במלאת שלוש שנים לטבח השביעי באוקטובר, אנו ניצבים בפני דיסוננס קשה ובלתי נתפס: כיצד ניתן לחבר את צמד המילים "טבח" ו"שמחת תורה"? איך יכולים האבל העמוק והשמחה על סיום התורה לדור בכפיפה אחת?
בשיעור מיוחד זה לפרשת בראשית, אנו צוללים אל תוך המורכבות הנפשית והרוחנית של הימים האלה. דרך ההסתכלות על אברהם אבינו ועקידת יצחק, ובהשראת שורות הפיוט המרטיט "עוקד והנעקד והמזבח", נלמד את סוד הקיום היהודי של "עין במר בוכה ולב שמח" – היכולת להחזיק בכאב תהומי לצד אמונה ושמחה פנימית שלא נכבית. בנוסף, נעמיק בשאלה הקלאסית והחשובה: מדוע בחרה התורה לפתוח דווקא במילה "בראשית" ולא במצווה הראשונה שניתנה לעם ישראל?