הערוץ הישיר

שאלה:

על מה צריך האדם להתפלל? האם יש עניין להתפלל גם על דברים פשוטים ויומיומיים? הלוא עינינו הרואות כי הקב"ה מספק לבני אדם דברים רבים גם ללא תפילה?

תשובה תובן על פי משל:

שני אנשים שהו בארמון המלך. האחד – הוזמן אישית על ידי המלך.

ציווה המלך להושיבו במקום הראוי לו, להגיש לו מנה זו ומנה אחרת, משקאות כאלו ואחרים, דאג לו אף למיזוג אויר נעים, למוזיקת רקע ערבה, דאג כי מאומה לא יחסר לו.

לעומתו השני – נקלע באקראי אל מחסן המזון של המלך.

מצא אוכל משובח והכניס לפיו, מצא משקאות טובים ושתה, נהנה גם ממיזוג האוויר שהגיע למחסן דרך המזגן המפוצל, וממוזיקת הרקע שנשמעה היטב מבעד לחלון…

מה ההבדל בין השניים?

אכן מבחינה חומרית שניהם שווים, שניהם נהנו באותה מידה.

ובכל זאת ההבדל ברור: לראשון יש קשר של חיבה וקירבה עם המלך, ואילו לשני אין כל קשר וקירבה. הראשון קיבל את השפע מידיו של המלך, בדרך של נתינה וקבלה, ואילו השני זכה בשפע על ידי נטילה.

כזה הוא ההבדל, אומר הסבא מקלם זצ"ל, בין מי שמשיג את צרכיו על ידי תפילה, לבין מי שמשיג את צרכיו ללא תפילה.

אף שהקב"ה יודע את צרכיו של האדם, קבע הבורא שאם יתפלל יקבל צרכיו בדרך של "נותן ומקבל", ואם לאו יהא זה בדרך "נוטל מאליו". וההבדל עצום, שכאשר השפע מגיע לאדם בדרך "נותן ומקבל", בכך הקשר שלו עם הבורא מתהדק להכיר ולדעת אותו, ולעומת זאת כאשר הוא בדרך "נוטל מאליו" ללא תפילה, אזי אין סיבה שתביאהו לתכליתו שהוא להכיר ולדעת את ה', שהוא בלבד המחיה את כולם,

ואז יכול האדם לחיות כגוי וכבהמה שמזונותיהם מצויים להם בדרך הטבע והמקרה, ואין להם שום חיבור והכרה בבוראם, שזהו אסון שאין כמוהו לאיש היהודי – להיות מנותק מבוראו. (חכמה ומוסר חלק שני מאמר א)

יוצא אם כן, שככל שאדם רוצה לחזק יותר ויותר את הקשר שלו עם בורא עולם, עליו להרבות בתפילה גם על דברים פשוטים לכאורה, ובכך יזכה לחוש כי צרכיו ניתנים לו במאור פנים ישר מידיו של הבורא.

התפילה יוצרת צינור אישי, קשר ישיר, בין האדם לבוראו. יתכן שגם אם לא יבקש – יקבל. אבל אז נכלל הוא בשפע הכללי המושפע לעולם בכללות. אין זו מתנה ישירה מהבורא, אין זה הקשר הישיר והאמיץ.

אינו דומה הישג שהשיג האדם מתוך תפילה, להישג שהשיג בלא תפילה.

למשל: 

אדם יוצא לקנות איזה בגד או רהיט. הוא יכול "סתם", כדרך העולם, ללכת לחפש לקנות, ולחזור הביתה. יש הרבה חנויות בעולם, יש הרבה בגדים ורהיטים, ומתוך כל השפע הוא הצליח למצוא לעצמו מה שהוא צריך. בדיוק כמו ההוא שנכנס למחסן של המלך ולקח מה שהוא צריך.

אבל אדם שמחפש את קרבתו של המלך – איננו נכנס למחסן ולוקח. הוא ניגש למלך ומבקש ממנו, הוא רוצה לקבל מידיו.

יהודי הרוצה להתענג על קרבת ה' ואהבתו, לפני שהוא יוצא לקנייה הוא פונה אל ה' בתפילה שימציא לו את החפץ הדרוש לו. הוא יוצא לקנייה בתחושה של ציפייה וייחול למתנת ה', וכשאכן מוצא את החפץ הדרוש הוא חש שקיבל אותו מידיו של ה'.

לא במקרה, לא סתם כך, לא כי ממילא יש בחנות וכולם קונים, אלא בהשגחה מיוחדת עבורו. הוא רואה את יד ה' אשר זימנה אותו אל החנות המתאימה, וזימנה לשם אף את החפץ הנצרך. הוא יודע שאף את הכסף נתן ה' בידו שיוכל לקנות, ואת הכוח ללכת, וכו'.

הוא רואה את השגת החפץ כמתנת שמים, חש שקיבל אותו במתנה מבורא עולם.

אדם שמחזק את אמונתו בבורא עולם, על ידי תפילה תמידית והתבוננות בחסדים המורעפים עליו לאין סוף, חי בתחושה מתוקה של "ישיבה על שולחן המלך". הוא חש כיצד מלך מלכי המלכים דואג לכל היצטרכותו בדאגה אישית, במיוחד בשבילו, ומזמן לו את כל צרכיו בטוב טעם ודעת.

כאמור, הוא איננו לוקח ונוטל את מבוקשו, אלא מקבל אותו מאת ה'.

תחושה זו, שה' דואג במיוחד בשבילי, איננה תחושה דמיונית חלילה, אלא זוהי האמת. וכמו שאמרו חז"ל (סנהדרין לז ע"א): מדוע בבריאת העולם ברא הקב"ה את האדם יחידי? מדוע לא ברא מלכתחילה בני אדם רבים? כדי ללמד אותנו שהקב"ה אכן מוכן לברוא עולם שלם, עולם ומלואו, עבור אדם אחד.

ואכן כל אדם צריך ללכת בהרגשה ובידיעה: "בשבילי נברא העולם!", דהיינו שכל העולם הסובב אותי, כל המאורעות שקורים סביבי, כולם מכוונים מאת ה' בהשגחה מיוחדת עבורי.

כל מה שקורה מסביבי, איננו קורה מפני שאני איזה יצור אחד קטן מתוך מיליארדים, אלא הכל מכוון מאת ה' במיוחד עבורי. תחושה זו מתחזקת יותר ויותר בלב האדם על ידי ריבוי התפילות שאדם מתפלל ומבקש כל הצטרכותו מה'.

רבי נחמן מברסלב זצ"ל

דרבן את חסידיו לפנות בכל דבר, כקטון כגדול, לאבא שבשמים. אם נקרע הבגד, למשל, נתפלל לה' שייתן לנו בגד חדש.

"ואמר, מי שאינו מתנהג כך, אף על פי שה' נותן לו בגדים ופרנסה והצטרכות חיותו – אבל כל חיותו כמו בהמה, שגם כן ה' נותן לה לחמה, כן הוא חיותו שנותן לו ה'.

כי מאחר שאינו ממשיך כל חיותו על ידי תפילה מה', על כן כל חיותו – כמו חיות בהמה ממש.

כי האדם צריך להמשיך כל חיותו והצטרכותו מה' יתברך על ידי תפילה ותחנונים דווקא". (שיחות הר"ן. הובא במעיין השבוע ה קעה)