אזכרה ביום שנים עשר חודש
מה עדיין אסור
א. שמחה אסורה (ראה לעיל בהלכות ה"שנה") [הגרמ"א בצרור החיים: עד סוף יום השנה השמחה אסורה, ולא אומרים מקצת היום ככולו כמו בשבעה ובשלושים].
למתי קובעים את יום השנה
ב. יום השנה נקבע לפי יום הפטירה כל השנים ואף בשנה ראשונה. ויש נוהגים שבשנה ראשונה לפי יום הקבורה ובשאר שנים לפי יום הפטירה. ויעשה כל אחד כמנהגו, ובלבד שלא יפסיקו ממנהגי האבלות לפני שיעברו שנים עשר חודש שלמים מיום הקבורה.
נפטר בבין השמשות
ג. [הגרמ"א בצרור החיים: מי שנפטר בבין השמשות, נקבע יום השנה לפי היום שלפני בין השמשות ולא אחרי, לדוגמא נפטר ביום ג' חשוון בבין השמשות ומחר הוא ד' חשוון, יהיה יום השנה בג' חשוון].
לא ידוע מתי נפטר
ד. אם מצאוהו מת בלילה בדירתו, ויש סבירות שנפטר ביום שלפני לילה זה, אך אין וודאות, יש לקבוע את יום השנה ליום המוקדם.
לא ידוע מהו יום השנה
ה. מי שאינו יודע מועד פטירת הוריו יקבע יום בשנה בו יאמר קדיש ויתפלל כשליח ציבור ויעשה צדקות ולימוד לעילוי נשמתם, ואם יודע את חודש הפטירה ולא את היום, יקבע את היום הראשון בחודש לאזכרה.
יום השנה כשהיתה השנה מעוברת
ו. גם בשנה מעוברת שיש עוד חודש עד סיום השנה, בשנה ראשונה אין מתייחסים אלא לי"ב חודש ולא לתאריך הפטירה, שבסיום אחד עשר חודש פוסק מקדיש לשבוע, ואז ממשיך עד סוף השנים עשר ואז פוסק לגמרי מקדיש. [הגרמ"א בהגהות הקיצור שלחן ערוך: אם היתה שנת האבל כוללת את חודש אדר הנוסף בשנה מעוברת, נוהגים לערוך שלושה מועדי אזכרה, בסיום 11 חודש מהפטירה, בסיום 12, ובסיום 13, באזכרה אחת (ב- 11 או 12) עושים סעודה ולימודים, ובאחרות עושים כיבוד קל ולימודים. הנוהג לצום ביום פטירת אב ואם יצום במקרה זה ביום סיום ה-12, ואם יכול יצום גם ב-13. בסיום 11 מפסיקים מלומר קדיש לשבוע ואז ממשיכים עד סוף ה-12, ואז מפסיקים קדיש לשלושה שבועות ומחדשים הקדיש שבוע לפני ה13 עד יום הפטירה והוא בכלל]. (רבים מיוצאי מרוקו נהגו שמוסיפים אזכרה גם ביום הפטירה שזהו בעצם סיום החודש ה-13. הר"ד מויאל).
מה עושים בליל יום השנה
ז. יום לפני יום השנה, מגיעים לבית הכנסת או לאולם או מקום ציבורי כלשהו ומתפללים מנחה, והתלמידי חכמים דורשים בדברי מוסר והתעוררות לתשובה, ולא יסיימו הדרשות מבעוד יום אלא יכנסו איתן ללילה שהוא עיקר הזמן, ומחלקים כיבוד קל לקהל לברך לעילוי נשמת הנפטר, ועושים השכבה ומתפללים ערבית, ויש נוהגים בסעודה מכובדת עם פת. (רבים מיוצאי מרוקו נהגו באזכרת אחד עשר חודש לעשותה מכובדת עם פת ואזכרת השנים עשר עם כיבוד קל. הר"ד מויאל).
אזכרה יוצאת בשבת או מוצאי שבת
ח. (רבים מיוצאי מרוקו נהגו שכל אזכרה שיוצאת ביום השבת, מקדימים לערוך סעודה ביום חמישי בלילה והעליה לקבר ביום שישי, חוץ מאזכרת השבעה שעולים לקבר ביום ראשון, ויש שנהגו שגם אזכרה שיוצאת ביום ראשון דהיינו מוצאי שבת, מקדימים ליום חמישי, ואין נכון לעשות כן, אלא עדיף שיעשו במוצאי שבת או ביום ראשון לפני השקיעה, גם אם סיום האזכרה יהיה בתוך הלילה. הר"ד מויאל).
הסעודות אינן העיקר
ט. רק להזכיר כי סעודות אלה אינן חובה ואינן עיקר, אלא העיקר הוא התשובה שיעשו בניו של המנוח ולימוד התורה שירבו בו והקדיש שיאמרו לעילוי נשמתו.
עלייה לקבר
י. נוהגים לעלות עם מניין אנשים לבית הקברות ביום השנה וקוראים ליד הקבר מזמורי תהלים ט"ז וצ"א, ובפרק קי"ט קוראים לפי אותיות שמו ואותיות נשמה כנהוג, ואומרים קדיש יהא שלמא, ויש מוסיפים משניות או זוהר ופתח אליהו ואומרים רק קדיש על ישראל (ויש נוהגים לומר גם קדיש "יהא שלמא" אחרי התהילים וגם "על ישראל" אחרי המשניות). וביציאה מבית העלמין יחלק כיבוד קל לאנשי המניין שהביא עמו, מזונות, עץ, אדמה, שהכל, ויברכו לעילוי נשמת הנפטר.
אין מניין
יא. [הגרמ"א בצרור החיים: מותר לומר תהלים ותפילות ליד הקבר גם בלא מניין, ובמקרה זה יכולים להתאסף בכניסה לבית הקברות יחד עם שאר אנשים ולומר קדיש, למרות שאין זה ליד הקבר].
יום השנה שחל בשבת וחג
יב. נוהגים לעלות לבית הקברות ביום השנה, ואם חל בשבת או ביום טוב או בחול המועד או בראש חודש או בחנוכה או בפורים או בחודש ניסן, עולים לפני כן, ואם אי אפשר, עולים לאחר מכן. ובשעת הדחק ישאלו רב. ובראש חודש חנוכה או פורים או בחודש ניסן אם יודעים לשמור על איפוק שלא יבכו, מותר מן הדין לעלות לקבר, אך לא יתענו בימים אלו בשום אופן. מלבד חודש ניסן שמותרת בו תענית יחיד.
הפסקת אמירת הקדיש
יג. בסיום יום זה רשאי להפסיק מאמירת קדיש, אך אם רוצה להמשיך באמירת הקדישים רשאי לעשות כן, ובפרט בקדיש שלאחר שיעורי תורה ובזה עדיף לעשות כן. [הגרמ"א בצרור החיים: לאחר שנת האבל רצוי לומר קדיש על הוריו פעם בשבוע אך מותר לומר כמה שרוצה רק יאמר שעושה כן בלי נדר].