“לקחת מוסר השכל, צדק ומשפט ומישרים”

מבט לחיים מאת הרב שלמה הלוי שליט”א

הלכות פסח- אִסּוּר הַשְׁהָיַת חָמֵץ

תקציר המאמר:

"הלכות אִסּוּר הַשְׁהָיַת חָמֵץ" מתוך חוברת הלכה לפסח של הרב דוד שלום נקי שליט"א

אִסּוּר הַשְׁהָיַת חָמֵץ

 

נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (שמות יב יט): "שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם, כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ". וּלְהַלָּן נֶאֱמַר (יג ז): "מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ". וְנֶאֱמַר עוֹד (שמות יב טו): "תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם".

 

 

מִפְּסוּקִים אֵלּוּ לָמַדְנוּ, שֶׁאָסוּר לְהַשְׁהוֹת חָמֵץ שֶׁלָּנוּ בִּרְשׁוּתֵנוּ בַּפֶּסַח. וְהַמַּשְׁהֶה חָמֵץ בִּרְשׁוּתוֹ, בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל "תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם", וְעָבַר גַּם עַל אִסּוּר "לֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ".

 

חָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח

אָדָם שֶׁעָבַר וְהִשְׁאִיר חָמֵץ בִּרְשׁוּתוֹ בְּפֶסַח, מֵאַחַר וְעָבַר עַל הָאִסּוּרִים הַנַּ"ל, אָסְרוּ חֲכָמִים חָמֵץ זֶה בַּהֲנָאָה בֵּין לְבַעַל הֶחָמֵץ וּבֵין לַאֲחֵרִים, וְעַל כֵּן אָסוּר לְהַאֲכִילוֹ אֲפִלּוּ לִבְהֵמָה, חַיָּה וָעוֹף שֶׁל הֶפְקֵר אוֹ לְגוֹי. (סימן תמח סעיף ג, ו. סט, עה)

 

נִקְיוֹן הַבַּיִת

קֹדֶם לֵיל י"ד בְּנִיסָן יֵשׁ לְנַקּוֹת אֶת כָּל חַדְרֵי הַבַּיִת נִקּוּי יְסוֹדִי לְבַל יִשָּׁאֵר שָׁם שׁוּם חֲשַׁשׁ חָמֵץ. וְכֵן בְּכִיסֵי הַבְּגָדִים וּבְיַלְקוּטֵי בֵּית הַסֵּפֶר, בַּאֲרוֹנוֹת הַמִּטְבָּח, בַּמְקָרֵר, בָּרֶכֶב, וּבְכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁהִכְנִיסוּ שָׁם חָמֵץ בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה. וּכְבָר אָמַר רַבֵּנוּ הָאֲרִ"י זַ"ל: "כָּל הַנִּזְהָר מִמַּשֶּׁהוּ שֶׁל חָמֵץ בְּפֶסַח, מֻבְטָח לוֹ שֶׁלֹּא יֶחֱטָא כָּל הַשָּׁנָה". (לב)

 

וְיַקְפִּיד לְנַקּוֹת הֵיטֵב אֶת כִּיסֵי הַבְּגָדִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בִּגְמָרָא מַסֶּכֶת שַׁבָּת (יב ע"א) חַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בְּכִיסוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ דָּבָר שֶׁאָסוּר לָצֵאת בּוֹ בְּשַׁבָּת. וְכֵן פָּסַק מָרָן (סימן רנב ס"ז). וּמֵאַחַר וּפְעָמִים נוֹתֵן אָדָם בְּכִיסוֹ מַאַכְלֵי חָמֵץ, וְכַמְבֹאָר בִּגְמָרָא (מַסֶּכֶת יְבָמוֹת סג ע"א) עַל הַתַּנָּא הַגָּדוֹל רַבִּי חִיָּיא שֶׁכְּשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לַשּׁוּק אוֹ לְאֵיזוֹ שִׂמְחָה וְרוֹאֶה דְּבַר מַאֲכָל שֶׁרָאוּי לְאִשְׁתּוֹ, הָיָה שָׂם בְּכִיסוֹ וּמֵבִיא לָהּ לֶאֱכֹל. עַל כֵּן יֵשׁ לִבְדֹּק אֶת כִּיסֵי הַבְּגָדִים קֹדֶם הַפֶּסַח לְבַל יִשָּׁאֲרוּ שָׁם פֵּרוּרֵי חָמֵץ.

 

בְּנַחַת וּבְשִׂמְחָה

אַף עַל פִּי שֶׁהַנָּשִׁים טוֹרְחוֹת טִרְחָה מְרֻבָּה מְאֹד בְּנִקְיוֹן הַבַּיִת לְפֶסַח, יֵשׁ לָדַעַת כִּי מִצְוַת הַבְּדִיקָה הִיא מֵחָמֵץ וְלֹא מֵאָבָק, כִּי פְּעָמִים הָאִשָּׁה טוֹרַחַת מִדַּאי מֵעֵבֶר לַנִּדְרָשׁ עַל פִּי הַהֲלָכָה, וּמִתּוֹךְ כָּךְ מַגִּיעָה לְכַעַס וְרֹגֶז וְאִי סַבְלָנוּת כְּלַפֵּי בַּעְלָהּ וִילָדֶיהָ, וְדָבָר זֶה הוּא מִכְּלֵי הַנֶּשֶׁק הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע – לַהֲרֹס אֶת הַשָּׁלוֹם, הַשַּׁלְוָה וְהַשִּׂמְחָה בַּבַּיִת, וְנִמְצָא שֶׁיּוֹצֵא שְׂכָרָהּ בְּהֶפְסֵדָהּ. לְכָךְ תַּקְפִּיד בְּעִקָּר לְנַקּוֹת אֶת הַבַּיִת מֵחָמֵץ, וְתִשְׁתַּדֵּל שֶׁהַכֹּל יִתְנַהֵל ברֹגַע, בְּנַחַת ושַׁלְוָה.

כְּבוֹד הָאִשָּׁה

עַל הַבַּעַל לָשִׂים לֵב לְחַזֵּק וּלְעוֹדֵד וּלְסַיֵּעַ אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁתִּחְיֶה בַּעֲבוֹדָתָהּ בְּנִקְיוֹן הַבַּיִת לִקְרַאת יְמֵי הַפֶּסַח. וּכְבָר כָּתַב הָרַמְבַּ"ם (אישות פרק טו הלכה יט): "צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה אָדָם מְכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ, וְאוֹהֲבָהּ כְּגוּפוֹ. וְאִם יֵשׁ לוֹ מָמוֹן, מַרְבֶּה בְּטוֹבָתָהּ כְּפִי הַמָּמוֹן. וְלֹא יַטִּיל עָלֶיהָ אֵימָה יְתֵרָה. וְיִהְיֶה דִּבּוּרוֹ עִמָּהּ בְּנַחַת, וְלֹא יִהְיֶה עָצֵב וְלֹא רוֹגֵז". עַד כָּאן.

 

"עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ"

נִפְסַק בָּרַמְבַּ"ם וּבַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (אבן העזר סימן פ): בַּעַל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶפְשָׁרוּת כַּסְפִּית לְהָבִיא לְרַעְיָתוֹ עוֹזֶרֶת לְמַלְאֲכוֹת הַבַּיִת כְּנִקָּיוֹן וּכְבִיסָה וְכַיּוֹצֵא, וְרַעְיָתוֹ חֲפֵצָה בָּזֶה שֶׁיָּבִיא לָהּ עוֹזֶרֶת, חַיָּב לְהָבִיא לָה עוֹזֶרֶת כְּפִי מָמוֹנוֹ, וְדַי שֶׁהִיא תַּעֲשֶׂה רַק חֵלֶק מִמַּלְאֲכוֹת הַבַּיִת.

