המצווה שלא נעשתה 39 שנים

ה. כִּי מֻלִים הָיוּ (מִמִּצְרַיִם, אֲבָל) כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים, וְכָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא מָלוּ (מִפְּנֵי סַכָּנַת הַדֶּרֶךְ. וּמִי שֶׁהוּא עָרֵל – אָסוּר לוֹ לָמוּל אֲחֵרִים).

ו. כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד תֹּם כָּל הַגּוֹי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים מִמִּצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לָהֶם לְבִלְתִּי הַרְאוֹתָם (שֶׁלֹּא יַרְאֶה לָהֶם) אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבוֹתָם לָתֶת לָנוּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.

ז. וְאֶת בְּנֵיהֶם הֵקִים תַּחְתָּם, אֹתָם מָל יְהוֹשֻׁעַ, כִּי עֲרֵלִים הָיוּ כִּי לֹא מָלוּ אוֹתָם בַּדָּרֶךְ (וּמֵאַחַר וְרַק יְהוֹשֻׁעַ הָיָה מָהוּל – לָכֵן רַק הוּא יָכוֹל הָיָה לָמוּל).

ח. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לְהִמּוֹל, וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם בַּמַּחֲנֶה (וְלֹא יָצְאוּ לַמִּלְחָמָה) עַד חֲיוֹתָם (עַד שֶׁהִתְרַפְּאוּ מִ'בְּרִית הַמִּילָה').

ט. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: "הַיּוֹם גַּלּוֹתִי (הֲסִרֹתִי) אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם" (שֶׁהָיוּ מְחָרְפִים אֶתְכֶם שֶׁאַתֶּם עֲרֵלִים כְּמוֹתָם), וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא גִּלְגָּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

'קָרְבָּן פֶּסַח' בַּגִּלְגָּל – מִצְוַת קָרְבָּן פֶּסַח חָלָה רַק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן בְּמֶשֶׁךְ 39 שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, לֹא הִקְרִיבוּ אוֹתוֹ. אוּלָם כָּעֵת, אַרְבָּעָה יָמִים לְאַחַר כְּנִיסַת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, אַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם שֶׁל יד' בְּנִיסָן, הִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל לַה' אֶת קָרְבָּן הַפֶּסַח.

י. וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל (וּלְאַחַר 39 שָׁנָה שֶׁלֹּא עָשׂוּ אֶת קָרְבָּן פֶּסַח), וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב (אַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם), בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ.

בְּטז' נִיסָן הִתְחִילוּ יִשְׂרָאֵל לֶאֱכוֹל מִתְּבוּאַת הָאָרֶץ – בְּטו' נִיסָן יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְהוֹצִיאוּ אִתָּם מַצּוֹת, טָעֲמוּ בָּהֵן טָעַם 'מָן', וְאָכְלוּ מֵהֵן בְּמֶשֶׁךְ חֹדֶשׁ – עַד טו' אִיָּר.

בְּטו' בְּאִיָּר הִתְחִיל לָרֶדֶת לָהֶם 'מָן' מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ כָּל זְמַן הֱיוֹתָם בַּמִּדְבָּר, כְּשֶׁנִּפְטַר מֹשֶׁה בְּז' בַּאֲדָר פָּסַק הַ'מָן' לָרֶדֶת, אֲבָל מַה שֶׁאָסְפוּ בְּז' בַּאֲדָר הִסְפִּיק לָהֶם לְיוֹתֵר מֵחֹדֶשׁ יָמִים.

בְּטז' בְּנִיסָן הִקְרִיבוּ לַה' אֶת 'קָרְבָּן הָעֹמֶר' הַמַּתִּיר לֶאֱכוֹל מֵהַתְּבוּאָה הַחֲדָשָׁה, וְאָז קָצְרוּ תְּבוּאָה מִשְׂדוֹתֶיהָ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאָכְלוּ.

כְּשֶׁחִפְּשׂוּ בִּכְלֵיהֶם עוֹד שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל 'מָן' – גִּילוּ שֶׁהוּא נֶעְלָם!

יוֹצֵא – שֶׁבְּדִיּוּק 40 שָׁנָה, מְטו' בְּנִיסָן שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם עַד טו' בְּנִיסָן שֶׁהָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל – אָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל 'מָן'.

יא. וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר (מִתְּבוּאַת) הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח (בְּטז' נִיסָן), מַצּוֹת וְקָלוּי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה (לְאַחַר שֶׁהִקְרִיבוּ אֶת 'קָרְבָּן הָעֹמֶר').

יב. וַיִּשְׁבֹּת (נִגְמָר לָהֶם) הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ, וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן (גַּם שְׁאֵרִיּוֹת הָמָן שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בִּכְלֵיהֶם – נֶעֶלְמוּ), וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא.