אל תתלהב מקצת פירורים

שלמה המלך אומר (קהלת ט,יב):

"כִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם".

ספר אהל משה לרב משה יוסף שיינערמאן מביא שהרב שלמה זלמן אוירבך ביאר את המשל באופן הבא:

דרך הדייגים לפרוש את המצודות – הרשתות – במים במשך הלילה, והדגים אשר אינם מבחינים ברשת, נכנסים לתוכה ושטים שם ברוגע כדרכם.

בבוקר, 'ברגע אחד' מעלים הדייגים את הרשת למעלה, עם כל שלל הדגים שנאספו בתוכה, וכמובן שתוך מספר דקות נגדעת חיותם.

והנה אם נביט מספר שעות לאחור, הרי שכבר בלילה היו הדגים בתוך הרשת, כבר אז היו הם ברשותו של הדייג, אלא שעדיין הוא לא שלה אותם מתוך המים, אך באמת כבר גורלם נחרץ ומשעה שהם בתוך הרשת שעת מיתתם קרובה.

אך הם כמובן לא חשו בכך, והמשיכו בשגרת חייהם כאילו מאומה לא אירע.

כן הוא הנמשל:

כך מתנהלים רוב בני האדם אשר אינם מתכוננים כראוי לקראת עתידם. ואינם שמים לב למאמר התנא "שוב יום אחד לפני מיתתך", הרי שהם מסתובבים כרגיל וכל שגרת חייהם מעידה שאינם יודעים כי גורלם נחרץ ובעוד שעות או ימים מספר, ישיבו נשמתם לבורא, אך האמת היא שהנה ברגע אחד, כל ימי שנות חייהם מגיעים אל קיצם.

ואולי אפשר להוסיף בזה דבר נחמד:

שהסיבה שהדגים מתקרבים לרשת היא משום שהניחו שם הדייגים מעט אוכל המושך את ליבם, ואותם פירורי לחם מעטים שהם חושבים שיוסיף להם חיות ועונג, הם גורמים למיתתם.

וכך גם בעניין חיי האדם בעולם הזה:

הרי כל עניני העולם הזה אינם אלא "מעט פירורי לחם" לעומת חיי הנצח, אך בשביל מנעמים מדומים אלו, אדם אינו מבין כי הוא כמו דג הנמצא ברשת וחייו תלויים לו על פי גזירת הבורא.

והאדם מסתובב כאן בעולם הזה כאילו שנותיו לפניו ללא גבול, ואם אך יסיר את מסך ערפל המחשיך את עולמו, הוא יזכה להבין כי הוא מתפתה והולך שולל לעבר רשת הפרושה לרגליו, רק בשביל איזה תענוג מדומה…

הבעיה היא שהאדם יודע זאת אך מרוב התלהבות הוא שוכח לסגור את הפה אל מול הפיתיון…

הרב ברוך רוזנבלום שליט"א הוסיף בתור מליצה:

איזה דג נמצא אצלך כעת על השולחן? זה שפתח את הפה! – אחרת הוא לא היה אצלך על השולחן…