוסף ב עמ' ע), וְהַגָּאוֹן הָרַב שְׁטֵיְינְמָן (כאיל תערוג) וְעוֹד. וְכָל שֶׁכֵּן בִּמְקוֹמוֹת שֶׁרֹב הַצִּבּוּר בָּאִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת רַק בְּשַׁבָּת וְיֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁיִּשְׁכְּחוּ בִּימֵי הַחֹל לְבָרֵךְ, שֶׁבְּוַדַּאי מִצְוָה רַבָּה לְבָרֵךְ בְּשַׁבָּת לְזַכּוֹתָם. (כ, כג)

וכתב עוד מרן מלכא הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל בחזון עובדיה (שבת חלק ד עמוד עט): ולפי האמור שיכולים לברך על הדס המחובר בשבת, אפילו במגע יד, ולא גזרו חכמים שמא יתלוש את ההדס, יש ללמוד במכל שכן שיכולים לברך ברכת האילנות בשבת. ולא כמו שכתב בכף החיים סופר, שאין לברך בשבת, שמא יקח בידו את פרחי האילן להריח בהם, או שמא יתלוש. ע"כ. והלוא כיון שאף להריח בהדס המחובר, מותר אף בנגיעת יד, אם כן מה טעם לגזור שמא יקח מפרחי האילנות בשבת, אם אינו תולשם, שהרי מותר לעשות כן לכתחילה. וכל שכן שאין לגזור בברכת האילנות שאין צורך במגע יד כלל. גם הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת לב חיים פסק, שמותר לברך ברכת האילנות בשבת, כמו שמותר לברך על ריח הדס המחובר, ולא גזרו חכמים שמא יתלוש. ומוכח שאין כאן בית מיחוש כלל. וכן הורה בשיעורו הגדול במוצאי שבת (כי תשא תשס"ד) להקל לגמרי לברך ברכת האילנות בשבת. (הובא במשנת יוסף תשס"ד עמוד קלה)

מִנְהָג טוֹב רָאִינוּ אֵצֶל רַבָּהּ הָרָאשִׁי שֶׁל כַּרְמִיאֵל הַרָהָ"ג רַבִּי אֵלִיָּהוּ מַלְכָּא שְׁלִיטָ"א, שֶׁהוּא עַצְמוֹ מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הָאִילָנוֹת בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, אֲבָל מֵאַחַר וּבְרֹאשׁ מַעֲיָנָיו עוֹמֶדֶת מַעֲלַת זִכּוּי הָרַבִּים, וְיוֹדֵעַ שֶׁיֶּשְׁנָם אֲנָשִׁים שֶׁבָּאִים מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת לְבֵית הַכְּנֶסֶת, עַל כֵּן הוֹלֵךְ שׁוּב בְּשַׁבָּת עִם כָּל הַמִּתְפַּלְּלִים, שֶׁיְּבָרְכוּ גַּם הֵם בִּרְכַּת הָאִילָנוֹת, כְּדֵי לְזַכּוֹתָם. וְכָל הַמְּזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, זְכוּת הָרַבִּים תְּלוּיָה בּוֹ.

נָשִׁים

גַּם הַנָּשִׁים צְרִיכוֹת לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הָאִילָנוֹת.

וְהֵן אֱמֶת, שֶׁהַנָּשִׁים פְּטוּרוֹת מִמִּצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא [גּוֹרֵם]. דְּהַיְנוּ, כָּל מִצְוָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ זְמַן קָבוּעַ, [שֶׁהַזְּמַן גּוֹרֵם לָהּ לָבוֹא], הָאִשָּׁה פְּטוּרָה מִמֶּנָּה. כְּגוֹן מִצְוַת צִיצִית, שזְמַנָּהּ קָבוּעַ בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה, וְכֵן תְּפִלִּין, שֶׁזְּמַנָּן קָבוּעַ בַּחֹל וְלֹא בְּשַׁבָּת, וְכֵן שׁוֹפָר, סֻכָּה, לוּלָב, וְכַּיּוֹצֵא בָּהֶן. וְכֵיוָן שֶׁגַּם בְּמִצְווֹת מִדִּבְרֵי חֲכָמִים קַיָּם כְּלָל זֶה, אִם כֵּן, תִּהְיֶינָה הַנָּשִׁים פְּטוּרוֹת מִבִּרְכַּת הָאִילָנוֹת, כֵּיוָן שֶׁזְּמַנָּהּ קָבוּעַ בְּחֹדֶשׁ נִיסָן?

אוּלָם, דַּע כִּי הַנָּשִׁים פְּטוּרוֹת דַּוְקָא מִמִּצְווֹת שֶׁהַצִּוּוּי לַעֲשׂוֹתָן לִזְמַן מְסֻיָּם בִּלְבַד, אֲבָל מִצְווֹת שֶׁרַק הַמְּצִיאוּת גּוֹרֶמֶת שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתָן בְּכָל זְמַן, כְּגוֹן מִצְוַת בִּכּוּרִים, שֶׁמָּה שֶׁזְּמַנָּהּ קָבוּעַ מֵחַג הַשָּׁבוּעוֹת וְעַד חֲנֻכָּה, הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין שִׁבְעַת הַמִּינִים מְצוּיִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בִּשְׁאָר הַשָּׁנָה, אֲבָל אִלּוּ הָיוּ מְצוּיִים, הָיָה רָאוּי לְהָבִיא בִּכּוּרִים בְּכָל הַשָּׁנָה, בָּזֶה הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת. וְכֵן בְּבִרְכַּת הָאִילָנוֹת, שֶׁאֵין הַצִּוּוּי לְחֹדֶשׁ נִיסָן דַּוְקָא, אֶלָּא הַמְּצִיאוּת שֶׁהָאִילָנוֹת מְלַבְלְבִים בְּחֹדֶשׁ נִיסָן, אֲבָל אִלּוּ הָיוּ מְלַבְלְבִים בִּזְמַן אַחֵר, הָיוּ מְבָרְכִים בִּזְמַן אַחֵר. וּבֶאֱמֶת שֶׁיֶּשְׁנָן מְקוֹמוֹת בְּחוּץ לָאָרֶץ שֶׁהָאִילָנוֹת מְלַבְלְבִים בָּחֳדָשִׁים אֲחֵרִים, וּמְבָרְכִים בֶּחֳדָשִׁים הָהֵם, לְכָךְ לֹא נֶחְשֶׁבֶת בִּרְכַּת הָאִילָנוֹת כְּכָל מִצְוָה שֶׁזְּמַנָּהּ קָבוּעַ.