“לקחת מוסר השכל, צדק ומשפט ומישרים”

מבט לחיים מאת הרב שלמה הלוי שליט”א

ל"ג בעומר- הלכות ל"ג לעומר

תקציר המאמר:

"הלכות לג בעומר" הלכות ליום ל"ג בעומר בקצרה חלק מההלכות והמנהגים של לג בעומר. "למה נוהגים להדליק מדורה בלג בעומר"?. מדוע יש כאלו שנוהגים לעלות לציון רשבי כמה ימים לאחר ההילולא?... וגם הלכות ל"ג בעומר מתוך חוברת באגדה לימי ספירת העומר של הרב דוד שלום נקי שליט"א

הלכות ל"ג לעומר  

 

הלכות ל"ג בעומר בקצרה:

 

א.    בל"ג בעומר מרבים בשמחה ואין אומרים בו וידוי ולא במנחה שלפניו.

 

ב.     יש נוהגים ללמוד שבחי הרשב"י, ויש ספרים מיוחדים לכך, ומנהגנו בס"ד ב"נ ללמוד ברבים המעשה דמסכת שבת (דף לג:) עם כל הלקחים ומוסרי ההשכל היוצאים משם וכן לקרוא באידרא על עניין פטירת הרשב"י ע"ה.

ג.       עורכים סעודה מכובדת ומדליקים נר לכבוד הצדיק.

 

ד.     נוהגים להדליק מדורה, והיא זכר לאש שליהטה סביב הרשב"י והחברים כשלמדו תורה, או זכר לאש שליהטה סביב ביתו של הרשב"י ביום פטירתו, או כעין נר נשמה גדול לנשמתו הגדולה של הרשב"י, או לרמוז לכחו הגדול בתורה שנמשלה לאש, שעליו יצאה בת קול משמים ואמרה "זה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות".

 

ה.    רוקדים סביב המדורה ושרים לכבוד הרשב"י "בר יוחאי" "ואמרתם כה לחי" ושאר שירי התחזקות.

 

ו.       מדורות אלה בהחלט לא נועדו לצלות בהם תפוחי אדמה וכד', כאשר נהגו עמי הארץ המחפשים בכל חג את הגשמיות והתאוות מה ששייך אליהם אף אם אין זה שייך לחג, וכדַי בזיון וקצף.

 

ז.      יש נוהגים לדרוך את החץ בקשת ביום זה כמובא בספר המידות (בנים סג): דריכת הקשת בל"ג בעומר היא סגולה לבנים.

 

ח.    בזמננו עדיף להימנע מלעלות למירון בל"ג בעומר, מחמת הקושי הגדול שבשמירת העיניים שם בזמן זה מפני העומס הגדול שבעולים למקום קדוש זה, ואם כן יוצא שכרו בהפסד שבעתיים. ומנהג היראים לדבר ה' לעלות לציון תקופה קצרה לאחר ההילולא.

 

 

הלכות ל"ג בעומר בהלכה ובאגדה:

ריבוי שמחה

נוהגים להרבות בשמחה בל"ג לעומר, שהוא יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי זיע"א. וטוב ונכון ללמוד בחבורה את שבחי רבי שמעון בר יוחאי המפוזרים בש"ס ובזוהר הקדוש, ומנהג יפה הוא. (החיד"א בספרו מורה באצבע אות רכג. רעג)

 

ובספר מנחת אלעזר הביא את הגמרא במסכת ברכות (ו ע"ב): "אגרא דבי הילולא מילי", ופירש רבנו חיים ויטאל: הנה זה סוד הילולא של הצדיק שאמרו חז"ל שביום פטירת הצדיק מן העולם, אין העסק כי אם בתורה ובמעשים טובים אשר חידש הוא, וזהו סוד השכר של ההילולא, מילוליו ודבריו שחידש הוא. עי"ש. (ילקוט יוסף עמוד תקי) וכבר אמר רבי שמעון בר יוחאי לתלמידיו (גיטין סז ע"א): "בניי, שנו מדותי, לפי שמדותי תרומות מתרומות מידותיו של רבי עקיבא". פירוש, תלמדו את תורתי, לפי שתורתי היא סולת זכה ומבוררת ברירה אחר ברירה, שהרי דבריי הם תרומות הנבחרות מתוך תרומותיו הנבחרות של רבי עקיבא. ולכן דבריי מבוררים ביותר. ועיין לעיל בשער האגדה דברים נפלאים, מחזקים ומרתקים מגדולת רבי שמעון בר יוחאי וכל התנאים הקדושים שעמו, זיע"א.