 

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"

בְּמִקְרֶה שֶׁהָאִשָּׁה חַלָּשָׁה וְקָשֶׁה לָהּ לַעֲשׂוֹת אֶת מַלְאֲכוֹת הַבַּיִת, כְּגִהוּץ, קִפּוּל בְּגָדִים, שְׁטִיפַת רִצְפָּה, נִקְיוֹן הַמְּקָרֵר וַאֲרוֹנוֹת הַמִּטְבָּח לְפֶסַח וְכַיּוֹצֵא, חוֹבָה עַל הַבַּעַל לְהָבִיא עוֹזֶרֶת לְאִשְׁתּוֹ, אוֹ שֶׁהוּא עַצְמוֹ יַעֲשֶׂה עֲבוֹדוֹת אֵלּוּ, שֶׁזֶּה בִּכְלַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" וּגְמִילוּת חֲסָדִים. וְאַדְּרַבָּה, עִקַּר עֲשִׂיַּת הַחֶסֶד הוּא עִם אִשְׁתּוֹ שֶׁחַיָּב לְכַבְּדָהּ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ, וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה חֶסֶד עִם שְׁאָר בְּנֵי אָדָם. וּלְצַעֲרֵנוּ, יֶשְׁנָם שֶׁטּוֹעִים בָּזֶה, וְעוֹזְרִים רַבּוֹת לִבְנֵי אָדָם בַּחוּץ, וּבַבַּיִת אֵינָם שׁוֹטְפִים צַלַּחַת. יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח. ועיין בשלחן ערוך המדות (אהבת הבריות עמודים נח, שפג).

 

 

כְּבוֹד הַבַּעַל לְרַעְיָתוֹ

בַּסֵּפֶר "הִזָּהֲרוּ בִּכְבוֹד חֲבֶרְכֶם" כָּתַב עַל הַסַּבָּא מִסְּלַבּוֹדְקָא רַבִּי נָתַן צְבִי פִינְקֵל, שֶׁהָיָה דּוֹרֵשׁ עַל הַפָּסוּק "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ", 'אֶת' לְרַבּוֹת אִשְׁתּוֹ. וְהָיָה דּוֹרֵשׁ מִתַּלְמִידָיו תָּמִיד שֶׁיִּתְיַחֲסוּ בְּכָבוֹד רַב אֶל נְשׁוֹתֵיהֶם, וּמִדַּת הַחֶסֶד שֶׁנִּדְרֶשֶׁת מִכָּל אָדָם לְהֵיטִיב עִם חֲבֵרָיו, רֵאשִׁית כֹּל צָרִיךְ לְבַצֵּעַ אוֹתָהּ עִם אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם". וְהָיָה נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵּם. תַּלְמִידָיו וּמְקֹרָבָיו סִפְּרוּ נִפְלָאוֹת עַל יַחֲסוֹ לְאִשְׁתּוֹ הָרַבָּנִית, כַּמָּה הָיָה מְכַבְּדָהּ וְעוֹזְרָהּ לְמַעְלָה מִכֹּחוֹתָיו. וּבְכָל זֹאת תָּמִיד הָיָה חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ כְּלַפֶּיהָ, וְהָיָה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה מְחִילָה וּסְלִיחָה. מְזַעֲזַעַת הָיְתָה פְּרֵדָתוֹ מִמֶּנָּה בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים לִפְנֵי עוֹזְבוֹ אֶת הַבַּיִת לִתְפִלַּת עַרְבִית, שֶׁעִם כָּל יַחֲסוֹ הַנִּפְלָא כְּלַפֶּיהָ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה, חָשַׁשׁ שֶׁמָּא עֲדַיִן לֹא נָהַג כַּשּׁוּרָה עִמָּהּ לְפִי כְּבוֹדָהּ. וּבְעֵינַיִם זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת הָיָה מִתְחַנֵּן אֵלֶיהָ שֶׁתִּסְלַח לוֹ מִכָּל הַלֵּב. (ענף עץ אבות קצח)

 

 

הַיַּחַס לַמְשָׁרְתִים

כְּשֶׁמְּבִיאִים מְשָׁרֵת אוֹ עוֹזֶרֶת לַבַּיִת, יִזָּהֲרוּ לְהִתְנַהֵג וּלְדַבֵּר עִמָּהֶם בְּכָבוֹד וְלֹא לְבַיְּשָׁם חַס וְשָׁלוֹם. וּלְהַלָּן לְשׁוֹנוֹ הַזָּהָב שֶׁל הָרַמְבַּ"ם (סוף הלכות עבדים) הֵיאַךְ צְרִיכִים לְהִתְנַהֵג אֲפִלּוּ עִם עֶבֶד גּוֹי: "מִדַּת חֲסִידוּת וְדַרְכֵי חָכְמָה שֶׁיִּהְיֶה אָדָם רַחֲמָן וְרוֹדֵף צֶדֶק וְלֹא יַכְבִּיד עֻלּוֹ עַל עַבְדּוֹ וְלֹא יֵצֵר לוֹ, וְיַאֲכִילֵהוּ וְיַשְׁקֵהוּ מִכָּל מַאֲכָל וּמִכָּל מִשְׁתֶּה. חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ נוֹתְנִים לָעֶבֶד מִכָּל תַּבְשִׁיל וְתַבְשִׁיל שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים, וּמַקְדִּימִים מְזוֹן הַבְּהֵמוֹת וְהָעֲבָדִים לִסְעוּדַת עַצְמָם, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (תהלים קכג ב): "כְּעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם, כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ". וְכֵן לֹא יְבַזֵּהוּ בַּיָּד וְלֹא בִּדְבָרִים, לְעַבְדוּת מְסָרָם הַכָּתוּב וְלֹא לְבוּשָׁה. וְלֹא יַרְבֶּה עָלָיו צְעָקָה וְכַעַס, אֶלָּא יְדַבֵּר עִמּוֹ בְּנַחַת וְיִשְׁמַע טַעֲנוֹתָיו. וְכֵן מְפֹרָשׁ בְּדַרְכֵי אִיּוֹב הַטּוֹבִים שֶׁהִשְׁתַּבַּח בָּהֶם וְאָמַר (איוב לא יג): "אִם אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי וַאֲמָתִי בְּרִבָם עִמָּדִי. וּמָה אֶעֱשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל וְכִי יִפְקֹד, מָה אֲשִׁיבֶנּוּ. הֲלֹא בַבֶּטֶן עֹשֵׂנִי עָשָׂהוּ, וַיְכֻנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד". וְאֵין הָאַכְזָרִיּוּת וְהָעַזּוּת מְצוּיָה אֶלָּא בַּגּוֹיִם הָעֲרֵלִים, אֲבָל זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְהֵם יִשְׂרָאֵל שֶׁהִשְׁפִּיעַ לָהֶם הַקָּבָּ"ה טוֹבַת הַתּוֹרָה וְצִוָּם בְּחֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִים, רַחֲמָנִים הֵם עַל הַכֹּל. וְכֵן בְּמִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּבָּ"ה שֶׁצִּוָּנוּ לְהִדָּמוֹת בָּהֶם, הוּא אוֹמֵר "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו". וְכָל הַמְרַחֵם מְרַחֲמִים עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ". עַד כָּאן. וּמֵעַתָּה צֵא וּלְמַד קַל וָחֹמֶר, אִם דִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ם נֶאֶמְרוּ עַל עֶבֶד גּוֹי, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה צְרִיכִים אָנוּ לְהִתְיַחֵס בְּכָבוֹד כְּלַפֵּי יְהוּדִי אוֹ יְהוּדִיָּה הַמְשָׁרְתִים אוֹתָנוּ.

