אחד עשר חודש לאבלות

מה עדיין אסור

א.        שמחה אסורה (ראה לעיל בהלכות ה"שנה").

מה עושים בליל יום האחד עשר חודש

ב.         יום לפני סיום אחד עשר חודש, מגיעים לבית הכנסת או לאולם או מקום ציבורי כלשהו ומתפללים מנחה, והתלמידי חכמים דורשים בדברי מוסר והתעוררות לתשובה, ולא יסיימו הדרשות מבעוד יום אלא יכנסו איתן ללילה שהוא עיקר הזמן, ומחלקים כיבוד קל לקהל לברך לעילוי נשמת הנפטר, ועושים השכבה ומתפללים ערבית, ויש נוהגים בסעודה מכובדת עם פת. (רבים מיוצאי מרוקו נהגו באזכרת אחד עשר חודש לעשותה מכובדת עם פת ואזכרת השנים עשר עם כיבוד קל. הר"ד מויאל).

אזכרה יוצאת בשבת או מוצאי שבת

ג.         (רבים מיוצאי מרוקו נהגו שכל אזכרה שיוצאת ביום השבת, מקדימים לערוך סעודה ביום חמישי בלילה והעליה לקבר ביום שישי, חוץ מאזכרת השבעה שעולים לקבר ביום ראשון, ויש שנהגו שגם אזכרה שיוצאת ביום ראשון דהיינו מוצאי שבת, מקדימים ליום חמישי, ואין נכון לעשות כן, אלא עדיף שיעשו במוצאי שבת או ביום ראשון לפני השקיעה, גם אם סיום האזכרה יהיה בתוך הלילה. הר"ד מויאל).

הפסקת אמירת הקדיש

ד.         בתחילת החודש השנים עשר, בתפילת ערבית, כבר אינו אומר קדיש עד תום שבוע מיום זה, ואז ממשיך לומר קדיש עוד שלושה שבועות עד תום החודש השנים עשר, וכל זה בקדישים של התפילות, אבל בקדישים שלאחר הלימוד והשיעורים יכול להמשיך ולאמרם גם בשבוע זה, דהיינו קדיש על ישראל לאחר לימוד תורה שבעל פה, וקדיש יהא שלמא לאחר לימוד תורה שבכתב. וכן השכבה יכול לומר כרגיל גם בשבוע זה.

עליה לקבר

ה.        נוהגים לעלות עם מניין אנשים לבית הקברות ביום אחד עשר חודש וקוראים ליד הקבר מזמורי תהלים ט"ז וצ"א, ובפרק קי"ט קוראים לפי אותיות שמו ואותיות נשמה כנהוג, ואומרים קדיש יהא שלמא, ויש מוסיפים משניות או זוהר ופתח אליהו ואומרים רק קדיש על ישראל (ויש נוהגים לומר גם קדיש "יהא שלמא" לאחר התהילים וגם "על ישראל" לאחר המשניות). וביציאה מבית העלמין יחלק כיבוד קל לאנשי המניין שהביא עמו, מזונות, עץ, אדמה, שהכל, ויברכו לעילוי נשמת הנפטר. (בחזו"ע ג, רי, לא הזכיר עליה לקבר באחד עשר חודש).

אין מניין

ו.         [הגרמ"א בצרור החיים: מותר לומר תהלים ותפילות ליד הקבר גם בלא מניין, ובמקרה זה יכולים להתאסף בכניסה לבית הקברות יחד עם שאר אנשים ולומר קדיש, למרות שאין זה ליד הקבר].

יום האחד עשר חודש שחל בשבת וחג

ז.         יש נוהגים לעלות לבית הקברות ביום האחד עשר חודש, ואם חל בשבת או ביום טוב או בחול המועד או בראש חודש או בחנוכה או בפורים או בחודש ניסן, עולים לפני כן, ואם אי אפשר עולים לאחר מכן. ובשעת הדחק ישאלו רב. ובראש חודש חנוכה או פורים או בחודש ניסן אם יודעים לשמור על איפוק שלא יבכו, מותר מן הדין לעלות לקבר, אך לא יתענו בימים אלו בשום אופן. מלבד חודש ניסן שמותרת בו תענית יחיד.

לא הסתיימה שנת האבל

ח.        לא לשכוח שעדיין לא הסתיימה שנת האבל, ועדיין אסורה השמחה על האבל עם כל פרטי האיסור.