 

אף על פי שמבואר בשלחן ערוך (סימן תקפ) שביום פטירת הצדיקים ראוי להתענות ולהצטער על אבדם מאתנו, וכמו שרבים נוהגים להתענות בפטירת משה רבנו בשבעה באדר, מכל מקום אצל רבי שמעון בר יוחאי שונה הדבר מכמה סיבות: א. כתב בספר שם אריה, מאחר ומלכות רומי הרשעה גזרה על רבי שמעון גזר דין מוות, ונעשה לו נס שנחבא במערה שלוש עשרה שנה וניצל, לזכר הנס שהיתה פטירתו כדרך כל הארץ, עשו את יום פטירתו, יום הילולא משתה ושמחה. ב. מרן החיד"א כתב, שאין ברור כלל של"ג לעומר הוא יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, והשמחה היא על כך שרבי עקיבא התחיל ללמד את רבי שמעון בר יוחאי וחבריו ביום זה, וחזרה עטרה ליושנה, שעל ידי כך נתקיים שוב העולם בתורה אחר שהיה שמם מפטירת תלמידי רבי עקיבא. ג. בשדי חמד כתב, שביום זה נסמך רבי שמעון בר יוחאי ונתגלו סתרי תורה על ידו. (רעג. שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן לה)

 

שני מעשיות מפליאות מהזוהר הקדוש במעלת רבי שמעון בר יוחאי

להלן מעשה מפליא לעשות פלאי פלאות מדברי הזוהר הקדוש (בראשית רנה ע"א): זימנא חדא נפיק רבי שמעון וחמא עלמא דחשיך ואפיל ואסתתם נהוריה. [פעם אחת יצא רבי שמעון וראה את העולם חשוך ואפל ואין אור כלל.] אמר ליה לרבי אלעזר בריה, תא ונחזי מה בעי קודשא בריך הוא למעבד בעלמא. [אמר לרבי אלעזר בנו בא ונראה מה רוצה הקב"ה לעשות בעולם.] אזלו ואשכחו חד מלאכא דדמי לטורא רברבא, ואפיק תלתין שלהובין דנורא מפומיה [הלכו ומצאו מלאך שדומה להר גבוה, ויוצאים שלושים שלהבות של אש מפיו.] אמר ליה רבי שמעון מה את בעי למעבד? [אמר לו רבי שמעון מה אתה רוצה לעשות?] אמר ליה בעינא למחרביה לעלמא, בגין דלא שכיחי תלתין זכאין בדרא, [ענה לו המלאך, רצוני להחריב את העולם, משום שלא נמצאים שלושים צדיקים בדור, שיגנו על הדור.] דהכי גזר קודשא בריך הוא [שכך גזר הקב"ה] על אברהם, דכתיב (בראשית יח יח) "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם", 'יהיה' בגימטריא תלתין [שלושים]. אמר ליה רבי שמעון, במטו מינך, זיל קמי קודשא בריך הוא, ואימא ליה: בר יוחאי שכיח בארעא. [אמר לו רבי שמעון, בבקשה ממך, לך לפני הקב"ה ואמור לו: בר יוחאי נמצא בעולם!] אזל ההוא מלאכא קמיה דקודשא בריך הוא, ואמר ליה: מאריה דעלמא גלי קמך מה דאמר לי בר יוחאי. [הלך אותו מלאך לפני הקב"ה ואמר לו: רבון העולם, גלוי וידוע לפניך מה שאמר לי בר יוחאי.] אמר ליה קודשא בריך הוא, זיל אחרביה לעלמא, ולא תשגח בבר יוחאי. [אמר לו הקב"ה, לך תחריב את העולם, ואל תשגיח בדבריו של בר יוחאי.]

