דיני הלוויה של מת

מצווה גדולה

א.        מצווה ללוות את הנפטר, ועונש יש למי שרואה ואינו מלווה, וטוב ללוות עד הקבר, אך אפשר גם בארבע אמות (כשני מטרים), ואם גם זה אינו יכול, לא ימָנע מלבקש רחמים על הנפטר או לתת צדקה לכפרת נפשו בעת הקבורה.

עד שתיעלם המיטה

ב.         לכתחילה המלווה את המת ארבע אמות ימתין בעמידה עד שתעלם המיטה מנגד עיניו, ולא ילך לדרכו ויחזיר לה עורף. אך אין זה חיוב גמור.

הכנסת נפטר לבית כנסת

ג.         אין להכניס לבית הכנסת ובית המדרש מיטתו של שום נפטר, גם לא של תלמיד חכם, אם לא שהיה מרביץ תורה ברבים או רב העיר, קל וחומר אם היה פוסק הלכות או גדול הדור.

נשיאת המיטה

ד.         מצווה על כל מי שיכול שיישא את המיטה.

הליכה לפני המיטה

ה.        יש להשתדל ללכת בהלוויה רק אחרי המיטה ולא לפניה, ואף האבלים עצמם ינהגו כן, ויש אומרים שהליכה לפניה הוא מנהג גוים. אך תינוקות של בית רבן שבאו כדי לומר תהלים על הנפטר מותרים ללכת לפניה.

ביטול תורה

ו.         אין לבטל תורה בשביל הלוויה אלא במי שלימד הלכה למעשה לרבים, אבל גדול בתורה או אדמו"ר שלא לימדו הלכה לרבים, אין צריך לבטל תורה כדי ללוותם, בפרט אם אינו רואה ההלוויה או שהיא מחוץ לעיר, ויש אומרים שבמקרים אלו אפשר לבטל תורה, ויש להם על מה לסמוך.

הלוויית אישה

ז.         אישה שנפטרה, אם יש מי שיתעסק בצרכי קבורתה, ויש שם מניין, אין צריך לבטל תורה בשביל הלוייתה.

חתן וכלה

ח.        גם חתן וכלה בתוך שבעת ימי המשתה רשאים ללוות את הנפטר, קל וחומר לניחום אבלים או לביקור בבית העלמין, קל וחומר אחרי שבעת ימי המשתה אפילו בתוך שנת נישואיהם הראשונה. ואין בזה כלל מנהג להחמיר.

עמידה בפני העוסקים במצווה

ט.        העוסקים במצווה בפועל, כגון המלווים את המת, יש לעמוד בפניהם לכבודם. וטוב להחמיר ולעמוד גם אם רואה אותם מתוך רשות אחרת כגון מתוך אוטובוס, או ממרפסת ביתו, ויאמר: לך לשלום ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין:

שאילת שלום

י.         בבית שהנפטר שם וכן בשעת ההלוויה, לא ישאל אדם בשלום חברו, אלא ינענע לו בראשו. ואולם בבית האבל מותרת מן הדין שאילת שלום בין הבאים לנחם.

מנהג ירושלים בהלוויית אב או סב

יא.       בירושלים נהגו שלא מלווים את האבא והסבא שנפטרו, לא הבנים ולא הבנות, לא הנכדים ולא הנכדות, כי הדבר מזיק מאוד לנפטר. אלא מגיעים למקום צאת ההלוויה, בבית או בבית הקברות, ונשארים שם לאחר הקדיש עד שהמיטה נעלמת מעיניהם ואינם מלווים את הנפטר, וטוב אף בשאר מקומות לנהוג כן. (וכן נהגו רבים מיוצאי מרוקו לגבי הבנים ולא לגבי הנכדים, שהבנים אינם מלווים את אביהם הנפטר לתוך בית העלמין, אלא מלווים ארבע אמות בלבד בדרכו של הנפטר לבית העלמין, ואינם הולכים לבית העלמין כלל. הר"ד מויאל).

מנהג שאר מקומות

יב.       במקום שנוהגים ללוות את האבא והסבא, טוב שיתאספו שלושה יראי שמים ולומדי תורה ליד הנפטר ויאמרו נוסח להגנה מפני המזיקין שנתקן ע"י הרב "איש מצליח": בצרוף קודשא בריך הוא ושכינתיה, מחרימין אנחנו בית דין, כל המזיקין שנבראו מן טיפות זרע שיצאו מפלוני בן פלונית לבטלה עד היום הזה, בין באונס, בין ברצון, שלא יגעו בו בעצמו, או בגופו, או בנפשו, הן בבגדיו, הן במטתו, ולא ילוו אותו לקברו, וצידקוֹ ילך לפניו, וכבוד ה' יאספהו, וינוח על משכבו בשלום, אמן כן יהי רצון.

נשים לא תלווינה

יג.        נשים עדיף שלא תלווינה כלל את המת בבית הקברות, ותעמודנה בפתח החצר בעת הוצאת הנפטר ולא תכנסנה לבית הקברות כלל, אלא תישארנה ברחבת ההספדים בלבד. [הגרמ"א בצרור החיים: במיוחד אישה מעוברת או אישה נידה לא כדאי כלל שתיכנס לבית הקברות]. (רבים מיוצאי מרוקו נהגו להקפיד מאוד ששום אישה לא תלווה את הנפטר. הר"ד מויאל).

מתביישת אם לא תלווה

יד.       [הגרמ"א בצרור החיים: אם מדובר בקרובת הנפטר, אשתו או בתו, ותהיה לה בושה אם לא תלווה את הנפטר, מותר שתשתתף בהלוויה ותיכנס לבית הקברות, אך תיזהר שלא לגעת בקבר].

להיזהר מערבוביא וחוסר צניעות

טו.       יש להיזהר מאוד מערבוביא של גברים ונשים וחוסר צניעות בהלוויה, ולדברי הזוהר הקדוש ערבוביא זו היא סכנה גדולה מאוד. וממילא תיזהר כל אישה, במיוחד כשמגיעה להלוויה, להיות צנועה כראוי, והגברים ישמרו שם את עיניהם מכל רע.

התנהגות בהלוויה

טז.      מן הדין מותר לאונן לומר פרק "יושב בסתר" או "אשת חיל" בהלוויה ויש נוהגים להחמיר.

חליצת כתף

יז.        נהגו שלא לחלוץ כתף בהלוויה. וטוב לחלוץ על אב (במקום שמלווים את האב) ואם, כשמגיעים לבית הקברות או ארבע אמות מהקבר, וכך לשאת את המיטה, ותלמיד חכם מפורסם ראוי שימנע עצמו מחליצה. וחליצת כתף היינו שיוציא זרועו מן החולצה ויגלה כתפו וידו, והולך כך לפני המיטה.

סדר ההלוויה

יח.       [הגרמ"א בצרור החיים: מלווים את הנפטר בכובד ראש תוך כדי אמירת מזמור צ"א בתהלים "יושב בסתר עליון", ויתחילו מפסוק "ויהי נועם". ועל כל פנים ילוו בדומיה לכבוד הנפטר, ולא ידברו שיחה בטלה ואף לא דברי תורה, וינהגו בכובד ראש בבית הקברות]. (רבים מיוצאי מרוקו נהגו להוסיף "אנא בכח" חוץ מ"יושב בסתר". ונהגו שהאוננים דוממים ואינם אומרים שום מזמור. הר"ד מויאל).

להכניס ציציות

יט.       יש להכניס לתוך הבגדים את הציציות שלא תהיינה מגולות בבית הקברות או בארבע אמותיו של מת.

הכנסת ספרים לבית הקברות

כ.         אין לקחת ספר תורה בידו בבית הקברות אף שלא קורא בו, ואפילו שהוא מכוסה. [הגרמ"א בצרור החיים: כל ספר אסור] (מה שהובא לקרוא בו לכבוד הנפטר כגון משניות ותהלים מותר).

קדיש לפני הקבורה

כא.      קדיש "יהא שלמא" יכולים האוננים לאמרו בהלוויה ולפני הקבורה, ולכתחילה יאמר עמהם גם אדם אחר או השליח ציבור, ואם אין מי שיאמר חוץ מהאוננים, יכולים הם לבדם לומר הקדיש.

צידוק הדין

כב.      [הגרמ"א בהגהות הקיצור שלחן ערוך: נהגו שאין אומרים צידוק הדין ביום שאין בו תחנון בין בבית ובין בבית העלמין].

צדקה

כג.       רבים נהגו לאסוף צדקה בשעת ההלוויה וטעם גדול יש בדבר.

לקיחת המעדר מידי אדם אחר

כד.      [הגרמ"א בצרור החיים: לאחר הקבורה, כשמכסים את הקבר בעפר, אין לקחת את המעדר מידיו של מי שכיסה לפני כן, אלא יניחנו בארץ והאחר יקחנו משם]. (רבים מיוצאי מרוקו נהגו שלפני ההורדה לקבר אומרים שלוש פעמים "הנה מיטתו" וכו', ולפני הכיסוי בעפר אומרים שלוש פעמים "והוא רחום" וכו'. הר"ד מויאל).

מי משתתף בכיסוי העפר

כה.      [הגרמ"א בצרור החיים: הקרובים חייבים להשתתף בכיסוי העפר וזהו כבודו של נפטר] (ואף שאר אנשים מצוה שיעזרו בכיסוי הקבר בעפר, ונהגו שאין הבנים מכסים בעפר את קבר האב או האם. ויש מיוצאי מרוקו שנהגו שאף אחד מהאבלים אינו מכסה את הקבר בעפר, ונשים כלל לא מכסות, והרוצה לכסות, אחרי שהלכו כולם לוקחת מעט עפר ביד שמאל ומניחה על הקבר. אחרי הכיסוי בעפר מבקשים שלוש פעמים שימחל לנו הנפטר אם חלילה פגענו בו בכל צורה שהיא, וכן שאנו מוחלים לו על הכל. הר"ד מויאל).

זרי פרחים על הקבר

כו.       לא טוב להניח זרי פרחים על מקום קברו של הנפטר [הגרמ"א בצרור החיים: להניח זר פרחים על הקבר זהו מנהג גוים ואין לעשות כך, אך אם אנשים כבר הביאו זֵרים, אין לעשות מחלוקת בשל כך].