אנינות במועדים

לא נוגעים בנפטר

א.        הנפטר בשבת ויום טוב לא נוגעים בו עד מוצאי היום.

אין אנינות בחג

ב.         ביום טוב אין נוהגים דיני אנינות (חוץ מתשמיש המיטה שאסור), בין אם נפטר בתוך יום טוב, בין אם נפטר לפני כן ולא הספיקו לקברו.

במה מותר האונן בחג

ג.         ולכן חייב בכל המצוות תפילות וברכות, בקידוש וסעודות, ואוכל בשר ושותה יין, ומברך על כל מה שאוכל, ויכול ללכת לבית הכנסת להתפלל ולומר קדיש אפילו שעדיין לא נקבר המת, אך לא יעלה להיות שליח ציבור ולא יעלה לתורה. [הגרמ"א: אין דין קדיש לפני הקבורה ולכן לא חייב לומר קדיש בחג זה, אבל רשאי].

להשתדל מאוד לשמוח

ד.         מת לו קרובו ביום טוב, אינו נוהג אנינות, ולא יבכה, וישתדל לשמוח לכבוד החג, וישב כרגיל בשולחן, ומותר בבשר ויין, וישורר שירי יום טוב ואם חל בשבת ישורר גם שירי שבת ואומר הקידוש ושהחיינו.

ראש השנה ויום הכיפורים

ה.        גם בראש השנה ויום הכיפורים לא חלים דיני אנינות.

חול המועד

ו.         בחול המועד נוהגים דיני אנינות עד הקבורה, אף על פי שאין נוהגים דיני אבלות.

ערב סוכות

ז.         בערב סוכות, אם אין לו מי שיבנה לו סוכה ויקנה לו ארבעת המינים, רשאי לעשות זאת בעצמו ובלבד שלא ידחה הקבורה בשל כך.

סוכות

ח.        אונן, אף על פי שמעיקר הדין פטור מסוכה בחול המועד, יש להחמיר שישב וישן ויאכל בסוכה, אך לא יברך לישב בסוכה.

חנוכה

ט.        בחנוכה נוהגים דיני אנינות, ולא ידליק נר חנוכה, אלא אשתו או בני ביתו יעשו כן. ואם גר לבד, אחרים ידליקו לו בלא ברכה, לפרסום הנס.

פורים

י.         בפורים נוהגים דיני אנינות, ואף על פי כן אוכל בשר ושותה יין, ויש מקילין בכך גם בליל פורים.

בדיקת חמץ

יא.       בליל בדיקת חמץ ימָנה האונן אדם אחר שיבדוק במקומו, ואם השליח גר באותה דירה יברך ויבדוק, ואם לאו, ישמע הברכה בדירה אחרת ותכף יבדוק עבור האונן. וזהו בבדיקת חמץ, אך חייב האונן במכירת חמץ ובביטולו בלילה וביום.

ספירת העומר

יב.       אונן פטור גם מספירת העומר, אך ישים לבו להשלים מיד לאחר הקבורה לבל יאבד הברכות בימים הבאים, ואם יודע שיהיה אונן לילה ויום יספור בלא ברכה אף תוך אנינותו אם יש מי שיטפל במתו.

תעניות ציבור

יג.        אונן חייב לצום בתעניות ציבור, ובתשעה באב ילבש נעלי בד כמו כולם.