 

כד אתא, חזייה רבי שמעון למלאכא, אמר ליה: אי לא תיזיל, גזרנא עלך דלא תיעול לשמיא, ותהוי באתר עזא ועזאל. [כשבא המלאך, אמר לו רבי שמעון, אם לא תלך מכאן, גוזרני עליך שלא תעלה לשמים, ותהיה מוכרח להידחות למקום שבו נמצאים עזא ועזאל, אשר נידחו מלפני ה' והפיל אותם מימי בראשית מן השמים לארץ!] וכד תיעול קמי קודשא בריך הוא, [וכשתעלה לפני הקב"ה] אימא ליה: אי לית תלתין זכאין בעלמא, להוון עשרין, [תאמר לו, אם אין שלושים צדיקים בעולם, די שיהיו עשרים] דהכי כתיב (בראשית יח): "לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים". ואי לית עשרים, להוו עשרה [ואם אין עשרים צדיקים, די שיהיו עשרה] דהכי כתיב "לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה". ואי לית עשרה, להוו תרין [ואם אין עשרה צדיקים, די שיהיו שנים] דאינון אנא וברי [שהם אני ובני], דהכי כתיב (דברים יט): "עַל פִּי שְׁנַים עֵדִים יָקוּם דָּבָר", ואין דבר אלא עולם, דכתיב (תהלים לג): "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ". ואי לית תרין, הא אית חד ואנא הוא, [ואם אין שנים, אבל לפחות יש אחד ואני הוא,] דכתיב (משלי י): "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם". בה שעתא, קל מן שמייא נפק ואמר: [באותה שעה קול מהשמים יצא ואמר] זכאה חולקך רבי שמעון, [אשרי חלקך רבי שמעון], דקודשא בריך הוא גזר לעילא, ואת מבטל לתתא, [שהקב"ה גוזר למעלה ואתה מבטל למטה], בודאי עלך אתמר (תהלים קמה) "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה"! ע"כ.

 

פלא והפלא, כמה גדול כוחו של רבי שמעון, הקב"ה מצווה את המלאך: לך תחריב את העולם, ואילו רבי שמעון אומר לו: אל תחריב, ואפילו מזהיר אותו שאוי ואבוי לו אם הוא יחריב. אבל, רבונו של עולם! מה רוצה רבי שמעון מהמלאך, הרי המלאך עושה את שליחותו של השם, והרי (קידושין מב ע"ב): "דברי הרב [השם] ודברי התלמיד [רבי שמעון בר יוחאי], דברי מי שומעים?!" אבל זה כוחו של רבי שמעון, צדיק גוזר והקב"ה מקיים, כמו שדרשה הגמרא (מועד קטן טז ע"ב) על הפסוק (שמואל ב כג ג): "אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל, מוֹשֵׁל בָּאָדָם. צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים", אמר ה': אני מושל באדם. ומי מושל בי? צדיק! שאני גוזר גזרה והוא מבטלה.

 

עוד מעשה נפלא המובא בזוהר הקדוש (מגילת רות מד ע"א) המראה מה כוחו של רבי שמעון אפילו יותר ממלאכי השרת: זימנא חדא הוה דֶבֶר בלוד, [פעם אחת היה דבר בעיר לוד] אתא [בא] רבי שמעון בן יוחאי למתא [לעיר], אמרו ליה לרבי שמעון מאי נעביד [מה נעשה]? קם ועבר במתא וחמא בני נשא שכיבן, אמר: כל האי במתא ואנא הכא?! גזרנא דליבטל. [קם והלך רבי שמעון בעיר וראה בני אדם מתים. אמר: "כל זה בעיר – ואני כאן?! גוזרני שיתבטל"!]. שמעו ברת קלא דהות אמרה פוקו מהכא [שמעו המזיקים בת קול משמים שאומרת צאו מכאן], דהא רבי שמעון בן יוחאי הכא, דקודשא בריך הוא גוזר והוא מבטל. [כי רבי שמעון כאן, שהקב"ה גוזר והוא מבטל].