 

הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת

כָּתַב הַגָּאוֹן הַחִידָ"א בְּסִפְרוֹ "דְּבַשׁ לְפִי" (מערכת ה אות טז): כְּפִי מַה שֶּׁמִּתְנַהֵג הָאָדָם עִם מְשָׁרְתָיו וְעִם בְּנֵי בֵיתוֹ, כָּךְ מִתְנַהֲגִים עִמּוֹ בַּשָּׁמַיִם עַל פִּי מִדּוֹתָיו. וְאִם מִתְנַהֵג עִמָּהֶם בְּאַהֲבָה וְחִבָּה, בְּנֹעַם וּבְרֹךְ, כָּךְ יִתְנַהֲגוּ עִמּוֹ בַּשָּׁמַיִם. אֲבָל אִם מִתְנַהֵג עִמָּהֶם בִּדְרָכִים קָשׁוֹת, חַס וְשָׁלוֹם יִתְנַהֲגוּ עִמּוֹ כָּךְ. וְדַי בְּמִלִּים אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁיְּשַׁנֶּה הָאָדָם אֶת הַנְהָגָתוֹ הַלֹּא טוֹבָה בַּבַּיִת, וְיִנְהַג בִּדְרָכִים יְשָׁרוֹת, טוֹבוֹת וְנוֹחוֹת.

 

וְכָתַב הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים פָלָאגִ'י בְּסִפְרוֹ "תּוֹכַחַת חַיִּים", מַעֲשֶׂה נוֹרָא שֶׁנִּתְגַּלָּה לִי בְּחֶזְיוֹן לַיְלָה בְּאֶחָד מֵעֲשִׁירֵי עִירֵנוּ שֶׁהָיָה תָּם וְיָשָׁר וְנִפְטַר, וּלְאַחַר חֹדֶשׁ יָמִים רָאִיתִי אוֹתוֹ בַּחֲלוֹם שֶׁהָיָה לָבוּשׁ בְּגָדִים נָאִים וְשָׂשׂ וְשָׂמֵחַ. וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ עַל מַה זָּכָה לְכָל הַכָּבוֹד הַזֶּה, וְאָמַר לִי שֶׁזָּכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא עַל אֲשֶׁר לֹא הִשְׁתַּעְבֵּד בִּמְשָׁרְתָיו בְּאַכְזָרִיּוּת וּבְקֹשִׁי, כִּי אִם בְּרַחֲמָנוּת שֶׁלֹּא הָיָה מַכְבִּיד עֻלּוֹ עֲלֵיהֶם, וַיְהִי חֲלוֹם. וְשׁוּב חָקַרְתִּי בַּדָּבָר וְיָדַעְתִּי נֶאֱמָנָה שֶׁכָּךְ הָיְתָה מִדָּתוֹ הַטּוֹבָה, שֶׁלֹּא לְצַעֵר לַמְשָׁרְתִים שֶׁלּוֹ בְּשׁוּם שֵׁרוּת כָּבֵד, וּלְרַחֵם עֲלֵיהֶם בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר, אַשְׁרָיו וְאַשְׁרֵי חֶלְקוֹ. עַד כָּאן.

 

וּבֶאֱמֶת שֶׁהָרַב עַצְמוֹ הָיָה נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵּם, כְּפִי שֶׁהֵעִיד עָלָיו בְּנוֹ הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם פָלָאגִ'י בְּסִפְרוֹ "צַוָּאָה מֵחַיִּים", וְכָתַב: "מָתוֹק לַפִּיּוֹת עִם כָּל אָדָם, וְלַמְשָׁרְתוֹת בִּשְׁעַת אֲכִילָתָם, מִי הוּא מִבְּנֵי הַבַּיִת שֶׁיּוּכַל לְבַקֵּשׁ אֲפִלּוּ כְּלִי מַיִם לִשְׁתּוֹת אוֹ קְעָרָה אוֹ מַזְלֵג מֵהַמְשָׁרֶתֶת כְּשֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת לֶאֱכֹל. גַּם לֹא הָיָה מֵנִיחַ לָנוּ לְעוֹרֵר לַמְשָׁרְתוֹת בַּבֹּקֶר אַף שֶׁהֵאִיר הַיּוֹם, כִּי הֵן עֲיֵפוֹת וִיגֵעוֹת, וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ עוֹד מְעַט". (שלחן ערוך המדות, אהבת הבריות עמוד שצה)

 

בְּדִיקַת הַסְּפָרִים

אֵין צֹרֶךְ לִבְדֹּק אֶת הַסְּפָרִים מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא נָפְלוּ בָּהֶם פֵּרוּרֵי חָמֵץ. וְאַף שֶׁיִּתָּכֵן כִּי בְּעֵת הַלִּמּוּד בָּהֶם נָפְלוּ מְעַט פֵּרוּרֵי חָמֵץ, אֵינוֹ צָרִיךְ לָחוּשׁ לְכָךְ, וּמֻתָּר לִלְמֹד בָּהֶם בְּפֶסַח. וְאוּלָם, בִּרְכוֹנִים שֶׁמָּצוּי שֶׁדָּבוּק בָּהֶם שְׁיָרֵי מַאֲכָל, אֵין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם אֶלָּא לְאַחַר נִקּוּי הֵיטֵב. כן דעת רבנו ישעיה מטראני, המאירי, ומהר"ם חלאווה שדוקא שישנם כמה חצאי זיתים של עיסה הכלי מצרפם ולא בפירורים של פת. והסכימו לזה רוב גדולי האחרונים, המהרי"ל, מטה משה, מגן אברהם, שיירי כנה"ג, פרי חדש, אליה רבה, הגר"ז, שלחן גבוה ועוד. וְכָל שֶׁכֵּן אִם אֵין אֶלָּא חֵצִי כַּזַּיִת בִּלְבַד שֶׁאֵין צָרִיךְ בִּעוּר כְּלָל, וכדעת מרן השו"ע שפסק כרבנו יחיאל מפאריש והטור והגמ"י והמרדכי והסמ"ק והרשב"ץ. וכמבואר בפני יהושע, בגדי שש, חמד משה, מגן האלף, מאמר מרדכי ועוד. וְאֵין לָחוּשׁ לְפֵרוּרִים אֵלּוּ שֶׁמָּא יָבֹא לְאָכְלָם, הֵן מִטַּעַם שֶׁכָּתְבוּ הָרִאשׁוֹנִים שֶׁאֵין לַחֲשֹׁשׁ לָזֶה אֶלָּא בְּשִׁעוּר כַּזַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת וּמַלְקוֹת. וְהֵן מִטַּעַם שֶׁנִּמְאָסִים מִיַּד כְּשֶׁנּוֹפְלִים מִמֶּנּוּ (מגן האלף). וּמָה שֶׁכָּתַב בְּמַעֲשֶׂה רַב שֶׁצָּרִיךְ לִבְדֹּק גַּם בַּסְּפָרִים, חוּמְרָא בְּעַלְמָא הִיא וְלֹא מִן הַדִּין. וְלֹא רָאִינוּ לַחֲכָמִים הַזְּקֵנִים הַמִּתְחַסְּדִים עִם קוֹנָם שֶׁיָּחוּשׁוּ לְכָךְ כְּלָל וּכְלָל. וכ"פ בשו"ת אור לציון. (שו"ת יביע אומר ח"ז סימן מג. לה)

 

 

 מִדִּינֵי תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ

מַאַכְלֵי בַּעֲלֵי חַיִּים

מוּצָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ, אִם הֵם רְאוּיִים לְמַאֲכָל אָדָם, בָּרוּר שֶׁאָסוּר לְהַשְׁאִירָם בַּפֶּסַח, וְחַיָּב לְבַעֲרָם. אֲבָל אִם הֵם לֹא רְאוּיִים לְמַאֲכָל אָדָם אֶלָּא לְמַאֲכָל בְּהֵמָה, מֻתָּר לֵהָנוֹת מֵהֵם בְּפֶסַח, וּכְגוֹן: לְהַאֲכִילָם לְבַעֲלֵי חַיִּים אוֹ לְמָכְרָם לְגוֹי. עַל כֵּן, מַאֲכָל הַמְּיֻחָד לְבַעֲלֵי חַיִּים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ, וְאֵינוֹ רָאוּי לְמַאֲכָל אָדָם, מֻתָּר בַּהֲנָאָה וְרַשַּׁאי לִתְּנוֹ לְבַעֲלֵי הַחַיִּים.

 

כָּתַב מָרָן הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (סימן תמב): תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ, עוֹבְרִים עָלֶיהָ מִשּׁוּם בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא, וּכְגוֹן שֵׁכָר הַמָּדִי וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ מִדְּבָרִים הַנֶּאֱכָלִים (סעיף א). דָּבָר שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ חָמֵץ וְאֵינוֹ מַאֲכָל אָדָם כְּלָל אוֹ שֶׁאֵינוֹ מַאֲכָל כָּל אָדָם, כְּגוֹן התריאק"ה [תְּרוּפָה] וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְקַיְּמוֹ בְּפֶסַח, אָסוּר לְאָכְלוֹ עַד לְאַחַר הַפֶּסַח. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ מִן הֶחָמֵץ אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא, הֲרֵי זֶה אָסוּר לְאָכְלוֹ (סעיף ד). חָמֵץ שֶׁהִתְעַפֵּשׁ קֹדֶם זְמַן אִסּוּרוֹ וְנִפְסַל מֵאֲכִילַת הַכֶּלֶב, אוֹ שֶׁשְּׂרָפוֹ בָּאֵשׁ קֹדֶם זְמַנּוֹ וְנֶחְרַךְ עַד שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַכֶּלֶב, מֻתָּר לְקַיְּמוֹ בְּפֶסַח (סעיף ט). עַל כֵּן, דְּיוֹ שֶׁמְּבֻשָּׁל בְּשֵׁכַר שְׂעוֹרִים, מֻתָּר לִכְתֹּב בּוֹ בְּפֶסַח, כֵּיוָן שֶׁנִּפְסַל מֵאֲכִילַת הַכֶּלֶב (סעיף י). ע"כ. ובאור הדברים, שדוקא חמץ בעין ממש ללא תערובת, אסור להשהותו בפסח אף שנפסל מאכילת אדם, כל שראוי לאכילת כלב, וכמבואר בסעי' ט' י', אבל תערובת חמץ, כל שנפסלה מאכילת אדם, מותרת בשהייה, אף שראויה לכלב, וכמבואר בסעיף ד'. על כן, המטפל בדגי נוי ומאכילם מזון שיש בו תערובת חמץ, כיון שאין החמץ בעין, וגם נפסל מאכילת אדם, מותר לו להאכילם מזון זה, כי אין איסור הנאה בתערובת חמץ שנפסלה מאכילת אדם. (שו"ת אור לציון ח"ג פ"ח ה"ה)

 

מַאֲכָל שֶׁהִתְעָרֵב בּוֹ חָמֵץ

אָדָם שֶׁהִתְעָרֵב לוֹ בְּטָעוּת חָמֵץ בְּתוֹךְ מַאֲכָלִים הַכְּשֵׁרִים לְפֶסַח, כְּגוֹן שֶׁמָּצָא גַּרְגֵּר חִטָּה בְּתוֹךְ תַּבְשִׁיל, אוֹ שֶׁהִכְנִיס לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל בְּטָעוּת מִצְרָךְ שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר לְפֶסַח, אוֹ שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּטָעוּת בְּכֵלִים שֶׁל חָמֵץ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה – יִפְנֶה לְרַב מוֹרֵה הוֹרָאָה שֶׁיּוֹרֶה לוֹ כֵּיצַד לִנְהֹג, לְבַל יִכָּשֵׁל חַס וְשָׁלוֹם בְּאִסּוּר כָּלְשֶׁהוּ שֶׁל חָמֵץ, כִּי רַבּוּ הַפְּרָטִים בָּזֶה. [וּלְהַלָּן כָּתַבְנוּ בִּכְתָב קָטָן, מְעַט מִפְּרָטֵי הֲלָכוֹת אֵלּוּ לַהֲבָנַת הַמֻּשָּׂגִים.]

 

מוֹרֵה צֶדֶק

תַּלְמִיד חָכָם הָרָגִיל לְהִשָּׁאֵל בְּעִנְיְנֵי הֲלָכָה, עָלָיו לְשַׁנֵּן אֶת הִלְכוֹת הַפֶּסַח הֵיטֵב הֵיטֵב, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בָּקִי בִּפְרָטֵי הַהֲלָכוֹת, וְיוּכַל לַעֲנוֹת לַשּׁוֹאֵל כַּדָּת וְכַדִּין. וְאַף אִם אֲבוֹתָיו נָהֲגוּ לְהַחְמִיר בִּדְבָרִים מְסֻיָּמִים אוֹ שֶׁהוּא הִנְהִיג לְעַצְמוֹ חֻמְרוֹת מְסֻיָּמוֹת, אֵין לוֹ לְהוֹרוֹת כֵּן לַאֲחֵרִים, אֶלָּא עָלָיו לְהוֹרוֹת לַשּׁוֹאֲלִים אֶת הַדִּין – לִבְנֵי סְפָרַד כְּדַעַת מָרָן הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, וְלִבְנֵי אַשְׁכְּנַז כְּדַעַת הָרָמָ"א. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב מָרָן הַחִידָ"א: "אַף שֶׁכָּל אֶחָד מַחְמִיר לְעַצְמוֹ בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח כַּאֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשׁוֹ, אֶת צְנוּעִים חָכְמָה לְהַחְמִיר בְּבֵיתוֹ וּבְחוֹמוֹתָיו. וְכָל מַה שֶּׁיּוּכַל, יִתְחַמֵּק מִלְּגַלּוֹת מִסְתּוֹרָיו לִבְנֵי אָדָם. וְאִם הִגִּיעַ לְהוֹרָאָה, יוֹרֶה עַל פִּי הַדִּין דַּוְקָא".

 

 

תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ

בְּלֵיל פֶּסַח לִפְנֵי הַסֵּדֶר, נִכְנְסָה אִשָּׁה אַחַת אֵצֶל הַגָּאוֹן רַבִּי יְחִיאֵל מִיכְל מִנּוֹבַרְדוֹק, (בעל "ערוך השלחן"), וּבְפִיהָ שְׁאֵלָה בְּהִלְכוֹת תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ, וְהָיְתָה הַשְּׁאֵלָה חֲמוּרָה מְאֹד. נִכְנַס רַבִּי יְחִיאֵל אֶל חֲדַר סִפְרִיָּתוֹ, וְהִתְחִיל לְעַיֵּן בְּסִפְרֵי הַפּוֹסְקִים, לִמְצֹא צְדָדֵי הֶתֵּר. בַּחֶדֶר הַחִיצוֹן הָיוּ יוֹשְׁבִים וּמְחַכִּים בְּנֵי בֵּיתוֹ, שֶׁהָיוּ מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לַסֵּדֶר, וְרַבִּי יְחִיאֵל אֵינוֹ יוֹצֵא מֵחֲדַר הַסְּפָרִים, בֵּינְתַיִם עוֹבֶרֶת שָׁעָה, וְרַבִּי יְחִיאֵל סָגוּר בְּחַדְרוֹ מְעַיֵּן בַּשְּׁאֵלָה.

