לדעת מהי האמת

לא פעם מגיעים לבית אבלים שבו זוג הורים מבקש להתנחם על אובדן אחד הבנים. קשה אפילו לחשוב מה לומר לאנשים במצב כזה?! איזה הסבר יביא אותם לקבל תנחומים על ממשיך דרכם?!

הרב נריה רוזנטל התמודד לא פעם עם שכול מהסוג הזה, הוא הביא משל נפלא המבאר את האמת והדרך להבין את המושג – "מוות" כפי שהיהדות רואה אותו.

משל למה הדבר דומה:

לאחד שהחליט לחוות את השהייה מתחת לפני המים עם ציוד צלילה. הוא נסע לאילת, נפגש עם מדריך צלילה, חתם על ציוד ויצא אל המלתחות.

היה לו קשה עם בגד הגומי שעטה על גופו, בכדי לנשום מתחת המים הוא היה זקוק לבלון חמצן שהכביד עליו. ואם לא די בזה הוא נאלץ לחבוש כובע, משקפת פנס וסנפירים – אך ידע הוא שאין ברירה, זוהי הדרך היחידה לרדת אל מעמקי הים –  המקום שבני אדם כמוהו לא יכולים לחיות ללא אמצעי העזר הללו.

כשהסנפירים מכבידים על הליכתו וכובד הבלון מוסיף אף הוא לחוויה הלא נעימה הוא מגיע אל המים ושם דווקא קורה פלא – אלו עוזרים לו מאוד והוא מרגיש נפלא.

הוא מביט אל מצולות הים ומרגיש כדג שווה בין שווים – מרוב התלהבות הוא חושב לעצמו: "אולי בעצם זהו המקום הטבעי שלי?!…" ואכן הוא נהנה כאן מכל רגע…

עברה שם ספינת תיירים שתחתיתה שקופה – כל הצופים הסתכלו עליו בהערצה – "הנה אחד שהגיע לייעודו בחיים!" חשבו לעצמם…

כשהשעון הורה לו שאזל החמצן בבלון הוא החל לעלות למעלה ושחה אל החוף. הדבר הראשון שהוא רצה זה להיפטר מהבגדים המציקים הללו שעל גופו.

הוא ניגש למלתחות, פשט את חליפת הצלילה, התלבש ויצא ללכת לביתו.

ניגש אליו אחד מהתיירים שצפה בו עת היה במעמקי הים וקרא לעברו: "היי מה אתה עושה? תגיד לי אתה נורמאלי?! למה הורדת את חליפת הצלילה? וכי לא היה לך טוב טוב איתה? – כולנו ראית איך נהנית?!…

מה נענה לאותו שוטה?

"וכי אינך מבין שבמים אין זה מקומי הטבעי – החליפה הזו זה רק כדי שאוכל לשרוד שם, אני מעדיף לחיות היכן שרוב האנשים חיים בנחת וללא ציוד עזר!"

כן הוא הנמשל:

הנשמה נמצאת בעולם שכולו טוב, כשצריכה היא לרדת לעולם הזה היא חייבת "חליפת צלילה" – את הגוף… אין לה את היכולת לשרוד בעולם הזה ללא אמצעי העזר הזה.

האמת היא שרוב בני האדם החל מאדם הראשון ועד לימנו אלה – נמצאים דווקא בעולם שכולו טוב וללא עזרים.

האם נוכל לבוא בטענות מדוע הנפטר השאיר את הגוף = חליפת הצלילה והלך לו?! הוא הלך למקום הטבעי שלו.

בכל בוקר אנחנו אומרים: "אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא…" הנשמה חייבת את הגוף כדי לשרוד כאן – בעולם הזה, אך מקומה הטבעי הוא דווקא בעולם הבא.

אם כך מדוע אנו מכבדים את הגוף בטהרה ובלוויה?

התשובה היא מכיוון שהוא תשמיש מצווה ולכן נוהגים בו קדושה.

אנו תקווה שיאמר ה' די לצרותינו, יבוא משיח צדקנו ונזכה לראות את כל הנשמות שנפטרו כאן בתחיית המתים במהרה בימנו אמן.