 

הוה תמן רבי חנינא, אתא ואמר ליה לרבי מאיר. [היה שם רבי חנינא, הלך וסיפר את כל זה לרבי מאיר בעל הנס]. אמר ליה רבי מאיר: "שבחא דיליה, מאן יכוּל למיקם ביה, מי לאו גדול כמשה?!" [אמר לו רבי מאיר, שבחו של רבי שמעון, מי יכול לעמוד בו, האם לא גדול הוא כמשה"?! שהרי משה רבנו, שבא לעצור את המגיפה שפרצה בעם ישראל, אמר לאהרן] (במדבר יז יא): "קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ, וְשִׂים קְטֹרֶת. וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' הֵחֵל הַנָּגֶף". וכתיב: "וַיִּקַּח אַהֲרֹן… וַיָּרָץ אֶל תּוֹך הַקָּהָל… וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם, וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה". כולי האי אצטריך ליה למשה למטרח. [כל זה היה צריך לו למשה לטרוח כדי לעצור המגיפה!] ורבי שמעון במימריה, הקדוש ברוך הוא גוזר, והוא מבטל מותנא. [ואילו רבי שמעון – במאמר פיו! הקב"ה גוזר, והוא מבטל את המגיפה!] ע"כ. מפליא לעשות!!!

 

ועכשיו יש להתבונן, מאיפה קיבל רבי שמעון בר יוחאי את הכח הנפלא והעצום הזה? ועוד יותר במעשה הקודם שכביכול הוא חולק על הקב"ה, והמלאך מפחד ממנו, ושומע בקולו ולא בקול הקב"ה, כי הוא יודע שאם הוא לא ישמע בקול רבי שמעון, הוא יעניש אותו, והקב"ה מסכים עם רבי שמעון, איך זה עד כדי כך? אלא זה כח של התורה, ולא סתם תורה, אלא תורה של מערה, תורה שלמד בצער, בקושי, ביסורים, בפחדים שלא יהרגו אותו. המית את עצמו ממש באוהלה של תורה, כאילו חלילה מת, לא מרגיש כלום. לא מעניין אותו כלום חוץ מעסק התורה, עד כדי כך!!!

 

מסירות נפש כזאת, מזכירה את דברי רש"י במסכת סוכה (מד ע"א) שכאשר הגלה נבוכדנצר הרשע בגלות הראשונה את יהויכין עם עוד רבים רבים מעם ישראל, צירף אליהם גם אלף מחכמי ישראל גדולי עולם, שנקרא שמם "הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר" [כמו שדרשה הגמרא במסכת גיטין (פח ע"א): הֶחָרָשׁ – שבשעה שפותחים את פיהם בדברי תורה, נעשים הכל כחרשים. דהיינו חרשים מלשמוע דברים אחרים, מרוב שהם קשובים ומאזינים רק לדבריהם. וְהַמַּסְגֵּר – כיון שביררו איזה ענין או איזו הלכה וסגרו אותו להיתר או לאיסור, שוב אין מי שיפתח ויחלוק עליהם. (מדרש תנחומא פרשת נח אות ג)] ועליהם נאמר בנביא (מלכים ב כד טז): "וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף, הַכֹּל גִּבּוֹרִים עֹשֵׂי מִלְחָמָה, וַיְבִיאֵם מֶלֶךְ בָּבֶל גּוֹלָה בָּבֶלָה". אומר רש"י: ותניא בסדר עולם: "וכי מה גבורה עושים בני אדם הנתונים בשלשלאות של ברזל? אלא שגיבורים היו במלחמתה של תורה"!!! פלא פלאות, לוקחים אותם בשבי, קשורים בשלשלאות של ברזל, מורידים אותם מבית המקדש, מקדושת ארץ ישראל, לארץ בבל טומאת העמים, ובאותה שעה איפה הראש שלהם מונח? הם עוסקים בתורה, הם גיבורים במלחמתה של תורה, זה מקשה וזה מתרץ, וכן הלאה כל הדרך, תורה ותורה ותורה. מבהיל, עד כדי כך!!!

 

כותב הבני יששכר, קבלה בידינו שרבותינו בעלי התוספות אשר רוב גדוליהם נהרגו על קידוש ה' בהיותם במאסר, וידעו כי למחר יקראו אותם ליום הדין האחרון לפני שוביהם הרשעים, ואם לא יודו לעבודה זרה שלהם יהרגום מיד, ואף על פי כן בלילה שלפניו, עסקו וכתבו חידושי תוספות הארוכים ביותר במסכת בבא קמא פרק שביעי – מרובָה". פלא פלאות. (הובא בדרכה של תורה ח"ב עמוד קעז) מסירות נפש מיוחדת לתורה, וכשיש מסירות נפש של צער, התוצאות מבהילות ומרחיקות לכת, פלא והפלא.

הגמרא במסכת בבא מציעא (פד ע"ב) מספרת שאחרי שנפטר רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי, שלח רבי יהודה הנשיא לשאול את אשתו אם היא רוצה להינשא אליו, שלחה לו תשובה מבהילה ביותר: "כלי שנשתמש בו קודש, ישתמש בו חול"?! שלח לה רבי, אמנם בתורה הוא היה גדול ממני, אבל במעשים טובים מי היה גדול ממני? שלחה לו: בתורה שהוא גדול ממך, זה לא ידעתי, אבל במעשים אני יודעת שהוא גדול ממך, כיון שקיבל על עצמו יסורים. פלא פלאות, עד כדי כך, רבי יהודה הנשיא, שנקרא "רבנו הקדוש", היא מחשיבה אותו ביחס לבעלה "חול", למה? יש הבדל בין תורה של יסורים לתורה לא של יסורים. והרי רבי היה עשיר גדול, הוא זכה לתורה וגדולה במקום אחד (גיטין נט ע"א), זה כבר לא כמו התורה של רבי אלעזר, פלא והפלא. וכמו שאמרו (אבות פ"ה מכ"ב): "לפום צערא אגרא". וכן אמרו (אבות דרבי נתן פ"ג מ"ו): "אם למדת תורה בשעה שאתה שמח, אל תשב [בטל] בשעה שאתה עצב. ואם למדת תורה בשעת הריוח אל תשב בשעת הדחק. לפי שטוב לו לאדם דבר אחד בצער, ממאה בריווח".

 

כלי נגינה

מותר לשמוע שירים ולנגן בכלי שיר בליל ל"ג לעומר וביומו, בין כשעושים הילולא לרבי שמעון בר יוחאי ברוב עם, ובין כשאדם נמצא בביתו, כי יום שמחה הוא לישראל. ואף במוצאי ל"ג לעומר, מותר להמשיך לשמוע שירים, שאחרי הותר, הותר. (ילקוט יוסף עמוד תצד)

 

עלייה למירון ולקברות הצדיקים

יש נוהגים לעלות לקברות הצדיקים ולהתפלל שם לפני השם יתברך על כל צרה שלא תבוא, כדי שנשמות הצדיקים יבקשו רחמים עלינו לפני כסא כבודו יתברך, ובפרט כשמתפללים שם בתשובה ובלב נשבר ונדכה.

 

כן מבואר בזוהר הקדוש שיש ענין בזה. וכן אמרו חז"ל (מסכת סוטה לד ע"א): כלב בן יפונה הלך והשתטח על קברי אבותינו הקדושים בחברון, ואמר: "אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת המרגלים". ומטעם זה התירו לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ, להשתטח על קברי הצדיקים, כל שדעתו לחזור לארץ ישראל. כיון שיש בזה ענין של מצוה שיתפללו עלינו.

 

כתב רבנו חיים ויטאל (שער הכוונות דף פז ע"א), המנהג שנהגו ישראל ללכת בל"ג בעומר על קברי רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו הקבורים במירון, ואוכלים ושותים ושמחים שם, ראיתי למורי האר"י ז"ל שהלך לשם בל"ג בעומר הוא וכל אנשי ביתו וישב שם שלשה ימים. וזה היה בפעם הראשונה שבא ממצרים. עי"ש. וכתב בשו"ת אפרקסתא דעניא, שיש סמך למה שעושים בל"ג בעומר שהוא יום הילולא דרבי שמעון בר יוחאי, וכמו שכתוב קדש הילולים לה', כי יום ל"ג בעומר הוא יום שמחה וחדווה לכבוד רשב"י. (שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן לה וסימן נז) ועיין עוד לעיל בשער האגדה דברים נפלאים בעניין העלייה למירון לקבר רשב"י.

 

קדושה וניצול הזמן

העולים להתפלל בקברי הצדיקים, נכון שילכו בזמן שאין כל כך מבקרים רבים. כי כשמתאספים רבים, אנשים ונשים, יכולים להכשל חלילה במראות אסורות, וכבר ציוותה התורה: "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכָּל דָּבָר רַע", "וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם". ואמרו חז"ל: "הרהורי עבירה קשים מעבירה". ועיין ברשב"ם (מסכת בבא בתרא נז ע"ב) שכתב: ואף על פי שעוצם עיניו, לא היה לו ליקרב אלא להרחיק עצמו מן העבירה, שאמרו חכמים הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו. (שו"ת יחוה דעת ח"ה סימן לה)

 

ועל אחת כמה וכמה, העולים להתפלל בקבר רבי שמעון בר יוחאי בל"ג לעומר, ישימו לב לשמור את עיניהם מאוד מאוד, וכמו כן יקפידו שנסיעתם תלווה בדברי תורה ויראת שמים, ולא בדברים בטלים חלילה, בפרט ביום קדוש זה. וכמו כן, טוב ונכון שישמע שיעורי תורה "בהלכה ובאגדה" בהליכתו ובנסיעתו, ויקיים בזה מצות תלמוד תורה. ואשריו בעולם הזה, וטוב לו לעולם הבא.

 

בבא סאלי ובנו רבי מאיר אביחצירא זיע"א על העלייה למירון

כתב בספר הנפלא "אביר יעקב" (עמוד 318): ואולי כאן המקום לציין, כי למרות שנהג רבנו הבבא סאלי להשתטח על קברי הצדיקים אשר בארץ המה, ומפעם לפעם היה פוקד את קברי התנאים האלהיים רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס זכותם תגן עלינו אמן, היה נמנע מלעלות לשני הציונים הללו בימי ההילולא, משום הפריצות ותערובת הבריות השכיחים בדרכי הציונים הקדושים. לעומת זאת, היה עולה לירושלים כדי לפקוד את ציון המקובל האלהי רבי שלום שרעבי – הרש"ש, ורבנו חיים בן עטר זכותם תגן עלינו, בימי ההילולא שלהם, וכן עלה פעם לקבר שמואל הנביא שבצפון ירושלים ביום ההילולא, כ"ח באייר.

 

אגב, נצטט מתוך הדברים שאמר רבנו מאיר אביחצירא זצוק"ל, בט"ו באייר תשמ"ב, למקורביו שדיברו עמו מעניין העליה למירון בל"ג לעומר: "אינני אומר כלום, לא לכאן ולא לכאן… בתשובות חתם סופר (יורה דעה סימן רלג) מפקפק מאד על מקור המנהג הזה… על רבי שמעון בר יוחאי הרי נאמר (מסכת שבת יא ע"א), חברים שהיו עוסקים בתורה, מפסיקים לקריאת שמע ולא לתפילה. ואמר רבי יוחנן, כגון רבי שמעון בר יוחאי וחבריו שתורתן אומנותן. צריכים להתחזק ביום הזה בלימוד התורה, וכדאי גם ללמוד האדרא"…

 

גם מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל היה אומר שלא נכון כלל ועיקר לבטל תורה בשביל לעלות לקברי צדיקים, שהרי שקולה מצות תלמוד תורה כנגד כל המצוות כולן, ואין לך מידה טובה ממנה (אבות פ"ה מכ"ב). והגאון המקובל האלהי רבנו מרדכי שרעבי זיע"א, כאשר היה שומע על בחורים העוסקים בתורה, שרוצים לנסוע לקברי צדיקים, היה אומר להם: "אתם מחפשים לטייל? תשבו ותעסקו בתורה, התורה היא למעלה מכל!". (ועיין בחוברת "מרן הרב עובדיה" – מזווית אישית – בהלכה ובאגדה)

 