 

לֹא יָכְלוּ יוֹתֵר בְּנֵי הַבַּיִת לְהִתְאַפֵּק, נִכְנַס אֵלָיו נֶכְדּוֹ וְאָמַר: "סְלַח נָא סַבָּא, עַד מָתָי נֵשֵׁב וּנְחַכֶּה, הֲרֵי לֵיל פֶּסַח הַלַּיְלָה, וְשָׁבַת מְשׂוֹשׂ הַחַג, אִם אֵין צַד הֶתֵּר אוֹסְרִים!" עָנָהוּ סָבוֹ: מָה אַתָּה סָח, בְּנִי, אֵיךְ אוּכַל לָשֶׁבֶת עַל הַשֻּׁלְחָן עִם בְּנֵי בֵּיתִי, לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת הַחַג, וְלַעֲרֹךְ הַסֵּדֶר, בְּשָׁעָה שֶׁאִשָּׁה עֲנִיָּה זוֹ תְּהֵא שְׁרוּיָה בְּצַעַר, וְלֹא תֵּדַע שִׂמְחָה בַּחַג? וְחָזַר שׁוּב לְדַפְדֵּף בַּסְּפָרִים. לְאַחַר שָׁעָה יָצָא מֵחַדְרוֹ בְּפָנִים צוֹהֲלוֹת וְהוֹרָה לָאִשָּׁה: מֻתָּר. וְרַק אָז יָשַׁב עַל הַשֻּׁלְחָן, לְסֵדֶר פֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ. ("חזון עובדיה" הגדה של פסח עמוד ט)

 

 

וְכָתַב עוֹד מָרָן הַחִידָ"א: הָרוֹצֶה לְהַחְמִיר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ הִנֵּה מַה טּוֹב, וְאָמְנָם לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לוֹ, יוֹתֵר טוֹב אִם יָשִׂים אֶל לִבּוֹ לְדַקְדֵּק בִּדְבָרִים חֲמוּרִים מֵאֵלֶּה שֶׁהֵם עִקְּרֵי הַדָּת וְשָׁרְשָׁן, שֶׁיִּהְיֶה בַּעַל מִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת. וּלְכָל הַדֵּעוֹת אֵין לְהוֹרוֹת בָּרַבִּים לְהַחְמִיר בְּדָבָר שֶׁפָּשַׁט הַמִּנְהָג לְהָקֵל וּפָסְקוּ כֵּן הַפּוֹסְקִים בִּתְשׁוּבוֹתֵיהֶם, וּבְמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי 'תְּשׁוּבָה' עוֹמְדִים אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִים לְהַחְמִיר לָרַבִּים. וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר בְּמִשְׁקַל הַחֲסִידוּת. עַד כָּאן. וְכָתַב הַשַּׁ"ךְ, אָסוּר לֶאֱסֹר אֶת הַמֻּתָּר אֲפִלּוּ בְּשֶׁל גּוֹי וַאֲפִלּוּ שֶׁאֵין הֶפְסֵד בַּדָּבָר, וְאִם הֻצְרַךְ לֶאֱסֹר מֵחֲמַת הַסָּפֵק, כָּל שֶׁאֵין הָאִסּוּר בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ, צָרִיךְ הַמּוֹרֶה לוֹמַר לַשּׁוֹאֵל שֶׁאֵין הָאִסּוּר בָּרוּר. וְכָתַב מַהֲרִ"י שִׂתְרוּג, קַבָּלָה בְּיָדֵינוּ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק טַיֵיבְּ בְּסִפְרוֹ עֵרֶךְ הַשֻּׁלְחָן הֶחְמִיר נֶגֶד דַּעַת מָרָן עַל פִּי רֹב הַפּוֹסְקִים, רַק לְעַצְמוֹ הָיָה מַחְמִיר, אֲבָל לַאֲחֵרִים הָיָה מוֹרֶה כְּדַעַת מָרָן. וְהַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים פָלָאגִ'י כָּתַב, שֶׁהַמַּחְמִיר לַאֲחֵרִים נֶגֶד פְּסַק מָרָן, עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ בִּידֵי שָׁמַיִם, שֶׁמְּאַבֵּד מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וּלְדַעַת כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּינוֹ כְּעוֹבֵר עַל עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ שֶׁאֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר חַס וְשָׁלוֹם, וְשִׁגְגַת תַּלְמוּד כָּזֹאת בְּוַדַּאי שֶׁעוֹלָה זָדוֹן. וְכֵן כָּתְבוּ הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם אָבוּש גאב"ד פְרַנְקְפוּרְט, וְהַגָּאוֹן רַבִּי אֶלְעָזָר פלקלס תַּלְמִידוֹ הַמֻּבְהָק שֶׁל הַנּוֹדָע בִּיהוּדָה בְּסִפְרוֹ תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה. וְכָתַב הָרֹא"שׁ, "וְעַל הָאוֹסֵר לְהָבִיא רְאָיָה בְּרוּרָה וַחֲזָקָה, כִּי הַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל". וּכְבָר דָּרְשׁוּ חֲזַ"ל (ספרא שמיני פרשה א ועוד) עַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶת הַפָּסוּק (מלאכי ב ו): "תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ, וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו" – תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ, שֶׁלֹּא טִמֵּא אֶת הַטָּהוֹר וְלֹא טִהֵר אֶת הַטָּמֵא. ועַוְלָה לֹא נִמְצָא בִּשְׂפָתָיו, שֶׁלֹּא אָסַר אֶת הַמֻּתָּר וְלֹא הִתִּיר אֶת הָאָסוּר. וְאָמְרוּ בַּיְרוּשַׁלְמִי (תרומות סופ"ה): כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְטַהֵר אֶת הַטָּמֵא, כָּךְ אָסוּר לְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר. וְעַל כָּל פָּנִים בְּמָקוֹם שֶׁכָּתַב מָרָן שֶׁבַּעַל נֶפֶשׁ יָחוּשׁ לְעַצְמוֹ, יֵשׁ לְהוֹדִיעַ אֶת הַשּׁוֹאֵל אוּלַי יִרְצֶה לִהְיוֹת בַּעַל נֶפֶשׁ וּלְהַחְמִיר לְעַצְמוֹ. וְכַדְּבָרִים הָאֵלּוּ כָּתְבוּ עוֹד רַבִּים מֵהָאַחֲרוֹנִים. וְעַיֵּן בַּקּוּנְטְרֵס הַנִּפְלָא "שֵׁם שָׁאוּל" מָה שֶׁהֶאֱרִיךְ בָּזֶה. (א, קי)

 

