הלכות אבלות לאחר ההלוויה

חזרה באותה דרך

א.        נהגו שלא לחזור באותה דרך בה ליוו את הנפטר לקברו. [הגרמ"א בצרור החיים: המבקר בבית הקברות שלא בזמן הלוויה, יכול לחזור באותה דרך].

ניחום לאחר ההלוויה

ב.         [הגרמ"א בצרור החיים: בסיום ההלוויה נהגו שעומדים המלווים בשתי שורות ומנחמים את האבלים שעוברים בין שתי השורות בדרכם החוצה. נשים אבלות לא תעבורנה שם ונשים מנחמות לא תעמודנה שם]. (יוצאי מרוקו לא נהגו בשורת הניחום. הר"ד מויאל).

ברכת בית העלמין

ג.         לאחר הקבורה מברך האבל בשם ומלכות את ברכת בית העלמין, אם לא ראה את בית העלמין שלושים יום: ברוך אתה יי, א-להינו מלך העולם, אשר יצר אתכם בדין, וזן אתכם בדין, וכילכּל אתכם בדין, ואסף אתכם בדין, והוא עתיד להקים אתכם בדין לחיי העולם הבא, ויודע מספר כולכם, ברוך אתה יי מחיה המתים: [הגרמ"א בצרור החיים: מברכים בלא שם ומלכות].

השלכת עשבים

ד.         [הגרמ"א בהגהות הקיצור שלחן ערוך: כשהולכים מבית הקברות יש נוהגים לתלוש עשבים ולהשליכם לאחור ולומר "ויציצו מעיר כעשב הארץ"].

נטילת ידיים

ה.        לאחר ההלוויה נוטלים ידיים שלוש פעמים, גם האבלים וגם המלווים. וטוב ליטול מתוך כלי, וטוב שלא לנגב.

לקחת כלי מיד הנוטל

ו.         כשנוטלים ידיים ביציאה מבית הקברות, נהגו שלא לקחת את הכלי (הנטלה) מיד הנוטל ידיו, אלא הנוטל יניח את הכלי והאחר יקח.

השלמת תפילות

ז.         אם החסירו האבלים תפילות מחמת האנינות שהרי אסור היה להם להתפלל, אם לא עבר זמן התפילה – חייבים להתפלל. ואם עבר זמן התפילה – אם מתחילת זמן התפילה ועד סופו היו אוננים, הרי שפטורים מלהתפלל תשלומין, ואם נכנס זמן תפילה והיו מחוייבים בתפילה ואז נפטר, ואז כבר היה אסור להם להתפלל, יתפללו תשלומין בתנאי נדבה, אם דעתם מיושבת. [הגרמ"א בצרור החיים: אין צריך להתפלל תשלומין אם החסיר מחמת אנינות (ולא חילק אם היתה הפטירה לאחר שהגיע זמן תפילה או לא)].

השלמת ברכות השחר והתורה

ח.        אם החסירו ברכות השחר יכולים לאומרן לאחר הקבורה ואף לאחר השקיעה. ואם כבר התפלל ערבית יוכל לברך ברכות השחר אך לא ברכות התורה כיוון שיצא ידי חובה ב"אהבת עולם" של ערבית [הגרמ"א בצרור החיים: לאחר השקיעה לא יברך].

השלמת הלל ומוסף   

ט.        ביום של הלל ומוסף ישלימם אחר הקבורה רק עד השקיעה.