לדעתי אתה צריך לנסוע

בחור הגיע אל הגאון הרב שטיינמן זצ"ל, ואמר שרוצה לנסוע למירון. שאל הרב: למה, אתה צריך חופש? אמר הבחור: דווקא לא. שאל הבחור: ירשה לי הרב לשאול שאלה? איפה הרב מתפלל בשמחת תורה? ענה הרב במקום פלוני. שאל הבחור: כמה מתפללים יש שם? ענה הרב: כ-300 איש. שאל הבחור: כמה זמן שרים "ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו"? השיב הרב: כ-20 דקות. שאל הבחור: וזה מרגש? אמר הרב: מאוד. אמר הבחור: "רבי, במירון יש 5,000 איש, ששרים "אמר רבי עקיבא" במשך שעה וחצי…!! צחק הרב ואמר: לדעתי אתה צריך לנסוע. הבחור הגיב בחיוך: בשביל זה באתי, לשאול את הרב, כי המשגיח לא מרשה לנו. אמר הרב: מסתמא המשגיח לא ישים לב שנסעת. ואם הוא ישים לב, תן לו את הפתק הזה. וכך כתב לו: "ביקשתי מהבחור… לנסוע למירון. א.ל. שטינמן". בפעם אחרת: הגיע בחור וביקש 'היתר' לנסוע למירון. הוא הסביר לרב שאחותו קנתה לו כרטיס, וחבל על הכסף. אמר לו הרב: "את הכסף כבר הפסדת. עכשיו אתה רוצה להפסיד גם את הזמן?!"… (הרב צבי יעקובזון)

 

כל הפסקה מן הלימוד גורמת רפיון להם ולאחרים

להלן מכתב מחודש אדר תשע"ג שנשאל מרן מלכא זצוק"ל מהרה"ג חיים כהן שליט"א משגיח בישיבת "פורת יוסף", כיצד להנהיג בישיבה בעניין העליה למירון בל"ג בעומר? והשיב מרן בזו הלשון: אשרי העמלים בתורה בהתמדה, יום ולילה לא ישבותו, כל הפסקה מן הלימוד גורמת רפיון להם ולאחרים, כי טוב יום אחד בחצריך, מאלף בחרתי, חזקו ואמצו בתורה, אשרי מי שעמלו בתורה, ועושה נחת רוח ליוצרו, ותהיו גדולי תורה. עובדיה יוסף. (ילקוט יוסף עמוד תקיב)

 

מרן זצוק"ל הגיע למירון במפתיע פעם ראשונה בגיל ארבעים ואחת

בשנת תשכ"ב כשחברי השיעור בבית הכנסת "שאול צדקה" סיימו מסכת שבת עם רבם הגאון רבי יוסף עדס זצ"ל, החליטו לקיים את הסיום בציונו הקדוש של רשב"י. למעמד זה הזמינו רבנים וחכמים, גם את מרן מלכא זצוק"ל, אך מרן נענה בשלילה מחשש לביטול תורה. והנה השעה 11 בלילה, ור' משה חי שרבאני ז"ל, גבאי בית המדרש "שושנים לדוד", עלה על יצועו. בחלומו הוא רואה את הרב "כף החיים", מצווהו: "לך לחכם עובדיה ותאמר לו שרשב"י מחכה לו במירון, יש שם הארה גדולה". הוא התעורר ואמר "חלומות שוא ידברו". "ויישן ויחלום שנית", ושוב מדבר בו בעל "כף החיים": "למה חזרת לישון, אמרתי לך שרשב"י מחכה לחכם עובדיה". מיד התלבש ושם פעמיו לביתו של מרן. השעה היתה 12:30, ורבנו הבין שצריך לצאת למירון. שכרו מונית ונסעו אל הציון הקדוש. זאת הפעם הראשונה [בגיל 41] אשר דרכו רגלי מרן במירון. בשעה 2 ראו לפתע כולם, שמרן הגיע. המה ראו כן תמהו, אז סיפר להם ר' משה חי את כל הקורות אותו, ואמר בודאי קפצה לנו הדרך, כי לגודל המרחק, ובפרט באותם ימים שכבישים רבים לא היו סלולים עדיין, לא יתכן להגיע מירושלים למירון בשעה וחצי. השמחה היתה רבה שזכו שרבם הנערץ והאהוב עליהם הגיע. מרן דיבר כ-40 דקות. ולאחר מכן נסע לצפת לקברי מרן הבית יוסף, רבנו האר"י, ובניהו בן יהוידע. וכבר בנץ החמה הגיע לירושלים. ("מלך ביופיו" עמוד 156)

תגיות נוספות לחיפוש:

ברוך ה׳ זכינו לחדש את האתר דבר תורה

בס"ד
האתר עובר שידרוג על מנת לאפשר לכם ממשק יותר נוח, אנו עושים את מירב המאמצים כדי להעלות תכנים חדשים ולשפר את הקיימים בכל יום יתווספו תכנים כדאי להתעדכן