חָמֵץ אֲפִלּוּ בְּאֶלֶף לֹא בָּטֵל

כַּיָּדוּעַ, כָּל מַאֲכַל אִסּוּר שֶׁהִתְעָרֵב בְּמַאֲכָל כָּשֵׁר, אִם יֵשׁ כַּמּוּת שֶׁל פִּי שִׁשִּׁים בַּמַּאֲכָל הַכָּשֵׁר כְּנֶגֶד מַאֲכַל הָאִסּוּר, בָּטֵל הָאִסּוּר וּמֻתָּר הַתַּבְשִׁיל בַּאֲכִילָה. לְמָשָׁל: אִם נִשְׁפַּךְ מְעַט חָלָב לְתַבְשִׁיל שֶׁל בָּשָׂר, וְיֵשׁ בְּתַבְשִׁיל הַבָּשָׂר כַּמּוּת שֶׁל פִּי שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד הֶחָלָב הַנִּשְׁפָּךְ, מֻתָּר הַתַּבְשִׁיל בַּאֲכִילָה. וְהוּא הַדִּין בִּשְׁאָר אִסּוּרִים כִּנְבֵלָה וַחֲזִיר וְכַיּוֹצֵא. כמבואר בהרחבה בחוברת 'כשרות המטבח'. אוּלָם בְּאִסּוּר חָמֵץ הֶחְמִירוּ חֲכָמִים, שֶׁאֲפִלּוּ נָפַל מְעַט חָמֵץ לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל בְּפֶסַח, עַל אַף שֶׁיֵּשׁ בַּתַּבְשִׁיל כַּמּוּת שֶׁל פִּי 1000 וְיוֹתֵר כְּנֶגֶד הֶחָמֵץ, נֶאֱסָר הַתַּבְשִׁיל כֻּלּוֹ בַּאֲכִילָה. כֵּיוָן שֶׁהַהֲלָכָה קוֹבַעַת: "חָמֵץ בְּפֶסַח – בְּמַשֶּׁהוּ". דְּהַיְנוּ, אֲפִלּוּ רַק מַשֶּׁהוּ שֶׁל חָמֵץ מְעֹרָב בַּתַּבְשִׁיל, נֶאֱסָר כָּל הַתַּבְשִׁיל. (סימן תמז ס"א)

 

אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן לֹא נֶאֱסָר הַתַּבְשִׁיל גַּם בַּהֲנָאָה, כְּדִין חָמֵץ מַמָּשׁ שֶׁאָסוּר בַּהֲנָאָה, [אֶלָּא אִם כֵּן מְעַט הֶחָמֵץ מַשְׁבִּיחַ אֶת הַתַּעֲרֹבֶת.] וְלָכֵן מֻתָּר לִמְכֹּר אֶת הַתַּבְשִׁיל לְגוֹי וְלֵהָנוֹת מֵהַכֶּסֶף, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵין הַגּוֹי מְשַׁלֵּם יוֹתֵר עֲבוּר הֲנָאַת טַעַם הֶחָמֵץ שֶׁבַּתַּבְשִׁיל, נִמְצָא שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה מֵהֶחָמֵץ כְּלָל. (סימן תסז סעיף י. פט) וְאוּלָם בְּנֵי אַשְׁכְּנַז מַחְמִירִים בָּזֶה וְשׂוֹרְפִים אֶת כָּל הַתַּבְשִׁיל, וְרַק בְּהֶפְסֵד מְרֻבֶּה מְקִלִּים לִמְכֹּר לְגוֹי. (הרמ"א סימן תסז סעיף י ובמשנה ברורה)

 

טַעַם חֻמְרַת הֶחָמֵץ: אַחַד הַטְּעָמִים שֶׁהֶחְמִירוּ חֲכָמִים בֶּחָמֵץ יוֹתֵר מִשְּׁאָר אִסּוּרִים, כֵּיוָן שֶׁהַתּוֹרָה הֶחְמִירָה בּוֹ מְאֹד, שֶׁלְּבַד מֵאִסּוּר כָּרֵת שֶׁבּוֹ, אָסְרָה אוֹתוֹ הַתּוֹרָה בִּשְׁנֵי אִסּוּרֵי לֹא תַּעֲשֶׂה – "לֹא יֵרָאֶה" וְ"לֹא יִמָּצֵא", וּבְאִסּוּר עֲשֵׂה שֶׁל "תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם", שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּשׁוּם אִסּוּר אַחֵר. וְעוֹד, מִשּׁוּם שֶׁהֶחָמֵץ מָצוּי בְּכָל הַשָּׁנָה בְּהֶתֵּר, וְלֹא רְגִילִים לְהִזָּהֵר מִמֶּנּוּ כְּמוֹ מִשְּׁאָר אִסּוּרִים שֶׁאִסּוּרָם נוֹהֵג כָּל הַשָּׁנָה. (רש"י, תוספות והרא"ש)

 

תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ קֹדֶם הַפֶּסַח

כָּל הַחֻמְרָה שֶׁהֶחְמִירוּ חֲכָמִים בֶּחָמֵץ שֶׁאֲפִלּוּ בְּאֶלֶף לֹא בָּטֵל, הוּא דַּוְקָא כְּשֶׁהִתְעָרֵב הֶחָמֵץ בְּפֶסַח עַצְמוֹ, אַךְ אִם הִתְעָרֵב הֶחָמֵץ בַּתַּבְשִׁיל קֹדֶם הַפֶּסַח [וַאֲפִלּוּ בְּעֶרֶב פֶּסַח אַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם, שֶׁכְּבָר אָסְרָה הַתּוֹרָה לֶאֱכֹל חָמֵץ], עֲדַיִן מְקִלִּים אָנוּ כְּכָל יֶתֶר הָאִסּוּרִים, וּבָטֵל הֶחָמֵץ בְּשִׁשִּׁים. וְהַטַּעַם בָּזֶה, מִכֵּיוָן שֶׁכָּל מַה שֶּׁהֶחְמִירָה הַתּוֹרָה בֶּחָמֵץ שֶׁעוֹבֵר בְּכָרֵת וּבְאִסּוּרֵי 'לֹא יֵרָאֶה' וְ'לֹא יִמָּצֵא' וְ'תַשְׁבִּיתוּ', הוּא דַּוְקָא בְּפֶסַח עַצְמוֹ, אֲבָל קֹדֶם הַפֶּסַח הֲרֵיהוּ כְּיֶתֶר הָאִסּוּרִים. (סימן תמז סעיף ב. צח)

 

לְמָשָׁל: נִשְׁפְּכָה מְעַט בִּירָה לְתוֹךְ הַיַּיִן קֹדֶם הַפֶּסַח, וְהָיָה פִּי שִׁשִּׁים בַּיַּיִן כְּנֶגֶד הַבִּירָה, מֻתָּר לִשְׁתּוֹת אֶת הַיַּיִן בַּפֶּסַח. אֲבָל אִם נִשְׁפְּכָה הַבִּירָה בְּפֶסַח עַצְמוֹ, נֶאֱסַר כָּל הַיַּיִן, אַף אִם יֵשׁ בֶּחָבִית פִּי מִילְיוֹן יַיִן כְּנֶגֶד הַבִּירָה. (סימן תמז סעיף ד. קג)

וּכְמוֹ כֵן, אִם קֹדֶם הַפֶּסַח נִשְׁפְּכָה מְעַט בִּירָה לְתוֹךְ תַּבְשִׁיל מָרָק אוֹ בָּשָׂר, וְהָיָה פִּי שִׁשִּׁים בַּתַּבְשִׁיל כְּנֶגֶד הַבִּירָה, מֻתָּר לְחַמֵּם אֶת הַתַּבְשִׁיל וּלְאָכְלוֹ בַּפֶּסַח. אֲבָל אִם נִשְׁפְּכָה הַבִּירָה בְּפֶסַח עַצְמוֹ, נֶאֱסַר הַתַּבְשִׁיל, אַף אִם יֵשׁ בַּתַּבְשִׁיל פִּי מִילְיוֹן מֵהַבִּירָה. (סימן תמז סעיף ד. באה"ל ד"ה בלח)

דִּין הַנַּ"ל שֶׁבָּטֵל בְּשִׁשִּׁים קֹדֶם הַפֶּסַח, הוּא אֲפִלּוּ לֹּא נוֹדַע לָנוּ קֹדֶם הַפֶּסַח שֶׁהִתְעָרֵב הֶחָמֵץ, אֶלָּא בְּתוֹךְ הַפֶּסַח עַצְמוֹ נוֹדַע לָנוּ, הֲרֵי זֶה מֻתָּר. (משנה ברורה סימן תמז ס"ק לב. ק)

 

חִטָּה בְּקוּעָה שֶׁהִיא חָמֵץ, שֶׁנָּפְלָה לְתַבְשִׁיל קֹדֶם הַפֶּסַח, וְהָיָה פִּי שִׁשִּׁים בַּתַּבְשִׁיל, וְהוֹצִיאוּ אֶת הַחִטָּה, מֻתָּר לְחַמֵּם אֶת הַתַּבְשִׁיל שׁוּב בַּפֶּסַח. אֲבָל אִם לֹא הוֹצִיאוּ אֶת הַחִטָּה וְחָזְרוּ וְחִמְּמוּהוּ שׁוּב בַּפֶּסַח, נֶאֱסַר כָּל הַתַּבְשִׁיל, כְּדִין חָמֵץ שֶׁהִתְעָרֵב בְּפֶסַח שֶׁאֲפִלּוּ בְּאֶלֶף לֹא בָּטֵל, מִכֵּיוָן שֶׁהַחִטָּה הֶחָמֵץ נָתְנָה טַעַם שׁוּב בְּעֵת חִמּוּם הַתַּבְשִׁיל בְּפֶסַח עַצְמוֹ, וַהֲרֵי חָמֵץ בְּפֶסַח לֹא בָּטֵל. (סימן תמז סעיף ג. צח)

 

דִּין חוֹזֵר וְנֵעוֹר

אִם הִתְעָרֵב קֹדֶם הַפֶּסַח מַאֲכָל יָבֵשׁ חָמֵץ בְּמַאֲכָל יָבֵשׁ כָּשֵׁר, כְּגוֹן שֶׁהִתְעָרְבָה מַצַּת חָמֵץ אַחַת בִּשְׁתֵּי מַצּוֹת כְּשֵׁרוֹת לְפֶסַח, הִתְבַּטֵּל הֶחָמֵץ בָּרֹב כְּכָל דִּין יָבֵשׁ בְּיָבֵשׁ [שֶׁאָמְרָה הַתּוֹרָה, שֶׁאִם הִתְעָרְבָה חֲתִיכָה שֶׁל אִסּוּר יְבֵשָׁה בְּרֹב חֲתִיכוֹת יְבֵשׁוֹת שֶׁל כָּשֵׁר, הָאִסּוּר בָּטֵל בָּרֹב, וְכָל הַחֲתִיכוֹת מֻתָּרוֹת בַּאֲכִילָה. לְמָשָׁל: הִתְעָרְבָה חֲתִיכַת בְּשַׂר נְבֵלָה בִּשְׁתֵּי חֲתִיכוֹת שֶׁל בָּשָׂר כָּשֵׁר, שְׁלֹשֶׁת הַחֲתִיכוֹת מֻתָּרוֹת בַּאֲכִילָה, רַק טוֹב שֶׁלֹּא אָדָם אֶחָד יֹאכַל אֶת שְׁלָשְׁתָּן. (שו"ע יורה דעה סימן קט ס"א)]. וּמֵאַחַר וְהִתְבַּטֵּל הֶחָמֵץ קֹדֶם הַפֶּסַח, אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְעוֹרֵר שׁוּב בַּפֶּסַח, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִתְבַּטֵּל וְאֵין הָאִסּוּר נִכָּר, לֹא הֶחְמִירוּ חֲכָמִים שֶׁאֲפִלּוּ בְּאֶלֶף לֹא יִתְבַּטֵּל. כן פסקו רוב הראשונים, רש"י, רבנו תם, רבנו יצחק מבעלי התוספות, האור זרוע, הראבי"ה, רבנו שמחה, רבנו יעקב מקורביל, הרא"ה, הראב"ד, הר"ן, הסמ"ג, התרומה, אורחות חיים, רבנו פרץ, הריטב"א, הרא"ש, העיטור, הסמ"ק, הגהות מימוניות, המכתם, המאירי, הרשב"ץ, וכן פסק בסתם מרן בשו"ע (סימן תמז סעיף ד), וכן פסקו מהרי"ט, מהר"ח מודעי, גינת ורדים, בית יהודה עייאש, ויאמר יצחק, מהר"א בן שמעון ועוד רבים מן האחרונים, ושכן הוא מנהג בני ספרד. וְכָתַב הַגָּאוֹן מַהֲרַ"ם בֶּן חָבִיב שֶׁהַמַּחְמִירִים בְּשֶׁמֶן שׁוּמְשֻׁמִין שֶׁמָּא נִשְׁרָה עִם חִטִּים, חֻמְרָה יְתֵרָה הִיא.

 

אוּלָם הָרָמָ"א (סימן תמז ס"ד) כָּתַב, שֶׁמִּנְהַג אַשְׁכְּנַז לְהָקֵל כֵּן רַק בְּתַעֲרֹבֶת לַח בְּלַח [כְּמוֹ בִּירָה בְּיַיִן אוֹ בְּתַבְשִׁיל בָּשָׂר כַּנַּ"ל], אֲבָל בְּתַעֲרֹבֶת יָבֵשׁ בְּיָבֵשׁ, מַחְמִירִים לוֹמַר שֶׁחוֹזֵר וְנֵעוֹר הֶחָמֵץ וְאֵינוֹ בָּטֵל. וְהַטַּעַם, כְּדֵי לָחוּשׁ לְרַב נַטְרוֹנַאי גָּאוֹן, הָרַמְבַּ"ם, הָרַשְׁבָּ"א וְהָרִי"ץ גֵּאוּת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִתְבַּטֵּל הֶחָמֵץ קֹדֶם הַפֶּסַח, חוֹזֵר וְנֵעוֹר שׁוּב בְּפֶסַח. וְאַף שֶׁהֵם הֶחְמִירוּ גַּם בְּלַח בְּלַח, מִכָּל מָקוֹם מִנְהַג בְּנֵי אַשְׁכְּנַז לְהַחְמִיר רַק בֶּחָמֵץ שֶׁהוּא בָּעַיִן, כְּתַעֲרֹבֶת יָבֵשׁ בְּיָבֵשׁ. אֲבָל בְּתַעֲרֹבֶת לַח בְּלַח, כֵּיוָן שֶׁאֵין הֶחָמֵץ נִכָּר בָּעַיִן, כְּמוֹ הַבִּירָה שֶׁנֶּעְלְמָה בְּתוֹךְ הַיַּיִן לְגַמְרֵי, לֹא הֶחְמִירוּ. (משנ"ב ס"ק לג. קג)

 

נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם

כַּיָּדוּעַ, לְגַבֵּי שְׁאָר אִסּוּרִים, אִם בִּשֵּׁל אָדָם בְּטָעוּת בְּסִיר שֶׁל אִסּוּר, נֶאֱסַר הַמַּאֲכָל. לְמָשָׁל: בִּשֵּׁל בָּשָׂר בְּטָעוּת בְּסִיר שֶׁל חָלָב, נֶאֱסַר הַבָּשָׂר בַּאֲכִילָה מֵחֲמַת הֶחָלָב הַבָּלוּעַ בַּסִּיר שֶׁנִּפְלַט לַתַּבְשִׁיל. אוּלָם כָּל זֶה דַּוְקָא כְּשֶׁבִּשֵּׁל אֶת הַבָּשָׂר בְּתוֹךְ 24 שָׁעוֹת לְבִשּׁוּל הֶחָלָב בַּסִּיר, אֲבָל אִם כְּבָר עָבְרוּ 24 שָׁעוֹת מִשָּׁעָה שֶׁבִּשֵּׁל חָלָב בַּסִּיר וְאַחַר כָּךְ בִּשֵּׁל בְּטָעוּת בָּשָׂר – מֻתָּר הַבָּשָׂר בַּאֲכִילָה, מִכֵּיוָן שֶׁדַּוְקָא בְּתוֹךְ 24 שָׁעוֹת הַטַּעַם הַבָּלוּעַ בַּסִּיר הוּא טַעַם טוֹב, וְנִמְצָא שֶׁנִּפְלַט לַבָּשָׂר טַעַם טוֹב שֶׁל חָלָב וְאוֹסְרוֹ, אֲבָל לְאַחַר 24 שָׁעוֹת, טַעַם הֶחָלָב הַבָּלוּעַ בַּסִּיר נִפְגַּם וְאֵינוֹ נוֹתֵן טַעַם טוֹב בַּבָּשָׂר, וְלָכֵן אֵינוֹ אוֹסְרוֹ. וְזֶה הַנִּקְרָא בִּלְשׁוֹן רַבּוֹתֵינוּ: "נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם, מֻתָּר". דְּהַיְנוּ, כָּל שֶׁבְּלִיעַת הָאִסּוּר נָתְנָה טַעַם פָּגוּם בַּמַּאֲכָל, הֲרֵיהוּ מֻתָּר. כמבואר בהרחבה בחוברת "כשרות המטבח".

 

וּמֵעַתָּה, לְגַבֵּי אִסּוּר חָמֵץ, אִם טָעָה וּבִשֵּׁל בְּפֶסַח בְּסִיר שֶׁל חָמֵץ – לְאַחַר שֶׁכְּבָר עָבְרוּ 24 שָׁעוֹת מִשָּׁעָה שֶׁבִּשֵּׁל אֶת הֶחָמֵץ בַּסִּיר, מֻתָּר הַתַּבְשִׁיל בַּאֲכִילָה, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר נִפְגַּם טַעֲמוֹ שֶׁל הֶחָמֵץ הַבָּלוּעַ, וְנִפְלַט טַעַם פָּגוּם שֶׁל חָמֵץ שֶׁאֵינוֹ אוֹסֵר. ואף על פי שחמץ בפסח אפילו באלף לא בטל, והרי באלף אין טעם כלל ובכל זאת נאסר, מכל מקום, כאן שנפגם החמץ, פקע איסורו לגמרי ואינו אוסר כלל. כן פסקו הגאונים ורוב הראשונים, רש"י, רבנו תם, רבנו יצחק מבעלי התוספות, רבנו שמואל, רבנו יהודה בר יצחק, אור זרוע, הרמב"ן, אורחות חיים, הריטב"א, מהר"ם מרוטנבורג, הרא"ש, האגור, הרשב"ץ, יכין ובועז, ועוד. וכן הוא בבית יוסף ובשלחן ערוך (סימן תמז סעיף י). (קיד, קה)

 

אָמְנָם הָרָמָ"א (תמז סעיף י) כָּתַב, שֶׁמִּנְהַג בְּנֵי אַשְׁכְּנַז לְהַחְמִיר בְּנוֹתֵן טַעַם לִפְגָם בְּפֶסַח, (כהרשב"א, היראים וריב"א, מפאת חומרת איסור חמץ) וְלָכֵן נֶאֱסָר הַתַּבְשִׁיל בַּאֲכִילָה. וְאוּלָם רַשַּׁאי לִתֵּן אֶת הַתַּבְשִׁיל לִבְנֵי סְפָרַד לְאָכְלוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם אִם עָבְרוּ י"ב חֹדֶשׁ עַל הַכְּלִי אֲפִלּוּ כְּלִי חֶרֶס, וְטָעוּ וּבִשְּׁלוּ בוֹ, אַף לִבְנֵי אַשְׁכְּנַז מֻתָּר הַתַּבְשִׁיל בַּאֲכִילָה. (חכם צבי, הגר"ז, מהר"ש אנגיל ועוד. קיד, קסא. ועיין עלון "ותתענג בדשן" גיליון מס' 22 ותרוה נחת)

 

 

חָשַׁב שֶׁאַתְּ אַשְׁכְּנַזִּיָּה…

רָגִיל הָיָה מָרָן הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן זְצוּקָ"ל לְסַפֵּר בְּשִׁעוּרָיו שֶׁפַּעַם בְּבַחֲרוּתוֹ בִּימֵי חוֹל הַמּוֹעֵד פֶּסַח, חָזַר לְבֵיתוֹ בְּעֵת הַצָּהֳרַיִם וְרָאָה אֶת שְׁכֵנָתוֹ בּוֹכָה וְסִיר בְּיָדָהּ, שְׁאַלָהּ מָרָן לָמָּה תִּבְכִּי וְלָמָּה יֵרַע לְבָבֵךְ? אָמְרָה לוֹ, בִּתִּי בְּטָעוּת לָקְחָה סִיר חָמֵץ וּבִשְּׁלָה בּוֹ, הָלַכְתִּי לִשְׁאֹל אֶת רַב הַשְּׁכוּנָה רַבִּי שִׁמְשׁוֹן אַהֲרֹן פּוֹלַנְסְקִי זַצַ"ל (הַנּוֹדָע בְּשֵׁם הַגָּאוֹן מִטֶּפְּלִיק), וְאָמַר לִי שֶׁהָאֹכֶל נֶאֱסַר, וְאֵינֶנִּי יוֹדַעַת מָה לַעֲשׂוֹת.

 

אָמַר לָהּ מָרָן, "לֹא תִּדְאֲגִי, הָאֹכֶל כָּשֵׁר לְלֹא חֲשָׁשׁ, וְאִם אַתְּ לֹא מַאֲמִינָה לִי, תָּבִיאִי לִי צַלַּחַת אֲנִי גַּם אֹכַל". כַּנִּרְאֶה שֶׁהָרַב חָשַׁב שֶׁאַתְּ אַשְׁכְּנַזִּיָּה לָכֵן פָּסַק לָךְ כָּכָה, אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתְּ פַּרְסִיָּה, מֻתָּר לָךְ הָאֹכֶל לְלֹא חֲשָׁשׁ. (עי' עמוד קי)

 

 

מִרְקַחַת – רִבָּה

מִרְקַחַת שֶׁהִתְבַּשְּׁלָה בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה בִּכְלִי חָמֵץ, מֻתָּר לְאָכְלָהּ בְּפֶסַח לְכַתְּחִלָּה. וּמִן הַדִּין גַּם בְּנֵי אַשְׁכְּנַז יְכוֹלִים לְהָקֵל בָּזֶה. מֵאַחַר וְיֵשׁ כָּאן צֵרוּף שֶׁל שְׁנֵי טְעָמִים לְהָקֵל, גַּם שֶׁסְּתַם כֵּלִים אֵינָם בְּנֵי יוֹמָם וּמִמֵּילָא נַעֲשָׂה טַעַם לִפְגָם, וְגַם מִשּׁוּם 'נוֹתֵן טַעַם בַּר נוֹתֵן טַעַם שֶׁל הֶתֵּר', דְּהַיְנוּ שֶׁהֶחָמֵץ נָתַן טַעַם בַּכְּלִי, וְהַכְּלִי נָתַן טַעַם בַּמִּרְקַחַת, וַעֲדַיִן זֶה הֶתֵּר, כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשָׂה קֹדֶם פֶּסַח. וּבְצֵרוּף שְׁנֵיהֶם מוֹדֶה הָרָמָ"א לְהָקֵל. (מגן אברהם וחק יעקב. קה)

תגיות נוספות לחיפוש:

ברוך ה׳ זכינו לחדש את האתר דבר תורה

בס"ד
האתר עובר שידרוג על מנת לאפשר לכם ממשק יותר נוח, אנו עושים את מירב המאמצים כדי להעלות תכנים חדשים ולשפר את הקיימים בכל יום יתווספו תכנים כדאי להתעדכן